מהפך: בתוך יממה, נתניהו על הגל

ביום ראשון בערב עוד נשמעו בליכוד דיבורים שקטים על החלפת המנהיג ואפילו מכתב של פרוש ואייכלר • עשרים וארבע שעות חלפו והוא שוב על הגלגל, מתכנס בקריה לדיון ביטחוני בהול – אחרי נאום עוקצני במיוחד למחליפיו הפוטנציאליים

כוחות בזירה לאחר המטח לאשקלון ואשדוד צילום דוברות המשטרה
כוחות בזירה לאחר המטח לאשקלון ואשדוד צילום דוברות המשטרה

בתחילת השבוע, שלושה ימים בלבד לאחר שקיבל את המנדט מנשיא המדינה, היה יו"ר 'יש עתיד', יו"ר האופוזיציה וחבר הכנסת יאיר לפיד, קרוב כפסע מהרכבת ממשלה. נכון, זו הייתה אמורה להיות ממשלה נטולת אידיאולוגיות, בתקווה להימנע מדריכה על מוקשים נפיצים. לפי התוכנית, הייתה ממשלה כזו נמנעת מעיסוק בנושאי ביטחון והתיישבות, דת ומדינה, מערכת המשפט ועוד. ואחרי הכל, היא הייתה אמורה לקום, וכבר החלה לקרום עור וגידים.

אבל תוכניות לחוד ומעשים לחוד, כששבאב ערבי זועם התנפל על רכב ברחובות ירושלים וניסה לבצע לינץ' בנהג היהודי, נרשמה טלטלה בכנף של בנט. כשחמאס הציב אולטימטום למדינת ישראל וביצע ירי טילים לעבר ירושלים, הוא לראשונה כמעט וטרפד ממשלה שעדיין לא קמה. כשהופצו בעולם תמונות ובהן נראים מצד אחד אלפי חוגגים יהודים ברחבת הכותל המערבי ובצד השני להבות שפרצו ברחבת הר הבית, התרסק הצמד בנט-לפיד אל תוך המציאות העצובה של אזורנו, מציאות שאינה מאפשרת לדלג על נושאים רגישים, כמו ביטחון, למשל.

ציניקנים יאמרו שחמאס עובד בשירות נתניהו, שלא יכול היה לתסרט את האירועים טוב יותר עבורו. ביום ראשון בערב עוד נשמעו בליכוד דיבורים שקטים על החלפת המנהיג ואפילו מכתבם של פרוש ואייכלר שקרא תגר על מנהיגותו של ראה"מ יצר מומנטום של כותרות בנוסח 'היום שאחרי'. עשרים וארבע שעות חלפו והוא שוב על הגלגל, מתכנס בקריה לדיון ביטחוני בהול – אחרי נאום עוקצני במיוחד למחליפיו הפוטנציאליים.

הכשל של מובילי 'גוש השינוי' היה בהתמקדות הראשונית והעיקרית במנסור עבאס. לפיד יצא מתוך נקודת הנחה שיש בידיו חמישים ושבעה מנדטים ויהי מה (17 של יש עתיד, שמונה של גנץ, שבעה של ליברמן, שבעה של העבודה, שישה של מרצ, שישה של סער וששת הנותרים בימינה). תיאורטית, די בכך ובהימנעות של הסיעות הערביות, אלא שהודעתם המוקדמת של בכירים ברע"מ כי הם לא יסתפקו בהימנעות, ובכל ממשלה שתוצג יבחרו האם לתמוך או להתנגד באופן אקטיבי, יחד עם מעברו של ח"כ עמיחי שיקלי מצד לצד, יצרו חשש שנתניהו יצליח לגייס חמישים ושבעה מתנגדים (חמישים ושניים חברי גוש ימין-חרדים, בתוספת שיקלי וארבעת ח"כי רע"מ).

תמיכה אקטיבית של הרשימה המשותפת נראתה בעייתית מלכתחילה. עם כל הרצון הטוב, ח"כ יועז הנדל הפיל לגנץ ממשלת חלומות בגלל הישענות כזו, והוא לא היחיד בקואליציה העתידית שלא יכול להרשות לעצמו היסמכות על טיבי וחבריו. לעומת זאת, רע"מ נראתה כמו הפתרון האולטימטיבי, בפרט אחרי שקיבלה חותמת כשרות מחוגי הימין בראשות נתניהו.

לצערו של עבאס, הוא – יותר מכולם – מחובר בשורשיו לתנועה האסלאמית ואינו יכול להתעלם מרעשי הרקע העולם מהרחובות. בשעה שהשוטרים התעמתו עם הפורעים, היה זה עבאס, ולא לפיד או בנט, שהודיע ראשון על הקפאת המגעים וביטול פגישת המו"מ שתוכננה לאותו יום. פגישה שאילו הייתה עולה יפה, היו לפיד ובנט יכולים להודיע לנשיא ריבלין כבר בסיומה את משפט המפתח – עלה בידינו.

התנגשות פוליטית

ב-28 ביוני 1914, התנקש לאומן סרבי צעיר בשם גברילו פרינציפ בחייהם של יורש העצר האוסטרו-הונגרי, הארכידוכס פרנץ פרדיננד ורעייתו, במה שנחשב עד היום ליריית הפתיחה של מלחמת העולם הראשונה. לכאורה, הציתה ההתנקשות שרשרת של מאורעות בלתי הפיכים שהטביעו את אירופה בנהרות של דם.

עם זאת, כל היסטוריון חובב יסביר לכם אל נכון כי ההתנקשות הייתה רק הקש ששבר את גב הגמל. כבר קודם לכן היה אזור הבלקן חבית נפץ רותחת, וכל ניצוץ אקראי היה מוביל במסלול כזה או אחר לאותה תוצאה. פרינציפ היה הניצוץ, אבל בשום אופן אין לראות בו גורם בעל ערך.

יפים הדברים גם באירועי הימים האחרונים, יש מי שמנסה לכוון את נקודת הפתיחה של מה שמסתמן כאינתיפאדה של אחרי קורונה, לאירועים נקודתיים כמו סרטון הכאת בחור הישיבה ברכבת הקלה בירושלים או העימות עם הגרעין התורני הדתי לאומי בעיר יפו. אלו כמובן נקודות זמן ראויות לציון וניצוצות של תבערה, אבל אינן שייכות לגורמים היסודיים שהובילו למצב הנוכחי.

רשימת הגורמים לאירועים ארוכה למדי, תחילה יש למנות את חודש הרמדאן ואת השילוב הקטלני שלו שחל השנה במקביל לאירועי העצמאות ושחרור ירושלים של מדינת ישראל. על אלה יש להוסיף את השלכות הקורונה וההרגשה שאנחנו ביום שאחרי, מה שהוביל אלפי צעירים ערבים לחפש דרכים לשחרר את האנרגיה שהצטברה בשנה האחרונה. כמו כן, כדאי להזכיר שגם הרוח המדינית הקרה שהחלה נושבת מעבר לים, מכיוון ממשל ביידן, הייתה בעוכריה של מדינת ישראל.

שתי תוספות אחרונות ומשמעותיות יותר הכריעו את הכף, שתיהן קשורות לפוליטיקה, בשני צדדי הקו הירוק. תחילה, הקיפאון הפוליטי בישראל, יחד עם תחושת התלות במפלגות הערביות, תדלקו את האומץ של הנוער הערבי. שהרי איזו ממשלה שתלויה בחסדי נציגיהם תעז לצאת נגדם? ההבנה שהן הימין והן השמאל לא יצליחו להעמיד קואליציה בלי תמיכתה של לפחות מפלגה ערבית אחת, נסכה תעוזה במפגינים וסייעה להם להבעיר את השטח.

שנית, בעוד עשרה ימים, אחרי יותר מעשור של המתנה, היו כשני מיליון תושבי הרשות הפלסטינית אמורים לבחור את נציגיהם לפרלמנט הפלסטיני. בהמשך, בעוד כחודשיים, היו אמורות להיערך גם הבחירות לנשיאות. לפחות חמש רשימות רלוונטיות מוכרות לישראלי הממוצע, ובהן – מלבד פת"ח וחמאס – גם רשימות המזוהות עם מרוואן ברגותי, מוחמד דחלאן וסלאם פיאד, איש איש ומקורביו.

קשיש ככל שיהיה, אבו מאזן (בן 85) רחוק מלהיות סנילי, והוא קרא את המפה היטב. הפת"ח המזוהים עמו היו בדרך לספוג מפלה מוחצת, ולפי כל התחזיות חמאס היה מנצח לכל הפחות במחצית מההתמודדויות ביהודה ושומרון. בעבר, סמך אבו מאזן על ישראל שתספק לו את התירוץ המתאים להימנע מהתמודדות דמוקרטית, וגם הפעם הוא נתלה בתירוץ הקלוש של מזרח ירושלים. לאמור, אם אין בחירות בקרב ערביי העיר, אין בחירות בכלל.

בחמאס זעמו, ולו משום שהבעיה בירושלים הייתה ידועה מלכתחילה. דובר חמאס, סאמי אבו זוהרי, הפנה את האצבע המאשימה ישירות לפת"ח: "אנחנו דוחים את ההחלטה הזאת שמפרה את ההסכמה הלאומית", הודיע, "תנועת פתח נושאת באחריות על העמדה הזאת".

במצבו הרגיש ובהינתן הפילוג הפנימי בחוגי פת"ח והאובססיה של יורשיו האפשריים לשלוח אותו לפנסיה מוקדמת, שלף אבו מאזן את הטריק הכי ישן בספר, פרי פיתוחו של מורו ורבו, היו"ר הקודם יאסר ערפאת. הדוקטרינה שפיתח ערפאת גרסה כי בכל מקרה של משבר פנימי ברשות הפלסטינית, רצוי להפנות את הזעם והמחאה לעבר ישראל, ובמקרים קשים במיוחד, להשתמש באל אקצא כתירוץ דתי הולם.

ספק גדול אם חמאס היו מעוניינים מלכתחילה בעימות הנוכחי, אבל בהינתן מצב הדברים, הם אינם יכולים להישאר מאחור. בקרב התדמיתי של מגיני אל אקצא, תנועת הטרור הדתית יותר, חייבת להיות בחוד החנית. מה שמסביר את הלהיטות לבצע שיגורים כושלים לעבר ירושלים, ולו לצורך איתות למצביעי מזרח העיר והסביבה.

בחמאס שכחו רק להביא בחשבון את המצב הפוליטי המקביל בישראל, ובכך שיחקו היישר לידיו של ראש הממשלה, שבחר הפעם להגיב באופן קשיח. לא עוד הפצצות של מבנים ריקים וסככות נטושות, בתוך יממה נרשמו כמה חיסולים נקודתיים של פעילי טרור. זה טוב לתדמית, זה טוב לביטחון וזה טוב בעיקר כדי לעכב את השבעתה של ממשלת האחים העדכנית.

חלוקת השלל

כעת, בנט ולפיד ייאלצו להמתין עד שוך המהומות כדי לגלות אם נותרה להם קואליציה. רק רגיעה מהירה וחזרה לשגרה יאפשרו לצמד האחים לסגור עניין במועד הנקוב (בעוד שלושה שבועות) ולהציג את הממשלה המיוחלת בפני הנשיא והכנסת.

לפי הסיכומים, יצומצם בחזרה מספר שרי הממשלה לעשרים וארבעה (מלבד ראש הממשלה), כשכמעט כל התיקים כבר חולקו, כדלקמן: מפלגת ימינה תקבל את ראשות הממשלה עבור בנט, את תיק הפנים עבור איילת שקד ואת הדתות עבור מתן כהנא. בנוסף, תחזיק ימינה בתיק הכלכלה, כשהמועמד הראשוני לתפקיד הוא ראש עיריית שדרות אלון דוידי. ימינה גם תידרש למלא את הבטחתה לחגית משה ולבית היהודי ולמנות שר מטעמם, אם כי מינוי כזה יבוא על חשבון אחד התיקים שנמנו לעיל.

גדעון סער רושם את השלל הכבד ביותר – ארבעה תיקים לשש אצבעות. כיאה למפלגה המנוהלת על ידי שני פוליטיקאים משופשפים ומנוסים, רשמה 'תקווה חדשה' שלל הישגים, ובהם תיק המשפטים לסער עצמו, תיק החינוך עבור יפעת שאשא ביטון ושני תיקים נוספים עבור אלקין והנדל (בהנחה שראשות הכנסת תימסר לבסוף ליש עתיד). ברשימת התיקים האפשריים: שיכון, מדע, תיירות, תקשורת ומודיעין ועוד אי אלו חלקיקי תיקים.

בצד השמאלי של הפריטטיות נאלצו להתפשר. יש עתיד על שבעה עשר נציגיה תקבל את תיק החוץ לידיו של יאיר לפיד, שיישא גם בתואר ראש הממשלה החלופי. קארין אלהרר צפויה לקבל את משרד הרווחה, יואל רזבוזוב את תיק הקליטה, מירב כהן תהיה השרה לשוויון חברתי ונציג נוסף של המפלגה יקבל תיק זניח כלשהו. יש עתיד גם צפויה לשמר את ועדת חוץ וביטחון בידי ח"כ אורנה ברביבאי ולקבל את ראשות הכנסת עבור ח"כ מאיר כהן.

ליברמן דורש שליטה מוחלטת בענייני ממון – כולל תיק האוצר וועדת הכספים, וכמו כן שני תיקים זניחים נוספים. גנץ ישמר בידיו את משרד הביטחון, אליו יוסיף את תיק החקלאות (עבור אלון שוסטר), תיק התרבות והספורט (עבור חילי טרופר) ותיק נוסף עבור פנינה תמנו שטה. העבודה תסתפק בתיק התחבורה עבור מיכאלי, במשרד לביטחון פנים עבור עומר בר לב ובתיק זניח נוסף, ואילו מרצ תקבל שני נציגים בלבד סמוך לשולחן הממשלה – ניצן הורביץ בתיק הבריאות ותמר זנדברג שתשמור על הגנת הסביבה.

התיישבות זמנית

בינתיים, עד שתורכב ממשלה, חוגג הימין הישראלי בחקיקה מקיפה וביוזמות שנועדו מלכתחילה להטריל את בנט וסער, ואיכשהו הן מתקדמות ללא הפרעה – יותר מאשר בכל תריסר שנות שלטונו של בנימין נתניהו.

מדובר בעיקר על שלושה חוקים, שאף שהגיעו מלכתחילה כהצעות חוק פרטיות, זכו למסלול מהיר וקיבלו בועדה המסדרת (בעודה בידיו האמונות של ח"כ מיקי זוהר) פטור מחובת הנחה. יו"ר הכנסת, ח"כ יריב לוין, לא השתהה יותר מדי, וכבר בצהרי שני עלו שלושת החוקים להצבעה בקריאה טרומית ואושרו במליאה, כשימינה ותקווה חדשה נאלצות להצביע בעד, לפחות למראית עין.

החוק הראשון והיותר מדובר בחוגי הימין הוא חוק הסדרת ההתיישבות הצעירה, לצדו קודם גם החוק החשוב לא פחות של פסקת ההתגברות, ואליהם נוסף חוק ביטול ההתנתקות (בדגש על היישובים הבודדים שפונו בזמנו בשומרון).

אבל צהלות השמחה מוקדמות מדי, הן משום שברור לכולם שעם הקמתה האפשרית של ממשלת האחים יוקפאו שלושת החוקים לאלתר, במסגרת ההבנה שלא להעלות ולקדם חוקים רגישים מדי, והן משום שגם בימים שנותרו נשלטת הועדה המסדרת על ידי ח"כ קארין אלהרר, שתמצא כבר את הדרך להימנע מהבאת החוקים לדיון, לצורך הכנה לשלוש הקריאות הנדרשות במליאה.

והעולם שותק

קרוב לשבועיים חלפו מאז נהרגו ארבעים וחמישה יהודים שומרי תורה ומצוות באסון מירון, ונדמה כאילו עולם כמנהגו נוהג. המשטרה ומח"ש פתחו בחקירות מזדחלות והתחושה הכוללת היא שיש כמה וכמה מקרב מקבלי ההחלטות שישמחו לטייח את הסיפור ולהעבירו אחר כבוד לארכיון האסונות הישראלי.

קשה להאמין שדבר כזה היה יכול לקרות אם ההרוגים היו סתם אזרחים מן המניין, ולא אזרחים סוג ב' מהמגזר החרדי והדתי. במקרים חמורים פחות עם תוצאות קלות יותר – כבר הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות והארץ רעשה. רק דמם של החרדים שווה פחות.

ייאמר ברורות, ייתכן שוועדת חקירה ממלכתית אינה הפתרון במקרה כזה, ולו משום שהיא עשויה להצמיד תחילה את החץ לגולגולת פוליטית כלשהי ואז לצייר סביבו את לוח המטרה. ועדה כזו גם עשויה למסמס את התהליך במשך שנים ארוכות ולהתעלם מחלקה של מערכת המשפט באחריות לכישלון.

ועדיין, אין מנוס מטיפול כפול בסוגיה: הן בסוגיית האחריות, החל מהמהנדסים והשוטרים וכלה בגורמים הפוליטיים הרלוונטיים ובמשרדי הממשלה, והן בסוגיית הפתרון העתידי, בדגש על הפקעה מחודשת ויעילה של מתחם קבר הרשב"י והתאמתו לסטנדרטים מינימאליים של אירועי המונים, לפחות כמו בכותל.

אם נציגינו מעוניינים לכפר על עודף הברברת שקדם לאסון הנורא, מוטב יעשו אם ייקחו את העניינים לידיים, יקדמו בדיקה מקצועית, מקיפה ומהירה של הכשלים שהובילו לאסון מירון, ויעלו במקביל הצעת חוק מהירה להפקעת וניהול השטח. אני לא מכיר אפילו חבר כנסת אחד מבין מאה ועשרים המחוקקים שיעז להצביע נגדה, לפחות בתקופה הקרובה.

השארת תגובה