על סדר היום: שוב בחירות

האפשרויות מצומצמות במיוחד: האחת, מצב בו הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה משיגות שישים ואחד מנדטים, ואפילו אם הן נאלצות לעשות זאת בסיוע של ימינה

אזרח מצביע בקלפי בג'לג'וליה (צילום: משה מילנר/לע"מ)
אזרח מצביע בקלפי בג'לג'וליה (צילום: משה מילנר/לע"מ)

כשהוא רכוב על גבם של יותר מחמישה מיליון מתחסנים ועל שורה של הקלות משמעותיות במשק ובמרחב הציבורי, מנצל נתניהו כל רגע בימים שנותרו עד הבחירות כדי לגייס את מצביעי הימין בהמוניהם. בסיבובים הקודמים הוא גייס כגימיק את קשריו עם פוטין, את חילוצה של נעמה יששכר מהכלא הרוסי ואת העלאת עצמותיו של זכריה באומל הי"ד. בסיבוב הנוכחי הוא משתמש ב'הסכמי אברהם', ומצטלם לצד מנהיגי אירופה, שזורמים לישראל בהמוניהם כדי לבקש על נפשם.

ארבעה כאלה ביקרו כאן בשבועיים האחרונים ופרגנו לנתניהו מכל הלב – מנהיגי אוסטריה, דנמרק, הונגריה וצ'כיה היללו את ראש הממשלה במסיבות עיתונאים משותפות. זו האחרונה גם העבירה את שגרירותה לירושלים, כמחווה של רצון טוב. במקביל, כמתנת פרידה מאוחרת באדיבות טראמפ, פתחה גם הרפובליקה המוסלמית של קוסובו נציגות בירושלים. אכן ימות המשיח.

אבל אחרי כל התשבחות, נתניהו מודאג בראש ובראשונה מהאפשרות שגוש הימין-חרדים יאבד מנדטים לחינם, כשהחשש העיקרי הוא מהתמודדותה של 'הציונות הדתית' עם אחוז החסימה. נכון, הסקרים כולם מפרגנים, התחושה היא שסמוטריץ' עוד עשוי להפתיע עם חמישה ואפילו שישה מנדטים, ועדיין, למיחש מיבעי.

בתחילת השבוע, הטיל נתניהו פצצה בכנס 'בשבע', כשהודיע: "אני רוצה שתצביעו לי, אבל אין לי בעיה אם תחליטו להצביע לציונות הדתית. סמוטריץ' לא משחק משחקים, הוא יהיה איתנו בוודאות". הנוכחים באולם שפשפו את עיניהם בתדהמה, הזהו 'נתניהו שותה המנדטים'?

ההיגיון מאחורי המהלך פשוט, נתניהו יודע כי רשימת 'הציונות הדתית' מורכבת מחיילים נאמנים לקואליציה בראשותו, אף אחד מהם לא ינהל מו"מ מתחת לאפו עם לפיד או סער ואף אחד שם לא חשוד בעריקה, בניגוד לכמה חברים בתחתית רשימת הליכוד, שעשויים להפתיע לרעה ברגעי משבר, כפי שהוכיח הניסיון המר בהצבעה על פיזור הכנסת האחרונה. אין לראה"מ שום בעיה לוותר על שלושה-ארבעה מנדטים מתחתית רשימתו הוא, לטובת הציונות הדתית ואנשיה.

מנגד, בהחלטה אסטרטגית נוספת, החל נתניהו בשתיית המנדטים המסורתית מבנט, כשהפעם עולה על הכוונת גם סער. בכל ראיון, נאום או שידור חי להמונים, מזכיר ראה"מ את טענתו שהצבעה עבור השניים הללו, משמעותה הצבעה ללפיד כראש ממשלה. כך, מנסה נתניהו לשתות ביד אחת את בנט ולהשקות בשנייה את סמוטריץ'.

נתניהו יודע היטב שאם בנט ימצא את עצמו לשון מאזניים, הוא יעדיף עשרת מונים חבירה לגוש ימין חרדים בעמדת מפתח ועל הדרך את מיצובו כיורש הבא של הנהגת הימין, מאשר חבירה לקואליציה מקרטעת עם איווט, העבודה והרשימה המשותפת – שם יהיה במקרה הטוב גלגל שלישי. אבל הוא גם יודע שהמחיר שייאלץ לשלם לבנט תמורת חבירה כזו, ישתנה משמעותית לפי מספר המנדטים שהאחרון יביא עמו כנדוניה. בעשרה מנדטים ויותר תהיה לנפתלי התעוזה לדרוש רוטציה כלשהי בבלפור, תוצאה נמוכה יותר תכריח אותו להסתפק בתיקים בכירים ובכיבודים בעלמא.

מדליק לפיד

מנגד, מי שהפך את האסטרטגיה בשבוע האחרון הוא יו"ר 'יש עתיד' ח"כ יאיר לפיד. עד כה, נמנע לפיד מקמפיין אגרסיבי ומהכרזה מפורשת על ריצה לראשות הממשלה, הן מתוך הבנה שדבר כזה יסייע לנתניהו לשאוב מנדטים מבנט ומסער, והן בגלל החשש שמשתה מנדטים של 'יש עתיד' בגוש מרכז-שמאל, יסכן את כחול לבן ואת מרצ ויפיל אותן מתחת אחוז החסימה המאתגר.

בסוף השבוע שעבר התקבלה החלטה בצמרת 'יש עתיד' לשנות כיוון, והחל מתחילת השבוע משננים נציגי המפלגה באוזני כל את המסר החדש, לפיו "מפלגות קטנות לא מחליפות את השלטון", בניסיון לשתות קולות מכל הבא ליד. לאור זאת, גם תוצאה של 25 מנדטים ומעלה ל'יש עתיד' – לא תגרום לנו ליפול מהכיסא.

שתי סיבות עומדות בבסיס האסטרטגיה החדשה של לפיד ושות': הראשונה, הנחת יסוד שגם כך מרצ וכחול לבן ככל הנראה לא יצליחו לעבור את אחוז החסימה, ולפיכך האינטרס של הגוש הוא דווקא לשתות מהן את מירב הקולות (אם כי לגבי מרצ לפחות, הדבר נתון בספק, וטלפני המפלגה קיבלו הוראה שלא לשכנע לעת עתה מצביעים המצהירים על כוונתם להצביע מרצ. בתמורה, מיהר ח"כ ניצן הורוביץ להכריז כי ימליץ על לפיד לראשות הממשלה, כמעשה סמוטריץ' ונתניהו).

הסיבה השנייה לשינוי, נעוצה בהבנה ששום תסריט של ממשלה חלופית לא יוכל להתקיים בלי תמיכת המפלגות החרדיות, ואם ישנו איזה צל צלו של סיכוי שהללו יחברו ללפיד, הרי שליברמן הוא 'מוקצה מחמת מיאוס' בעיניהם. לפיכך, שאיבת המנדטים מכוונת גם כלפי מצביעי איווט, במטרה לצמצם את התלות העתידית ב'ישראל ביתנו'.

נכון לשעת כתיבת השורות, לפיד טרם הודיע רשמית על ריצתו לראשות הממשלה (גם אם הדבר מובן מאליו לכל בר דעת), ואדרבה, הוא הכריז באצילות על ויתור – אם הדבר יסייע להדחת נתניהו. אם בכל זאת תשתנה הגישה גם בנושא הזה, תזכרו היכן קראתם על כך לראשונה. במקרה כזה, עשוי נתניהו להזמינו גם לעימות ישיר ביניהם, מתוך הבנה שעימות כזה מועיל לשני הצדדים, ובלבד שיתקיים בעברית.

מזבלה של שנאה

פטר לונגריך, הביוגרף של התועמלן האנטישמי יוזף גבלס ימ"ש, מנסה בספרו 'ביוגרפיה של רוצח במילים', לאבחן את רעיונותיו של גבלס והדרך בה הם חלחלו לאוכלוסייה הגרמנית בהדרגה. בין השאר הוא מצטט את גבלס המסביר שבני אדם הם "בעיקר תקליטים המנגנים את הדעה הציבורית כפי שזו באה לידי ביטוי בעיתונות, בכרזות, ברדיו, בבית הספר, באוניברסיטה ובחינוך הכללי".

בהמשך, מסביר לונגריך עצמו את בחירת המוטיב והסטריאוטיפ של היהודי על ידי גבלס: "בשפע של מאמרים וקריקטורות הפך 'איזידור וייס' להתגלמות הסטריאוטיפ האנטי יהודי. דמותו הוצגה כקריקטורה של היהודי הטיפוסי, והוא תואר כפחדן, ערמומי, שתלטן, דמות מגוחכת. מטרת הדימוי המעוות הזה הייתה להוקיע את שליטתם כביכול של 'היהודים' ב'מערכת'…"

אם אתם מזהים את התסמינים, אתם לא היחידים. מפלגת 'ישראל ביתנו' והעומד בראשה, ח"כ אביגדור ליברמן, מנהלים כבר כמה מערכות בחירות קמפיין שעונה על כל מוטיב אנטישמי קיים. בסבב הנוכחי, נעזרים שם גם בשנה של הסתה נגד הציבור החרדי בענייני הקורונה והמסתעף.

מדובר בהסתה פרועה ומסוכנת, עם ניסיון לייצר סטריאוטיפ של 'חרדי' ערמומי ושתלטן, כזה שצריך לשחרר את המדינה ממנו ומידיו, כזה ש'שולט במערכת' ומהווה 'דמות מגוחכת'. וכל זאת, בלי שום בסיס עובדתי מלבד ההבנה שבני אדם הם בעיקר "תקליטים המנגנים את הדעה הציבורית".

מסע משטמה כזה חייב לקבל תשובה נחרצת, בראש ובראשונה באמצעות הקלפי ובשני מישורים. תחילה, כל קול למפלגות החרדיות הוא מענה ישיר לליברמן ושות', שנית, אם אתם מכירים אדם שבכוונתו להצביע לליברמן, פנו אליו בפשטות ותשאלו אותו – האם הוא מוכן לתת יד לאנטישמיות? האם הוא שונא ומתעב אתכם ואת כלל הציבור החרדי באופן אישי כל כך? רק כך, נוכל לשלוח את האיש ואת גידופיו במריצה הרחק מאיתנו.

שתי תוצאות

ומה יהיה בעוד שבוע וקצת? אם יש משהו שתרמו לנו שלושת הסיבובים המיותרים שנערכו עד כה, אין המשהו הזה עוסק בתוצאת הבחירות הבלתי צפויה בעליל, אלא בהשלכות של התוצאות ובאופנים האפשריים להרכבת הממשלה.

את התוצאה עצמה כמעט בלתי אפשרי לנחש. נכון, יהדות התורה כנראה תצליח לשמור על השביעי, סמוטריץ' מן הסתם יעבור, מרצ עשויה לעבור מן העולם ואחוז ההצבעה במגזר הערבי יצנח. אבל שום דבר מזה לא מגלה לנו בסופו של יום כמה מנדטים ייספרו בכל מחנה.

איננו יודעים לנתח את השלכות הקורונה, האם אחוז ההצבעה ירד בכ-6% כפי שאירע במדינות אחרות או שמא דווקא יעלה בגלל פריסת הקלפיות הנרחבת, מי אלו שינצלו את פתיחת השמים ומעברי הגבול כדי לחמוק מהחובה האזרחית להתייצב בקלפי, כמה קולות ישיג הליכוד במגזר הערבי ואלו מפלגות לא יעברו את אחוז החסימה. האם המשתה של לפיד ונתניהו ימוסס את סער ובנט וכמה שונאי דת יתקבצו תחת כנפי ליברמן.

אחרי שנסיים למנות את קולות החיילים והימאים, מצביעי קלפיות הקורונה ומשליכי הביצים, אחרי שנדע אם הקריסה של סער הייתה רק אצל הסוקרים ואם הכלכלה של בנט דיברה להמונים, אחרי שביבי ישתמש בכל השפנים וליברמן יסיים לשסות חילונים בחרדים, או אז נהיה חכמים יותר.

כי האפשרויות מצומצמות במיוחד, והן שתיים בלבד: האחת, מצב בו הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה משיגות שישים ואחד מנדטים, ואפילו אם הן נאלצות לעשות זאת בסיוע של ימינה, ואז כנראה תהיה פה ממשלת ימין יציבה ויסתיים הסיוט הבלתי נגמר של השנתיים האחרונות. השנייה, מצב בו הגוש המדובר לא משיג את המנדטים הנדרשים, ואז נתחיל לדבר על סיבוב חמישי.

יש גם מצבי ביניים תיאורטיים שימלאו לנו וליושבי האולפנים את הנפח הרב שיוקדש לעיסוק וניתוח התוצאות. למשל, האם הימין ייסמך על רע"מ מבחוץ? איזה מחיר יגבה בנט מנתניהו, בפרט אם הוא יהווה לשון מאזניים 'על באמת' (כלומר, אפשרות ריאלית להרכיב ממשלת שמאל-מרכז בהשתתפותו, בלי בל"ד ודומיהם)? והאם במצבי שוויון יצליח אחד הגושים לגרור עריקים מהמחנה השני?

דבר אחד כנראה לא ישתנה, לפחות לא בקרוב. בנימין נתניהו, האיש שסגר השבוע 15 שנה כראש ממשלת ישראל, ימשיך בתפקידו זה עוד חודשים ארוכים.

ליל שימורים

אם אתם נמנים על אלו שלא יכולים להירדם במוצאי הבחירות, שנצמדים לרדיו או עוקבים בדאגה בדרכים שונות אחרי התוצאות, הנה כמה טיפים שיחסכו ממכם את רוב הלהג וימקדו אתכם בעיקר.

תחילה, אחוז ההצבעה: לרוב מדובר בנתון הראשון שמתפרסם במלואו (עם פוטנציאל קטן לתיקונים בתום ספירת המעטפות הכפולות, שעשויות הפעם להכפיל את מספרן מכ-330 אלף עד לכ-650 אלף). אם אחוז ההצבעה יצנח בשיעור של 5% ומעלה (לשיעור של עד 66.5%), ניתן יהיה להניח בסבירות גבוהה שהימין השיג את שלו.

למרבה הצער, השוואה נקודתית יותר של אחוזי הצבעה כמעט ולא רלוונטית. פיצול הקלפיות עקב הקורונה והאחוז הגבוה שצפוי במעטפות הכפולות, מעקר כמעט לחלוטין את אחת השיטות היותר מובהקות להשוואת אחוזי הצבעה בקלפיות באזורים שונים, כדי לאבחן אלו ציבורים נשארו בבית. הפעם, השוואה כזו תוכל להתבצע לכל היותר בחלקים מהמגזר הערבי (ואולי גם בחלקים מהמגזר החרדי).

שנית, כאשר הנתונים מתחילים להתעדכן, כדאי לעקוב באדיקות אחר מצבן של ארבע מפלגות גוש שמאל-מרכז שעשויות לשרוף מנדטים – מרצ, כחול לבן, רע"מ ומפלגתו של ירון זליכה. זכרו, קולות שקיבלה מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה אינם נספרים בכלל. למעשה, האחוזים הללו מורידים את אחוז ההצבעה, כשהם מרוכזים בגוש ספציפי.

למעט רע"מ, שלוש המפלגות האחרות אמורות לשמור פחות או יותר על חתך ארצי מאוזן (עם תמיכה גדולה יותר במעט בערים כמו תל אביב, מודיעין וכדומה, ומעט נמוכה יותר בירושלים ובפריפריה הרחוקה). אם לאחר ספירת רבע או שליש מהקולות הן תעמודנה על 3% ומטה, סביר להניח שהן תיכשלנה במבחן אחוז החסימה. שריפה משותפת של 5% מהקולות תבטיח שוב, בסבירות גבוהה מאוד, 61 מנדטים לימין (ובתנאי שלא תירשם חלילה הפתעה שלילית בגזרת הציונות הדתית).

ולסיום, אל תתרגשו מהמדגמים, אל תתייחסו אליהם ברצינות יתירה, אל תיקחו ללב תוצאה לא רצויה ואל תפתחו עודף אופטימיות במקרה ההפוך. מדגם הוא בסך הכל גרסה משוכללת יותר של סקר, עם נטייה חמורה לשגות, ועם אפס יכולת לחזות תופעות גבוליות כמו מפלגות על סף חסימה או מעברים קטנים בין גושים.

מילה לסיום

צאו להצביע, בבקשה. בלי תירוצים, בלי הסברים, בלי פלפולים. לא רלוונטי מה הרב שאתם מעריכים זצ"ל אמר לפני עשור, ולא מעניין שהיה לכם איזה 'מנהג' לחומרא שלא להצביע, ובוודאי לא קשור זה שיש לכם איזו טענה על נציג פלמוני או עסקן אלמוני. אנחנו במצב חירום, גרוע יותר מאשר כל מערכת בחירות שהייתה כאן אי פעם.

בשבילכם, בשביל שנוכל לחיות פה גם הלאה, צאו להצביע!