נתניהו: אין ארה"ב, לבד מול איראן

בחירה ישירה – המשחק משתנה לחלוטין • המפלגות אינן נתונות בסכנה. סער ובנט יוכלו לשמור על המנדטים שלהם ברוגע, להישען לאחור ולצפות בהנאה בנתניהו ולפיד מתגוששים ראש בראש

נתניהו בישיבת סיעת יהדות התורה
נתניהו בישיבת סיעת יהדות התורה

للصبر نهاية (לסבלנות יש סוף) – אומר הפתגם הערבי וגם מבצע. אחרי שבועיים של המתנה, מחלחלת ללבו של יו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, ההבנה כי נתניהו לעת עתה לא משתמש בלחץ פיזי מתון – כפי שרק הוא יודע להפעיל – כדי להשתיק את סמוטריץ' וחבורתו, בזמן שהאחרונים מטפסים בכל יום על ענף גבוה נוסף, באמירות שנועדו לחשק את רה"מ ולסנדל כל אפשרות של הקמת ממשלה שתישען על עבאס, באופן כזה או אחר.

עד כה, הפגין עבאס נאמנות יוצאת דופן לנתניהו, אם בסירובו להחליף את יו"ר הכנסת ח"כ יריב לוין, אם בנאומו בנצרת ואם בהתנהלותו הציבורית בה הוא חוזר ואומר מעל גבי כל במה שהוא "לא בכיס של אף אחד", בזמן שראשו מציץ מכיסו של נתניהו. שני דברים גרמו לו בכל זאת להפתיע את גוש הימין בשעות הערב של יום שני, בהצבעה במליאת הכנסת על הרכב הועדה המסדרת, ועבאס גם מיהר לחשוף את נימוקיו בפומבי.

הנימוק הראשון הוא התנהלותם של ח"כי הציונות הדתית, שהאשימו אותו בעידוד טרור ופסלו אותו שוב ושוב. עבאס מקווה שנתניהו יתאפס וינזוף בחבורה הנלהבת של הסרוגים. הנימוק השני הוא ההבנה של עבאס שתמיכה בהצעתו של ח"כ מאיר כהן מ'יש עתיד' על אופן הרכבת הועדה המסדרת, בניגוד להצעתו של ח"כ מיקי זוהר, תהפוך אותו לשחקן שאי אפשר בלעדיו, לשון מאזניים יחידה, וכמאמר הפתגם הערבי بَيضَة الْيَوْم, وَلَا دَجَاجَة بُكْرَة (טובה ביצה היום מאשר תרנגולת מחר, או במודל העברי: מוטב ציפור אחת ביד משתיים על העץ). כעת, בכל הצבעה יצטרכו להציע לו תמורה מיידית, בלי להמתין עד בוש להרכבת ממשלה שאולי תישען על חסדיו ותתגמל אותו.

שאלת המפתח

כדי להבין את ההבדל בין ההצעות, נסביר תחילה במה מדובר: ועדת הכנסת היא האחראית להרכבתן של הועדות בכנסת ולהצבת יושבי ראש בראשן, לכל הפחות עד להרכבתה של ממשלה קבועה. בניגוד לתפקיד יו"ר הועדה המסדרת, שמגיע בצמידות לראשון שמקבל את המנדט מהנשיא (זו גם הייתה אחת הסיבות המרכזיות לעקשנותו של נתניהו לקבל ראשון את המנדט להרכבת הממשלה), הרי שהרכב החברים בועדה צריך לעבור את אישור הכנסת.

במצב הנוכחי, בו קיים חשש סביר ששום צד לא ירכיב ממשלה, מוכפל כוחה של הועדה עשרת מונים והשפעתה עשויה להימשך כמה חודשים. בהתחשב בכך שאין כללים קבועים לחלוטין בנוגע לאופן הרכבת הועדה, היה צפוי מלכתחילה שיוצעו לפחות שתי הצעות, כשכל אחת מהן שמה את הדגש על נקודות החוזקה של הגוש שהיא מייצגת ומייצרת עבורו מפתח מותאם להגברת ייצוג.

יו"ר הועדה ח"כ מיקי זוהר הציע לתת נציג בועדה על כל חמישה חברי כנסת (כשהתוצאה מעוגלת, לאמור, מפלגה עם שישה ח"כים תסתפק בנציג אחד, ואילו מפלגה עם תשעה, תקבל שניים). במצב דברים כזה, גוש הימין מקבל עשרה נציגים (6 ליכוד, 2 ש"ס, 1 ליהדות התורה ו-1 לסמוטריץ'), גוש השמאל מקבל אף הוא עשרה (3 ליש עתיד, שניים לגנץ, ואחד לכל אחת מהמפלגות הבאות – תקווה חדשה, ישראל ביתנו, העבודה, מרצ והרשימה המשותפת). ימינה מקבלת נציג בודד וכמו כן גם רע"ם.

נפלאות הפיצול הפרלמנטרי יצרו מצב בו הצעתו של ח"כ מאיר כהן מ'יש עתיד', לחלק את הנציגים ביחס שונה במקצת של אחד לארבעה, משנה את התמונה לחלוטין. לפי ההצעה הזו, גוש הימין יגדל ל-14 נציגים (הליכוד 8, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית עם שניים לכל אחת), ואילו השמאל יגדל ל-16, בעיקר בזכות עודף המפלגות שקיבלו שישה ושבעה מנדטים (בחלוקה של 4 ליש עתיד, שניים לישראל ביתנו, המשותפת, כחול לבן, העבודה, מרצ ותקווה חדשה). ימינה תקבל במקרה כזה שניים ורק רע"ם תישאר עם נציג בודד.

צחוק הגורל, דווקא עבאס, שכוחו היחסי נחלש בהצעה השנייה (נציג אחד מ-33 במקום אחד מ-22), מבסס את מעמדו בועדה. שכן לפי ההצעה של זוהר היו עבאס ובנט מאזנים זה את זה וחולקים ביניהם את המעמד הנחשק של 'לשון מאזניים'. ובניגוד לבנט, שדרש מנתניהו (וגם קיבל) נציג נוסף על חשבון הליכוד, מה שהיה מאפשר לו להכריע בין הגושים, היה עבאס לכל היותר יכול לתרום את קולו לגוש המרכז שמאל ולייצר מאזן אימה.

לא לחינם זכתה ההצעה המנצחת לתמיכת עבאס. כעת, גוש השמאל-מרכז מצוי בלאו הכי ביתרון מול גוש הימין, כך, בנט מאבד מכוח המיקוח שלו מול לפיד, משום שאין לו מה להציע לו. כל שנותר לו לעשות כדי למנף את שתי האצבעות שלו בוועדה באופן מקסימלי הוא חבירה לנתניהו, או אז יתלו שני הגושים את עיניהם בציפייה לאצבעו הבודדת של עבאס, שיחליט מי ישפל ומי ירום.

חובבי קונספירציות יאמרו לבטח כי גם את ההצבעה הזו עשה עבאס בשליחות נתניהו. הניתוח לכאורה פשוט: מנקודת מבטו של נתניהו דבר לא השתנה, בשתי ההצעות הוא נזקק הן לימינה והן לרע"מ כדי להעביר החלטות. מי שנחלש הוא רק בנט, שנדחק במידת מה לכיוונו, לפחות כל עוד אין ממשלה (והרי כל המשמעות והכוח המרוכזים בוועדה המסדרת רלוונטיים רק בהעדר ממשלה).

כאמור, מבחינת כוחן של לשונות המאזניים, עבאס חיזק את כוחו ובנט נחלש. מה הפלא אם כן שחברי סיעת ימינה יצאו במחאה בין ההצבעות ונעדרו מההצבעה על הצעתו של כהן, שהייתה עוברת בלאו הכי, גם אם היו מתנגדים לה. התסכול של בנט כשהתברר לו שגם כאשר בחר צד בהצבעה הזו ונרכש זמנית על ידי נתניהו – הוא לא הצליח לתרגם את הסיכום למישור המעשי, שווה בעומקו רק לבור הנוסף שנפער בינו ובין לפיד.

נותר רק לצפות ולראות האם חברי סיעת רע"מ צילמו בווידאו את ההצבעה, לצורך הפצה ברשתות החברתיות, במסגרת הטרנד הנפוץ במגזר הערבי לאחרונה, לסטור לחובשי כיפות ולתעד את הביזיון.

ישירה שהיא עקיפה

עם כל הכבוד לוועדה המסדרת ולשאלות אקוטיות כמו זהות יו"ר הועדה לצמצום הפשיעה במגזר הערבי, הסיפור המרכזי הוא חוסר הסיכוי לכאורה של נתניהו להרכיב ממשלה בשלב זה. עריקים לא נראים באופק, ובן גביר ועבאס כבר לא יחלקו שולחן. איך שלא מסתכלים על זה, במצב הנוכחי נתניהו יכול כבר להחזיר את המנדט אחר כבוד לנשיא.

אולי זה מה שהוביל ליוזמה המסקרנת מבית מדרשו של השר דרעי, לקדם הצעת חוק לבחירות אישיות, כולל שורה ארוכה של תתי סעיפים שיבטיחו בסופו של דבר את זהות המנצח. איש בגוש 'רק לא ביבי' לא משלה את עצמו שישנו איזה מועמד מוסכם שיצליח לגבש מאחוריו מקיר לקיר את מצביעי המשותפת ובנט יחדיו, בקרב של ראש בראש עם ראש הממשלה.

לפני שאתם פותחים ספרות אמריקנית כדי ללמוד על המשמעות של משטר נשיאותי, נצנן את ההתלהבות – המנצח בבחירות האישיות הללו עדיין יצטרך להרכיב ממשלה ויהיה תלוי בחסדיה של הכנסת הנוכחית, לטוב ולמוטב. אם כך, אתם לבטח שואלים, מה הועילו חכמים בתקנתם? ואם הכל נעשה רק בשביל ביטול הפריטטיות הזכורה לרע וכדי לגנוז סופית את חלומותיו של גנץ על מעבר לבלפור – הרי שאותם שישים ואחד ח"כים שיתמכו בקיום בחירות אישיות, יכולים להצביע ישירות על ביטול מעמדו של ראש הממשלה החלופי.

התשובה מורכבת מעט יותר. האתגר העליון העומד בפני נתניהו כעת, וממילא גם בפני שותפיו החרדים, הוא מניעת הרכבתה של ממשלה חלופית בראשות האחים בנט-לפיד. כל האמצעים כשרים וכל התרגילים שימושיים לביצוע.

נתניהו וגם דרעי מודעים היטב למשמעות של הליכה לבחירות עבור בנט וסער. ראשית כל, מדובר בהרפתקה תקציבית לא פשוטה, אפילו מרבית המפלגות הוותיקות חנוקות עד צוואר מבחינה כלכלית, ואת התוצאות ראינו בצניחה הלא נעימה באחוזי ההצבעה במגזר החרדי. שנית, לאור תוצאות הבחירות האחרונות ביחס לסקרים המוקדמים ובהינתן מסע הזגזוג של בנט בין הגושים, שתי המפלגות עשויות לספוג מכת מוות פוליטית.

מכיוון שגם בנט וגם סער מנוסים דיים, והראשון אף חווה על בשרו את המצב הלא נעים של התמודדות כושלת עם אחוז החסימה, הם יעדיפו להימנע מבחירות בכל מחיר. או בתרגום חופשי, גם אם מסיבות שונות הם לא ממש נלהבים משותפות בממשלת שמאל-מרכז הנשענת על כרעי המשותפת ומרצ, זה עדיין עדיף להם מהישענות חוזרת על רצון הבוחר. כתוצאה נוספת ועקיפה, גם יכולת המיקוח של השניים מול לפיד ושות' נפגעת משמעותית, מאחר ויו"ר 'יש עתיד' יכול לומר לשניהם בכל שלב שהוא מעדיף ללכת לבחירות מאשר להיכנע לדרישותיהם השונות.

אם חקיקה כזו של בחירה ישירה תהיה על השולחן, המשחק משתנה לחלוטין. במצב דברים כזה, בו ניתן להחליף את עריכת הבחירות הארציות בבחירות אישיות בלבד, המפלגות אינן נתונות בסכנה. סער ובנט יוכלו לשמור על המנדטים שלהם ברוגע, להישען לאחור ולצפות בהנאה בנתניהו ולפיד מתגוששים ראש בראש.

כך, כבר בשלב הנוכחי של המו"מ הקואליציוני שצפוי, אם וכאשר, להתנהל בין השניים ובין גוש השמאל בהובלת יש עתיד, הם יגיעו בעמדת מיקוח מחוזקת, כשלפיד יודע שאם המו"מ ייכשל – הם יעבירו חיש את חקיקת הבחירה הישירה וישלחו אותו לספוג השפלה פומבית מול נתניהו בקלפי.

בנוסף, כמובן, אם וכאשר הצדדים לא יצליחו להגיע לעמק השווה ולהקים ממשלת מרכז-שמאל, אזי ניצחון של נתניהו בקרב כזה עשוי לספק לגיטימציה לחבירה לממשלתו. סער יוכל לומר למצביעיו: אכן, ניסיתי ככל שניתן להדיח את ראה"מ, אפילו החזרנו את השאלה לבוחר, אולם אתם החלטתם שהוא עודנו ראוי להתגורר בבלפור.

למעשה, זו חקיקה שלאיש במחנה הימין המורחב אין מה להפסיד ממנה. סער ובנט יקבלו קלף מיקוח מחוזק מול לפיד ותעודת ביטוח למקרה של הליכה לבחירות. נתניהו יכול לקבל צ'אנס נוסף עם פוטנציאל להזדמנות אמיתית להרכיב ממשלת ימין 'על מלא'. וכמובן, החרדים וסמוטריץ' יתמכו, כי אין להם באמת ברירה אחרת. למעשה, אפילו עבאס עשוי לתמוך, משיקולים אישיים לחלוטין. כזכור, בבחירות האחרונות הוא סיים צמוד צמוד לאחוז החסימה, ולא סביר שיש לו את החשק להתמודד שוב עם האתגר, בטרם יהיה בידו להציג הישגים של ממש לבוחריו.

עדיין, כדאי לזכור שמדובר ביוזמה שחצתה בקושי את שלב הבוסר. גם אם יש לה היתכנות לא רעה לעבור בחקיקה, מעשי ידי חה"כ משה ארבל (נשגר לו מכאן ברכת החלמה מהירה) וחה"כ מיכאל מלכיאלי, התהליך ייקח זמן והוא עשוי להגיע לסיומו רק בדקה התשעים, רגע לפני תום מיצוי המו"מ בין תקווה חדשה וימינה ובין יש עתיד.

כדאי הוא רשב"י

אי אפשר כמובן לסיים טור פוליטי בימים סוערים אלו מבלי לגעת על קצה המזלג בהילולת הרשב"י זיע"א. נכון לשעת כתיבת השורות, איש אינו יודע כיצד יתנהלו הדברים השנה, אולם יש סיבה טובה לאופטימיות. סיום מוחלט של משבר הקורונה כבר נראה באופק, מותר כבר להסיר את המסכה ובקרוב גם תוכלו לארח תיירים מחוסנים. אין שום סיבה ראויה לציון להטלת מגבלות קשוחות על המעמד הנשגב.

כנהוג במחננו, מלחמות היהודים על הקרדיט בעיצומן. זה אומר בדרעי וזה אומר בפרוש, הצד השווה שבהן שדרכן לילך ולהשתדל ולדווח ולעשות כל שניתן לשנות את דעתם הקשוחה בינתיים של פקידי משרד הבריאות.

מה הפלא, אם כך, שכמחצית מישיבת הסיעה המיוחדת של יהדות התורה בהשתתפות ראש הממשלה, עסקה בסוגיה המירונאית. נתניהו אמנם דיווח לחברים באריכות על שלוש המטרות העיקריות בעיניו נכון לשעה זו – שמירת המסורת, הכנה להתמודדות ביולוגית עתידית והמאבק עם איראן, אבל נאלץ להיגרר עד מהרה לענייני רשב"י והמסתעף. שלא לדבר על הנימוק שהוביל מלכתחילה להשתתפותו בישיבה, ואכמ"ל והדברים ידועים לשני הצדדים האגודאים.

כן כדאי להתעכב לרגע על דבריו של נתניהו, שניצל את הבמה הסגורה למחצה של ישיבות הסיעה הנודעות באיכות הקלטותיהן, והרחיב בהקשר האיראני. לפי נתניהו, חלק מהבעיה היא ההתמודדות עם הממשל העוין של הנשיא ביידן. עד כה היו שני כוחות במאבק נגד איראן, סיכם נתניהו בעגמומיות, עכשיו זה רק אנחנו.

אולי התזכורת המרומזת לנעשה בארה"ב, מיועדת גם לחלחל לתוכנו פנימה, לפרשנים מטעם עצמם שמסבירים בחודש האחרון מדוע על המפלגות החרדיות לנטוש את הברית עם הליכוד ולחבור לממשלת לפיד-בנט, או למצער להציב אולטימטום לליכוד להדחת והחלפת נתניהו. גם בארה"ב נשמעו קולות דומים ביחס לטראמפ, לא מעט שמרנים טענו כי הוא הגדיש את הסאה ויש להחליפו. כעת הם אוכלים את מה שבישלו, עם נשיא שהספיק להזיק כמעט בכל גזרה אליה שלח את ידו.

השארת תגובה