פוליטיקה וחיסונים – הכנות ב'יהדות התורה'

לפיד של 2020 כמעט ונמנע בעקביות ראויה לשבח מכל אזכור של החרדים והקורונה בנשימה אחת, בניגוד לליברמן ואפילו בנט – ועדיין, במפלגות החרדיות לא ממהרים להעניק לו שכר שיחה נאה

נפתלי בנט ויאיר לפיד צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
נפתלי בנט ויאיר לפיד צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

לפני שניגש לעיסוק בפוליטיקה – זה הזמן להזכיר, לבקש ולהתחנן: אנא, חוסו על חייכם, רחמו על חייהם של בני משפחתכם, של חבריכם, של הוריכם וכמו שהמצב נראה כרגע, אזי חלילה גם על חיי ילדיכם. לכו עכשיו להתחסן. אין שום היתר להימנע מזה, ואדרבה, יש הוראה הלכתית מפורשת של גדולי ישראל מקיר לקיר. אל תהססו, אל תקנו סיפורי בלהות של חובבי קונספירציות דמיוניים, אל תתפתו לעצלנות, לכו עכשיו להתחסן! זה החיים עצמם, 'ובחרת בחיים'.

ועכשיו, לפוליטיקה. ותחילה כמובן לסאגה הפנים אגודאית שמסרבת לגווע, למרות התדיינויות חוזרות ונשנות וכותרות עד אין קץ. נדון לכף זכות את חברי ועדת השמונה, שלבטח עסקו השבוע בעיקר בחתונת דאראג וטרם התפנו ליישב את המשבר. עם זאת, נזכיר להם כי רגע האמת מתקרב והצדדים ייאלצו בתוך שבועיים להגיע להסכמות מלאות – כולל הכרעה מול דגל התורה בשאלה המרכזית שמציב ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים: האם השנתיים האחרונות ייחשבו כקדנציה מלאה לצורך היפוך התפקידים והמיקומים בין הסיעות, או שמא יימשך המצב הנוכחי גם בקדנציה הקרובה.

בדגל התורה גופא שוררת התלבטות. מחד, יש הטוענים כי המצב הנוכחי עדיף, מאחר ובכל תסריט אין קואליציה בלי המפלגות החרדיות, וממילא, במידה והמפלגה תקבל מספר אי זוגי של מנדטים (שבעה, בניחוש פרוע), תתייצב דגל התורה שוב ביתרון כפול – כפי שהחזיקה בקדנציה הנוכחית, הן במספר הח"כים (ארבעה מול שלושה) והן בבחירת התפקידים. מאידך, יש הטוענים כי מאחר ולא צפויה הכרעה ואין שום סיכוי להרכבת ממשלה אחרי הבחירות, על 'דגל' לדרוש לבצע את החילופין, כך שלכל הפחות יובטח מקומו של הנציג השביעי מטעמה בכנסת, עד הסיבוב החמישי הבעל"ט.

אם יותר לי להוסיף כיהודה ועוד לקרא על ענקי הרוח של מחשבי הקיצין במפלגה, רק חשיבה בלתי רציונלית לחלוטין תתמוך בהיפוך התפקידים ובמימוש ההסכם. כמעט בכל תסריט ריאלי דגל תצא נשכרת בהותרת המצב על כנו, בין אם יושג מספר זוגי של מנדטים (שישה או שמונה) ובין אם יושג מספר אי זוגי ותהיה קואליציה בהשתתפות יהדות התורה. המקרה היחיד בו יהיה 'רווחי' לדגלאים להחליף צדדים, הוא באם הרשימה המאוחדת תקבל שבעה מנדטים, אך תישאר באופוזיציה וגם לא תספיק לקבל את חלקה ברוטציה (כלומר, הכנסת תתפזר קודם להשלמת כהונתה). בשביל תסריט בודד וחריג שכזה, אין כל הגיון לוותר מלכתחילה על כל התופינים שמציע המסלול הראשון.

עם זאת, במפלגה גובר החשש מבריחת קולות מצביעים – בין אם קולותיהם של ליטאים שההתנהלות הפנים חסידית נמאסה עליהם, ובין אם חסידים שירגישו מקופחים בעקבות התנאים שיוכרעו לבסוף במאבק הפנימי ב'אגודה'. נדמה כי קרב הרגע בו לא יהיה מנוס מהתערבות דגלאית בענייניה הפנימיים של אגודת ישראל.

סגן שרת התחבורה אורי מקלב, מדגיש כי לעת עתה אין כל כוונה להתערבות כזו. תחילה מתייחס מקלב להישג הנאה שנרשם השבוע בקידום מספר פרויקטים דרסטיים במסגרת 'המנהלת החרדית' שבראשותו, "אנחנו דואגים לכלל הציבור החרדי, מכל החוגים וללא הבדל, גם בנושאים הפרטיים וגם בצרכים הכלליים, בפרט בתקופות דחוקות כל כך מבחינה כלכלית", הוא מציין, אולי כעקיצה מרומזת לדרעי שטען השבוע למונופול על הדאגה לכלל הציבור החרדי.

"אנחנו ממתינים תחת דוחק הזמן שאגודת ישראל תקבל החלטות, כי המו"מ שלנו מולם הוא נושא מהותי גם בדיונים הפנימיים שלהם", אומר מקלב, בהתייחסו לדרישת אייכלר לגבי מיקומו ברשימה, דרישה שמושפעת גם מהמיקום הסופי שייווצר לאחר המו"מ עם דגל התורה. "אנחנו רוצים שיהיו הבנות בין הצדדים", הוא מדגיש וממהר לסייג: "מבלי לנקוט עמדה, כמובן, חשוב לנו שכולם יגיעו עם מוטיבציה להתגייס למערכה. מיותר להגיד שאנחנו לא מנסים כרגע להגיע להבנות או לסיכומים בנפרד עם אחד הצדדים".

כבר בסוף השבוע צפויה צמרת דגל התורה להתכנס, בהתאם להנחיות הקורונה המחמירות, כדי לדון בהתנהלות הרצויה בקמפיין המתקרב. לפחות ארבע סוגיות יעמדו על סדר היום: האחת, כאמור, ההתנהלות מול אגודת ישראל. השנייה, שאלת הקמפיין הנוכחי והכיוון בו נדרשת התמקדות. השלישית, שאלת קיומן של עצרות ענק בימים שכאלו. והרביעית, נושא התקציב המעיק על המפלגה, עקב סדרת מערכות הבחירות החוזרות ונשנות שרוקנו את הקופה.

ככלל, ביהדות התורה נערכים לספוג ביקורת ציבורית כמקובל, על כך שש"ס כבר פצחה בקמפיין מתוזמן וחובק נתניהו והם עדיין מדשדשים מאחור. שהרי כבר הורגלנו שהקמפיין במגזר החרדי הוא מעין 'מדינת אי' מנותקת המתעוררת באיחור. "זה ההבדל בין מפלגה עם בוס אחד למפלגה עם כמה בעלי בתים", אומר לנו בכיר ביהדות התורה. "דרעי הוא כל יכול בש"ס, לטוב ולמוטב. אצלנו יש עודף דמוקרטיה וגם לזה יש יתרונות וחסרונות".

החלטה אחת כבר התקבלה, לפחות כרגע, יימנעו נציגי המפלגה מלהחזיר אש ליו"ר ימינה, נפתלי בנט, גם כשזה האחרון יביע ביקורת על המגזר החרדי, כפי שעשה בימים האחרונים. "הרי רגע אחרי הבחירות נצטרך לשבת אתו, זה הסיכוי היחיד לממשלת ימין-חרדים, אז מה הטעם לשבור את הכלים בשלב זה?" מסכם הגורם הבכיר בעגמימות.

בית של תככים

חידת מפתח בבחירות הקרובות תהיה גודלו הסופי של הגוש הנאמן לראש הממשלה נתניהו. כדי לפצח מראש את החידה, כפי שנהוג במחוזותינו, יש להשיב על שתי שאלות מקדימות: האחת, כמה מנדטים עשוי נתניהו עצמו להביא, והשנייה, האם סמוטריץ' ירוץ בנפרד ויעבור את אחוז החסימה.

לשאלה הראשונה כמעט בלתי אפשרי להשיב. בבחירות האחרונות, אחרי הגשת כתבי האישום ולמרות כישלון כפול בהרכבת ממשלה, תוך התמודדות עם אחוזי הצבעה נדירים, גרף נתניהו 36 מנדטים. עם כל האהבה לסער ולאלקין, ואפילו לכריזמה ולפופולריות של הכוכב החדש דני דיין, הם לא בדיוק ממגנטים את הליכודניקים במודל העדכני, אלה שמשלשלים 'מחל' בקלפי רק כי יש בפסגה אחד בשם נתניהו.

מוקדם עדיין לאמוד ולנתח את השלכות הקורונה, האם יהיו מצביעים מאוכזבים שיאבדו את האמון במערכת הפוליטית ויישארו בבית? האם חלק ממצביעי הימין יראו בנתניהו אחראי לכישלון בהיבט הכלכלי? או שמא מנגד, יימצאו מצביעי מרכז שיכירו לו טובה על ההישג החיסוני הבלתי נתפס או על העובדה שדירוג האשראי של ישראל נותר יציב והכלכלה נפגעה פחות מהתחזיות המוקדמות ויתמכו בו?

על זאת יש לצרף את תעלומת המגזר הערבי, הן בהיבט של אחוזי ההצבעה עצמם שצפויים לצנוח והן בטענות לסחף אפשרי לכיוון הליכוד, שעשוי להיות מתורגם לשלושה או ארבעה מנדטים, כטענת ראש העיר נצרת עלי סלאם. לאור כל זאת, נראה כי טווח המנדטים של הליכוד ינוע בין 32 ל40, פחות או יותר…

השאלה השנייה, לעומת זאת, תזכה לתשובה כבר ברביעי לפברואר, בעוד שבועיים בדיוק, עם סגירת הרשימות (וכמו שהספקנו להיווכח, זה לא יהיה דקה לפני). נכון לשעת כתיבת השורות, אור ליום שלישי, המצב 'מתהפך כמו סטייק' כמעט מדי רגע. בשורות הבאות, ננסה לעשות מעט סדר.

ישנם ארבעה רכיבים מרכזיים במערכת הפוליטית של הציונות הדתית: ימינה של בנט, הציונות הדתית של סמוטריץ', עוצמה יהודית של בן גביר והבית היהודי שמסיימת את הפריימריז לראשות המפלגה עם ירידת העיתון לדפוס, בהתמודדות שהפכה למשמעותית במיוחד בין המנכ"ל ניר אורבך ובין סגנית ראש העיר ירושלים חגית משה.

שני השחקנים המרכזיים הם כמובן בנט וסמוטריץ', שניהם חוששים במידת מה לרוץ לבד מאימת אחוז החסימה, עם יתרון קל לסמוטריץ' – הן משום שה'בייס' ניצב מאחוריו והן משום שבנט כבר נכווה בכגון דא בסיבוב הראשון. מי שעשוי להכריע את הספק הם שחקני החיזוק, בדגש על הבית היהודי.

המועמד ניר אורבך היה איש אמונו של בנט וסוד גלוי הוא כי אם אכן הוא יכהן כיו"ר המפלגה, היא תחבור לימינה. מנגד, בסביבתה של חגית משה מספרים כי היא מבכרת חבירה לסמוטריץ', מה שאולי מסביר את הלחץ המאסיבי שהפעילו אנשיו של נתניהו בימים האחרונים לטובתה. במידה ומשה תנהל את הבית היהודי, סמוטריץ' ירגיש בטוח בעצמו וירוץ ככל הנראה בנפרד. מנגד, חבירה של אורבך לבנט תשאיר על הספסל רק את האופציה הפחות מפתה של 'עוצמה יהודית', הן בשל המיתוג והן בגלל מיעוט קולותיה. מה עוד שסמוטריץ' משוכנע שגם כך מרבית מצביעי 'עוצמה' יתמכו בו במידה וירוץ לבדו. מצב כזה עשוי לגרום לסמוטריץ' לזחול בחזרה לזרועות בנט.

נתניהו מעדיף כמובן ריצה נפרדת משתי סיבות: האחת, סמוטריץ' נאמן לו ללא סייג והוא ישוב להיות חלק מובנה של גוש ימין-חרדים, ובכך יגדל כוחם של אנשי 'רק ביבי', והשנייה, בנט מוחלש הוא בנט שיזחל לקואליציה ביתר קלות, אם אכן יושגו שישים ואחת האצבעות הנדרשות בצירופו (על 61 מנדטים ללא בנט – נתניהו אפילו לא מעז לחלום, לפחות בשלב זה).

יש עתיד?

למעט קומץ מנהלי מוסדות ירושלמים, השם משה קינלי טורפז לא אומר הרבה לקוראי השורות. אם מסתתרים ביניכם עכברים פוליטיים, הם לבטח ייזכרו במעומעם בשמו של הח"כ הטרי בשורות יש-עתיד, מי שכיהן בעבר כמנהל מנח"י בירושלים והצטרף לכנסת לאחר פיזורה, בשל סדרת ההתפטרויות ברשימה המאוחדת לשעבר של כחול לבן.

אבל קינלי טורפז מייצג משהו גדול יותר, רוח של שינוי (לא במובן הפוליטי הזכור לרע של המילה) שמנשבת בשורות יש עתיד ומחלחלת מלמעלה. לפיד הבין כבר מזמן את מה שכל דרדק יודע להסביר מתוך שינה – בלי שותפות עומק עם החרדים אי אפשר לפנטז באמת על חילופי גברי בבית ברחוב בלפור. החרדים אולי אינם לשון המאזניים המיתולוגית כפי שהיו, אבל חלוקת הגושים היציבה וחוסר היכולת להיתמך ברשימה המשותפת, מחייבים כל מועמד רציני ליצור חיבור פוטנציאלי למפלגות החרדיות.

התובנה הזו, יחד עם עזיבתם של שלח וגרמן, מי שנחשבו למובילי הקו החילוני-מיליטנטי במפלגה, 'פתחה ללפיד את הראש'. במובן הזה, קינלי טורפז הוא רק סממן אחד לניסיונות ההתקרבות של לפיד למפלגות החרדיות, באמצעות שילוב נציגים חובשי כיפה המחזיקים בקשר חם וקרוב עם המגזר החרדי. נכון, לפיד עדיין מנסה למצב את עצמו כמנהיג הקבוצה החילונית בישראל. נכון, הוא עדיין יתקשה למצוא את מסלול האמצע בסוגיות רגישות כמו מעמדו של בג"ץ או גיוס בני הישיבות. אבל לפיד של היום לא היה עומד בתוקף על הכללת הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס, כך לפחות לפי אנשיו.

לפיד של 2020 כמעט ונמנע בעקביות ראויה לשבח מכל אזכור של החרדים והקורונה בנשימה אחת, בניגוד לליברמן ואפילו בנט (אם כי מפעם לפעם עדיין 'בורח' לו אזכור לא ראוי). ועדיין, במפלגות החרדיות לא ממהרים להעניק לו תעודת כשרות תמורת שכר שיחה נאה. לח"כים החרדים יש די והותר סיבות לנהוג ביאיר 'כבדהו וחשדהו' – לפחות עד שיעמוד גם במבחן המעשה.

הנגיף המשפטי

"לא ניתן להשלים עם האפשרות כי במקרים שבהם נודע לתביעה שתמלילים אשר נמסרו לנאשם אינם מדויקים, היא תימנע מלעדכנו בעניין. התנהלות מעין זו גובלת בהטעיית הנאשם, עלולה לפגוע בהגנתו, וודאי שאינה מתיישבת עם חובת ההגינות הכללית המוטלת על רשויות התביעה", כך, במילים מעודנות יחסית ובמסר חריף במיוחד החבוי בהן, קבע השופט העליון אלרון כי הפרקליטות פעלה למעשה בחוסר הוגנות בתיקי רוה"מ. פסיקה שאולי תוסיף אחוז או שניים לאמון הציבור בבית המשפט העליון, הנתון בשפל של כל הזמנים.

אם לא די בכך, הגישו השבוע פרקליטי נתניהו את תשובתם המפורטת לטענות המוצגות בכתבי האישום, תוך שהם מצרפים שתי בקשות – האחת בנושא אישורי היועמ"ש לפתיחה בחקירה, נושא שכבר הכאיב לפרקליטות בהחלטה הקודמת שקיבל בית המשפט המחוזי בירושלים, והשנייה בנושא מחיקת עשרות סעיפים מכתב האישום, שכפי שהתברר, נתניהו לא נחקר עליהם מעולם.

הרשלנות העולה בכל צעד ושעל של ההליך המשפטי, מבטיחה כבר עכשיו כי גם במידה ותהיה איזו הרשעה בעניינו של ראש הממשלה, תתבצע גם עריפת ראשים בפרקליטות. כתב אישום מחורר שכזה לא מגישים אפילו נגד עבריין תנועה, לבטח לא נגד ראש ממשלה, ומקל וחומר כשהוא כולל שורה של אישומים תקדימיים.

על הדרך, הספיק היועמ"ש לספוג גם מהלומה מהשר אוחנה, שהתעלם באלגנטיות מדרישתו של מנדלבליט לחסן את האסירים במקביל לסוהרים, וגם מיהר להבהיר כי משפטית הוא דורש מהיועמ"ש להציג את עמדתו בבג"ץ, מילה במילה, בניגוד למקובל בשנים האחרונות (מטורף ככל שהדבר נשמע, כאשר היועמ"ש מייצג את אחד השרים או את רוה"מ בבג"ץ, הוא עשוי להחליט במקום המיוצג מה הוא משיב, גם אם מדובר בניגוד מוחלט לדעתו של המיוצג, משיקולי 'סבירות')…

 

השארת תגובה