בגיל 80 הרבי הורה: קריירה חדשה

"בגיל 80 קיבלתי את ברכת הדרך של הרבי מליובאוויטש זי"ע להסתכל קדימה לעתיד, ולהתחיל קריירה חדשה, כמו משה רבינו" אמר לי הסנטור גריפשטיין ממרום גילו, וסיפר לי על תכניותיו מרחיקות הלכת לעתיד, להוציא לאור עולם עיתונים בשפה הסינית והיפנית"

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

יוסף הצדיק נותק מאביו למשך כ"ב שנים, ושהה בעל כורחו במקום הנמוך והשפל בעולם של טומאת ארץ מצרים, ומתוכם י"ב שנים בבית האסורים. פתאום ברגע אחד בנס פלאי הוא יצא מבית האסורים אל בית המלוכה, עד שזכה להקים משפחה יהודית בתוככי טומאת מצרים ולהעמיד שני שבטים: מנשה ואפרים.

וכך נאמר: "ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת… בית אבי, ואת השני קרא אפרים כי הפרני אלוקים בארץ עניי" (בראשית מ"א, נא). יוסף הצדיק רוצה להביע רגשותיו על המצב בו הוא נמצא ולהודות לה', וזאת באמצעות קריאת השמות לבניו. לאפרים קרא בשמו: "כי הפרני אלוקים בארץ עניי". בקריאת השם מנשה ביאר יוסף: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי". יש להבין את פשר המושג "נשני"?

התרגום מבאר, נשני –מלשון השכיחני. וכן פירשו הספורנו והרד"ק ועוד. כלומר יוסף הצדיק מודה להקב"ה על שמחתו בכך שנשכחו ממנו:  כל עמלי וכל בית אבי. היינו שהקב"ה סייעו לשכוח צרותיו.

שואל האלשיך הק' ורבים מהמפרשים: ניחא, זה שיוסף מודה על שכחת העבר במובן של הצער והתלאות, הוא רוצה לשכוח את תחושת הרדיפה שחש בבית אביו בכך שאחיו שנאוהו ולא יכלו דברו שלום. ובזה הודה לה' על השכחה שעזרה לו לחיות כעת חיים חדשים ורגועים. אך ההודיה על כך ששכח את כל בית אביו, אינה מובנת כלל! הלא בבית אביו היה יושב בצילו דמהימנותא, שהיה מלמדו את כל התורה שלמד בבית מדרשו של שם ועבר (כמבואר במדרש), והשכינה הייתה חופפת עליהם. על הקשר המופלא הזה נאמר: "כי ישראל אהב את יוסף מכל בניו ועשה לו כתונת פסים" (שם לז,ג), הייתכן שהוא מודה להשי"ת ששכח ומנציח על כך את שם בנו "מנשה"?

זאת ועוד, הרי חז"ל לימדונו שלאחר שנתגלה יוסף לאחיו שלח להזכיר לאביו סימן שהוא יוסף, באומרו שכשפירש ממנו היו עוסקים בהלכות עגלה ערופה, וזה שנאמר (שם מה,כז): "וירא את העגלות אשר שלח יוסף". למדנו שלא שכח יוסף את תורת אביו. וא"כ מתעצמת השאלה מהו "נשני את כל בית אבי"? זאת ועוד, אם שמח יוסף ששכח את בית אביו, מדוע הוא קורא לבנו מנשה מלשון שכחה, הרי רצונו לשכוח סותר את קריאת השם, ואדרבה הוא מזכיר לו את מה שרוצה לשכוח?

בשמותיהם של הנערים: "מנשה" ו"אפרים" נעוץ ניגוד שבתוכו הכניס יוסף את סודו לשמירת אורח החיים הייחודי והצלחתו.

בשם "מנשה" מודה יוסף לקב"ה על שזיכה אותו הקב"ה לשכוח את כל עמלו ואת בית אביו! יוסף מודה על שהשכיח הקב"ה ממנו את התלאות והצרות שעבר בדרך למצרים ובתוכה. לעומת זאת השם "אפרים" מסמל את המצב בהווה: "הפרני אלוקים בארץ עניי". כאומר, כעת אני במצרים, אמנם לא המקום האידיאלי, אך הקב"ה נתן לי אפשרות לצמוח ולגדול. להסתכל על העתיד ולהבין שטמון בו אור גדול רק שצריך לחפש אותו.

לפני כשנתיים ימים פנה אלי יהודי קנדי בשם מר ג'רי גריפשטיין, ששימש כסנטור בקנדה במשך עשרים וחמש שנים, והזמין אותי לחגוג עמו את יום הולדתו ה – 80 בטורונטו. איחלתי לו אריכות ימים ושנים, והסברתי לאדון הנכבד כי אין באפשרותי להגיע לחגיגה זו. אך הלה הפציר בי: "לפחות תברך אותי לרגל כך שאני מתחיל כעת קריירה חדשה". מבלי לזלזל במרום שנותיו ובעשייתו הברוכה, תהיתי ביני לבין עצמי הכיצד בגיל שיבה זה הוא פנה ל'הסבה מקצועית'? הוא כמובן חש את תהיותי, ואז שטח בפניי את מסכת הקורות אותו בעשורים האחרונים.

"כבר שנים רבות, שמדי יום הולדת בה זכיתי 'להחליף קידומת' ולהתחיל עשור חדש בחיי, התלוותה לציון דרך זה תחושת נכאים ודיכאון, כשאני מהרהר כיצד ניצלתי את העשור שחלף, ומחשבותי נודדות הלאה, מה יהיה בעשור הקרוב, וכיצד הימים והשנים שחולפות מבגרים אותי, ואיני עושה מספיק בכדי לנצלם" – גילה את לבו לפני.

כך חלפו השנים, על פי תיאוריו, כשכל עשור חדש בחייו מלווה בתקופת דכאון קשה. זאת עד ל- 35 שנה קודם לשיחתנו, כשהוא חוגג יובל לחייו, אז נכנס מר גריפשטיין למשבר גדול, שטמון באותה תחושה של חוסר מיצוי והספקים שליוו אותו קודם לכן.

מצבי הנפשי היה אז קשה מאד ולא הצלחתי להתאושש מכך, גם לאחר שקיבלתי עזרה מאנשי מקצוע. ואז הציעה לי אשתי להיפגש עם הרבי מליובאוויטש ולקבל את עצתו לריפוי כאבי סיפר, "משפניתי בבקשה להפגש עמו, נעניתי כי הרבי לא נפגש באופן יחידני עם אנשים, והדרך היחידה לפוגשו היא במסגרת חלוקת הדולרים המסורתית שנערכת על ידו בימי ראשון. חשתי שאין טעם 'לעבור דרכו' באורח ציבורי כל כך, אך אשתי הפצירה בי להגיע לחלוקת הדולרים ביום ראשון, לקבל לפחות ברכת הצלחה בדרכי".

"לאחר שכנועים רבים נעניתי לעשות כך. כשבאתי לשם ראיתי תור ארוך של גברים ותור ארוך של נשים, אך אותי קיבלו בסבר פנים והביאו אותי מיד אל הרבי והרבי אכן העניק לי דולר כשהוא מברך אותי בברכה והצלחה. לאחר מכן, במפתיע, העניק לי הרבי דולר נוסף. כששאלתיו מדוע קיבלתי שניים – לא זכיתי למענה על כך, חרף זאת, שאלני הרבי: מה כואב לך?

חשתי בושה לדבר עם הרבי בפורום המוני שכזה, אך הרבי הוסיף והעניק לי דולר שלישי, ושוב שאלתי למה דולר שלישי? ואז החווה כלפי את אוזניו, כאומר: איש אינו מקשיב לנו. ושוב שאל: 'מה מפריע לך?'.

כשסיפרתי לו בקצרה על גילי המתקדם ועל תחושת חוסר המיצוי שלי מדי עשור. פנה אלי הרבי ושאלני: 'מי  היה המנהיג הכי גדול בעם ישראל?' שתקתי, והרבי ענה:' משה רבינו'. 'בן כמה היה משה רבינו בהנהגתו'? לא ידעתי! והוא השיב לי את מה שכתוב בתורה: 'שמונים  שנה'. 'כיצד יתכן שביכולתו של קשיש בן שמונים להנהיג עם מסובך ומורכב כל כך כמו עם ישראל'? תהה הרבי והשיב לעומתי: 'אין זה אלא שמשה רבינו לעולם לא הסתכל אחורה – על מה שכבר עשה, אלא הסתכל קדימה, על מה שעוד צריך ויש לעשות'.

'מי שמסתכל על מה שצריך לעשות, הוא צעיר! מי שמסתכל על מה שעשה תמיד הוא יהיה מבוגר' קבע הרבי ושוב איחל לי ברכה והצלחה".

"בגיל 80 קיבלתי את ברכת הדרך של הרבי מליובאוויטש זי"ע להסתכל קדימה לעתיד, ולהתחיל קריירה חדשה, כמו משה רבינו" אמר לי הסנטור גריפשטיין ממרום גילו, וסיפר לי על תכניותיו מרחיקות הלכת לעתיד, להוציא לאור עולם עיתונים בשפה הסינית והיפנית".

היהודי הקנדי החשוב הזה קיבל משמעות חדשה לחייו, ושאב השראה מהתורה שלימדה אותנו כי הצלחת המנהיגות נזקפת ליכולת להסתכל קדימה. הראייה העתידית היא זו שמביאה את ההצלחה בכנפיה, ולא הגיל, העבר העשיר או הסדר הכרונולוגי, אלא החזון והראייה קדימה היא  היא המעידה על גדולתו של מנהיג. משום כך מזכירה התורה את גילו של משה רבינו כשהתמנה לתפקיד ללמדנו את הדרך אשר נלך בה.

זה ביקש יוסף הצדיק ללמדנו בקריאת שמו של "מנשה". מה נטע בי כוח לתפקד לנוכח הצרות והייסורים? עזבתי את העבר, לא הסתכלתי עליו, אלא רק הבטתי על העתיד, ומי שמסתכל על העתיד הוא שורד גם ייסורים קשים ל"ע, וגם נשאר צעיר לימים.

תגובה אחת
  1. קשה להאמין שתלמיד חכם ישווה בין משרע"ה רבן של כל הנביאים לעם הארץ שמחפש קריירה מה גם שמשרע"ה למד תורה עד גיל שמונים ולא התבטל וריחם על עצמו כהאדון הנכבד מאמריקה

השארת תגובה