נמצא המקום שמתאים מאוד לציבור שומר תורה ומצוות: כפר הנופש ביאנקיני שהוקם לפני כ-20 שנה. בהתחלה כמסעדה לאוכל מרוקאי ולימים המשיך להתפתח והפך לאחד המקומות היפים בארץ ובו צימרים וחדרי אירוח שלא מביישים אף מלון בחו"ל.
איך הכל התחיל?
במאי 2001 עם ריבוי הפיגועים בירושלים הוטמן בפאב מטען חבלה רב עוצמה והוצא על ידי דינה דגן החוצה ובכך סוכל פיגוע בו ניצלו חייהם של עשרות בני נוער. צמרת המשטרה שהגיעה למקום התפעלה מאומץ לבה ועל התושייה שגילתה. דינה, כמו בעלי עסקים רבים בעיר ראתה את אור הרחובות כבה לאיטו ובחרה בשנת 2002 להעתיק את העסק שבבעלותה לצפון ים המלח, איזור המרובה באור, נחת, שלווה ופוטנציאל רב לעשייה חיובית ומועילה. "בתור אחת שהצילה וניצלה בעצמה מאירוע טרור", היא משתפת אותנו ונזכרת בימים ההם, "מצאתי לנכון להקים ולפתח כיזמית נקודת שלווה ואור עבור רבים המחפשים אותה על מנת להרגיע את נפשם. כאדם וכאזרחית האוהבת את מדינת ישראל, אני מאמינה כי אסור לנו לתת לאירועי טרור לפגוע בשגרת ובשמחת חיינו שכן הן החשובות ביותר".
דינה דגן התחילה מאפס, מתנאי השטח ומצב ביטחוני בעייתי שהכתיבו את הצמיחה הראשונית של החוף אבל לא עצרו אותה והמקום צמח לכפר נופש שלם עם 70 חדרי אירוח, וילה מרוקאית, מתחם קמפינג, שכונת החלומות – חדרים חדשים בבניה אקולוגית ועוד.
אירוח מרוקאי מדבר על אסתטיקה, נוחות יופי וזמן. לקחת את הזמן, ליהנות – זה לב האירוח. לאפשר לאורח את מלוא הנוחות, להרחיב את דעתו ולבו. דינה דגן השקיעה מאמץ מחשבה והלבישה את הכפר ברוח המסורת של הבית שלה, "כך אני מזמינה את כולם אלי הביתה" היא אומרת בחיוך גדול, "ואין דבר שיגרום לי לתענוג גדול יותר מאשר לראות את אורחיי נהנים". היא מדגישה.
דינה דגן: "יש לי חלום, להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, עולם מפויס שנעים לחיות בו. אני מאמינה שאנחנו אומה קטנה בעלת לב גדול. אני פותחת את לבי ואת המקום הייחודי הזה לכולם בתקווה לקירוב לבבות. עשיתי יש מאין, ובניתי לכבודכם גן עדן על חולות ומקום נטוש עם זריחות של זהב, הרי מדבר בצבע שנהב ומי ים בגווני הטורקיז".
קצת רקע
סיפורה האישי המיוחד והלא פשוט של דינה שנלחמה בטרור תקופת האינתיפאדה השנייה בירושלים וסיכלה פיגוע אצלה בפאב-מסעדה, הוא זה שהביא אותה להגיע לצפון ים המלח.
ביאנקיני זהו שם הרחוב שבו הייתה המסעדה שלה בירושלים. אנג'לו –לוי ביאנקיני היה קצין איטלקי יהודי ששירת מטעם צבא איטליה בארץ ישראל ונרצח על גבול ירדן סוריה ב1920.
מה יש בכפר?
הכל נבנה מתוך החזון להשתלב בסביבה המדהימה הזאת- צפון ים המלח. ים המלח האמיתי.
החדרים החדשים ביותר -הריאדים. בריכה חצי אולימפית, חדר מלח טיפולי, אולמות אירועים, גני אירועים, אולם כנסים ובית כנסת פעיל, ובכלל דינה ממשיכה בפיתוח החוף.
כפר הנופש הוא לא רק אתר תיירותי אלא גם מקום לקיום כנסים ומפגשים עם משתתפים ישראלים, פלסטינים, ירדנים ועוד. שכן הוא ממוקם בנקודה הנותנת את האפשרות לכל אותם אנשים להגיע.
הוא גם מקום המתאים לאירועים לציבור הידודי והדתי – חרדי: בר מצוות, שבתות חתן, חתונות ועוד.
אתר האינטרנט של כפר הנופש ובו עוד מידע.
אם כבר הגעתי לכפר הנופש ביאנקיני תדעו שיש בשבילכם סיורים מעניינים במרחק דקות נסיעה מהכפר שכדאי לכם לבקר שם:
חוות האפרסמון
החווה קמה במטרה להחזיר את גידול עץ האפרסמון המקראי (לא העץ עם הפרי הכתום) ואת התעשיות הנובעות ממנו לצפון ים המלח כמו גם לפתח תיירות חינוכית/ערכית. חוות האפרסמון משמשת כחממה לפיתוח חקלאות מקומית של צמחי תבלין, בושם ומרפא. גיא ארליך מייצר בחווה שמנים אתריים שיחזור של השמנים שהיו משתמשים בהם בבית המקדש. לגיא שמן שהוא רקח ועזר עד כה לחולי קורונה להבריא ולעבור את המחלה בקלות רבה. גיא מחפש משקיעים לפיתוח.
אתר מערות הקומראן
שוכן למרגלות המצוק הזקוף של מדבר יהודה, המתנשא מעל חופי ים המלח. התיישבו במקום בני כת המדבר, כותבי המגילות הגנוזות הנחשבות לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר שהתגלה במאה ה-20, מהם ניתן ללמוד על אורח החיים מצית הדמיון של תושבי קומראן הקדמונים.
המבנים שנחשפו בקומראן מעידים על אורח חיים שיתופי, והשביל עובר דרך חדרי אסיפות, חדר אוכל מרכזי, שבו נערכו סעודות טקסיות, שרידי מטבח, מגדל שמירה, בתי מלאכה לכלים ואורווה. בולט במיוחד מספרן הרב של מקוואות הטהרה – ממצא העולה בקנה אחד עם ההקפדה של תושבי קומראן על היטהרות. ריכוז גדול של מקוואות נמצא ליד חדר האוכל, שבו התכנסו אנשי קומראן לסעודות משותפות.
בשני חדרי הסופרים נמצאו קסתות דיו מחרס וקסת דיו ממתכת והם מרגשים במיוחד משום שייתכן שבהם כתבו אנשי קומראן את כתביהם. בחדרים אלו נחשפו מאות נרות חרס. לאורם כתבו ולמדו גם בלילה.
ממזרח לסככת התצפית נחשף בית הקברות. הוא הוקם ממזרח ליישוב והתגלו בו כ-1,100 קברים, מרביתם של גברים. הקבורה נעשתה בשוחות בכיוון צפון-דרום. הגופות הונחו על הגב והידיים הונחו בצדי הגוף.
קאסר אל-יהוד (בעברית: "ארמון היהודים")
אתר טבילה בגבול עם ירדן וזו הנקודה בה היסטוריונים מאמינים שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל אחרי הנדודים במדבר.
שייך לרשות הטבע והגנים.