פינוי הישיבה: אמל"ח, אבנים ואיומי התאבדות

יותר מחודש לאחר פינוי ישיבה בהתאם לצוואת תורם הבנין ולהכרעת כל הערכאות, נחשף תיעוד קשה של ההרס והוונדליזם בפנימיית הישיבה כפי שהותירו אותה הבחורים שנאבקו נגד הפינוי

לפני למעלה מחודש, בתום סאגה משפטית ממושכת, פונה בנין פנימיה של ישיבה בירושלים במסגרת קיום צוואתו הברורה והמפורשת של איש העסקים שהעמיד את הבנין לטובת הישיבה למשך זמן מוגבל שנקבע מראש.

הפינוי לווה בהתנגדות אקטיבית של חלק מבחורי הישיבה, וכעת נחשפים תמונות קשות מההרס הרב שהללו הותירו במקום.

כפי שניתן לראות, הבחורים שהתנגדו לפינוי בחרו להותיר אחריהם עיי חרבות של ממש. הם עשו זאת ע"י שבירה של חלק מהקירות, השחתת רכוש, פיזור פסולת, פגרי חיות ועוד.

ביטוי לאמור לעיל ולוידאו המצורף ניתן למצוא במסמך של לשכת ההוצאה לפועל, שהיתה אחראית על הפינוי.  "חרף ההבטחות של נציגי החייבת הפינוי נתקל בהתנגדות עזה, בבריקדות ומחסומים, בזריקת אבנים, בשפיכת שמן בכל הנכס, בהפעלת מטפי כיבוי ובאיומי התאבדות".

בהמשך מפנה הלשכה אצבע מאשימה לגורמים בישיבה שהיו אחראים באופן ישיר או עקיף למחזות המבישים. "החייבת (או מי מטעמה) נערכה מבעוד מועד לפינוי הנכס וריתכה עשרות מיטות, עמודי ברזל ודלתות כניסה על מנת למנוע את הפינוי דבר שאילץ את המשטרה להזמין את מכבי האש על מנת לפרוץ את הדלתות, הכל תחת מטר אבנים של פורעי חוק שסירבו להתפנות. כונס הנכסים ששהה בנכס בזמן הפינוי על מנת לוודא שהוא מתבצע כשורה, ניצל בנס ממש מפגיעת אבן בראשו.

אם לא די בכך, החייבת (או מי מטעמה) הכניסה לנכס מאות ק"ג של אשפה, לכלוך, נוזלים דוחים, צינורות ברזל, פחים ודברי זוהמה רבים (לרבות שלדי חיות) על מנת לסכל את הפינוי".

"קשה לתאר במילים את המהומה, הכאוס והזוהמה ואת המכשולים הרבים שבהם נתקלו קבלן ההוצאה לפועל ומשטרת ישראל בנכס". למסמך צורף נספח צילום של שלטים שנתלו בכל רחבי הנכס לפני הפינוי אשר מעיד על "ההכנות של החייבת לפינוי. בשלטים אלו מורה החייבת לשוהים בנכס כי אין להעביר מידע "בנוגע להכנות הנעשות בימים האחרונים"…כן מפרטת החייבת כי ההוראה על איסור העברת מידע "כוללת את כל המעגלים (משפחה/חברים/קהילה) וכל פרט מידע שהוא: פעילויות תשתית, אמל"ח, נגיף קורונה וכל המסתעף. הוראה זו חלה גם כלפי אברכי הכולל".

במסמך מפורטים גם המספרים שמאחורי הוונדליזם בבנין הפנימיה: 9 שעות פינוי בפועל. ימים ארוכים של פינוי הזבל, תיקון הנזקים וניקיון. 120 שוטרים שליוו את התהליך. 2 אמבולנסים של מד"א, 45 סבלים, 9 מאבטחים, טכנאי גז, חשמלאי ו-8 אנשי צוות שסייעו לפינוי.

כזכור,  הסאגה המשפטית כללה דיונים ופסיקות של ערכאות שונות – עד להכרעה הסופית ומימושה.  לעורך הדין עמית חדד שמייצג את משפחת הנדיב – הבעלים החוקיים של הבנין – חשוב להדגיש: “לומר שיש וויכוח בין שני צדדים זה לתת לצד השני את מה שמעולם לא היה לו”.

חדד חוזר על סדר הדברים הכרונולוגי של ההתרחשויות. “לפני שנים הרב אוירבעך זצ”ל חתם על מסמכי ברורים בכתב ידו שהוא רושם משכנתא על ההלוואה שנתנה משפחת הנדיב לקנות את המגרש עליו נבנה המבנה ולבנות אותו. במשך 30 שנים השתמשו במבנה הזה בלי לשלם פרוטה לאף אחד בזכות הנדיבות של משפחת רייכמן. נקבע במפורש שאחרי שהרב אוירבעך עוזב את תפקידו (פורש או הולך לעולמו) הישיבה מחזירה את ההלוואה או את הבניין למשפחת רייכמן. זו צוואתו של הרב אוירבעך.

הסיכום הזה מופיע בהסכם הלוואה, בשטר המשכנתא במסמך התנאים המיוחדים ובעוד מסמכים שכולם חתומים ומגובים על ידי עורכי דין”.

חדד תוקף בחריפות את התנהלותם של חלק מאנשי הישיבה לאחר פטירתו של הרב אוירבעך: “קמים אנשים שלא ידעו את יוסף ואין להם מושג. הם החליטו פשוט לסתור לחלוטין את מה שכתב הרב אוירבעך כשהם מתיימרים לפעול בשמו…הם טענו באינסוף הליכים שהם יזמו דברים איומים נגד הנדיב. זה דבר שאי אפשר להאמין שהוא נעשה. במקום לגמול טוב למי שתרם ועשה כל כך הרבה – במקום זה עשו את ההפך. ניסו לגזול את מה שהגיע למשפחת הנדיב. והקב”ה עזר וכל ההליכים שהם יזמו נכשלו”.

“במקום שיגיעו לנדיב  ויגידו לו “תודה רבה, מעריכים אותך מאוד, קח את שמגיע לך”. במקום זה התנכלו לו, התעמרו בו, שיקרו. זה חילול השם ממש.

חדד מסכם: “אני שמח שהעניין הזה הסתיים ושהצוואה של הרב אוירבעך התקיימה. נעשה צדק אמיתי וחבל שהיו צריכים לפנות אנשים בכוח כדי לעשות את מה שהרב שלהם אמר לעשות”.

השארת תגובה