שלושים יום קודם החג נוהגים במפלגות החרדיות להשיק את קמפיין הבחירות באופן מעשי. כצפוי, ניכרו בשבוע האחרון סימני חיים במסע הבחירות של שתי המפלגות, שצפוי לצאת בפועל לדרך בערך לאחר ימי הפורים הבעל"ט.
בצד הספרדי, דרעי כבר ממתג את עצמו כ'אבי המגזר החרדי', מי שנלחם עבורו בגלי ההסתה, כואב את כאבו בענייני הקורונה ובכלל, לפי קמפיין ש"ס, יש רק מפלגה חרדית אחת שרשמה הישגים. את כל ההישגים (מהיכרות מעמיקה עם החברים מיהדות התורה, הם לא יישארו חייבים…).
קמפיין יהדות התורה עדיין נתון בלבטים. האם הפעם, בשונה מהמערכות האחרונות, יעבדו דגל התורה ואגודת ישראל יד ביד בקמפיין משולב ואחיד? כרגע, זה הגימיק התורן המדובר, שמיועד לשדר אחדות לכלל הציבור ולגבש אותו סביב מפלגה אחת. גם אם קשה לראות אותו יוצא פועל בסופו של דבר.
לא נחשוד בצדדים שיש שיקולים כלכליים המעורבים בעניין, נתעלם גם מהבעיה הפעוטה שמדובר בשני ציבורים שונים הנדרשים לקמפיין ולהתנהלות שונה. במקום זאת, נחכה בציפייה לכינוס אפשרי של שתי מועצות גדולי התורה יחד. מי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא.
ההדגשים שנראה בקמפיין, וכך גם הנושאים מהם יתעלמו הפעם – בולטים לעין. במקום להתייחס להתנהלות בקורונה, ממנה אף אחד לא יכול לצאת טוב (למעט אולי נתניהו), יתמקדו ביהדות התורה בקמפיין של גאוות יחידה. יבליטו את הגאווה החרדית במסורת, בחינוך, במרנן גדולי ישראל. בש"ס יתעלמו מההיבט החברתי, שהיה פחות משמעותי בשנה האחרונה, ויתמקדו בהיבט המנהיגותי, עם דגש מיוחד (כמה מפתיע) על השר דרעי.
בשתי המפלגות קיים חשש של ממש לאבדן מצביעים, בכל אחת מהן מדובר בפלח שונה הנתון בסיכון. אין ספק שהאתגר הגדול ומי שמכוון באופן ישיר לקול החרדי, הוא יו"ר 'הציונות הדתית' בצלאל סמוטריץ', בליווי מי שכבר התנסה לא אחת בשתיית קולות בחב"ד וצפונה – עו"ד איתמר בן גביר. אל תתפלאו אם בחודש הקרוב סמוטריץ' ייתפס כשהוא מנשנש צ'ולנט במבצעי חיסונים בערים חרדיות, יוצא בהצהרות פומפוזיות על חשיבות המגזר החרדי ואין ספק שלו רק היה ניתן, הוא גם היה משתתף בטישים חסידיים, באמצעות הזום, כמובן.
הן בש"ס והן ביהדות התורה מניחים שתהיה "נזילה" בשוליים לסמוטריץ'. ביהדות התורה מצביעים בעיקר על הקולות שהשיגו בעמל רב בגבעות יהודה ושומרון, וכמו גם על קבוצות חסידיות קטנות – שעשויות להרגיש משוחררות ממחויבות למפלגת האם. בש"ס חוששים בעיקר מהצבעה של צעירים או מסורתיים, שהמסר הימני הנחרץ והמשלב בתוכו אלמנטים של גישה אמונית, מבית היוצר של 'הציונות הדתית' – מדבר אל ליבם.
שלמה פילבר, אנליסט ובעלים משותף ב'דיירקט פולס' ומי שכבר הוכיח בעבר לא אחת את יכולותיו לנתח במדויק תנודות פוליטיות – גם במישור הפנים-מגזרי, ממקד את האלומה על ההיבטים המהותיים – לטובת הקמפיין החרדי.
לפי פילבר, "הסיפור העיקרי הוא זליגה אפשרית של השוליים החרדיים לכיוון סמוטריץ'". אך הוא מסייג ומדגיש כי עדיין לא מדובר בהיקפים גדולים. פילבר גם מוסיף הדגש נוסף, ולפיו, בניגוד אולי לתחושה, החשש לזליגה כזו קיים יותר אצל בוחרי ש"ס – ככל הנראה אוהדי בן גביר. לסיכום, הוא מסביר כי "זה מהלך שמאתגר את המנדט השמיני של יהדות התורה ואת התשיעי של ש"ס".
אם לסכם בתמצית, המפלגות החרדיות לא ירדו מחמישה עשר מנדטים. שישה עשר יהיו תוצאה סבירה. שבעה עשר ומעלה יהיו הישג מופלא.
קורונה-רב
אחרי כל הקמפיינים, הסיסמאות, מערך השטח היעיל, שלטי החוצות והסרטונים המקוריים, צריך לחדד: הציר סביבו תנוע מערכת הבחירות הוא אך ורק נגיף הקורונה. הן בהיבט הטכני לוגיסטי של הצבעת עשרות אלפי חולים ומבודדים, הן בקמפיין של המפלגות הגדולות שמתמקד בעיקר במספרי המתים והמאושפזים (אצל אגף 'רק לא ביבי') מול מספרי המתחסנים והמיצוב של ישראל כראשונה בעולם לצאת מהמשבר (אצל 'אגף ביבי').
הקורונה גם הכריעה לטובת אי קיומם של כנסי בחירות גדולים במפלגות החרדיות, המעמדים שהזריקו בעבר אדרנלין לפעילי השטח בשבוע האחרון שלפני הבחירות, כנסי הענק שהדליקו את הלהבה החרדית – ייעדרו הפעם, ודווקא בימים בהם שונאינו קמים עלינו מכל עבר.
לא מעט בכירים במפלגות החרדיות חוששים מאוד מההשלכות, ולו בגלל ההיבט הבריאותי, "תאר לעצמך יהודי מבוגר שכבר שנה לא מבקר בבית כנסת מחשש פיקוח נפש, איך נוכל לשכנע אותו שלקלפי הוא כן יכול להגיע?" מסביר אחד הח"כים, "נכון, הוא כבר יהיה מחוסן בעז"ה, וכנראה גם יבין היטב שההצבעה גורלית בעניינים שבציפור הנפש, ועדיין, לא נוכל לבוא בטענות אם יימצא אחוז מסוים של מצביעים שיחששו לדרוך בקלפי".
וכשמדברים על התחסנות וחיסונים, צריך לומר בפשטות: בתחילת הדרך רשם הציבור החרדי הישג יוצא דופן, שגם משנאיו בתקשורת הכללית התקשו להתעלם ממנו – קצב חיסונים מהיר ואגרסיבי שסייע לטשטש במעט את גל ההסתה שספגנו בשנה האחרונה. אבל בהמשך, הואט הקצב, והערים החרדיות מדשדשות בתחתית מבחינת אחוזי ההתחסנות, כשרק נוכחותם של היישובים הערביים בתחתית הרשימה מונעת סיבוב שני של חילול השם. בחסדי שמים, יש מי שהבין את המצב – בעיקר בקרב ההנהגה המקומית והמוניציפאלית – ומוקדי חיסון מיוחדים, מישיבת מיר ועד ביתר עילית, מנסים לאזן את התמונה.
לא תרמה למסע ההסברה העובדה שבין מכחישי הקורונה ומתנגדי החיסונים מככבים כמה דמויות המתהדרות בתואר 'רב'. החילוני הממוצע מתקשה להבין ש'רב' אינו נמדד באורך הזקן או בצבע הגלימה, ושהבנתם של רבנים שכאלו ברפואה גבוהה אך במעט מהבנתם בהלכה… למרבה הצער, לפחות על פי פילוחים פנימיים, נראה כי אחיזתם של ה'רבנים' הללו גבוהה במיוחד דווקא בקרב צעירים רבים, בעיקר מקרב בוחרי ש"ס. טוב יעשו שם אם ישקיעו מעט אנרגיה בהפרכת הפייק ניוז ובפרסום חוזר ונשנה של הוראתו הברורה של נשיא מועצת חכמי התורה מרן הגר"ש כהן ללכת ולהתחסן.
אבל אין צורך להזדקק לנימוקים של תדמית ולמגשי פיצה כשמדובר בפיקוח נפש, יותר מארבעה מיליון ישראלים כבר התחסנו. גדולי ישראל מכל החוגים והעדות הורו לעשות זאת, בלי תירוצים ובלי יוצאי דופן, בבקשה ממכם, לכו להתחסן. ואז להצביע.
לא נחמד
כמו בכל מערכת בחירות, הפקטור האמיתי לחלוקת המנדטים מתחיל באחוז ההצבעה. אחוז גבוה (בין 70 ל75) משחק לטובת השמאל והערבים, אחוז גבוה מאוד (באזור ה80, משהו שעוד לא היה פה בשנים האחרונות) יאזן בחזרה את המצב לטובת גוש הימין. אחוז נמוך – מאז ומעולם – משחק לטובת המגזר החרדי.
הפעם למרבה הצער, קיים חשש כפול: האחד, אחוז הצבעה גבוה במיוחד בציבור הכללי, הן בגלל הרצון להכריע סופסוף את המצב הפוליטי הבלתי נסבל, הן כהצבעת מחאה-תמיכה בגלל הקורונה והן מהסיבה הטכנית הפשוטה – רבבות ישראלים שבימים כתיקונם נמצאים בחו"ל או מנצלים את יום הבחירות לבילויים שונים, צפויים למצוא את עצמם בעשרים ושלושה במרץ בבית, נטולי תעסוקה של ממש (למעט ניקיונות לפסח…).
מצד שני, דווקא במגזר החרדי ישנו צפי לנפילה מסוימת באחוז הצבעה, וגם כאן, מכל הסיבות שבעולם: אם מתוך רצון 'להעניש' פוליטיקאי כזה או אחר, אם מתוך חשש רפואי ואם בשל תחושת עצלות וחוסר אכפתיות גרידא, וזה רע.
זה רע לא בגלל המנדט השמיני או התשיעי של איזו מפלגה, ולא בגלל סידורי עבודה או ג'ובים לנציגינו הנאמנים. זה רע כי ההסתה האנטי חרדית משתוללת כאן כבר שנה מהמקפצה. זה רע כי אפילו גנץ – שלא ניחן בעודף הבנה פוליטית, בלשון המעטה – מנסה לגרד מצביעים עם קמפיין אנטי דתי מוקצן. זה רע כי יש מי שמנסה לרכב על הגל ולהסביר שהציבור החרדי מפולג ומסוכסך, שאיבדנו את זה, שאנחנו לא מאמינים יותר בדעת תורה או בגדולי ישראל, שאנחנו מתפוררים. כל תוצאה שתכלול נפילה בכוחן של המפלגות החרדיות – רק תחזק את התזה המופרכת הזו.
דווקא בגלל שאין כנסי בחירות המוניים, דווקא בגלל הקופה המדולדלת של המפלגות החרדיות שמונעת עודף פעילות, דווקא בגלל הטענות (בעיקר לא נכונות) על התנהלות הנציגות בתקופת הקורונה, דווקא בגלל תחושת חוסר האכפתיות, זו חובתנו האישית הפעם. אנחנו צריכים לקחת את המטלה הזו על כתפנו, לשכנע ולהשתכנע, להצביע ולהביא עוד מצביעים. בנפשנו הדבר.
אפרופו גנץ, הגדיר זאת היטב אחד הנציגים החרדים השבוע: "לכולם ברור שגנץ היה נטול מנהיגות, נטול יכולות ונטול כוח פוליטי. הדבר היחיד שהיה לאיש הזה הוא הנחמדות שלו, זה דיבר אלינו. עכשיו הוא איבד גם את זה". במערכת הפוליטית גוברות ההערכות שראש הממשלה החלופי הגיע לסוף דרכו הפוליטית וכי הודעה על פרישה מהמרוץ היא עניין של זמן, מנגד, ניסיון העבר מוכיח שגנץ – בכל תפקידיו – נוטה להמתין לדקה האחרונה ולתת למזל לעשות את שלו, בתקווה להישאר על הגלגל. האם ישרוד גם הפעם? ימים יגידו.
האיש נהנה
מעט מאוד פוליטיקאים מסוגלים לשרוד ראיון לוחמני ממושך, מעטים עוד יותר מסוגלים לעשות זאת כשהמראיינת היא אחת הנשכניות והקשות שיש, והיא ניצבת מלכתחילה בפוזה תוקפנית, קוטעת את דברי המרואיין, מתעקשת לעסוק בענייניו האישיים והמשפחתיים וכל זה במגרש הביתי שלה – אולפן חדשות 12.
רק אחד מסוגל לעשות זאת במשך חצי שעה, להגיב בחריפות ובהומור, להעביר לצופים את המסר שלו תוך התעלמות אלגנטית מתוכן השאלות, ולחשוף 'על הדרך' את העובדה שהוא כבר עובד על החיסון הכלכלי – כולל הקמת שני מפעלים של 'פייזר' ושל 'מודרנה' בישראל. קוראים לו בנימין נתניהו.
אפשר להגיד הכל על האיש היחיד בסביבה שנראה שהוא ממש ממש רוצה לנצח, אפשר להתווכח על ההחלטה האסטרטגית שלו למצב את לפיד כיריב המרכזי (הן מתוך רצון להחליש את סער והן מתוך תקווה שסחף ל'יש עתיד' יפיל את מרצ, כחול לבן או העבודה מתחת אחוז החסימה), אפשר להתלונן על ההתנערות למחצה מבן גביר וממנסור עבאס, על ההתעלמות משאלות קנטרניות על סגירת נתב"ג ואפשר גם להחמיא על ההגנה הבלתי מתפשרת שסיפק לציבור החרדי. בעיניי, הרגע ששיקף יותר מכל את הריאיון של רוה"מ היה כאשר הצהיר (פעמיים) שיישאר באולפן ככל שיידרש, כי הוא "נהנה".
שלושת התרחישים
במישור הפוליטי, סיפק נתניהו כמה כותרות מרכזיות: תחילה, הכריז כי בן גביר לא יכהן כשר בממשלתו, אחר כך התחייב שלא ינסה להעביר חוק צרפתי, הודיע שלא יסכים שוב לממשלת רוטציה והצהיר כי איננו מתכוון לרוץ לנשיאות. כל זה טוב ויפה אם אכן יושגו שישים ואחת (ואפילו יותר, לפי רוה"מ) האצבעות המיוחלות. השאלה כמובן, מה יקרה אם וכאשר נחזור לתיקו בין-גושי.
כרגע, נפתלי בנט הוא לשון המאזניים ועל פיו יקום וייפול דבר. כמקובל במחוזותינו, צפוי נתניהו לנסות לשתות בהנאה את מחצית המנדטים שלו בשבוע האחרון, מה שעשוי להותיר את בנט על סף אחוז החסימה ולכל היותר עם שישה-שבעה מנדטים.
המשמעות עצומה: אם בנט יצליח – לראשונה – לתרגם את הסקרים בעניינו גם לגרסת המציאות, להביא תריסר מנדטים ומעלה, הוא יוכל לנסות לדרוש רוטציה מנתניהו בוריאציות שונות. אם הוא יתרסק אל קרקעית החד-ספרתי, הוא יוכל לכל היותר לדרוש תיק נכבד (ביטחון, למשל) ולא יותר.
קיימים כמובן גם שני תרחישי הקצה: בראשון – היחלשות הקול הערבי, הפילוג בשמאל והישגי החיסונים מביאים לגוש ליכוד-חרדים-סמוטריץ' 61 נציגים, בלי בנט ובלי סער. בשני, גוש הימין כולו, כולל בנט, מסתפק ב58-59 מנדטים ושוב חוזר הניגון. במקרה כזה, יעמוד סער בפני מכבש לחצים כפול – מחד, התקשורת שתנסה לתקן את כישלונה מהסיבוב הקודם ולייצב ממשלת 'רק לא ביבי' תוך הישענות על הרשימה המשותפת (בתקווה שגם החרדים יצטרפו בהמשך), מאידך, הסיעות החרדיות שישמשו כמתווכות לעת מצוא וינסו לשכנע אותו להצטרף לממשלת ימין וליישר את ההדורים עם נתניהו.
סער אינו גנץ, הוא לא יטלטל את המדינה לשלוש מערכות בחירות נוספות, גם בגלל חוסר התועלת שבדבר וגם מתוך הבנה שסיבוב בחירות נוסף עשוי לייצר טרנד הצבעה חדש. מוקדם להעריך כיצד יתנהל במקרה כזה, האם ידרוש רוטציה כשהוא מכהן תחילה, האם יסבול מעריקות פנימיות במפלגתו ושמא יעשה מעשה כחלון, יצטרף לממשלת נתניהו ויפתח בתהליך שבסופו ייספג בחזרה במפלגת האם.