קורע לב: אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ

בנימין ליפקין
בנימין ליפקין
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

אוי

זה קרה אתמול בשעת ערב. אלמלא הייתי עד ראיה ושמיעה לכך לא הייתי מאמין שכאלה הם פני הדברים.

במשך קרוב לשעתיים לאחר צאת נשמתו בטהרה של יהודי כשר וישר שנפרד בלא עת מארץ החיים, כתוצאה מהנגיף הארור, טרם נקבע מועד הלוויה. הסיבה מצמררת ככל שתהיה אך נכונה כנכון היום: תור ארוך השתרך במזכירות המרכז הרפואי בו קרסו המערכות ונדם לבם של רבים מספור. תור של בני משפחות רבות ושונות שביקשו להוציא תעודות פטירה עבור יקירם. לפי נהלי הפרוצדורה, לא ניתן להתחיל בהליכי סידור הלוויה וקבורה, בטרם תונפק תעודת פטירה.

כשהתעודה היתה בידי בני המשפחה, נחשפה בפניהם בעיה חדשה שגם עליה לא חלמו מעודם אף לא בחלומות הביעותים שאולי פקדו אותם. העומס בבית ההלוויות העירוני גדול מאוד. ההלוויה לא תצא לפני חצות הלילה, הובהר להם. בזו אחר זו יוצאת הלוויה משם. כיום הזה, בתנאי קורונה, חובה לדלל בין שורות הקהל, לטובת המחנה הנשאר לפליטה.

כך, כמו לא היה די לבני משפחה ענפה להתמודד עם פטירה קשה וכואבת של יקירם, היה עליהם להיות מתוזזים מהכא להתם, מחוסר ודאות לחוסר אונים, מאובדן עשתונות להעדר תקוה, גם בדרכו האחרונה של יקירם ומחמד נפשם.

זוהי בבואה לקטסטרופה הרפואית שמתחוללת בעצם ימים אלו וממיטה שואה על אנשים ונשים, צעירים ומבוגרים. רצף בשורות האיוב שנוחת עלינו ועל ראשנו אינו מבחין בין צדיק לרשע, בין חצר לבין מגזר. אם חשבנו שבערב פסח אשתקד עדים היינו לנורא מכל שמתרחש בו זמנית על קהלים שלמים מכל חוגי הקשת, מסתבר שהמצב הנורא ששרר אז מחוויר לעומת קצב ההתפשטות והיקף התחלואה הפוקדים בעצם ימים אלו את כל המחוזות כולם.

אהה ה' אלוקים.

מה היה

הגל הנוכחי והאכזר של הנגיף מכה ללא רחם בכל גיל ובכל שכבת אוכלוסיה.

ילדים קטנים שלא טעמו טעם חטא וטרם הספיקו לחוות ילדות מאושרת במחיצת הוריהם, אוחזים בידיהם הרכות ספרי תהילים ונושאים צקון לחש שהנורא מכל לא יתרחש חלילה לאמם מולידתם. אמהות צעירות שמיטב שנותיהן לפניהן, נאבקות על חייהן, כשאראלים ומצוקים מרחפים למראשותיהן.

על מאורעות אלו חרץ הרמב"ם בהלכות תענית כי מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור. ונימוקו של הנשר הגדול עמו: "בזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב: עונותיכם הטו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו, דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית – הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים".

לנו

זוהי עת להתעשתות.

אי אפשר לעמוד מנגד, לראות את כל הצרות הללו, להכיר מקרוב את הנפשות הנאבקות על חייהן ולהמשיך את החיים במסלולם.

בראש ובראשונה יש לקרוע שערי שמים בתחינה ובתחנונים למי שאמר לעולמו די שיאמר לצרותינו די. בה בעת ובאותה מידה חובה לנקוט בכל דרכי ההשתדלות ולציית לכל ההוראות על מנת להדחיק ולהרחיק את המגפה הנוראה מבתינו.

כל גדולי הדור חרצו זה מכבר כי יש להישמע לכל ההנחיות הברורות שנועדו להציל חיים ובראשן חבישת מסכות וריחוק חברתי. על אחת כמה וכמה אין להעלות על הדעת אפשרות בלתי סבירה של צאתם לרחובה של עיר של מחויבי בידוד, בכל רמה שהיא, תוך כדי סכנת נפשות שלהם עצמם ושל יקיריהם. אסור לנו להקל ראש בכל אלו. בנפשנו ובנפש יקירינו הדבר.

קול דמי אַחֵינוּ זועק אלינו מן האדמה.

השארת תגובה