דגל התורה תכריז על ריצה לבד?

לא מן הנמנע כי אם יתפתח קרב של ממש, ייאלץ יו"ר דגל התורה – בהתייעצות עם גדולי ישראל, כמובן – לנקוט את הצעד הדרמטי ולהכריז על ריצה ליטאית נפרדת, גם אם תהא זו הכרזה לצורכי מו"מ בלבד

אלקין
אלקין
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

אין רגע דל במערכת הפוליטית, ברגע אחד מודיע עפר שלח על פרישתו מיש עתיד והקמת רשימה עצמאית, ובמשנהו מעדכן רון חולדאי את הידוע מראש על כוונתו להקים רשימת שמאל עצמאית. כותרת על הדחת חיימוביץ' וזמיר מרשימת כחול לבן רודפת כותרת על התמודדות של בנט לראשות הממשלה. לא פחות מארבעה רמטכ"לים בדימוס (גנץ, יעלון, אשכנזי ואיזנקוט) שוקלים את צעדיהם ואילו יפעת שאשא ביטון נלחמת על מעמדה. ראש העיר אילת מצטרף לגדעון סער ורוה"מ נתניהו מתקשה לקבל שריונים ברשימת הליכוד.

אבל כל זה מתגמד לעומת הסיפור המרכזי של השבוע האחרון – מעברו הדרמטי של שר המים לשעבר זאב אלקין לרשימת 'תקווה חדשה'. אלקין, שנחשב אחד מנאמניו היותר קרובים של ראש הממשלה, הפתיע את האומה בשבוע שעבר כשמסר הצהרה חריפה במיוחד, בה האשים את נתניהו בהעדפת שיקוליו האישיים על פני טובת הכלל ומאז הוא תוקף את רוה"מ ואת חלק מחבריו לשעבר ברשימת הליכוד כמעט בלי הפסקה.

חובבי אנקדוטות נזכרו השבוע באחת הנסיעות של רוה"מ לעצרת האו"ם, לפני שנים אחדות, בעת שאלקין כיהן כסגן שר החוץ. האחרון נשא קודם הנסיעה נאום מדיני לוחמני והקפיד לצטט מתוך דבריו של נתניהו עצמו נגד הקמתה של מדינה פלסטינית. בסביבת נתניהו לא אהבו את הנאום, שנתפס כניסיון לחשק את רוה"מ לפני ביקורו בארה"ב של עידן אובמה – והורידו את אלקין מהטיסה. כהיום כן אז, אלקין מצא מסלול עוקף והגיע לבניין האו"ם, שלא בטובתו של נתניהו.

מה בכל זאת הוביל את השר הסרוג, מאדריכלי המו"מ היותר מתוחכמים של הליכוד בעשור האחרון ומי שנחשב אידיאולוג ימני נטול פשרות, לנטוש מקום מובטח בצמרת מפלגת השלטון – כולל משרת שר ודאית, לטובת הרפתקה במדבר הפוליטי? מה גם שאין מדובר בבן ברית טבעי של סער, בניגוד לחברים אחרים כמו חיים כץ או יולי אדלשטיין, שככל הנראה יישארו לבסוף במפלגת הבית.

כדאי לזכור שאלקין כבר שבר את הכלים בעבר על בסיס אידיאולוגי, כאשר מירר את חייו של אולמרט, כשזה האחרון פנה שמאלה בועידת אנאפוליס – בטרם עזב הזאב סופית את קדימה ועבר למצודה הקרויה בשמו. כאמור, גם מול נתניהו ידע אלקין עליות ומורדות, אפילו בתחילת דרכו בליכוד, עת חולל לרוה"מ משבר בסוגיית חוק ההסדרה.

חדי העין זיהו בשנה האחרונה את הקרע המתרחב בין השניים, זה התבטא בין השאר בתמיכה פושרת בלבד ברוה"מ בפריימריז הפנימיים מול סער – ללא השתתפות בכנסים, זה ניכר לעין בהיעדרותו מהתמונה המפורסמת של צמרת הליכוד בפתח בית המשפט בפתיחת משפטו של רוה"מ, ובעיקר, נוכחו בכך כולם בעקבות חסרונו של השר המפולפל מהמו"מ הקואליציוני האחרון, בעת הרכבת הממשלה הפריטטית.

אלקין עצמו טען בנאומו כי נקודת השבר הייתה לפני שנה, כאשר התפרץ לחדרו של רוה"מ ודרש ממנו למנוע הליכה למערכת בחירות שלישית. לפי בכירים בליכוד, מאז אותו אירוע נתניהו לא סלח לאלקין על דבריו, וזה האחרון לא סלח לרוה"מ על שלא האזין לו. עם זאת, ניתוק ממפלגה אחרי קריירה של תריסר שנים משול לגירושין. אצל אלקין התהליך הבשיל במשך כשנה, עד לפיזור הכנסת הנוכחית, מה שהיה מבחינתו הקש ששבר את גב הגמל.

למפרע, מתברר כי היה מנוי וגמור עמו שלא להמשיך ברשימת הליכוד, חבירה לבנט לא נתפסה כאופציה – מאחר ומדובר במפלגת נישה מגזרית. לולי גלגל ההצלה ששיגר לעברו סער, יתכן ואלקין היה פורש לחלוטין מהחיים הפוליטיים.

עבור סער מדובר בנכס גם במישור החרדי. אם וכאשר ייווצר אחרי הבחירות מצב בו יופעל לחץ הדדי – מחד גיסא הסיעות החרדיות ידרשו מסער ושות' לחבור אליהם ולליכוד לממשלת ימין חרדים, ומאידך, אנשי 'תקווה חדשה' ינסו לשכנע את החרדים להתנתק מנתניהו כדי למנוע סיבוב חמישי ולחבור לממשלה בראשות סער יחד עם שאר מפלגות 'רק לא ביבי' – או אז יהיה אלקין שווה את משקלו בזהב. קשריו הענפים עם הנציגים החרדים והערוץ האמין שקיים ביניהם, כזה ששרד את המשקעים העמוקים שחוללו הבחירות לראשות העיר ירושלים, עוד יכולים להכריע את הכף.

בכיר בסיעות החרדיות מדגיש השבוע כי גם בשני המישורים היותר משמעותיים לציבור החרדי – עצמאות עולם התורה וריסון מערכת המשפט, נמצאים אלקין וסער בצד הנכון. לדבריו, לא יהא חכם להצהיר על נאמנות מוחלטת לנתניהו בכל מחיר, כדי שלא לדחוף בכוח את סער ואנשיו לזרועותיהם של לפיד וליברמן. "אנחנו עוד עשויים להגיע למצב בו נזדקק לרצון הטוב שלהם, עדיף שזה יהיה ממקום של כבוד הדדי וקשר חיובי", הוא מסכם.

מוטציה של רוטציה

קצת לפני סיבוב הבחירות הראשון, נחתם הסכם שוויוני והיסטורי בין דגל התורה לאגודת ישראל. על הנייר, אמור ההסכם לייצר מצב של שוויון כוחות, כאשר סיעה אחת נהנית ממיקום גבוה יותר ברשימה ונציגיה משובצים במקומות האי זוגיים ואילו הסיעה השנייה נהנית ראשונה בבחירת התפקידים. על פי החוזה המקורי, בכל קדנציה יתחלפו הסיעות ביניהן.

דה פקטו, בהתחשב בסעיפי החוק הנורבגי ובכללי הרוטציה שנוספו להסכם, נוצר מצב בו הסיעה המשובצת במקומות הזוגיים מחזיקה ביתרון מהותי. קחו לדוגמה את הקדנציה הנוכחית: דגל התורה נהנתה גם מהיותה הראשונה בבחירת תפקידים (ועדת כספים לפני תפקיד שר, סגן בתחבורה פלוס מנהלת חרדית וסמכויות לפני סגן על תקן עציץ בחינוך, ועדת החוקה המשמעותית לפני הועדה המאולתרת לפניות הציבור, יו"ר סיעה וסגנות יו"ר הכנסת לפני חבר בועדה למינוי דיינים), אך גם החזיקה בפועל ארבעה חברי כנסת לעומת שלושה אגודאים בלבד, שכן ההסכם כפה על פרוש לפנות את מקומו במסגרת הנורבגי עבור פינדרוס (ליצמן ומקלב תרמו בהתאמה את מקומותיהם לחסיד וברוכי, גם אם רק האחרון שרד עד לפיזור הכנסת).

בבחירות לכנסת ה-22 וה-23 הושגה הסכמה מהירה כי מאחר ולא הוקמה ממשלה אין להחשיב את ההליכה לקלפי כקדנציה נוספת, ולפיכך נותר המצב על כנו, לאמור, דגל יושבת במקומות הזוגיים ומחזיקה ביתרון בבחירת התפקידים. כעת, על אף שהכנסת לא מילאה את ימיה, טוען מי שטוען באגודה כי צירוף השנתיים שחלפו, יחד עם העובדה שקמה כבר ממשלה, מחייב את קיום ההסכם וביצוע חילופין בין התנועות.

מי שדוחף את הדרישה הם בעיקר פרוש ואייכלר, הן בגלל העובדה שהם אלו שמשלמים את התמורה בקבלת תפקיד פחות ערך ובמילוי התחייבויות הנורבגי, והן מתוך רצון לכופף את ליצמן ולהציב אותו בעמדת התנגשות מול דגל. בקרב זו האחרונה, אגב, קיימת תמימות דעים שלא לשעות לדרישה החסידית ולשמר את המצב על כנו. אף שיש מי שחושש, ובצדק, שההצבעה בקרב החסידים תרד באופן דרסטי ויתכן חלילה שהמפלגה כולה תצנח לשישה מנדטים בלבד.

עם זאת, לא מן הנמנע כי אם יתפתח קרב של ממש, ייאלץ יו"ר דגל התורה – בהתייעצות עם גדולי ישראל, כמובן – לנקוט את הצעד הדרמטי ולהכריז על ריצה ליטאית נפרדת, גם אם תהא זו הכרזה לצורכי מו"מ בלבד. החסידים, למודי ניסיון מהבחירות המקומיות ומודעים היטב ליחסי הכוחות הפנימיים (דגל התורה לבדה עוברת את אחוז החסימה בוודאות, אגודת ישראל רחוקה משם כמטחווי קשת), ימהרו במקרה כזה לקפל את השטריימל.

עניין פעוט נוסף הוא שאלת גפני וליצמן. רשמית, הצהירו שניהם לא אחת כי הם שוקלים פרישה מהחיים הפוליטיים. מעשית, אין דבר רחוק מזה כרגע. על פניו, שני השועלים המנוסים ימשיכו לכהן גם בכנסת הקרובה, אף כי סביר להניח שהם יצוטטו שוב ושוב ש"זו הכנסת האחרונה". אשרי המאמין.

שנתיים שהם לא שנתיים

בט"ו אדר א' התשע"ט, המתנתי בדריכות סמוך למקום משכנו של נשיא מועצת חכמי התורה, הגר"ש כהן, שהתארח באותם ימים אצל חתנו בשכונת רמות בירושלים. לאחר שעה קלה, יצא יו"ר הסיעה, ח"כ יואב בן צור, אל העיתונאים הממתינים בכפור הירושלמי והקריא את החלטות ה'מועצת', כולל סדר רשימת ש"ס לכנסת ה-21.

סעיף משמעותי במיוחד התייחס לשני נציגים ותיקים, מקשישי התנועה, משולם נהרי ואיציק כהן. על פי חברי ה'מועצת', על השניים לפרוש בתום שנתיים ממועד ההחלטה. איש לא שיער באותם ימים כי בין לבין יחלפו שלוש כנסות והשניים יספיקו לכהן במגוון תפקידים מיניסטריאליים.

הזמן רץ מהר כשנהנים, וכעת, רגע לפני הבחירות לכנסת ה-24, שייערכו בי' ניסן הבעל"ט, יסתיים מועד כהונתם של הצמד, כפי שנקבע על ידי ההנהגה הרוחנית של התנועה. למותר לציין כי איש מהם אינו חולק או מערער על סמכותה הרוחנית של ה'מועצת', בניגוד להחלטות עבר שהולידו נציגים ממורמרים ומפלגות שלא שרדו את אחוז החסימה.

על פניו, איש לא ידרוש מנהרי וכהן להתפטר כבר בחודש שבין מועד הפרישה המיועד ובין קיום הבחירות בפועל, אולם ברשימת ש"ס, שתיסגר 40 יום קודם מועד הבחירות – ייעדר שמם. לפיכך, אם לא יהיו הפתעות נוספות, צפויים שני הותיקים שישרדו את ההדחה – מרגי ובן צור – לטפס למקומות 2 ו3 בהתאמה, ובהמשך, מלכיאלי, ארבל, אזולאי, אבוטבול ובוסו, ישתלבו באופן טבעי במקומות הבטוחים למדי מארבע ועד שמונה.

כל זה טוב ויפה עד שמביאים בחשבון את סגנונו של היו"ר, שר הפנים אריה דרעי. אליבא דדרעי, שום דבר אסור לו שיהא צפוי יתר על המידה. כך קיבלנו את סגן יו"ר הכנסת המצוין משה ארבל בהצנחה של הדקה ה-90, כך קיבלנו את הרענון המפתיע עם ח"כ ינון אזולאי שהוקפץ למלא מקום אביו ז"ל, וכך קיבלנו רק לאחרונה את מינויו שובר השגרה של הרב יעקב אביטן לתפקיד שר הדתות.

כשמביאים בחשבון את המשתנה הנוסף הזה, לא נהיה מופתעים אם למרות הוראת המועצת, יוחלט משום מה להשאיר את הצמד או לפחות את חציו, שלא לדבר על הצנחה מתבקשת של מנכ"ל התנועה לשעבר חיים ביטון לצמרת הרשימה. לכל היותר יוסבר לציבור כי הוראת המועצת אינה 'שנתיים' דווקא אלא 'שנתיים שהם מחציתה של קדנציה נורמלית', פלפול שעשוי להתקבל בקרב האליטה הלמדנית של בוחרי ש"ס.

הקרב על הבית

אחרי הכל, באופן יחסי לנעשה אצל חובשי הכיפה הסרוגה – הגזרה החרדית רגועה מתמיד. הציונות הדתית מצאה את עצמה במערכות הבחירות האחרונות שקועה עד צוואר בשורה של קטטות פנימיות שלא היו מביישות את יהדות התורה בימיה הגדולים. כתבי הכנסת לא ישכחו את בנט שועט במסדרונות כדי להספיק להגיע לועדת הבחירות, רגע לפני סגירת הרשימות.

מלבד השאלה הקבועה בדבר ריצה אפשרית של בן גביר ושות', שהפכה למעט פחות רלוונטית בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות, שתי סוגיות ניצבות על הפרק: האחת, שימור הריצה המאוחדת בין ימינה ובין האיחוד הלאומי, והשנייה, מצבה של מפלגת הבית היהודי – התלוי גם ובעיקר בזהות האיש שיעמוד בראשה.

עד לפני שבועות אחדים, כשימינה נשקה בסקרים לקידומת שתיים בעמודת העשרות, הסתפק סמוטריץ' בדרישה 'צנועה' של 4 מקומות בעשירייה הראשונה, שלאחר מו"מ כמקובל היו מסתכמים בשלושה מקומות בלבד, כולל שריון עבורו בשלישייה הפותחת, מקום טוב באמצע לח"כ אופיר סופר ועוד מקום בשולי העשירייה. כעת, כשהמניה יורדת בסקרים וריח של חד ספרתי נישא באוויר, משתנה גם המחיר. סמוטריץ' המפולפל מבין שנוכחותו קריטית כדי לוודא לכל הפחות את אחוז החסימה, בפרט לאחר החוויה המרה של בנט ושקד מסיבוב הבחירות הראשון, ומשכך הוא תובע לא פחות מריצ'רץ', קרי, אחד לי אחד לך.

בסבירות גבוהה, תימצא לבסוף נוסחת פשרה גואלת, במסגרתה סמוטריץ' יקבל את המירב האפשרי, כלומר, ארבעה מקומות בעשירייה הראשונה, השאר יישמרו לנציגי ימינה, ל'פנים חדשות' ואולי, על פי הרכילות המתגבשת, לנציג הבית היהודי, אם וכאשר.

כאן אנחנו מגיעים לסוגיה השנייה: ביום שלישי הבא תתכנס סיעת הבית היהודי ותקבל החלטות בענייני חוקה פנימית, אז גם אמורה להיפתח רשמית ההתמודדות לכס היו"ר, שתיערך בפועל שבועיים לאחר מכן. המתמודדים העיקריים הצפויים מלבד היו"ר המכהן והשר לענייני ירושלים רפי פרץ, הם חבר הכנסת לשעבר אלי בן דהן ומנכ"ל התנועה ניר אורבך. לחצים להתמודד מופעלים גם על ח"כ לשעבר מוטי יוגב.

יחסי הכוחות הפנימיים נוטים לטובת אורבך, ועל פניו, איך שלא תסתיים ההתמודדות, נראה כי הרב פרץ יוכל לשוב לעיסוקו הקודם כטייס מסוקים ומרביץ תורה. אלא שאליה וקוץ בה, אורבך התחייב כי במידה והרב רפי יציג את מועמדותו, הוא עצמו לא יתמודד. לפחות שני בכירים בתנועה, כולל מ"מ וסגרה"ע לוד יוסי הרוש, מציינים כי שמעו את הדברים מפיו במפורש.

מתנגדיו של אורבך במפלגה טוענים כי בעצם הוא כבר סגר עניין עם בנט, תמורת שריון המקום השמיני ברשימה עבורו. אלא שבמצב הדברים הנוכחי, אם אכן יכבד אורבך את התחייבותו, עשוי רפי פרץ להתמודד רק בכדי למנוע את השתלטותו של אורבך על המפלגה ומכירתה בזול לידי בנט, ומי שייהנה בפועל מהתוצאות, יהיו יוגב או בן דהן.

השארת תגובה