האם שס ידרשו 'משפטים ובטחון פנים'?

בש"ס כבר יש מי שלוטש שם עיניים למשרדי המשפטים וביטחון הפנים, ולמצער, אחד מהם. אפילו סגנות במשרד המשפטים עשויה להיות בעלת ערך משמעותי

ישיבת סיעת שס
ישיבת סיעת שס
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

"אין להתקרב למקומות אלו ויש בזה משום הרחק מן הכיעור", במשפט קצר ומתמצת זה הבהירו גדולי ישראל, מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי ומרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין, את דעת התורה על ה'מחאה' המבישה והמכוערת שהתנהלה במהלך סוף השבוע האחרון ברחובות בני ברק. "כל הנמצא שם הרי הוא שותף לחילול ה' וגדול עוונו מנשוא", כתב מרן נשיא מועצת חכמי התורה, חכם שלום כהן.

כרבים מעמיתיי בתקשורת החרדית, שקלתי והתלבטתי האם וכיצד להתייחס למהומות הללו. האם לשים את הדגש על חילול השם ועל הנזק האלקטורלי שמתבטא כבר בסקרים בעמודת המנדטים המתפתחת להפליא של 'יש עתיד', או שמא לדבר על הכשל החינוכי ועל קבוצות השוליים הגדולות מדי שצמחו בתוכנו ועושות דין לעצמן. האם לחדד את ההתנהלות הלא חכמה במיוחד של משטרת ישראל בענישה הקולקטיבית שהטילה על תושבי העיר ואולי דווקא לזעום על ההזנחה הפושעת מצדה לאורך העשור האחרון ויותר, כל עוד סבל מנחת זרועם של הפורעים רק הציבור החרדי עצמו ולא הותקף שוטר, רח"ל.

אבל כל הספקות נפשטים מול דבריהם החדים כתער של גדולי הדור. "הרחק מן הכיעור", "גדול עוונו מנשוא", אינני זוכר כמעט מקרים בהם נקטו גדולי ישראל בשפה כה חריפה. להוציא מלבם של צדוקים, מתחכמים וכתבים לענייני הסתה נגד חרדים. הציבור החרדי, רובו ככולו, אינו שותף – לא פעיל ולא סביל – למעשי טרור ואלימות, אין לו חלק ונחלה בשריפת אוטובוסים או בהשלכת אבנים. אלו שעושים כן, ובכן, אינם חדשים על המסך. הישראלי הממוצע נחשף לדמותם כבר בעבר, בהפגנות ובחסימות כבישים. הסיבות והתירוצים השתנו, התוצאה נותרה בעינה – "חילול השם וגדול עוונו מנשוא".

מדור זה אמנם עוסק בימים כתיקונם בענייני פוליטיקה והמסתעף, ומכל מקום מצאתי לנכון לייחד התייחסות לסוגיה זו, מאחר וכאמור הדברים עשויים להשליך באופן משמעותי על תוצאות הבחירות הקרובות. אינני מצפה ממי שמוכן לסכן את חיי חבריו, שכניו ובני משפחתו להתעשת בשל שיקולים אלקטורליים (מה גם ומרבית המעורבים בלאו הכי אינם מצביעים למפלגות החרדיות), אני רק מקווה שהדברים יוצגו באופן נכון כלפי חוץ, ובחודשיים שנותרו עד הבחירות נצליח להסיט את האש – אליה נקלע הציבור החרדי כולו, שלא באשמתו.

איש על דגלו

אחרי דחיות חוזרות ונשנות וכינוסים מיותרים בעיריית בני ברק, התאספה צמרת דגל התורה ביום שני לפגישה גורלית על עתיד המערכה. החברים הגיעו בתחושה קשה, ההלם שעל פניהם לא היה תוצאה של רימון משטרתי טועה. בשלב זה כבר ברור לכולם כי גם אם המשק יחזור לחיים, לא יוכלו להתקיים מעמדי 'ובחרת בחיים' ועצרות ענק קודם הבחירות.

"הקמפיין הפעם מאתגר פי כמה וכמה", מסביר לנו אחד המשתתפים בפגישה, "עיקר הכוח שלנו והיכולת לגייס את ה'בייס' עוברת דרך הקהילתיות, דרך הכנסים השכונתיים, העירוניים, עצרות הענק בנוכחות גדולי ישראל. הגענו למצב אבסורדי בו דווקא בטיימינג הכי גרוע, כשהשנאה נגד חרדים מגיעה לשיאים שלא האמנו שהם אפשריים, דווקא אז יש איזו תחושה שהציבור שלנו שוקע באדישות ממורמרת, ועל כל זה נוסף חוסר היכולת הטכנית להדליק את הלהבה מחדש".

הנציגים שברו את הראש בניסיון לפצח את הגישה הנכונה, נשקל שימוש במדיות חלופיות שונות כדי להגיע להמונים, והוסכם על כל הנוכחים שהקמפיין ידרוש חשיבה שונה מהרגיל. הקורונה הציפה שורה של מורכבויות ובעיות לציבור החרדי, הן ככלל והן כפרטים, והח"כים יידרשו להסביר לציבור את השיקולים, ההתמודדויות, הטיפול באלפי פניות והלחצים הבלתי נתפסים מבחוץ.

נושא נוסף שעמד על הפרק הוא הקולות שהושגו בעמל רב וביזע במגזר החרד"לי. בסיבוב הבחירות השלישי רשמה יהדות התורה הישג בלתי נתפס וגייסה יותר מחצי מנדט בקרב חובשי הכיפות הסרוגות. הפעם, כפי שמסתמן, תרוץ רשימת 'הציונות הדתית' בראשות סמוטריץ' בנפרד ותגרוף את הקולות הללו באופן טבעי. מה גם שבמסגרת האחריות הפנים-גושית, תידרש יהדות התורה שלא לשאוב את מצביעי סמוטריץ', כדי שלא לסכן חלילה את אחוז החסימה שלו.

וכמובן, היחסים מול אגודת ישראל עלו גם הם לדיון, רשמית, תדרוש דגל התורה את ביצוע הרוטציה על בסיס ההסכם בין הסיעות ואת חילופי המקומות ברשימה, ובסייג אחד: הסעיף הקובע כי אגודת ישראל תהיה ראשונה בבחירת התפקידים, יבוצע רק החל מהתפקיד השלישי. כך, תישאר ראשות ועדת הכספים בידיו האמונות של ח"כ משה גפני ואילו משרד השיכון ימשיך לבנות בניצוחו של השר ליצמן. ולא, חלילה, ההיפך.

עם זאת, במישור המעשי, מאחר ובאגודת ישראל עצמה טרם הגיעו להבנות וטרם התמודדו כהלכה עם העימות הפנימי, ובהתחשב בקוצר הזמן ובאורך הטענות, יש מי שמעריך כי לבסוף יחליטו כלל חברי הכנסת של הרשימה להקפיא לעת עתה את כל הדרישות והעימותים, לרוץ כמקשה אחת בצילום מצב מהבחירות הקודמות ולהתפלל לנס.

##קנס למראית עין

ביום שני בערב, רשמה הנציגות החרדית עוד ניצחון פרלמנטרי קטנטן על מבקשי רעתה, במקרה הזה, נציגי 'כחול לבן' שהובילו מהלך פופוליסטי להגדלת הקנסות על מפרי תקנות הקורונה. שלושה נימוקים עמדו בבסיס ההתנגדות: תחילה, נטען כי גם כך המשטרה לא מיצתה את הכלי הכלכלי שעמד לרשותה, ואילו המוסדות שנפתחו בניגוד לחוק היו מקבלים מדי יום את הקנס שהתאפשר לתת להם, מרביתם כבר היו נעולים על מסגר ובריח.

סיבה נוספת להתנגדות הביע השר דרעי. לטענתו, אי אפשר לשים בשורה אחת מפרי תקנות סיטונאיים העורכים אירועים בהשתתפות מאות בני אדם יחד עם חתונה משפחתית בה נספרים עשרים וחמישה או שלושים איש. על כל זה נוסף נימוק שהגיע דווקא מצידה של משטרת ישראל, לפי צמרת הפיקוד, שוטר – קשוח ככל שיהיה – יתקשה לתת קנסות בסדרי גודל של חמש ספרות ובמקום זאת השוטרים פשוט יוותרו, כך שהעלאת הקנסות לא תביא כל תועלת בפן המעשי.

לרוע המזל, התקשורת הכללית הובילה לינץ' של ממש על המוסדות החרדים ודרישה מקיר לקיר להחמרת הקנסות. כך, לא רק ב'כחול לבן' נתלו בקידום החקיקה בתקווה להתרחק מעט מאחוז החסימה המאיים, אפילו בליכוד החלו לחשוש מאבדן מנדטים כתוצאה מהתדמית של כניעה לחרדים, והכריעו בעד תמיכה בחוק במליאה.

הסיוע הגיע מכיוון לא צפוי – הרשימה המשותפת חברה לסיעות החרדיות בהתנגדותה. אמנם בשלב הראשון לא היה די בכך, והחוק להעלאת הקנסות עבר בקריאה ראשונה במליאת הכנסת בתמיכת 54 ח"כים לעומת 23 מתנגדים בלבד. כאן נכנס לפעולה הניסיון ארוך השנים של הנציגות החרדית.

כבכל חקיקה, נדרשת העלאת הקנסות לצלוח את משוכת הוועדות. על פי התקנון, כאשר ח"כ אחד לפחות דורש להעביר את הדיון לוועדה אחרת – על ועדת הכנסת להתכנס ולהכריע בסוגיה. בשלב זה נדרשה ועדת הכנסת להכריע היכן יתנהל המשך הדיון, האם בוועדת הכנסת עצמה, בה היה החוק מסתיים להכנה בו ביום, או שמא בוועדת חוקה, בראשות איש 'דגל התורה' ח"כ יעקב אשר, שעשוי להיזכר לפתע בעודף מטלות המונחות לפתחו ולהציב את הדיון בקנסות אי שם בתחילת ימי הכנסת הבאה…

ליו"ר דגל התורה ח"כ גפני נודע כי יו"ר הכנסת ח"כ יריב לוין לא נעל את המליאה אלא הודיע על הפסקה בלבד, מאחר וח"כ גינזבורג תכנן לכנס את ועדת הכנסת בה הוא מחזיק ברוב עקרוני כדי להכריע לטובתו ולהותיר את הדיון בחוק בסמכותו, ומיד להמשיך לקדם את החקיקה, שתושלם כבר השבוע.

גפני פעל מהר ויעיל וניהל שיחה לעיני המצלמות עם לשכת רוה"מ. בליכוד הבינו שאינם יכולים לשבור את הכלים מול הנציגות החרדית, בפרט שגם כך ה'הישג' המפוקפק יירשם לזכות גנץ וחבריו (ולאחר נטישת ח"כ רם שפע השבוע, נראה דצ"ל וחברו), וברוב של תשעה מול שבעה, בסיוע אצבעות המשותפת והיעדרות אנשי ימינה – הוחלט כי החוק יועבר לוועדת חוקה. ובא לציון גואל.

ללא שינוי, כמעט

בעוד רוה"מ בנימין נתניהו מתקוטט עם היועמ"ש על התוכנית הכלכלית שהציג בתחילת השבוע, בדגש על סיוע לעשירונים התחתונים ולבעלי העסקים, בתקווה לאסוף עוד אי אלו מנדטים, ובקריצה למצביעים טבעיים של ש"ס, בזו האחרונה כבר נכנסו לתפקוד מלא. הח"כים הצעירים נשלחו לחרוש את השטח – תוך התחשבות במגבלות הקורונה, והרשימה מתגבשת לאיטה.

בכירים במפלגה מעריכים כי למרות החלטת מועצת חכמי התורה, יימנע השר דרעי מהליך דרסטי של הדחת שני הח"כים הוותיקים – איציק כהן ומשולם נהרי, ולמעט שינוי אחד הוא צפוי להותיר את כל הרשימה על כנה.

על פי המסתמן, מנכ"ל רשת החינוך והתנועה לשעבר, חיים ביטון, יוצנח למקום השני והמכובד, כשהוא דוחק את שאר חברי הרשימה מקום אחד לאחור. השר אביטן יישאר מחוץ לרשימה – אך מעמדו כשר דתות בממשלה עתידית מובטח למדי, בפרט לאור ההתקדמות האינטנסיבית שרשם בכמה גזרות (המועצות הדתיות, רבנות לוד ועוד).

בש"ס כבר מתכננים לטווח הרחוק, ולאור התנהלות המשטרה מול המגזר החרדי, וכן הקושי לבצע רפורמות במשטרה, בשב"ס ובמערכת המשפט – יש מי שלוטש שם עיניים למשרדי המשפטים וביטחון הפנים, ולמצער, אחד מהם. אפילו סגנות במשרד המשפטים עשויה להיות בעלת ערך משמעותי, בפרט אם יוצב בה אחד מצעירי המפלגה הבקי בניואנסים משפטיים ומלומד בפסקי דין וחוות דעת, ח"כ ועוה"ד משה ארבל, למשל.

קו מקורי כזה עשוי גם לסייע לבידול של המפלגה מהאחות האשכנזית. בש"ס זיהו בשלב מוקדם יחסית את המיאוס שפשט בציבור מהשוליים האנרכיסטים, לצד התחושה שבכל זאת, גם המשטרה התנהלה באופן לא הגון ולא חכם. שימת דגש על המשרד לביטחון פנים כבר בקמפיין הבחירות, תעניק לדרעי ואנשיו דחיפה של ממש בציבורים רחבים, גם בקרב מצביעי ליכוד.

אחד עשר מי יודע

שבוע בדיוק נותר לשמאל הישראלי לנסות לאחות את השברים ולמנוע איבוד מנדטים דרסטי. בשורות הבאות ננסה לעשות קצת סדר בהשלכותיו של פיצול מחנה 'רק לא ביבי' ובאפשרויות שצופן בחובו השבוע הקרוב.

גוש ימין חרדים (בהינתן שסמוטריץ' עובר את אחוז החסימה וללא בנט) שוקל בסקרים כחמישים מנדטים. המשמעות הישירה היא שכל מפלגה שנמצאת על הסף ולא עוברת, מחלקת את ארבעת המנדטים שהביאה לקלפי פחות או יותר בשווה בין הגושים ומעניקה לגוש נתניהו קרוב לשני מנדטים במתנה.

מלבד מפלגות חסרות מצביעים של ממש כמו תל"ם, תנופה, הדמוקרטית ו'ותיקי ישראל', מתמודדות על פחות מארבעים מנדטים (אחרי קיזוז חמישים פלוס של גוש הימין, כעשרים של בנט וסער, ועוד לפחות עשרה לרשימה או לרשימות הערביות) שבע מפלגות: יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן, העבודה, מרץ, הישראלים וירון זליכה. הנחת היסוד המקובלת במערכת הפוליטית כי ללפיד יש 'רצפה' קשיחה של לפחות שנים עשר מנדטים ולליברמן חמישה, מה שמותיר חמש מפלגות המתקוטטות על עשרים ושלושה מנדטים ביום כתום.

נכון לעת עתה, הציר שסביבו ייפול דבר נע בין העבודה לחולדאי. מרב מיכאלי, שאך זה גברה בפריימריז הפנימי ברוב סורי על מתחריה וזכתה בראשות המפלגה הגוססת, מנסה להגיע למו"מ עם ראש העיר תל אביב הקורס בסקרים מעמדת יתרון, כדי למצב את עצמה כמוליכת הגוש.
כרגע שני הצדדים מצויים בשוויון יחסי, אך אם להתחשב במגמה, הפריימריז עשו רק טוב לעבודה ומנגד חולדאי מסתמן כמשיח השקר התורן עם נפילה מהדהדת. אם שני הצדדים ימצאו את המסלול לריצה משותפת, הרי שבסבירות גבוהה הם יצליחו לגבש סביבם עוד כמה מהרשימות הקיקיוניות של הגוש ויצברו תאוצה.

במידה ולא יירשמו איחודים בשבוע הקרוב, הרי שרק חלוקה מסודרת להפליא של 4-5 מנדטים לכל אחת מחמש מפלגות הביניים תמנע שריפת קולות בקרב מצביעי המרכז-שמאל. בכל תסריט אחר, בהתחשב בנטייתן של מערכות בחירות לייצר טרנדים של הרגע האחרון, נצפה בלפחות שתי מפלגות נתקעות מתחת אחוז החסימה, כשהן מורידות לטמיון מאתיים אלף קול ומעלה. או בתרגום לשפת הגושים: מגדילות את גוש הימין בלפחות שלושה מנדטים.

בתסריט הורוד של נתניהו, שלוש מפלגות כושלות על סף אחוז החסימה ושורפות כ-400 אלף קול לגוש מרכז-שמאל (שווה ערך לתרומת כשישה מנדטים לגוש ימין-חרדים), בצירוף אחוז הצבעה נמוך במגזר הערבי ומעבר של שניים שלושה מנדטים לשורות מחל. מצב דברים כזה עוד עשוי לתת לגוש ליכוד-סמוטריץ'-חרדים שישים ואולי אפילו שישים ואחת אצבעות, בלי בנט ובלי סער.

אבל תחילה, נתניהו צריך לוודא שהתסריט השחור לא יתרחש. לשמאל, כפי שהוכח במערכות הבחירות האחרונות, יש תודעה אזרחית חזקה ואחריות עמוקה. רסיסי מפלגות לא מתמודדות ואחוז ההצבעה גבוה יותר מבבני ברק. מנגד, לימין כבר יש ניסיון עגום באיבוד מנדטים, מבן גביר ועד בנט. אם ראש הממשלה רוצה לישון רגוע, הוא צריך לייצר חיבור יציב מימינו ולהצמיד לסמוטריץ' את חגית שני פתקים משה ואת איתמר לא מדברים איתי בן גביר.

נכון, הכוח האלקטורלי של שניהם הוא לא מציאה גדולה, ולא מן הנמנע שבבחירות לעיריית ירושלים קיבלה חגית משה יותר קולות מאשר תזכה לאסוף בהתמודדות נפרדת בזירה הארצית. גם בן גביר של אחרי הסיבוב השלישי יודע טוב מאוד שמול סמוטריץ' כוח המיקוח שלו שווה מעט פחות מחצי מנדט, ועדיין, בקרב שעשוי ליפול על חודו של קול, אין לימין את הפריבילגיה לוותר על האיחוד.

השארת תגובה