סיפורי בדים: ההצלחה של חנות הבדים בימי הקורונה

ענף הטקסטיל יספוג (שוב) מכה ישירה בסגר השלישי • עם זאת ישנה מגמה הפוכה של אנשים ולא בהכרח רק • נשים שהתחילו לתפור בגדים להם ולמשפחה • ראיון אישי עם שני פרס בעלת חנות "בדי שני" המייבאת ומשווקת בדים לתחום האופנה בלבד

חנות הבדים של שני בנחלת בנימין | צילום: רועי שר
חנות הבדים של שני בנחלת בנימין | צילום: רועי שר
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

 

שני, ספרי קצת על עצמך.

שני פרס, בת 31, נשואה לתומר, עצמאי בתחום הכושר הגופני, אמא למיקה, בת שנתיים, ובעלת חנות "בדי שני" לבדי אופנה בנחלת בנימין.

איך צעירה כמוך מגיעה לפתוח חנות בדים, בנחלת בנימין, בין כל הסוחרים הוותיקים?

אבא שלי הוא שם דבר בעסקי הבדים כבר למעלה מ- 30 שנה (ולא, אנחנו לא ממוצא פרסי למרות שהפרסים בהחלט שולטים בענף😊) וכילדה, תמיד אהבתי אופנה וידעתי שאעסוק בכך. לפני כמה שנים, כשעברתי דירה, אפילו מצאתי דף עבודה מכיתה ה' בו המורה ביקשה שנכתוב מה נרצה לעשות כשנהיה גדולים, ואני כתבתי שתהיה לי חנות בגדים.

כיצד הסגר השלישי ישפיע עליכם?

ענף הטקסטיל בכלל ושוק האופנה בפרט קיבל מכה ישירה ממשבר הקורונה כי אנשים פחות יוצאים מהבית ויש פחות אירועים להתלבש אליהם. כמובן שהמשבר לא פסח גם עלינו, אבל לשמחתנו יש גם מגמה הפוכה של אנשים, ובעיקר נשים שהו אימהות, שהחליטו לנצל את הזמן בבית כדי לתפור למשפחה בגדים. יש לנו חנות אונליין ואנחנו עושים משלוחים, וזה פתרון מצוין לתקופה שבה חלק מהזמן חנויות הבגדים סגורות. כמובן שיש גם את עניין החיסכון הכספי המשמעותי – רואים בגד שאוהבים ברשת, קונים בד ברבע מהמחיר ומכינים אותו לבד, עם הרבה סיפוק עצמי.

איך דמיינת את החנות הזו?

צריך להבין שענף הבדים בארץ הוא קצת מיושן ומנומנם ואני הרגשתי שאני יכולה להביא לו משהו חדש, שיתאים לרוח התקופה שלנו. ידעתי בדיוק מה אני רוצה, דמיינתי חנות צבעונית וחיה, כמו חנות ממתקים אבל לתופרות ותופרים. הייתי בת 24, מלאת התלהבות ואמונה בעצמי, אבא עזר לי בעצות ובמימון השיפוץ, ואני עשיתי הכול במו ידיי – צבעתי, קדחתי, בניתי.

על מה את גאה במיוחד?

מהרגע שפתחתי את החנות, הקהל לא הפסיק להגיע וגם חזר, אבל זה לא קרה במקרה, אני מאוד מאמינה בעבודה קשה. בשנה הראשונה עבדתי ממש מסביב לשעון: יצאתי מהבית ב- 07:00 בבוקר חזרתי ב – 21:00 בערב, עבדתי גם פיזית – מדדתי, גזרתי, סחבתי, וגם בלילה הראש לא הפסיק לחשוב איך לפתח, לקדם ולפתור בעיות.
הייתי אמנם ילדה אבל אני פריק קונטרול וחייבת להיות מעורבת בכל פרט. לשמחתי, בתוך זמן קצר, השם שלנו הפך למוכר והלקוחות לא האמינו שמאחורי המותג עומדת בחורה כל כך צעירה.

מה מיוחד בחנות שלך?

יש לנו את המבחר הכי גדול בארץ של בדים לאופנה ומגיעים אלינו תופרים ומעצבים מכל הארץ בכל הגילאים ומכל המגזרים – יחידים וסיטונאים, מתופרות בתחילת דרכן, הרבה מאוד נשים חרדיות שתופרות בגדים לכל המשפחה ועד למעצבות הכי חמות בענף.
מהבדים שלנו תופרים את כל סוגי הבגדים: שמלות, חצאיות, מכנסיים, חליפות, אוברולים, בגדי ים, מטפחות ועכשיו גם המון מסיכות. זה תמיד מדהים לראות איך כל אחת לוקחת את הבד לעולמות אחרים, ונותנות לו חיים משלו.

מהו סוד ההצלחה שלך?

סוד ההצלחה שלי הוא בחינוך שקיבלתי בבית. הורי תמיד היו אנשי עבודה מאוד חרוצים, הם דאגו שלי ולשני אחי לא יחסר כלום, אך יחד עם זאת הם גידלו אותנו להיות עצמאיים ולימדו אותנו איך להתנהל נכון כלכלית.

כשפתחת את החנות היית רווקה, היום את כבר אמא. איך את משלבת אימהות וקריירה?

לפני שנתיים הפכתי לאמא, למיקה, ובהתחלה הכול היה חדש לי – העייפות, הבכי והטיפול מסביב לשעון, כך שבמשך 5 חודשים ניהלתי את העסק בשלט רחוק. למזלי יש לי עובדים מדהימים, כך שהעסק המשיך לעבוד ולתפקד, למרות שללא תשומת הלב שלי, הוא לא התפתח, באותה תקופה, למקומות חדשים. היום, כשמיקה במסגרת, יותר קל לי, אבל כמו הרבה אימהות, אני עדיין מחפשת את האיזון הנכון בין קריירה להורות.

ואיזה טיפ מקצועי יש לך לתופרות ותופרים לקראת בחירת הבד?

  • יש בשוק אינסוף סוגי בדים טבעיים, סינטטיים וגם מעורבים, אז כדי לא ללכת לאיבוד תדעו שאין בד יותר טוב או פחות טוב, כי לכל סוג יש יתרונות וחסרונות.
  • בדים טבעיים – כמו כותנה, ויסקוזה ופשתן הם מאוד נעימים כי הם נושמים על הגוף, אבל החיסרון שלהם הוא שהם יותר מתכווצים ומקמטים. הבדים הסינטטיים לא מתקמטים ועם הטכנולוגיות של היום, חלקם מרגישים כמו בדים טבעיים.
  • לפני שבוחרים בד לשמלות, חצאיות, חולצות ומטפחות כדאי לבדוק את עובי הבד, איך הוא נופל ועד כמה הוא מתוח. לשמלה מתנפנפת למשל יתאים בד דק ונופל, ולחצאית מחויטת יתאים בד יציב עם מעט לייקרה.
בדי שני, רחוב נחלת בנימין 23 תל אביב.
לפרטים נוספים באתר בדי שני או בנייד: 054-7660451
חנות הבדים של שני בנחלת בנימין | צילום: רועי שר
השארת תגובה