בית המשפט: הרב 'הסית' נגד מוסלמים

לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

בימ"ש השלום בפתח תקווה (כב' השופטת דניאלי) הרשיע את הרב יוסף אליצור ב- 2 עבירות של הסתה לאלימות בגין 2 מאמרים שכתב ופרסם באתר החדשות "הקול היהודי", בהם הביע דברי תמיכה, שבח ואהדה כלפי פעילות ועבריינות "תג מחיר".

כזכור, לפי כתב האישום, בתקופה הרלוונטית שימש הנאשם רב ומורה בכיר בישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר וכן מורה של בני נוער במועצה האזורית שומרון. כמו כן, לנאשם היה טור דעה קבוע באתר האינטרנט "הקול היהודי", בו פרסם ברבים מעת לעת מאמרי דעה שונים שכתב. בשניים ממאמרים אלה, שפורסמו במהלך חודש מאי 2013, הסית אליצור לפעולות אלימות נגד ערבים באשר הם.

כך, ב-1.5.13, יממה לאחר רצח אביתר בורובסקי ז"ל, תושב יצהר, פרסם הנאשם מאמר דעה אשר כותרתו "אסור להתייאש- רק לצמוח יש! דעה", בו כתב בין היתר את הדברים הבאים: "ישנה תופעה ההולכת ומתרחבת של פעולות שעושים יהודים חמים כנגד האויב. אפשר לראות בכך מעשים נואשים של ציבור שנדחק לפינה, אבל מי שיתקרב יבחין כי מדובר בניצנים של ציבור הולך וגדל שלוקח אחריות על בטחון היהודים. אחרי הירצחו של הקדוש, אביתר בורובסקי הי"ד, התבצעו פעולות שונות ברחבי הארץ. הפעולות כוונו בעיקר כנגד האוכלוסיה הערבית, המחפה על פשע… העיקר הוא שהולך ומתרקם ציבור שיש לו חזון אחר, חזון של שלטון שמייצג את העם היהודי. הציבור הזה גם פועל פעולות בשטח האויב. הפעולות הללו אינן נובעות מייאוש; הן מעשים ראשוניים של הרמת ראש על ידי ציבור חדש. במעשים הללו מתחילים להתבטא היהודים המפוכחים, אלה שמבינים שהיהדות היא עיקר הקיום שלנו פה. המעשים הללו הם ניצנים ראשונים של אמון יהודי, ערבות הדדית, ודאגה לשלום היהודים בארץ ישראל ובעולם…".

ב-28.5.13, ערב יום השלושים לאבלות על רצח בורובסקי ז"ל, פרסם הנאשם מאמר דעה אשר כותרתו "איך "לתפוס" את מבצעי תג מחיר- דעה", בו כתב בין היתר את הדברים הבאים: "אותם כוחות שבשם התפיסה המבינה את הצד הערבי הרצחני מחליטים "להכיל" את הרצחנות הערבית ולהפקיר את חיילי צה"ל למשיסה וקלס יומיומיים- אותם אנשים פשוט לא מסוגלים להאמין שהצד היהודי מוכרח להתקומם. הם לא מסוגלים להבין שכאשר מתייחסים בסלחנות מופלגת לאלימות של בני הנכר ודורכים על הציבור היהודי- יוצרים ציבור הולך וגדל שמבין שהוא מוכרח לעשות מעשים כדי להתגונן מפני הרשעות המאיימת על היהודים בארץ ישראל. אולי מעטים מבצעים בפועל את המעשים המדוברים- אבל רבים יותר ויותר מבינים את המעשים הללו, ומרגישים שטוב שיש מי שעוד לב חם בו לבעור כנגד העוול והרשעות, נגד ה"הכלה" וה"סובלנות" שנותנים עוד ועוד כח ותחושת נצחון בידי הצד הרצחני והאלים… אבל אני חושב שבאמת צריך "לתפוס" את המעשים הללו. לתפוס במובן החיובי- ללכד. המעשים הללו, שנולדים מחום ומערבות הדדית של יהודים, אינם התכלית (גם אם בהחלט אפשר להבין אותם במציאות הנוכחית). בסופו של דבר איש אינו רוצה לחיות באנרכיה, וגם אם יש זמן שבו נאלצים לחיות לפי חוק הג'ונגל ולהראות לרשעי אומות העולם שגם במשחק הזה יהודים יכולים לשחק- המטרה היא להגיע לממסד מתוקן שהדאגה ליהודים היא חלק מובנה ממנו, בו הצדק והטוב מנצחים את העוול והרע, ולא רק שומרים על "איזון" בין דרישות הרשעים לבין דרישות ההישרדות של הנרדפים… דווקא בגלל שאנחנו מבינים היטב מדוע אנשים מרגישים צורך לפעול בעצמם נגד הרשעות, כאשר הם נרדפים ומוכים בידי ממסד עוין ומנוכר- אנחנו יכולים "לתפוס" את המעשים הללו. אנחנו יכולים לתת להם משמעות אמיתית, ומתוך כך להביא את המעשים להיות חלק מבניין של ציבור יהודי מתוקן, שחי על פי תורה בארצו הקדושה".

שני המאמרים, אשר פורסמו בתקופה בה אירעו בשטחי יהודה ושומרון אירועים אלימים כלפי ערבים על רקע רצח בורובסקי ז"ל, זכו לתגובות רבות מצד קוראי אתר הקול היהודי, חלק ניכר מהן תומכות ואוהדות. כל התכנים המתוארים שפרסם הנאשם באתר הקול היהודי, נותרו מפורסמים באתר מאז ועד הגשת כתב האישום. לנאשם הייתה יכולת לפעול להסרת התכנים האמורים מהאתר בכל עת, אך בחר שלא לעשות כן, וזאת גם לאחר שנחקר באזהרה בחשד לכך שבתכנים אלה יש משום הפרה לכאורה של הדין הפלילי.

ביהמ"ש דחה את טענת הנאשם לאכיפה בררנית המפלה בין יהודים לערבים, ובין יהודים מצידה הימני של המפה הפוליטית ליהודים מצידה השמאלי של המפה וקבע כי: ".. בנסיבות אלו, איני מוצאת ממש בטענות ההגנה לפיהן לא הועמדו נאשמים לדין בגין פרסום מאמרים באתר אינטרנט או עיתון, והדעת נותנת כי מקל וחומר- מקום בו מורשעים נאשמים חסרי מעמד בקהילתם, אשר כותבים פוסט בודד בפייסבוק, אין ליתן חסינות לבעלי המעמד, המנסחים היטב את דבריהם, שוקלים אותם ומפרסמים אותם באתר פומבי וממוסד, מפני העמדה לדין. דומה כי אכיפה בררנית תהא ככל שיועמדו לדין אך אותם אזרחים חסרי מעמד והכרה, אותם "גיבורי המקלדת", מבלי שיועמדו לדין לצידם גם המשפיעים, המוכרים, בעלי ההשכלה והמעמד" (עמ' 267).

עוד קבע ביהמ"ש כי: "…בחינת תוכנם של המאמרים- כל אחד מהם בנפרד, ומקל וחומר קריאתם יחדיו, לצד כתבים נוספים של הנאשם, חוות דעת המומחה והראיות הנוספות, הביאה אותי למסקנה כי אכן הנאשם פרסם את המאמרים הנידונים, כי יש בהם משום שבח לאלימות, ובפרסומם יש אפשרות ממשית כי יביאו לכדי מעשה אלימות. כן שוכנעתי כי הפרסומים נעשו על רקע אוירה ציבורית רגישה, במסגרתה סערו רוחות המתיישבים בעקבות רצח שכן. נהיר לפיכך כי מדובר היה באווירה ציבורית נפיצה, כפי שידע זאת היטב הנאשם- בין אם ידע אודות מעשה אלים ספציפי שבוצע קרוב לישוב מגוריו, ובין אם לא ידע…" (עמ' 272). בחנתי גם את טענת ההגנה לפיה המאמרים היוו משום הבעת דעה, ביקורת לגיטימית או קריאה לשינוי בדרך נורמטיבית, ואולם לא מצאתי בהם את שנטען. כך גם איני מוצאת כי יש במאמרים שיח אודות גבולות האלימות או על הצידוקים לה…. יוזכר כי אין המדובר באמירה ספונטנית או חד פעמית. כך גם אין המדובר בבחור צעיר ונמהר או נבער שטרם עמד על דעתו. ההיפך מכך- עסקינן באדם רהוט ומשכיל, בעל מעמד ציבורי, חינוכי ודתי. מי אשר פירסם ספר הלכתי, מורה ומחנך, אשר פירסם מאמרים בטור דעה באתר אינטרנט חדשותי. הוא שקד על כתביו ואלו- כמו גם כתביו הנוספים- מדברים בעד עצמם ומבהירים היטב את עמדותיו ואת מסריו. שוכנעתי לפיכך כי הטענה בדבר מסר עמום או העדר הבנה מצד רשויות האכיפה הינה טענה מיתממת, וכי דברי הנאשם הלכה למעשה מפורשים וברורים (עמ' 273).