ממשיך השושלת: הגרמ"ד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל

הגאון הגדול זצוק"ל שבמשך עשרות בשנים העמיד רבבות תלמידים והמשיך את שושלת בריסק המעטירה עד למעלה בקודש סבו-זקנו מרן הבית הלוי זיע"א שדלה והשקה מתורת רבותם

הגרמ"ד סולובייצ'יק
הגרמ"ד סולובייצ'יק

אבל כבד ירד על עולם התורה והישיבות ועל כל בית ישראל בהגיע הבשורה המרה על הסתלקותו של ראש ישיבת בריסק מרן הגאון רבי משולם דוד הלוי סאלאווייציק זצוק"ל, בנו חביבו של מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע.

תורה תורה חגרי שק והתפלשי באפרים בהסתלקותו של זקן ראשי הישיבות מקברניטי היהדות הנאמנה, חסידא ופרישא, עמוד האמת, המנורה הטהורה, צדיק וחסיד, שכלל ישראל זכה להתבשם מאורו המזהיר בהאירו את עיני ישראל בנתיבות התורה וההנהגה מזה רבות בשנים והגן באור צדקתו ותורתו על הדור כולו.

יגע בתורה עד קצה האחרון ולא הותיר אפילו שורה אחת ללא הבנה ויגיעה לאמיתה של תורה. בתקופה האחרונה חלה רבנו זצוק"ל שמלומד היה בניסים גלויים בשנותיו האחרונות, ולמרות זאת המשיך בסדר יומו על אף חולשותיו שתכפוהו לא אחת, ובכל היכלי התורה והישיבות נישאו תפילות רבות להחלמתו, אך למגינת לב ביום ראשון לפנות בוקר ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש ונסתלק לעולם שכולו טוב, למגינת לב בני המשפחה הקרובה ותלמידיו המובהקים שסבבו את מיטתו בביתו ליד הישיבה בירושלים, וקראו בזעקה "שמע ישראל" בבכיות עצומות, כשנשמתו הטהורה עלתה בסערה השמימה.

בתוך שעה קלה פשטה הידיעה המרה בכל תפוצות ישראל בארץ ובגולה. בהיכל ישיבתו בירושלים הוסרה הפרוכת, וקולות הנהי והבכי הדהדו למרחקים, והתחושה הקשה של "דור הולך" הכתה בהלם את המוני בית ישראל בכלל ותלמידיו בפרט. רבים זעקו והתאבלו על סילוקו, והמונים נאספו ליד מיטתו במעונו בירושלים באמירת ויהי נועם ותהלים בקולות דמע ובכי בלתי פוסקים, ובני הישיבה געו בבכי נורא והתאבלו על סילוקו של עטרת תפארתם. בסילוקו של האי גאון וצדיק נעקר מעולמנו גברא רבא אשר גדל בבית אביו הגדול הרב מבריסק זי"ע, וכל ימיו דלה והשקה מתורת אביו-רבו לאחרים, והוא עצמו שימש כמופת ודוגמא להנהגת ומסורת אבותיו, כשכבר מקטנותו נודע בהקפדתו ובהחמרתו בשמירת המצוות, ובכל חייו לא היו לו בעולמו אלא יגיעת התורה וארבע אמות של דקדוק הלכה ביראת שמים טהורה.

אבל יחיד עשי לך עיר הקודש ירושלים בהיות ראש הישיבה פארה ותפארתה. עמד כחומה בצורה על קדושתה לבל יחללוה זרים, והמשיך את מסורת אביו הגדול הרב מבריסק שהיה הדרה של עיר הקודש והמקדש, ומעתה פנה הודה, פנה זיווה ופנה הדרה. הסתלקותו של אחרון בניו של מרן הרב מבריסק זי"ע מסמלת את סיומה של תקופת הוד בה ניתן היה עוד לחוש את הודה והדרה של בית בריסק בדור הקודם שנמשך דור אחר דור, שכן רבינו הכיר את הדור הקודם על גדוליו ומנהיגיו אשר בצילם חמד וישב. וכל מי שדרך אי פעם על מפתן ביתו היתה לו התחושה כי הנה נכנס אל אותו עולם מופלא שלפני המלחמה ואל גדולי וקברניטי התורה שבצילם הסתופף ומימי באר תורתם דלה והשקה לדורותיו אחריו. ועתה חסרנו כל אלה

התקופה האחרונה

בשנתיים האחרונות מצבו של רבינו הלך הידרדר, הוא אושפז מספר פעמים בבית החולים, והמוני בית ישראל הרעישו שמים וארץ לרפואתו, ואכן תפילות ישראל עשו רושם לטובה ובחסדי שמים הוא שוחרר מבית החולים למעונו שברחוב עלי הכהן סמוך לישיבה, ולעיתים אף פקד את היכל הישיבה ואף השמיע שיעורים, לשמחת לבבם של תלמידיו והמוני שומעי לקחו. אולם לדאבון לב בתקופה האחרונה שוב הלך ונחלש ומצבו נעשה קשה. בהיכלי התורה והישיבות בעולם כולו העתירו והרבו בתחנונים למען רפואתו השלמה של מרן רבי משולם דוד בן אלטע הנדל. והכל קיוו וייחלו כי בורא עולמים ישאיר לנו לפליטה את הגאון האמיתי זקן ראש הישיבות, מדקדק ההלכה ועמוד האמת. שעה קלה לפני כניסת השבת חלה הידרדרות חמורה במצבו. השמועה על מצבו התפשטה חיש בכל אתר ואתר ובמהלך השבת נערכו תפילות רבות בהיכלי הישיבות הקדושות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, להעתיר ולהתחנן לישועת ה', כי למרות המצב יקוים בנו 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרוב לבוא', ויצליחו עדיין להבקיע שערי שמים ולבטל את רוע הגזירה. אולם היה זה בבחינת 'גם כי אזעק ואשווע שתם תפילתי' כאשר אראלים גברו במאבקם על המצוקים ונשבה ארון הקודש ונשמתו הטהורה עלתה בסערה השמימה.

בעלות השחר של יום ראשון השיב רבינו את נשמתו הטהורה ליוצרו ובוראו, כשסביב מיטתו תלמידיו ובני המשפחה שפרצו בזעקת 'שמע ישראל' ופסוקי ייחוד. הידיעה על הסתלקותו התפשטה כאש בשדה קוצים ורבים מתלמידיו הגיעו למקום וביכו בזעקות שבר את השריפה אשר שרף ה', בסילוקו של האי גאון וצדיק אשר גדל בבית אביו הגדול וינק את תורת בריסק והליכותיה הנודעים לתהילה אותה למד ולימד ובהם התנהג במשך כל ימיו.

בהיכל הישיבה ברחוב גרוסברג הוסרה הפרוכת מארון הקודש, והתלמידים התכנסו לבכות על השבר הגדול כשהורם הנזר והוסרה העטרה ורבינו ראש הישיבה הדגול והנערץ נלכד בעוונות הדור, עלה ונתעלה לישיבה של מעלה.

אשכבתיה דרבי בשעות לפנה"צ התכנסו המונים כדי לבכות על סילוקו של צדיק. קודם צאת מסע ההלוויה השחירו רחובות השכונה מרוב אדם ומסע ההלוויה החל באמירת פרקי תהלים בהתעוררות ובבכי ע"י תלמידו הג"ר רפאל ברלין שליט"א.

לאחר מכן נשאו דברי מספד בנו ממשיך דרכו רבי זאב שליט"א, בנו רבי אשר שליט"א וחתנו רבי נחמיה קפלן שליט"א שביכו את האבדה הגדולה לעם ישראל. בתום מסע ההספדים המשיך מסע ההלוויה רגלית עד להר המנוחות, כשרבבות מלווים את מיטתו בכאב עד למנוחתו האחרונה, ליד ציון אביו מרן הגרי"ז.

לאחר סתימת הגולל הספידוהו גיסו הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, מחותנו ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א, והגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א ר"י עטרת ישראל.

לאחר אמירת הקדיש נטמן הגרמ"ד זצוק"ל בצמוד לקברו של אביו מרן הגרי"ז זצוק"ל בהר המנוחות. עם הורדת גופו הטהור עלי קבר בזעקת שלש עשרה מידות, נשמעו קולות בכי וזעקה מכל עבר כשהמוני התלמידים זעקו והתייפחו על קברו. שעה ארוכה לאחר סתימת הגולל נותרו תלמידים רבים עומדים ליד הקבר הטרי וממנים להיפרד מרבם הגדול.

מתולדותיו

שמשו של רבנו ראש הישיבה זרחה בחול המועד סוכות שנת תרפ"ב עת נולד בבריסק בביתו הגדול של אביו – רבן של ישראל מרן הגרי"ז הלוי סולובייצ'יק זצוק"ל הרב דבריסק, ולאמו מרת אלטע ענדיל ע"ה. נכדו של מרן הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק זצוק"ל גאב"ד בריסק, שהיה בנו של מרן בעל 'בית הלוי' זצוק"ל, וחתנו של מרן הגאון רבי רפאל שפירא זצוק"ל שהיה חתנו של מרן הנצי"ב זצוק"ל, ולמעלה בקודש דור שביעי לאבי ישיבות ליטא מרן רבי חיים מוואלוז'ין נ"ע.

כבר בילדותו ניכרו בו כישרונותיו הכבירים יחד עם זוך ליבו ותכונותיו המיוחדות, ביחד עם פקחות ותבונה ויראת שמים בוערת, כאשר הכל ראו בו את תמצית תקוותיו וחינוכו של אביו הגדול זצוק"ל. את חינוכו באותן שנים קיבל בבית אביו הגדול, תחת עינו הפקוחה, שם ינק גם מתורתם, חכמתם ודמות דיוקנם של גדולי וחכמי בריסק, ובראשם הגאון רבי משה רוזנשטיין זצ"ל בעל ה"אמרי משה", והפוסק הנודע רבי שמחה זליג ריגר זצ"ל, אשר גר בשכנות אליהם ואהבו וחיבבו, כשהוא מרבה להשתעשע עם הילד הפלאי. בבית הגדול גדל ועקב אחר הנהגותיו של אביו בכל צעד ושעל אחד החדרים בבית הרב מבריסק בעיירה שימש כ'בית דין שטיבל' – חדר בית הדין בו אביו דן דיני תורה.

אמנם עיקר חינוכו ומשנת לימודו וכל הנהגתו קיבל מאת אביו הגדול זצוק"ל. החל מגיל הילדות כבר העניק לו אביו חינוך טהור קפדני במיוחד.

בהקשר לכך סיפר רבנו פעם: "בהיותי בגיל שבע, התקיימו בעירנו סדרי לימוד גם בשבת בת"ת, ופעם חזרתי מהת"ת בשבת קודש ועברתי ברחוב דרך החצר, וראיתי שם ילדים משחקים בכדור, נעמדתי לרגע קט כדי לראות איך הם משחקים, וכאשר נודע הדבר לאאמו"ר זצוק"ל היה מאוד כעוס וגער בי על כך".

עוד סיפר רבנו בעצמו על חינוכו הקפדני שקיבל יחד עם אחיו ואחיותיו מאביו: "בחדרו של אאמו"ר היה לו חלון הפונה מחדרו אל תוך החדר בו היו נמצאים בני הבית, והיה מדי פעם עוקב אחר המעשים שלנו בחרדה ובמורא. וכששלח את ילדיו ללמוד בבית המדרש מחוץ לבית, הוא ידע בדיוק ובפרוטרוט את כל מעשינו בביהמ"ד, ובזמן שלא היינו בבית הוא ידע מה עשינו וכמה זמן למדנו. היו לו דרכים שונות באמצעות כל מיני אנשים לדעת על מעשינו בכל רגע. כשהיה שומע שלא התנהגנו כהוגן בביהמ"ד היה מייסר אותנו על כך. ניתן לומר שהוא ממש לא הסיח דעתו מאתנו ומחובת החינוך המוטלת עליו".

בבריסק, השגיח אביו מאוד עליו ועל כל אחיו שלא יתחברו לחברים שאינם טובים, ולכן לא שלח אותם בגיל צעיר ללמוד בחיידר שהיה בבריסק. הסיבה לכך היתה, שהאנשים הכי פחותים היו נוהגים לשלוח את ילדיהם לתלמוד תורה כדי ללמוד 'עברי'. והוא לא רצה שיתחברו עם ילדים שאינם הגונים, לכן לא שלח אותם כלל לחיידר באותו גיל, ורק בכיתות הגבוהות יותר כשהילדים ההם כבר לא המשיכו בחיידר הוא הסכים לשלוח אותם ללמוד בת"ת. כאמור, היה עוקב אחרי ילדיו וידע

בכל רגע מה הם עושים ומה מצבם ברוחניות. הוא לא עזב אותם לרגע, ודבר זה נמשך כל ימי חייו, גם לאחר הנישואין היה תמיד צריך לדעת מה קורה עם כל אחד ומה מצבו הרוחני. הוא פשוט שמר עליהם מכל משמר.

בהזדמנות, כאשר יהודי חשוב שוחח עם הרב מבריסק על חינוך ילדיו איך שהצליח לקצור פירות עד שכל אחד מהם גדל ונעשה אילנא רברבא, נענה לו הגרי"ז ואמר לו בלהט: "אתה יודע כמה דמעות שפכתי עליהם?!".

בלימוד עם רבי ברוך בער

בצעירותו למד בישיבתו של הגאון רבי משה סוקולובסקי זצ"ל – בעל 'אמרי משה'. בילדותו זכה לקבל את פני הגאון מקמניץ מרן רבי ברוך בער לייבוביץ' בעל 'ברכת שמואל'. היה זה באחת הנסיעות שערך אביו הרב מבריסק בחדשי הקיץ אל עיירות הקיט. בדרך כלל היה נוהג לשוב לביתו לקראת שבת סליחות אולם באחת השנים לא שב לביתו ונשאר לפוש בעיירת הקיט, וציווה לבניו רבי חיים ורבנו שיסעו אל רבי ברוך בער לשהות בצל קדשו במהלך ימי ראש השנה. על פי הוראתו של אביהם נסעו האחים לשהות בצלו של בעל ה'ברכת שמואל' שהתרגש מאוד לראות את נכדי רבו מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל. הוא הביע את גודל התפעלותו בפני מקורביו באמרו: "ראו נא! הנה הגיעו לכאן נכדי

מורי ורבי הגר"ח מבריסק זצוק"ל. מרוב ההתרגשות החל בשבת שובה לקרוא את השירה. וכך זכה רבנו להכיר מקרוב את מרן הגרב"ב זצוק"ל ראש ישיבת קמניץ ואף לדבר עמו בלימוד. בנוסף, זכו לכך שבליל ר"ה של השנה ההיא ישב איתם הג"ר ברוך בער כמה שעות וסיפר להם עובדות וסיפורי צדיקים מגדולי ישראל.

כמו כן, זכה להכיר את פני גדולי דורו ביניהם: מרן הגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד ורבה של וילנא מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל.

בצוק העיתים

עם פרוץ מלחמת העולם השניה בשלהי תרצ"ט, שהה אביו מרן הגרי"ז זצוק"ל בלוויית בנו הגדול הגאון רבי יוסף דוב הלוי זצ"ל בעיירת הנופש 'קריניצא', כהרגלו מדי קיץ, עקב מחלת האסטמה שפגעה בו.

כשהחלו להגיע הידיעות המחרידות על התקדמות הגרמנים ועל מסע ההרג הנורא המשתולל בחוצות, מיהר הרב מבריסק זצ"ל לצאת מקריניצא לעבר בני משפחתו שבבריסק, אך בהגיעו

לוורשא בירת פולין, גילה כי הדרך לבריסק חסומה, וכך שהה בכל תקופת החגים בעיר וורשא ולאחר מכן בתחילת החורף הצליח לברוח מוורשא בניסי ניסים. בדרכו עבר ברכבת מביאליסטוק לכיוון ווילנא שהייתה תחת שלטון ליטאי עצמאי בהסכם ריבנטרופ־מולוטוב. באותה עת שהה רבנו יחד עם אמו

הי"ד ובני משפחתו בבריסק, שם סבלו מנחת זרועם של הצוררים ימ"ש שהחלו לרדוף את היהודים עד חורמה. רק לאחר תקופה באה הרגיעה כאשר נחתם ההסכם המשייך את בריסק דליטא לרוסיה.

בימים אלו החלה תקופת צנע בבריסק ותורות ארוכים השתרכו לצידי חנויות המזון, ואף ארבעת המינים לחג הסוכות לא היו בידי משפחת הרב מבריסק זצוק"ל אשר לא ידעו את גורלו של אביהם.

באותו זמן נודע על חתימת ההסכם בין רוסיה לגרמניה, המעניק לליטא שליטה על העיר ווילנא, והתגלעו חילוקי דעות בין בני הישיבות בבריסק האם הבריחה לווילנא כדאית. בני משפחת הרב מבריסק זצוק"ל סרו לקמניץ הסמוכה כדי לשאול את מרן הגרב"ב ליבוביץ זצוק"ל כיצד עליהם לנהוג. כאשר הגיעו לקמניץ שמעו כי ישיבת קמניץ צפויה לעבור בהקדם לווילנא. למשמע השאלה, הביע רבי ברוך בער את דעתו כי המבוגרים שבמשפחה יעברו לוילנא ואילו הצעירים יוותרו בבריסק.

יומיים לאחר מכן בעש"ק פר' לך ת"ש, הגיעה אשה לבית הרב בבריסק עם מכתב בידה מאבי המשפחה מרן הגרי"ז זצוק"ל, אותו מסר לה בתחנת הרכבת בביאליסטוק בעת שפניו היו מועדות לוילנא ופניה לבריסק. בני המשפחה התרגשו עד עמקי נשמתם מאות החיים שנשמע מאביהם לאחר חודשיים. במכתבו גולל הגרי"ז זצוק"ל את קורותיו מאז שברח מקריניצא ועד לשמע ההודעה על סיפוחה של וילנא לליטא, כשהוא מסיים בבקשה מילדיו הבוגרים להצטרף אליו לוילנא ואילו ילדיו הצעירים יוותרו בבריסק… ממש כפי שהורה זקן רבי ברוך בער, ימים ספורים לכן בקמניץ.

במוצאי אותה שבת יצאו בניו הגדולים של הרב מבריסק רבי חיים זצ"ל ואחיו רבנו, ברכבת לוילנא, ולאחר זמן ביקשה הרבנית ע"ה מרב העיירה 'יאשון' כי יצרף אליו לנסיעה לווילנא גם את הבן הגאון רבי רפאל זצ"ל.

במכתב נוסף ששלח הגרי"ז לרעייתו הרבנית, ביקש לשלוח לוילנא את הילדים שהגיעו לגיל חינוך, וביניהם את בנו הגאון רבי מאיר זצ"ל. מאחר שמעברי הגבול בין רוסיה לליטא נסגרו בראשית חודש כסליו ת"ש, היו צריכים להבריח את הגבול.

לאחר קרוב לשנה התבטל ההסכם שנחתם בין רוסיה לליטא והעיר וילנא חזרה לשליטה רוסית. בעקבות כך החלו הפעולות לצאת מאירופה המדממת לעבר ארץ הקודש וארה"ב. מתוקף היותו "רב עיר" קיבל הרב מבריסק זצוק"ל אישורים מיוחדים לעליה עם בני משפחתו מתחת לגיל שמונה עשרה לארץ הקודש, כשבנו הגדול רבי יוסף דוב זצ"ל משתמש באשרת יציאה ליפן כנתיב בריחה דרך טורקיה ובנו רבי חיים זצ"ל נרשם כתלמיד מן המנין ב'ישוב החדש' בארץ וכך קיבל אישור, ואילו הבת הרבנית ליפשא פיינשטיין ע"ה שאף היא היתה מעל גיל י"ח שנים נרשמה כתאומה של רבנו זצ"ל.

בהגיעם לתחנת הרכבת בדרכם למוסקבה, המתין להם קהל גדול של חשובי הקהל דווילנא ועוד, כדי להיפרד מהרב מבריסק. יחד עמם ברכבת נסע אף ראש ישיבת מיר מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל.

לימים, סיפר רבנו לתלמידיו, כי באותם ימים בתחילת המלחמה שהיו תחת שלטון הגרמנים ימ"ש הם חיו כל הזמן בהרגשה שהנה עוד רגע קט הם הורגים את כולם. ובשעה שכזו מכיר האדם כמה כל העוה"ז אינו שווה כלום.

עוד סיפר, שבאותו יום שישי ערב שבת פרשת כי תבוא שנת תרצ"ט – ביום שבו פרצה המלחמה ישב בבית המדרש והעביר את הסדרה של פרשת השבוע שנים מקרא אחד תרגום, וכשקרא את התוכחה שבפרשה נפלו עליו אימה וחרדה גדולה, כי הרגיש שהנה המלחמה מתחילה, והולך ומתגשם חפצו של אותו צורר נאצי ימ"ש מה שרצה לעולל על כלל ישראל.

לימים סיפר רבינו, שבאותם ימים בוילנא נכח לראות הנהגה מיוחדת של הגרא"י פינקל זצ"ל, שבכל לילה היה קם בשעה 4 לפנות בוקר ולמד משך שעתיים גפ"ת בבקיאות, הוא חשב שאני ישנתי אבל באמת לא ישנתי בכלל וראיתי את מעשהו כל יום והתברר לי שכך נוהג הוא מימים ימימה. לאחר אותה תקופה הוקצתה עבור הרב מבריסק ומשפחתו דירה גדולה ומיוחדת ואז עבר רבנו לדור יחד עם אביו בדירה אחת.

בהיותו בוילנא הכיר מקרוב את הגה"ק רבי אלחנן ווסרמן הי"ד שבא מידי ליל שבת לדבר בלימוד עם אביו הרב מבריסק זצוק"ל וכן הגיע מדי שבת לבית אביו לסעודה שלישית. הגר"א שוחח שעות ארוכות בלימוד עם מרן מבריסק, ולימים העיד רבינו, כי כל הנוכחים במקום באותן שעות שאבו חיות ותענוג דקדושה משיחות קדשם של הני תרי אשלי רברבי.

שם בוילנא מסר מרן מבריסק שיעורים עמוקים והשתתפו בשיעורים הרבנים הגאונים: רבי דוד פוברסקי – לימים ראש ישיבת פוניבז', רבי אברהם לנדא – לימים כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב, רבי אליהו חזן ורבי מרדכי גינזבורג, רבי לייב מאלין ורבי יונה מינסק'ר, רבי יוסלה קוסובר ורבי נפתלי ווסרמן בנו של מרן הגר"א הי"ד, וכן רבנו וגיסו הגאון רבי מיכל פיינשטיין זצ"ל.

סיפר רבנו בעצמו, כי לאחר הלימוד היו משוחחים כולם בהבנת הלימוד של השיעור, והיו עומדים חבורות חבורות של תלמידי חכמים וחוזרים על השיעורים העמוקים, והוא השתתף בחבורתו של רבי אליהו חזן שליבנו יחד את השיעור. בצד ישב אביו והיה ניתן לגשת לשאול אותו כל דבר הקשה. והעיד רבינו, כי בכל התקופה הקשה ההיא, התורה היא שנתנה להם חיות שיוכלו להחזיק מעמד לנוכח הצרות והייסורים הרבים. בעיצומו של הלימוד במסגרת השיעורים של אביו והחבורות של גדולי הת"ח אח"כ שרר תענוג כה גדול עד ששכחו בכלל מכל הצרות שאפפו אותם מבית ומחוץ בשהותם על אדמת נכר, והרגישו בחוש את שדוד המלך אמר בתהלים: "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי".

בהיותו בוילנא ניצל את ההזדמנות ופקד את ציון קדשו של מרן הגר"א זצוק"ל בבית החיים הישן שבעיר.

העלייה לארץ ישראל

לפני שמונים שנה בדיוק, בבוקרו של יום שישי י"ז שבט תש"א, עש"ק פרשת יתרו, עלו מרן הגרי"ז זצוק"ל יחד עם רבנו אחיו ואחיותיו על אדמת ארץ הקודש במעבר הגבול בראש הנקרה. לאחר מכן הגיעו לחיפה, שם נערכה להם קבלת פנים נרגשת בראשות המגיד הירושלמי הגה"צ רבי בן ציון ידלר זצ"ל.

לאחר מספר ימים ביום שלישי כ"א בשבט עלו מרן הגרי"ז זצוק"ל ובני המשפחה לירושלים, כשמודעות ענק מקדמות את הארי החי שעלה מבבל. מיני אז לא זזה ידו של הגרמ"ד זצ"ל מיד אביו הגדול, במשך קרוב לעשרים שנה עד יום הסתלקותו.

מפיתו אכל ובחדרו ישן, לפניו למד ושימש ימים ולילות, אביו פתח בפניו את כל אוצרות תורתו ורוחו הגדולה, אותו לימד ובו השריש את כל מקנת בית אבותיו למעלה בקודש, בכל חלקי התורה, בהלכה ובהנהגה ובהשקפה, עד כי גבהה ונתרוממה קומתו למאוד, ויהי לפלא בעיני כל רואיו.

עם בואו לירושלים, החלה תקופה חדשה בחיי מרן הרב מבריסק זצוק"ל, כאשר הוא משוחרר מעולה של הרבנות בעיר בריסק בלבד ומאידך נוטל על עצמו את עול ומשא הדור כולו, יחד עם רעיו מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל, מרן החזון איש זצוק"ל ומרן הגרז"ר בענגיס זצוק"ל גאב"ד 'העדה החרדית'.

במשך קרוב לעשרים שנה, עד ליום הסתלקותו בערב יום הכפורים תש"ך, הלך כעמוד אש וענן לפני האומה כולה, עמד בראש שרי צבאות ישראל, הורה הדרך, האיר נתיבה וקומם את הריסות התורה ודקדוק ההלכה אחר חורבנה באירופה.

על כל התלאות ועל ההצלה המופלאה רצופת הניסים שזכו רבנו ואביו הגדול וכל משפחתם להינצל מגיא ההריגה התבטא רבנו לימים: "מי האמין בשהותי עוד בבריסק שאזכה אי פעם לעלות ולהשתקע בארץ ישראל. כמה וכמה מחבר מרעיי וידידיי נספו ונהרגו על קידוש ה', והנה עמי עשה ה' חסד והצילני מן הכליה, וזיכני לבוא לארה"ק ולהקים בית וישיבה בישראל, ואף שלכל יהודי היתה שאיפה בליבו אולי יזכה פעם לעלות לארץ ישראל, אבל אף אחד לא חשב על כך למעשה, והנה זיכה ה' אותי ואת אבי הק' ורוב בני משפחתו – מלבד ב' אחיי שנספו לדאבון כל לב – להינצל מגיא ההריגה וגם להגיע לארץ ישראל. חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו".

בשנת תשט"ו נשא את זוג' הרבנית בתו של הרבני הרה"ג רבי אשר שטרנבוך זצ"ל מלונדון, אביהם של הרבנים הגאונים המפורסמים: רבי אליהו שטרנבוך זצ"ל ראב"ד אנטוורפן, ורבי דב זצ"ל מבני ברק וחותנו של יבלחט"א מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית. שמחת החתונה נערכה בי"ח סיון תשט"ו במלון 'עצמאות' בנתניה בהשתתפות גדולי הדור, כאשר החופה נערכה לפני השקיעה כמנהג בית בריסק.

לא זזה ידו מתוך ידו

גם לאחר נישואיו המשיך להסתופף אצל אביו שהיה תמיד צריך לדעת מה קורה עם בנו יקירו שבנה את ביתו ברחוב עמוס בירושלים. הבית ברחוב עמוס שהיה לימים תל תלפיות אליו נהרו לשמוע את דברי התורה הן בשיעורים והן בשיעור חומש המפורסם.

במשך כל השנים לא זזה ידו מתוך ידו, יומם ולילה, ואת כל מרבית תורתו, הנהגותיו ומסורותיו והוראותיו של אביו הגדול, ספג אל מוחו הכביר וליבו הגדול.

ואכן אביו שהכיר בכוחו הגדול לא העלים ממנו דבר ופתח לפניו את כל אוצרות רוחו ותורתו והעביר לו את המסורה בדיוק ובדקדוק.

ככל צאצאי שושלת בריסק לא זע ממנהגי בית בריסק כקוצו של יוד. היה מעביר את המסורת כנתינתה מבריסק. דייקנותו בכל מסירת מנהג, הלכה וסיפור מעשה, היא מן המפורסמות.

עוד בחיי אביו החל כבר למסור 'חבורות' בביתו בלילות או בסוף השבוע בפני תלמידים רבים, היו אלו תלמידים מישיבות שונות כמו מישיבת חברון, שבאו לשמוע את שיעורי רבנו שמסר בפניהם את שיעוריו של אביו מרן הגרי"ז בתוספת נופך משלו.

מספר שנים אחר הסתלקות אביו הגדול זצוק"ל החל למסור שיעורים דבר יום ביומו לפני תלמידיו הרבים שהחלו נוהרים ללמוד במסגרת ישיבתו החדשה. לפנה"צ מסר את השיעורים בביהכ"נ 'כרם שוהל' ברחוב מודיעין בשכונת כרם ובשעות אחה"צ והערב בביהכ"נ 'אגודת אחים – אנשי אמריקה' בשכונת אחווה.

מזה עשרות בשנים עמל להעביר ולהנחיל לבני דורנו את מורשתו הכבירה של זקנו הגר"ח, בדרך הלימוד הייחודית אותה יסד, וזאת לצד היותו עומד בפרץ וגודר גדר בלבת אש קודש ובקנאות לקדשי שמים.

במהלך כל ימי חייו הגביר חיילים לתורה, והעמיד תלמידים הרבה שרכשו ממנו קנייני ודרכי תורה, ביניהם כאלו שבמהלך השנים התפרסמו כגדולי תורה בעצמם, כמו: הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א ראש ישיבת 'עטרת ישראל', הגאון רבי משה חדש זצ"ל והגאון רבי יוסף חיים קופשיץ זצ"ל ועוד.

יסוד הישיבה

בשנת תשנ"ז יסד את ישיבתו הגדולה בבנין מפואר ברחוב גרוסברג בשכונת גבעת משה בירושלים, ובה התחנכו ולמדו במהלך השנים אלפי תלמידים ובחורים שעמלו בתורה על פי הדרכתו הטהורה ובשיטת הלימוד הבריסקאית הידועה לתהילה. בעת פתיחת היכלי הישיבה נערך מעמד חנוכת הבית מפואר בו הסבו לשולחן המזרח כל גדולי התורה וראשי הישיבות, ומרוב התרגשות החל מרן הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל ראש ישיבת באר יעקב לזמר שירים וניגונים לכבוד המעמד הכביר.

בישיבתו – ישיבת בריסק שעמדה בראשותו למדו רק מסכתות מסדר קדשים שבש"ס, וכן רק בחורים מגיל 19 ומעלה התקבלו ללמוד בישיבה הק'.

לסמל ולדוגמא היווה רבנו לאלפי תלמידיו בחורי ואברכי ישיבת בריסק, שעה שהללו ראו את מורה דרכם ראש הישיבה רכון ראשו על הגמרא שמעל גבי הסטנדר בכותל המזרח של היכל התורה, או בסלון ביתו שברחוב עמוס הירושלמי.

המוני בוגרי הישיבה ינקו ממנו את משנתו הברורה בתורה ודרך הלימוד המיוחדת שלו שמקורה מבית בריסק. הללו חבים לו את כל חיי הנצח שלהם בקנייני התורה.

כל הנהגותיו ודרכיו בקודש היו מיוסדות על פי דרכיהם הטהורות של אביו מרן מבריסק וזקנו מרן הגר"ח זצוק"ל. מהנהגותיהם לא זז כמלוא נימה, וכל ימיו צעד בנתיבות דרכם. כל מנהגיו, שיטת לימודו, משנתו, השקפתו הטהורה, הכל היה נובע ממקור טהור על פי מה שראה ושמע מבית אבותיו וזקניו מרנן הרב מבריסק והגר"ח ולמעלה בקודש.

אחד הדברים החשובים שסבר רבנו שעל ידם ניתן להחדיר יראת שמים בקרב הילדים הוא מעלתם של סיפורי צדיקים, לספר את תולדות חייהם של גדולי ישראל בשילוב עובדות והנהגות איך שהם גדלו והתעלו בתורה וביר"ש ביגיעות גדולות ועצומות.

בעצמו התבטא בפני תלמידיו, שבילדותם היה נוהג אביו הגרי"ז זצוק"ל לספר לו ולאחיו סיפורים על גדולי הדורות, כאשר סיפורים אלו הגדושים ועמוסים באהבת וחשקת התורה תוך שאיפה לגדלות בתורה משולבת ביראת שמים טהורה ופחד מחומרת העבירה, הביאו לילד שאיפה עזה לצעוד בדרכם וללכת בעקבותיהם.

רבנו הותיר אחריו זרע ברך ה'. בניו הגאון רבי יצחק זאב ר"מ בישיבת בריסק חתנו של הגרב"ד פוברסקי ראש ישיבת פוניבז', הגאון רבי אשר שלמה זלמן. וחתנו הגאון רבי נחמיה קפלן, ראש ישיבת שער התלמוד. נכדים, נינים, ההולכים כולם וממשיכים את מורשת בית בריסק המעטירה.

השארת תגובה