בג"צ הציל את המפלגות החרדיות

"המשמעות היא שרק גיור ממלכתי יהיה מוכר בישראל. על חשבון הפסקת ההכרה לחוק השבות בבתי הדין הפרטיים החשובים, אבל זה יבטיח חסימת כניסה של גורמים רפורמים ודומיהם לנושא"

בית המשפט העליון. צילום בעריש פילמר
בית המשפט העליון. צילום בעריש פילמר

עד לשעות הערב של יום שני השבוע, היה קמפיין המפלגות החרדיות לכנסת צולע ומגמגם, אם לא די בכשלים ובטענות – מוצדקות ושאינן – שהועלו כלפי הנציגות החרדית במהלך שנת הקורונה, הצטרפה אליהם חותמת טריה ובלתי נעימה בעליל בשליש האחרון של פורים המשולש, עת נחסמה בברוטליות כניסתם של חרדים לירושלים ובוטלה התחבורה הציבורית לעיר, בצעד מעורר מחלוקת שפוגע – איך לא – בעיקר בחרדים.

הפסימיים ורואי השחורות כבר חזו את אבדן המנדט השביעי של יהדות התורה ואפילו את התנדפות השמיני של ש"ס, אם בשל עצלות שתשאיר מצביעים בבית, ואם בשל זעם שהיה עשוי להביא להצבעת מחאה עבור מפלגות אחרות בגוש הימין, בפרט כאלה שממילא מנסות לקרוץ למצביעים החרדים.

ואז הגיע בג"ץ והושיע את הקמפיין.

בפסיקה חסרת תקדים בקיצוניותה, פסיקה שמגוללת בקפליה את כל תסמיני הדיקטטורה השיפוטית שבג"ץ מנכס לעצמו בעשורים האחרונים, הכריעו הוד גלימותיהם על הכרה רשמית של מדינת ישראל בגיור הרפורמי והקונסרבטיבי. בעצם, מימוש החלטת בג"ץ יהיה הפעם הראשונה בה גיור פיקטיבי שכזה יופעל באופן רשמי ומוכר על אדמת מדינת ישראל, בלי צורך להשתמש בתעלולים של 'גיורי קפיצה' (הליך גיור המתבצע כולו בישראל, אך בסיומו המתגייר 'קופץ' לחו"ל כד להשלים את ההליך הרשמי שם. א.ג.).

נכון, מקובל להניח שבחירות העוסקות בנושאי דת ומדינה אינן מועילות במיוחד למפלגות החרדיות בפרט ולגוש הימין בכלל, אבל נדמה כי דווקא הפסיקה השערורייתית הזו היא הדבר הטוב ביותר שקרה ליהדות התורה ולש"ס במערכת הבחירות הנוכחית. עד כה, היו החרדים על המוקד התקשורתי בעיקר בענייני קורונה והמסתעף, או בסוגיית הגיוס ובהיבטים נוספים שנתפסו רע בעיניהם של מרבית תושבי ישראל, כולל בעיניהם של שותפים טבעיים הכרחיים – דתיים לאומיים ומסורתיים. מעבר חד לדיון ציבורי על הרפורמים ועל הלגיטימציה שניתנת להם על ידי בג"ץ, משחק לטובת המפלגות החרדיות, משום שמרבית העם בישראל מזוהה עם העמדה האורתודוקסית, וגם אינו חשוד במיוחד על אהדה ליושבי מגדל השן.

מי שעוד צפוי להרוויח במישור הפוליטי מההחלטה, הוא יו"ר הציונות הדתית ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהביקורת החריפה שלו לכל אורך הקמפיין על בג"ץ והקו התקיף שהוא מוביל בנושא, בצירוף סוגיית הגיור הרפורמי, עשויים להעביר לשורותיו מצביעים דתיים לאומיים שישבו על הגדר או אפילו שקלו להצביע עבור בנט. אף שזה האחרון מיהר לגנות את החלטת בג"ץ, הוא לא נתפס כמי שהנושא נמצא בראש מעייניו, בניגוד למצע הברור של 'הציונות הדתית' להחלשת מעמדה של הרשות השופטת.

בעיה אחת, שלושה פתרונות

לגופו של עניין, שופטי בג"ץ הדגישו שוב ושוב בפסיקתם כי הם 'נאלצו' לקבל את ההחלטה משום שהכנסת לא עשתה זאת מאז הגשת העתירות, במשך 15 שנה, למרות הפצרותיו החוזרות ונשנות של בג"ץ. לפיכך, על פי השופטים, הם נאלצו לפרש את משמעות המילה 'גיור' בחוק ולקבוע כי גם גיור רפורמי שמיה גיור. מדובר כמובן בתירוץ חלש במיוחד, אם השופטים הבינו במשך 15 שנה שהחלטה הלכתית מהותית אינה מעניינו של בית המשפט, מה השתנה? אורך הזמן אינו נימוק לעסוק בנושא שאינו במתחם השיפוט.

כדאי להסביר עוד כי למעשה, גם לפני ההחלטה העדכנית, גיור רפורמי וקונסרבטיבי שנערך בחו"ל הוכר על ידי המדינה בכל הנוגע למתן אזרחות על פי חוק השבות (אך לא לעניין נישואין וגירושין, כמובן). אך בנס לא נמצא עדיין מי שישתמש בכלי זה כדי להכשיר רבבות סודנים ואריתראים ושאר מהגרים באמצעות גיור רפורמי מקדים שיחייב הענקת אזרחות.

ומדוע באמת לא נחקק עד כה פתרון ברור בעניין? לו הייתה העמדה החרדית אחידה ומוסכמת, מן הסתם הסוגיה כבר הייתה מיושבת כהלכה. אלא שגם בתוככי הנציגות החרדית, העמדה הרצויה מפוצלת לכל הפחות לשלושה כיוונים שונים.

תחילה ישנו הקו הרשמי של ש"ס, המוצג על ידי הצעת החוק של ח"כ משה ארבל – על פיה יוכר על פי חוק מעמדו של מערך הגיור הממלכתי וכל גיור יתבצע אך ורק באמצעותו. ארבל גם מוסיף ומסביר לנו כי "המשמעות של ההצעה היא שרק גיור ממלכתי יהיה מוכר בישראל. זה אמנם יהיה על חשבון הפסקת ההכרה לחוק השבות בבתי הדין הפרטיים החשובים, כדוגמת הרב קרליץ והרב פרנק, אבל זה יבטיח חסימת כניסה של גורמים רפורמים ודומיהם לנושא".

אלא שגם בתוך ש"ס יש מי שמבקר את הצעת החוק המדוברת מכמה וכמה סיבות. כבר בכנס דיינים שנערך בתשע"ז, תקף את הצעת החוק בחריפות היועמ"ש של בתי הדין הרבניים, הרב שמעון יעקובי, וזאת משום שהיא מציעה בעצם לאמץ את החלטות הממשלה המבוססות על ועדת נאמן. לפי יעקובי, ההצעה הזו מעוררת חשש כבד לפרצה שתאפשר לרפורמים לחדור בעדה ולהשתלב במערך הגיור הממלכתי המדובר, בין אם מלכתחילה ובין אם באמצעות החלטות עתידיות של בג"ץ.

יעקובי העלה גם טענה חמורה נוספת: על פי הצעת החוק, כל גיור שנערך שלא באמצעות מערך הגיור הממלכתי – לא יוכר על פי החוק. מצב דברים זה עשוי לגרור סיטואציה בה אישה שהתגיירה כהלכה בבית דין פרטי ונישאה ליהודי, תקבל ביטול נישואין ללא גט בבית הדין הרבני, שיראה בה 'שיקצע' לכל דבר. לטענה זו יש מי שמגיב כי אישה כזו לא תוכל מלכתחילה להירשם לנישואין באופן מוסדר, מאחר והיא לא תוכר כגיורת כבר בשלב זה.

עם זאת, בעקבות הביקורת, ישנה הצעה חלופית שתופסת תאוצה ודורשת להימנע מהעברת חוק גיור שכזה וממתן הכוח בידי אותו 'מערך גיור ממלכתי'. במקום זאת, מוצע לתקן בחקיקה ולהוסיף בסמכויותיהם של בתי הדין הרבניים המעוגנות בחוק מלבד "נישואין וגירושין" גם "גיור". תוספת כזו תייתר ממילא כל צורך בחקיקה נוספת, מאחר ובכל פעם שמערכת המשפט תידרש להעניק פרשנות להליכי גיור על פי חוק, היא תיאלץ להותיר את הזירה לבתי הדין, בדיוק כפי שנעשה בנושאי נישואין וגירושין.

גם ביהדות התורה מתנגדים להצעת החוק הנ"ל, הן מהטעמים שהוזכרו והן בשל הרצון שלא לפגוע בבתי הדין הפרטיים האורתודוקסים. חלף זאת, מציעים ביהדות התורה רעיון שלישי אפשרי – חקיקה שתקבע רשמית כי גיור בישראל צריך להיות על פי ההלכה, ובעצם לתת גושפנקא חוקית למצב הנוכחי השורר כיום.

רשות הדיבור לסגן שרת התחבורה, אורי מקלב: "בג"ץ מכרסם מפעם לפעם בייחוס ובייחוד של העם היהודי וחותר תחת הדברים הבסיסיים שמגדירים מה הוא יהודי, הוא מכרסם אותנו מבפנים ופוגע בשורש קיומנו במטרה לעשות אותנו ככל העמים. הרבה יותר קשה להשיג ויזה אמריקאית מאשר להיות יהודי שזכאי לאזרחות במדינת ישראל, אפילו באפריקה ברוב המדינות קשה יותר לקבל אזרחות מאשר כאן דרך גיור רפורמי… הם רוצים כאידיאל לתת את הסמכות לצרף לעם היהודי לכל אחד, לעשות 'רפורמה' ולהחליש את העם היהודי, לייצר איזה מושג של 'יהודי לכל'. לתת ללהקת זאבים טורפים ומורעבים לשמור על הכבשה הייחודית".

מקלב שם את הדגש על העיתוי, והוא סבור כי ההחלטה ניתנה במכוון שלושה שבועות לפני הבחירות, שיעמדו בסימן יחסי דת ומדינה: "בג"ץ כל כולו פוליטי, הוא מנהל פנקסנות פוליטית ללא מעצורים. בין כשמדובר באישים וגופים ובין כשמדובר בהחלטות רגישות. הוא מכוון את הזמן לתזמון של לפני הבחירות. הרי יכול היה באותה מידה לתת את ההחלטה לפני תקופה או בעוד חודש…"

כאמור, דווקא בהיבט הפוליטי, נראה כי בג"ץ בא לקלל ויצא מברך. אין למפלגות החרדיות קמפיין טוב יותר מאשר ההמחשה הזו למה שעשוי לקרות גם בשאר ענייני דת ומדינה, אילולי יינתן להן הכוח לבלום החלטות שכאלה בכנסת.

על שותים ושוטים

אפרופו מקלב, כמי שהיה חתום על המבצע הלילי לאחר חצות יום ראשון, במסגרתו גויסו רכבות ואוטובוסים כדי לשחרר את הלחץ התחבורתי שהתחולל בירושלים, הוא תוקף את החלטת הממשלה החפוזה, שהתקבלה על סמך מידע חלקי ושגוי – שעה קלה לפני שבת: "הסיפור הזה הציף את הכשל המערכתי בהתנהלות בכל נושא הקורונה – מציירים קודם כל את המטרה ואז עושים הכל ורומסים כל דבר בדרך להגיע אליה. מישהו החליט שמסוכן שיהיה טיש בירושלים והוא עושה את הכל כדי למנוע את זה. זה כתם שחור גדול על התנהגות נתניהו ועל היחסים שלנו אתו".

כדי להבין את רף הגיחוך, כדאי להעיף מבט בנספח להחלטת הממשלה המדוברת, שהוגש על ידי משטרת ישראל, ובו נאמר, בין השאר כי "נהוג בזמן קריאת המגילה לשתות משקאות אלכוהוליים", וכמו כן מתריעים שם מפני "שימוש בנפצים וזיקוקים… בעיקר על ידי בני נוער בשכונת שמואל הנביא". איך לומר, קשה להתייחס ברצינות לטיעונים שכאלה כמובילים להחלטה להטיל מצור על העיר ועל מאות אלפי תושביה.

הכשל במקרה הזה מיוחס דווקא לש"ס, המחזיקה את אצבעו של היו"ר בקבינט הקורונה. גם בהתחשב בנסיבות המקלות של שתיית 'שאטו דרעי' עד דלא ידע, היה מצופה מהשר להציב אולטימטום חד משמעי שימנע צעד דרסטי ובלתי נתפס שכזה. החלטה שניתנה מהרגע להרגע שעה קלה לפני שבת ומונעת הפעלת תחבורה ציבורית לעיר הבירה במשך יממה קריטית.

בש"ס הבינו את הברוך ומיהרו לנפנף בהחלטתו של יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ יעקב מרגי, שביטל מיד לאחר הפורים את הקנסות הרלוונטיים למי שעבר על החוק והפעיל תחבורה ציבורית לירושלים וממנה. אלא שבמקרה הזה מדובר בכוסות רוח למת, או בשפה העדכנית – פאקה פאקה. אף מפעיל תחבורה ציבורית לא שש לעבור על החוק מלכתחילה, וממילא ביטול הקנסות היה בקושי נחמה פורתא.

לו רק היה מרגי משכיל לנקוט את הצעד המדובר עשרים וארבע שעות קודם לכן, בבוקר שושן פורים עצמו, הוא היה קוצר את התהילה. שכן אז היו מפעילי התחבורה הציבורית, משוחררים מאימת הקנס, ממהרים להפעיל אמצעי תחבורה לירושלים וממנה. וכבר נאמר כאן לא אחת – בפוליטיקה, הכל עניין של תזמון נכון.

מימד אחר

קרוב לשנתיים, מאמצעה של מערכת הבחירות הראשונה ב-2019, זועק הימין חמס על ההתעלמות התקשורתית והמשפטית מפרשת 'המימד החמישי', אותה חברה פושטת רגל שזכתה בהתקשרות תמוהה בלשון המעטה עם משטרת ישראל בסכום של ארבעה מיליוני שקלים. בראש מועצת המנהלים של החברה עמד בתקופה המדוברת שר הביטחון ויו"ר כחול לבן בני גנץ, וממילא, נתפסה ההתעלמות כרצון לאתרג את המועמד שאולי אולי יצליח להדיח את נתניהו מראשות הממשלה.

כבר בתחילת 2019, פרסם מבקר המדינה בדימוס יוסף שפירא דו"ח שביקר בחריפות את התנהלות המשטרה בפרשה. מיותר לציין שאיש לא עשה כל שימוש בדו"ח, למעט אחד, דן אלדד, שמונה על ידי שר המשפטים דאז אמיר אוחנה לכהן שלושה חודשים כמ"מ פרקליט המדינה בניגוד לדעת היועמ"ש, והודיע כי המשטרה, ובמידת הצורך גם מח"ש, תקיים חקירה פלילית בפרשה. מיותר כמעט להזכיר שמנדלבליט מיהר לטהר פומבית את גנץ ולהבהיר כי אינו חשוד בפרשה.

אחרי סחבת של שנה, ביולי 2020, העבירה המשטרה את התיק לטיפולה של הרשות לתחרות והגבלים עסקיים – מאחר והחקירה עשויה להקיף גם שוטרים. גם כאן, שקע התיק בשנת חורף ארוכה, עד להתעוררות פתאומית בבוקר יום שני השבוע. מתברר כי בשבוע האחרון הוצאו צווי חיפוש למחשבים של בכירים בחברה ולפי פרסומים, אף נערך חיפוש בבית אחד הבכירים. הנימוק: חשד להצגת מידע כוזב וקבלת דבר במרמה.

כשעוסקים במערכת המשפטית בישראל, רצוי תמיד לחפש את הזווית הפוליטית, ובמקרה הזה – הלחץ האובססיבי של גוש שמאל-מרכז על גנץ לפרוש מהמרוץ, מתוך חשש שהוא לא יעבור את אחוז החסימה וישרוף קולות. מה שעבד אצל חולדאי ושלח בדיבורים, אולי יעבוד אצל גנץ במעשים. תזכורת לחקירה המושתקת מהווה איתות שהמערכת אינה מעוניינת בהתמודדותו, מתוך תקווה שהוא יפנים את המסר.

השארת תגובה