הבוררות באגודת ישראל – תימשך

חגית משה הצהירה כי היא מעוניינת לראות את ראש הממשלה בנימין נתניהו מרכיב ממשלת ימין – ופני בנט חפו. חודשים ארוכים הוא נשמר שלא לגלות את הסוד הידוע, כי הוא יחבור בחזרה לגוש הימין-חרדים

חגיגות השמחה ביהדות התורה
חגיגות השמחה ביהדות התורה
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

בשעה טובה ומוצלחת, בחסדי שמים ועם קצת מאמץ ורצון טוב, נסגרה רשימת יהדות התורה לכנסת העשרים וארבעה, אחרי ההכרעה בשאלה האקוטית האם חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר יאייש את המקום השישי ואילו עמיתו הויז'ניצאי יידחק למקום השמיני, ושמא ר' יעקב טסלר ישמור על מיקומו וידחק את בעלזא כלפי מטה. ואל תזלזלו בשאלה זו, שהרבה גופי תורה תלויים בה, כדלקמן.

תחילה, בתחילת השבוע שעבר, עמד כינוס הנהלת אגודת ישראל שמטרתו אישור נציגי המפלגה לכנסת בסכנה, בעקבות חוות דעת שהוצגה על ידי אחד הצדדים (לא נסגיר כאן את זהותו) ולפיה אי אפשר לערוך כינוס שכזה בימי קורונה בריטית. במפתיע, הציג סגן השר פרוש חוות דעת הפוכה (ומכאן ניתן רמז באשר למציג חוות הדעת הראשונה), ולפיה ניתן לקיים אירוע בקפסולות על גג אולמי נאות ירושלים, השוכנים כידוע דווקא בבני ברק.

על הערב המדובר, שכבר זכה לכינוי המלבב 'קרב המיקרופונים החרדי' – לא נרחיב את הדיבור, רק נציין בקצירת האומר שציר שלומי אמונים-בעלזא היה מודע היטב מלכתחילה שאם תעמוד הרשימה להצבעה, מחזיק הציר הנגדי של גור-ויז'ניץ ביתרון קל של שתי אצבעות, די והותר להקים ולהפיל ממשלות, ומכל שכן לקבוע את גודלן של חסידויות.

אי לכך ובהתאם לזאת, הקדימו בחסידות בעלזא תרופה למכה, וכבר בצהרי שלישי הביעו דרישה נחרצת בפני מזכיר ה'מועצת' לבקש את חוות דעתם של האדמו"רים בעניין טעון זה. על פי רוב דעות, הכריעו חברי ה'מועצת' לערוך בוררות מלאה על שלוש הדרישות המרכזיות שנותרו על הפרק – האחת, סדר הקדימויות בין בעלזא לויז'ניץ. השנייה, עניין ועדת הכספים שטרם הוסדר. והשלישית, הקצאת המקום החמישי ברשימת 'אגודה' (והעשירי ברשימה המאוחדת) לטובת חסידות צאנז המעטירה.

חשוב להדגיש כי בשלב זה כבר ניתנה הסכמה עקרונית של הסיעה המרכזית לדרישה האחרונה (ומי שעקב בטור זה אחרי יחסי האחווה ההדדיים השוררים בין נציגי ה'מרכזית' השר יעקב ליצמן וחכ"ל אליהו חסיד, יכול גם לשער מדוע הושגה ההסכמה בקלות שכזו). אולם אליה וקוץ בה, הנציג שיוצב מטעם צאנז – נדרש לנהוג בכל דבר ועניין כאילו הוא איש ה'מרכזית' ולפעול על פי הוראותיה. בשלומי אמונים פחות התחברו לתנאי הנ"ל, ודרשו לאפשר לו לפעול כנציג חסידות צאנז באופן מלא. כאמור, זה היה הנושא השלישי שנשלח לבוררות בהוראת האדמו"רים.

בשלישי בערב, שמחים וששים, התכנסו נציגי הנהלת אגודת ישראל לקבלת החלטות בכפוף לבוררות, שלעת עתה סוכם כי תתמקד אך ורק בעניין הבוער של מיקומי אייכלר וטסלר. או אז חולל זה האחרון סנסציה כשהודיע כי מבחינתו אם יש בוררות – אז הכל עולה על השולחן, "הכל בכל מכל כל", ובתרגום חופשי: גם המקום הראשון והשני פתוחים לדיון.

בוררות זבל"א (זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושני הדיינים הנבחרים בוררים דיין שלישי) התכנסה בצהרי חמישי, שעות אחדות לפני מועד סגירת הרשימות. הגאון רבי אברהם דירנפלד הגיע מטעם בעלזא, הגאון רבי מאיר הייזלר נבחר על ידי ויז'ניץ, ושני הצדדים הסכימו על הצבתו של הגאון רבי יהודא סילמן כבורר מוסכם.

בחסידות בעלזא התייצבו עם מגוון הוכחות וטענות ליחסי הכוחות בין הצדדים, כולל השוואת גודל הישיבות ומספר תלמידיהן. גם בויז'ניץ לא טמנו ידיהם בצלחת, ובין השאר נטען כי השפעתו הסגולית של האדמו"ר, שמתגייס בכל מערכת בחירות להצלחת המערכה, משמעותית הרבה מעבר לגבולות חסידות ויז'ניץ גרידא. כך או כך, שני הצדדים התאכזבו (או נשמו לרווחה, תלוי באיזה צד אתם) למשמע דברי הגר"י סילמן כי בטווח הזמן המזערי שנותר, לא יהיה ניתן לבצע הכרעה מושכלת לטווח רחוק בשאלה מי מבין הצדדים גדול יותר, ולפיכך החלטה סופית בעניין זה תינתן בבוררות המורחבת שתתנהל כבר לאחר סגירת הרשימות.

עם זאת, הוסיף הגר"י וציין, כי הוכח שלכל הפחות ישנו שוויון כוחות בין החסידויות, ומשכך, מן הראוי לחלוק ביניהן את המקום השלישי שהוא שישי ברוטציה. כאן התעוררה שאלת ההמשך הנצחית – מי מבין הצדדים יזכה בבכורה? הבורר הויז'ניצאי טען כי מן הראוי לשמר את מבנה הרשימה מבחירות אשתקד ולבצע את החילופין באמצע הקדנציה, וכאן שלף הבורר הבעלזאי קלף היסטורי מנצח.

מסתבר שלפני עשרים שנה, בכנסת החמישה עשר, נחתם הסכם רוטציה בין החסידויות ועל פיו יתפטר ח"כ שמעלקא הלפרט זכור לטוב, לאחר 30 חודשי כהונה, לטובת ח"כ אייכלר. בהגיע מועד הפרישה, סירב הלפרט לקיים את גזר הדין, בטענו כי ההסכם נחתם מאחורי גבו וללא ידיעתו. אמנם בכנסת השישה עשר הוחלפו השניים למען קיום אותה רוטציה, אבל למעשה רשמה יהדות התורה בזמנו גידול לשישה מנדטים ושניהם נכנסו לכנסת ממילא. כך, לפי בעלזא, כעת הגיע תורה ברוטציה הלא ממומשת.

מי שניסה להציל את המצב עבור הויז'ניצאים, היה מזכיר ה'מועצת', תפקיד שאמנם מחייב נייטרליות במידת מה, עם זאת, מתוקף הצורך בגילוי נאות, סיפר הרב ולצר לדיינים כי באותו זמן, היה הוא עצמו אחד משני החתומים על ההסכם שהופר, ואכן הדבר נעשה מאחורי גבו של ח"כ הלפרט, ולפיכך אין כאן הפרת רוטציה – מאחר והחסידות חפצה לעמוד בסיכומים ואך הלפרט עצמו סירב לעשות זאת. טענה זו נדחתה לאלתר על ידי הגר"י סילמן שקבע כי בפועל לא קוימה הבטחת הרוטציה, ומשום כך בעלזא תקבל הפעם את הבכורה ונציגה ח"כ אייכלר יוצב במקום השישי.

כאמור, מפאת קוצר הזמן עסקה הבוררות רק בנושא המצומצם של אייכלר-טסלר, וגם בזאת קיבלה הכרעה זמנית שאינה עקרונית ביחס לגודלן וסדר מקומותיהן. אך כבר בקרוב צפויה להיפתח הבוררות השלמה והמורחבת, ואי"ה מובטח לנו שהיא עוד תפרנס כותבי טורים פוליטיים, ספקולנטים ופובליציסטים לרוב. לא אלמן ישראל.

ליהדות התורה לעומת זאת, מובטח מאמץ עילאי של כלל המעורבים, ובפרט המקופחים שבהם, לגיוס מקסימלי של כוחותיהם בבחירות הקרובות, שמבחינתם הן אך ורק חזרה גנרלית לקראת הדבר האמיתי – פריימריז היסטוריים שייערכו, אם וכאשר, מתישהו בעתיד.

(בשולי הדברים, למקצוענים בלבד, נוסיף ונספר כי בויז'ניץ ניסו בדקה התשעים לפתוח את הבוררות מחדש. הסיבה: הסכם הבוררות קובע כי מצב הדברים בכנסת ה-24 יתהפך במדויק בכנסת ה-25. או אז יקדים טסלר את אייכלר. אלא שדורשי רשומות ערכו את החישוב כי באותה כנסת יתחלפו שוב אגודה ודגל במיקומים, מה שיציב את שניהם במקומות ריאליים למדי, בניגוד למצב בכנסת הקרובה).

יום יום חג

הנה מעשה לשבת: שתי נשים נבחרו להוביל מפלגות גוססות למחצה, האחת מימין והשנייה משמאל. בשני המקרים, מפאת איום אחוז החסימה, נאלצו ראשות המפלגה לתמרן – כל אחת בפני עצמה – בין שני פוליטיקאים משופשפים ומנוסים. האחת רשמה ניצחון מוחץ ושילחה את שני יריביה בנוק אאוט לעשות לביתם (או להקרין מצגות על בניין עיריית תל אביב), ואילו השנייה נשלחה אחר כבוד לכיכר ספרא הירושלמית, עם הבטחה מעורפלת לתפקיד שר, לכשירחיב.

הראשונה, מרב מיכאלי, ירשה מקודמה בתפקיד, עמיר פרץ, לכל היותר את שרידי שפמו. הפריימריז לראשות ולרשימה יצרו עניין במפלגה והיא החלה להמריא מעט ואף זכתה בסקרי סוף השבוע לממוצע של חמישה-שישה מנדטים. לא רע ביחס לשברי האחוזים שהיו לה אך לפני שבועיים. בתמרון מבריק ואלגנטי ובמשחקי לך ושוב עם רון חולדאי ועפר שלח, כפתה מיכאלי על שניהם פרישה מוקדמת מהמרוץ והיא נותרה לעמוד לבדה.

השנייה, חגית משה, מנגד, ניצחה באורח בלתי אפשרי כמעט את המזכ"ל הפופולארי של הבית היהודי, ניר אורבך (שזכה למויפת בפני עצמו, ובתמצית: לפני הפריימריז הפנימיים הכחיש אורבך שיש לו איזה סיכום מוקדם עם בנט על שיבוץ במקום השביעי ברשימת ימינה תמורת שילוב הבית היהודי ברשימה. וראו זה פלא, רגע אחרי שהפסיד, שובץ במקום השישי ברשימה…), בזכות התערבות רוה"מ ואנשיו שעבדו למענה, מתוך חשיבה ששילובה של חגית משה עם סמוטריץ' ובן גביר, יבטיח ל'ציונות הדתית' את שלוש ורבע האחוזים הנחוצים וימנע בזבוז קולות בימין.

אבל מאותו רגע, ממש כמו בקומה השישית בעיריית ירושלים, התקשתה מנהיגת הבית היהודי להתמודד עם חובשי הכיפות הסרוגות בסביבה. תחילה תקפה את בנט ופנתה לאיחוד עם סמוטריץ', אחר כך עלה המו"מ על שרטון (ולא רק בגלל דרישותיה לקבל את מחצית המקומות ברשימה וחלוקה שווה בתפקידים, וזה, חשוב להזכיר, עבור מפלגה שקיבלה 0.3% בסקרים). לבסוף, בשעת סגירת הרשימות, התראיינה לערוץ 20 והודיעה על החלטתה הדרמטית שלא להתמודד כמפלגה עצמאית, אך לתמוך מבחוץ בימינה – תמורת הבטחה חתומה לתפקיד שר.

לשאלת הח"מ, הצהירה חגית משה כי היא מעוניינת לראות את ראש הממשלה בנימין נתניהו מרכיב ממשלת ימין – ופני בנט חפו. חודשים ארוכים הוא נשמר מכל משמר שלא לגלות את הסוד הידוע פחות או יותר לכולם, כי בלית ברירה הוא יחבור בחזרה לגוש הימין-חרדים, והנה, חמש דקות אחרי שצירף את התכשיט החדש, היא מחוללת לו מגה-פיגוע לקמפיין. מיותר לציין שב'תקווה חדשה' מיהרו לנפנף לעין כל בבשורה – בנט ילך עם נתניהו, אנחנו לא.

בהמשך הוציאה משה הבהרה מפולפלת ולפיה היא מודה לרוה"מ על פעילותו עד כה (ובאמת, מה היה נתניהו עושה בלעדיה), אך מכאן ואילך תמיכתה המלאה נתונה למועמד לראשות הממשלה נפתלי בנט. שנאמר, אבן שזרק סגן ראש עיר אחד לבור, גם עשרה ח"כים לא יוכלו לחלץ, ובוודאי לא פחות מכך.

רד עלה, עלה ורד

השבוע הוכח שוב שפוליטיקה אינה מיועדת לבעלי לב חלש. כחול לבן, רע"ם ומרצ דילגו בסקרים הלוך ושוב מעל אחוז החסימה, סער ובנט רשמו צניחות אקראיות, לפיד התחזק, נחלש ושוב התחזק, איווט נע בין חמישה לתשעה מנדטים והעבודה המצויה בעיצומו של קאמבק הגיעה עד לשבעה, רק כדי להתייצב שוב על חמישה.

בסתר לבו, מתפלל נתניהו שהמצב הנוכחי יימשך עוד שישה שבועות. כל שבוע בו אף אחת מהמפלגות לא מאבדת מומנטום באופן מוחלט, הוא עוד שבוע בו אף אחת מהן לא פורשת. המטרה פשוטה: להגיע לרגע האמת עם מקסימום מפלגות במחנה המרכז-שמאל (ומינימום קולות, כמובן). די בכך שמפלגה אחת תיפול מתחת לאחוז החסימה, כדי לשנות את המפה הפוליטית מקצה לקצה.

בתוך מחנה השמאל, הלחץ הרב ביותר לפרוש מופעל על שניים: האחד הוא ירון זליכה ומפלגתו הכלכלית, שכפי שנראה כרגע, מתכוונת לרוץ עד הסוף על קדושת הפייגלין, בתקווה להפוך להפתעת הבחירות. השני הוא בני גנץ ומפלגת כחולבן. לאחר ניסיון כושל להתייצב בסקרים על גבם של החרדים, פונה גנץ לאפיק המבטיח מכל – רק לא ביבי. הוא 'נועל' את נתניהו בישיבת הממשלה העוסקת בקורונה, הוא מצהיר לעולם כי רק בזכותו התקיים הדיון בעניינו של רוה"מ בבית המשפט והוא מנסה – באופן מעורר רחמים – להצטייר כיריב הנוכחי על ראשות הממשלה. לפעמים, הבעיה אינה אחוז החסימה, אלא אחוז החשיבה.

המודל היווני

בבוקר יום שני דמה האזור שלפני בית המשפט המחוזי בירושלים לשטח צבאי סגור. מאות שוטרים ומאבטחים התפרסו בסביבה, מסוק פיקח מהאוויר על הנעשה וצלפים ניצבו על הגגות כדי לאבטח את הרחבה הסטרילית והחסומה מול אזור הכניסה. אבל זירת הקרב המדומה שבחוץ, הייתה משחק ילדים לעומת המלחמה שניטשה במלוא עוזה בתוככי אולמה של השופטת פרידמן-פלדמן.

עו"ד בן צור, המייצג את ראש הממשלה בדיון, כבר נתן פרומו בשבוע שקדם לדיון, בחילופי מכתבים נזעמים עם הפרקליטות שנערכו באמצעות התקשורת, ואך במזל רב לא התדרדרו לכדי האשמות בלשכת עורכי הדין ודרישה הדדית לשלילת הרישיון לעריכת דין. בדיון עצמו, סיפק בן צור הופעה מלהיבה ותרם רבות למצב רוחו המרומם של נתניהו, שלא התאפק וכבר באותו ערב, במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה היווני, הודיע כי בפרקליטות אמנם תפרו לו תיקים, "אבל מתברר שגם לתפור הם לא יודעים".

אם נתניהו ישוחח בהרחבה על הנושא עם רעהו קיריאקוס מיצוטאקיס, יזכיר לו האחרון את 'האי היווני', והלקח העולה בצדו על התנהלותה של מערכת המשפט הישראלית – ראש ממשלה שאינו נכנע לתכתיבי הקליקה ו'הצד הנכון' של המפה הפוליטית, לא יזכה לקבל את היחס השמור לאתרוגים.

כך, אף שעל פי חוק, לאחר שהוברר לכל בר דעת שהפרקליטות פתחה בחקירת ראש הממשלה ללא אישורו המוסדר של היועמ"ש כנדרש, ואף שנציגת הפרקליטות עו"ד בן ארי הודתה לעיני כל שהדברים "לא נכתבו באופן המיטבי", או בעברית מדוברת: לא נכתבו, ועל פי דין נערכה החקירה כולה בניגוד לחוק, וממילא אין מקום כלל לכתבי האישום – לכל הפחות בתיקי 1,000 ו-4,000, מוטב לדיירי בלפור לבל יוציאו את השמפניות מקירור.

בסבירות גבוהה ניתן להניח, כי השופטים אולי ינזפו קלות בפרקליטות על התנהלותה הלא תקנית, אך יתנו לתיק להמשיך ולהתנהל ללא הפרעה, והרי בסך הכל בחוק מדובר, ומי יהין לדרוש משופטי ישראל לכבדו? והלוואי ואתבדה…

השארת תגובה