סער או בנט – מי יזחל ראשון?

רגע אחרי פרסום התוצאות, יחל מרוץ בין שתי מפלגות האלטרנטיבה הימנית, בשאלה מי ייכנס ראשון לממשלה ותמורת אלו תפקידים – תהיה כמובן משמעות אם אחד מהם, יחזיק די והותר מנדטים

 גדעון סער
גדעון סער
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

שנה אחרי שהתמודד לראשות הליכוד וכחצי שנה לאחר שדחה את הניסיון המגושם במעט לבעוט אותו כלפי מעלה (ניסיון שהצליח במקרה של ארדן), קרי, מינוי לתפקיד שגריר ישראל באו"ם ובוושינגטון – נמאס לגדעון סער לחכות. סער הפנים שנתניהו לא מתכוון לחתום על שום עסקת טיעון ולפרוש בשקט לעשות לביתו. הוא הבין שמפלגות המרכז-שמאל לא יביאו את הישועה ולא ידיחו את רוה"מ, ובעיקר נפל לו האסימון שבינתיים, בשקט בשקט, מלבלבים בליכוד שחקנים חדשים שעשויים לדחוק אותו לאחורי הרשימה. בסוף, בפריימריז הפנים מפלגתיים – אם להתבטא בעדינות – לא ניתן משקל רב לאג'נדה או לאידיאולוגיה סדורה, ומנגד, יש דגש מיוחד על נציגים שרשמו קדנציה צעקנית או רוויית מינויים ממשלתיים, ואכמ"ל.

סער מכוון גבוה. מי שכבר כיהן כשר הפנים וכשר החינוך, ניצח פעמיים את הפריימריז בליכוד וסומן לא אחת כיורש העתידי של המעון בבלפור, לא חזר לפוליטיקה רק כדי להתיישב באיזה משרד נידח וליהנות מרכב השרד הממשלתי. על פחות מראשות ממשלה ברוטציה, לא שוברים את הכלים.

כרגע, לפחות על פי הסקרים, יש רק תסריט ריאלי אחד שיאפשר לצמד סער-בנט להדיח את נתניהו ביום שאחרי, והוא דורש הרכבת ממשלת אחדות שתשאיר בחוץ רק את הליכוד, את מר"ץ ואת המשותפת. לשם כך יהיה צורך להושיב את איווט ואת דרעי כתף אל כתף, לחבר את יש עתיד ואת סמוטריץ' לשולחן ממשלה אחד ולמצוא איזו נוסחה פתלתלה שתקבע מי מכל ראשי מפלגות הביניים יכהן בראשות הממשלה. כל זה בתנאי שהמפלגות החרדיות, ולכל הפחות אחת מהן, תסכמנה למכור את ראשו של נתניהו בתמורה לפיתוי נכסף כלשהו.

אם מתנתקים מהסקרים ומתחברים למציאות, אפילו בהנחה שאכן יהיו בחירות לבסוף, הסיכוי להרכבת ממשלה חלופית מצטמצם לאפס כמעט. החרדים לא יבגדו בנתניהו, מספרי המנדטים הבלתי הגיוניים שנשאבו בן לילה ממצביעי כחול לבן והעבודה לשעבר והתייצבו בעמודה על שם 'התקווה החדשה' של סער צפויים לעבור קיצוץ מאסיבי, כפי שצפויים לסבול גם המנדטים של בנט ושות'.

לפיכך, בסבירות גבוהה, רגע אחרי פרסום התוצאות, יחל מרוץ בין שתי מפלגות האלטרנטיבה הימנית, בשאלה מי ייכנס ראשון לממשלה ותמורת אלו תפקידים. תהיה כמובן משמעות לשאלה האם אחד מהם, סער או בנט, יחזיק די והותר מנדטים כדי לייצר יחד עם הליכוד והחרדים קואליציית 61 מבלי צורך ברעהו, והאם השניים – למודי ניסיון מהתנהלות רוה"מ ומאהבתו אליהם – יסגרו ביניהם 'ברית אחים' שתמנע מנתניהו לתקוע טריז ולצרף לממשלתו העתידית רק את האחד.

נכון, סער הצהיר כמעט במפורש שלא יחבור לנתניהו, אלא שבניגוד לגנץ יהיו לו נסיבות מקלות. קודם כל, אף אחד לא מצפה ממנו להצטרף לגוש שיישען על תמיכת הרשימה המשותפת, מבפנים או מבחוץ. שנית, אחרי שאפילו גנץ שגרר את ישראל פעמיים למערכת בחירות נוספת, התקפל ושבר את רשימתו לשניים, סער – שמלכתחילה לא יידרש לצעד דרסטי כל כך – יוכל לנפנף בטובת אזרחי ישראל ובצורך למנוע סבב בחירות חמישי.

בסך הכל, כל מי שהכיר את סער זמן מה יכול היה להניח בסבירות גבוהה שרגע הפרישה אכן יגיע, רק שאלה בלתי פתורה אחת נותרה מנסרת בחלל האוויר – שאלת הטיימינג. מדוע פוליטיקאי משופשף שכבר ראה את נתניהו מונע בחירות בדקה התשעים, מודיע על פרישה והקמת מפלגה כשהכנסת עדיין לא סגורה על עצמה? אמנם הסיכוי לפשרה מוסכמת בין ראשי הממשלה מצטמק מיום ליום, ועדיין, קיים סיכון לייבוש ממושך במדבר הפוליטי.

אם לא די בכך, התזמון יצר מצב בו התפטרותו של סער מהכנסת, המבטאת גישה הגונה של החזרת המנדט לבוחרי הליכוד, נפלה בדיוק על יממה קריטית לסיעות החרדיות. יו"ר סיעת יהדות התורה ח"כ יצחק פינדרוס ריכז מאמץ כלל חרדי ממושך להפלת 'חוק השוויון' שהועלה להצבעה ביום רביעי. סער, שמחפש לשלוח קריצה לבוחרי המרכז ולאנשי הימין הליברלי-חילוני, נקלע בין הפטיש לסדן. מחד, הסיעות החרדיות דרשו ממנו חד משמעית להתנגד להצעה, האחרונים בנו גם על הקשר החם של סער בבתי גדולי ישראל בשנים האחרונות וגם על ההתחזקות הדתית האישית המשמעותית שעבר. מאידך, הצבעה נגד החוק הייתה משמשת את מתחריו הפוטנציאליים, בדגש על איווט ולפיד, בקמפיין בחירות נגטיבי ויעיל נגדו.

אם היה מקדים את הודעתו ביממה, או לחלופין דוחה אותה בשבוע שבועיים, היה סער נחלץ מהפלונטר בשלום. בסיטואציה הנוכחית הוא גם אכל את הדגים הסרוחים והבטיח לסיעות החרדיות את התנגדותו לחוק, גם ספג את המלקות כשנעדר מההצבעה הקריטית בניגוד להתחייבות וגם גורש מהעיר כשספג את חרון אפם המוצדק של הנציגים החרדים. חלום הממשלה האלטרנטיבית מעולם לא נראה רחוק יותר.

בדרך כל הארץ

מכאן כמובן, לשאלת השאלות: האם ישראל צועדת באופן בלתי נמנע למערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים? כזכור, הדד ליין לפיזור הכנסת במקרה של חוסר הסכמה יחול בדיוק בעוד שבוע, עד אז צריכים הצדדים לקבל החלטה – האם הם מעבירים תקציב ושורדים בינתיים, או שמא נגזר על הבוחר לעשות שוב את דרכו לקלפי. רמז דק לתשובה אפשרית מהאיש שגורל הממשלה תלוי בו, שר הביטחון בני גנץ, קיבלנו ביום שני השבוע, בהודעתו הלקונית על ההחלטה לפטר את שר התקשורת יועז הנדל ולפתוח בהליכי הדחה של רעהו לסיעה, יו"ר ועדת חוץ וביטחון ח"כ צבי האוזר.

הנימוק הרשמי לפיטורין תלה אותם בהחלטת הצמד לחבור למפלגתו העתידית של סער. מה שמעלה את התמיהה מה יום מיומיים, הרי מאז הרכבת הממשלה הייתה 'דרך ארץ' סיעה נפרדת כחלק מגוש כחול לבן בממשלה, יחד עם העבודה, ומה גרם לשבירת הכלים השבוע? ישנם לפחות ארבעה הסברים, שכל אחד מהם מפולפל מחברו.

יש שנימקו זאת בכך שסער – לפחות על פי הסקרים – שותה כשליש מהמנדטים הצפויים לו מתוך השאריות של מצביעי 'כחול לבן' ומקרב את גנץ ושות' לאחוז החסימה (לפני הורדה אפשרית בנוסח חקיקת אייכלר, כמובן). לפיכך, חבירה של האוזר-הנדל לסער, מהווה דקירה ישירה בלב השותפות עם כחול לבן וגנץ לא יכול להבליג ולעבור עליה בשתיקה.

הסבר אחר גורס כי בתרגיל מחוכם באמצעות פיטורי השר הנדל, מונע גנץ לעת עתה את מינוי פרקליט המדינה – גם אם בג"ץ יורה לממשלה להעלות את מינויו לסדר היום – מאחר והוא מותיר רוב בידי שרי גוש הימין שיטרפדו את בחירתו של מנדלבליט, מתוך הבנה שמינוי פרקליט לפי תכתיבים מהיועמ"ש ומבג"ץ, יפרק סופית כל שותפות פוטנציאלית עם גוש הימין, גם בעתיד.

ההסבר הרציונלי יותר גורס שגנץ בעצם מתכנן ירידה מפוארת מהעץ, ובמסגרת זו הוא לא יכול להשאיר בתפקידים מטעמו את שני הפורשים – שכבר הצהירו מעל כל במה על כישלון ממשלת האחדות והצורך הבלתי מתפשר בהחלפת נתניהו. טענה מורכבת יותר טוענת כי גנץ מעוניין אמנם לרדת מהעץ, אך לא לוותר על הרוטציה כפי שנקבעה בהסכם הקואליציוני המקורי, ולפיכך הוא מצמצם את הרוב האפשרי לשרידי הקואליציה בכנסת כך שימנה פחות משבעים האצבעות הנדרשות לתיקון חקיקת הרוטציה. אם ננקוט לשון זהירה, לאור תהליך קבלת ההחלטות בכחול לבן בשנה האחרונה, קשה להניח שמאחורי ההדחה ניצבת אסטרטגיה מחושבת כל כך.

כך או כך, בניגוד לתדמית שהוצמדה לו בתקשורת – נתניהו משדר בשבוע האחרון לשותפו הפריטטי שמבחינתו קמפיין הבחירות כבר התחיל, באמצעות חתימת הסכם לכינון יחסים עם מרוקו ועם ממלכת בהוטן ועל ידי צילומים לקליפ מוזיקאלי למען הקשישים. בעוד גנץ, כאמור, נוקט בצעד קטנוני שאין להסבירו בהיגיון, אילולי חששותיו מקיומן של בחירות והתחושה שאולי ברגע האחרון תימצא הנוסחה הגואלת.

תוסיפו לזאת את העובדה שמבצע החיסונים הגדול צפוי לצאת לדרך כבר בשבוע הקרוב ותקבלו ראש ממשלה אופטימי, שבחודשים שנותרו עד אמצע-סוף מרץ יצביע בכל הזדמנות על ניהול מוצלח של משבר הקורונה במינימום תמותה – ביחס למדינות מערביות בגודל זהה לישראל, ובד בבד ינסה להעניק דחיפה כלכלית לעסקים ולהוביל קמפיין נגד מערכת המשפט. על זה עשוי להתווסף הסכם או הליך נורמליזציה עם סעודיה, ואל תתפלאו אם בבחירות שיבואו לאחר מכן נתניהו יחליף את קידומת מספר המנדטים של הליכוד לכיוון ההפוך מזה שצופים לו הסקרים.

על חיסון וחסינות

לנתניהו יש כמה וכמה סיבות להסתובב מאושר מהרגיל השבוע, מלבד חגיגת הניצחון על הצמד לפיד-גנץ. כמו בעניין דירוג האשראי, שם התבזו שניהם כשהבטיחו מעל כל במה את הורדת הדירוג של ישראל ונכזבו, כך גם בסוגיית החיסונים. לפיד הבטיח שהחיסונים לא יחלו לפני חודש מאי, גנץ דיבר על מרץ, נתניהו הבטיח ינואר, בסוף קיים כבר בדצמבר 2020.

אבל מה שמתח את החיוך של ראש הממשלה מאוזן לאוזן השבוע, הייתה החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינו. על פניו, עסקה ההחלטה בעניינים פעוטים של טענות מקדמיות ולא היה מקום לתלות בה עודף ציפיות, אולם הרכב השופטים הפתיע בגדול.

תחילה, כצפוי, דחו השופטים את טענת רה"מ על התנהלות לא תקנית של הפרקליטות בסוגיית החסינות. כזכור, ויתר נתניהו בפומבי על חסינותו, לאחר שבקשת ביטול החסינות הוגשה ליו"ר הכנסת על ידי הפרקליטות. אולם לטענת פרקליטי נתניהו, נדרשה גם מסירת כתב האישום ליו"ר ועדת הכנסת, תפקיד שלא היה מאויש באותה עת, ומשכך ההליך נעשה באופן לא תקין ויש לבצעו מתחילה, כולל האפשרות לבטל את הוויתור על החסינות באופן רטרואקטיבי. השופטים האריכו להתדיין בנקודה זו ובהערות נוספות על ההליך ודחו אותן אחת לאחת. עד כאן, כאמור, ללא כל הפתעה.

המפץ התרחש בעמודים האחרונים של ההחלטה, שם התייחסו השופטים לטענתו המהותית של רוה"מ לגבי כתב האישום בסוגייה שזכתה לכינוי 'תיק 4000' והנחשבת לחמורה יותר מבין הפרשיות וליחידה מביניהן המכילה גם את סעיף השוחד. לפי נתניהו, כתב האישום לקה בשלושה היבטים: תחילה, העדר הפרדה ברורה בינו ובין בני משפחתו. שנית, העדר פירוט לגבי פניותיו לנאשמים האחרים ולגבי ה'מתת' שקיבל מהם. ולבסוף, ערבוב בין עובדות לראיות בכתב האישום.

השופטים, אחרי שהדגישו כי נהוג שלא להתערב בכתבי אישום אלא במקרים נדירים, קרעו את הפרקליטות לגזרים ושלחו אותה להכין שיעורי בית ולכתוב מחדש את כתב האישום כולו. "בתיאור העובדות באישום הראשון", כתבו, "חסרים לא מעט פרטים, כנטען על ידי באי כוח הנאשמים. פרטים אלו מהותיים ורלוונטיים להגנתם של הנאשמים".

השופטים דרשו מהפרקליטות לבצע הפרדה מוחלטת בין רוה"מ ובין בני משפחתו ולתקן לפחות תריסר סעיפים שונים בכתב האישום שאינם עושים את ההפרדה הנחוצה. בית המשפט גם תקף בחריפות את השימוש המרובה של הפרקליטות במה שנראה יותר כמו נרטיב עלילתי ופחות ככתב אישום מדויק, השימוש המרובה בביטויים מכלילים דוגמת "פרשות שונות", "עובדים אחרים", "גורמים שונים" וכדומה, ודרש מהפרקליטות למחוק כל ביטוי שכזה ולציין במפורט במי ובמה מדובר, במה שמשפיע על רשימה של עשרים סעיפים בכתב האישום המקורי.

לסיום, הורה בית המשפט על מחיקתו של נספח א' מכתב האישום, נספח שזכה לכותרת "דוגמאות להיענות בני הזוג אלוביץ' לדרישות הנאשם נתניהו להתערבות בפרסומים באתר וואלה", וזאת משני טעמים: האחד, מאחר ואין מקום ל"דוגמאות" בעלמא, והשני, משום שנספח זה הכיל התייחסות לראיות ומקומן איננו בכתב האישום.

ואחרי הכל, כדאי לצנן את החגיגות. העובדה שבית המשפט שלח את הפרקליטות למקצה תיקונים מוקדם עשויה להצביע גם על מגמה הפוכה. יתכן שהשופטים בסך הכל מעוניינים להצטייר בעיני הציבור כניטרליים וכשופטי צדק ששקלו בכובד ראש את טענותיו של נתניהו, ואולי גם באמת לוודא שהם צועדים על קרקע משפטית מוצקה בדרכם לשלוח ראש ממשלה לכלא.

מנגד, משפטנים עמם שוחחתי, טוענים כי לו היה בידי הפרקליטות חומר מפורט ומרשיע בהיקף ובמידה שהתבקשה על ידי בית המשפט, הרי מלכתחילה היה כתב האישום מנוסח אחרת. הצורך לייצר נרטיב סיפורי במקום אישומים מוסדרים כמקובל, מעלה תהיה שמא כנטען, התיק כולו תפור תפירה גסה, והוא נפרם לחלוטין על ידי כבודם. איך שלא יהיה, בתוך שבועיים ניחשף לתשובה, מאחר ובית המשפט גם קצב את זמנה של הפרקליטות לתיקון כתב האישום עד סוף השנה האזרחית.

 

 

טיזר 1:

 

 

טיזר 2:

ואחרי הכל, כדאי לצנן את החגיגות. העובדה שבית המשפט שלח את הפרקליטות למקצה תיקונים מוקדם עשויה להצביע גם על מגמה הפוכה. יתכן שהשופטים בסך הכל מעוניינים להצטייר בעיני הציבור כניטרליים וכשופטי צדק ששקלו בכובד ראש את טענותיו של נתניהו, ואולי גם באמת לוודא שהם צועדים על קרקע משפטית מוצקה בדרכם לשלוח ראש ממשלה לכלא

השארת תגובה