דוחים בחודש – גנץ יוותר על הבחירות?

מתווכים שונים מנסים בקדחתנות להמציא פתרונות יצירתיים שיאפשרו לשני הצדדים לרדת מהעצים. פתרון אחד שתפס תאוצה בתחילת השבוע, מציע כי תקציב 2021 יועבר בהסכמה עד סוף ינואר

מחייכים למצלמה. גנץ ונתניהו - צילום: עמוס בן גרשם לע"מ
מחייכים למצלמה. גנץ ונתניהו - צילום: עמוס בן גרשם לע"מ
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

בגרסה המפורסמת של מעשיית הקנאי, הוא מוכן לוותר על אחת מעיניו ובלבד שיוציאו את שתי עיניו של יריבו. במקרה המציאותי יותר, זה של גנץ וחבריו, נדמה כי הם מוכנים לאבד את שתי העיניים, ולו רק בשביל הסיכוי הלא גבוה שיריבם יאבד עין אחת.

אחרי שהצביעו ברביעי האחרון בהתלהבות בעד פיזור הכנסת בקריאה טרומית, התראיין שר הביטחון לעיתונאית פנינה מצליח (הטעות במקור) והכריז "גמרתי להאמין לנתניהו". גנץ לא שכח גם את האולטימטום החוזר על עצמו, "או שיהיו תקציב וממשלה מתפקדת או שנלך לבחירות". הרציונל, אליבא דגנץ, משום שללא תקציב תספוג כלכלת ישראל מכה קשה.

לביש מזלו של גנץ, כאילו הערב לא היה כושל דיו מבחינתו, מצאה לעצמה חברת דירוג האשראי הבינלאומית מודי'ס את הזמן לפרסם כי למרות הקיטוב הפוליטי והעיכוב בהעברת התקציב, היא מותירה את דירוג האשראי הגבוה של ישראל על כנו ואף צופה צמיחה נאה למשק הישראלי, אותו היא מגדירה יציב ואיתן. לא מן הנמנע כי נציגי החברה ביקרו במטה קמפיין הליכוד בדרכם לפרסום הדו"ח.

כפי שכבר נכתב כאן בשבוע שעבר, עד לפיזור הכנסת בקריאה שלישית כדאי לצאת מנקודת הנחה שהיא כנראה לא תפוזר. מתווכים שונים מנסים בקדחתנות להמציא פתרונות יצירתיים שיאפשרו לשני הצדדים לרדת מהעצים. פתרון אחד שתפס תאוצה בתחילת השבוע, מציע כי תקציב 2021 יועבר בהסכמה עד סוף ינואר (במקום סוף מרץ, לפי המועד הנדרש בחוק הרגיל).

גנץ עשוי להסכים להצעה כזו מתוך הבנה שחודש נוסף לא יזיק לו, ומאידך, אם נתניהו יפר את הסיכום בסוף החודש וילך לבחירות – הוא יוכל להציגו כשקרן. נתניהו עשוי להסכים להצעה כזו מתוך ניתוח תועלתני ולפיו כל חודש נוסף – עשוי להביא אותו לבחירות אחרי התאוששות מהקורונה. על דרך זו, גם פתרונות עם תאריכי אמצע אחרים להעברת תקציב 2021 (כלומר בין המועד הנדרש על ידי גנץ בעוד שבועיים ובין המועד הקבוע בחוק בעוד קרוב לארבעה חודשים) עשויים להתקבל בברכה. כך או כך, ימיה של הכנסת ה-23 קצרים במיוחד.

האבסורד העיקרי טמון בעצם האולטימטום שהציב גנץ. אם אכן התקציב כל כך חשוב לו והמאבק נובע מדאגה כנה לכלכלת ישראל, הרי ממה נפשך, הליכה לבחירות תזיק אף יותר, שכן במקום תקציב בחודש מרץ – כפי שמוצע לו על ידי הליכוד כרגע, יידחה התקציב למועד בלתי ידוע אחרי הבחירות, ולכל המוקדם בחודש מאי.

גם עקשנותו של נתניהו תמוהה במקצת, הניחא לפני חצי שנה, עם פרוץ מגפת הקורונה ואי הוודאות שהשתרר בעקבותיה, ההיגיון נתן שלא להעביר תקציב דו שנתי מבלי לדעת כיצד תתנהל הכלכלה ומתי יתקרב קץ המגפה. אבל כעת, כשארגזי החיסונים של פייזר כבר יושבים בקירור עמוק, ותקציב 2020 בלאו הכי יעבור לפרוטוקול בלבד, שבעה ימים לפני סוף השנה, כמעט ולא נותרה סיבה מקצועית שלא לעסוק בתקציב השנה הבאה.

כמובן, איננו חושדים בשלוחי ציבור נאמנים כראשי ממשלת ישראל שהמאבק ביניהם נובע מסיבות קטנוניות, כמו רצונו של נתניהו לשמור על מועד פיצוץ אפשרי לממשלה הנוכחית – מבלי לפנות את הבית החם בבלפור לתקופת בחירות סוערת של שלושה חודשים, או תאוותו של גנץ להיפטר מתואר 'החלופי' ולהבטיח מסלול חוקתי שיחסום בפני רוה"מ כל אפשרות להפר את ההסכם הקואליציוני בדקה ה-90.

ונמר עם גדי ירבץ

למרות ניסיון העבר, בתקשורת יש כבר מי שחוגג בחירות ובמסגרת זו נערך מסע הציד הקבוע אחר מנהיג פוטנציאלי חדש למחנה השמאל, כזה שאולי סוף סוף יסחף את ההמונים ויאגד אותם סביב בשורת 'רק לא ביבי'. המועמד שסומן זה מכבר, אחרי כישלונה של יפעת שאשא ביטון ובצל הרתיעה המובנית של התקשורת הישראלית ממפלגת הכיפות הסרוגות של בנט וסמוטריץ', הוא הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט.

למרות התפרקות מפלגת הרמטכ"לים, והעובדה שמאז אריאל שרון לא קם כאן גנרל שהפגין גם יכולות בשדה הפוליטי, ועל אף שטרם ידוע מה הן דעותיו של איזנקוט ויתכן שהוא יעדיף בכלל להתברג בצמרת רשימת הליכוד, התקשורת בוחנת כמעט מדי ערב קונסטלציות של חיבורים אפשריים בהובלתו או בשותפותו.

הגדיל לעשות רמטכ"ל אחר, בוגי יעלון, שיצא בסוף השבוע בהצהרה בומבסטית כי "אם איזנקוט יצטרף, הוא יהיה מספר שתיים שלי", תוך שהוא רומז בעקיפין לפרידה אפשרית מלפיד. מקורבי איזנקוט (שם קוד מקובל להכחשה מפי הגבורה, פלוס איסור חמור לצטט בשם ומלכות) מיהרו להכחיש ויעלון הסורר ננזף על ידי לפיד בישיבת הסיעה של יש עתיד. מה שבטוח, שמה של רשימתו תל"ם הוסר לעת עתה מלוגו המפלגה.

ככלל, השמאל מפורק ומפוצל לרסיסים – מצביעי גוש הדחת נתניהו יצטרכו להכריע בין יש עתיד, מרץ, ישראל ביתנו, כחול לבן וימינה, וזה עוד לפני שהתייחסנו לרשימה אפשרית של חולדאי, ליעלון, לרשימת 'המקצוענים' שנחשפה השבוע בראשות מנכ"ל האוצר לשעבר שי באב"ד, לסיעת דרך ארץ ולשרידי מפלגת העבודה.

על רקע זה, האתגר של נתניהו יהיה לרכז את מירב האש הפוליטית מול בנט, כדי לאותת למצביעי הגוש המדובר כי הוא רואה אך ורק בו יריב של ממש. אולי כך ישכילו ב'ימינה' ללקט קצת מנדטים מהצד השני של המפה הפוליטית ולהביא סוף סוף את שישים ואחד החברים המיוחלים בגוש הימין-חרדים.

גיוס עצמאי

אחרי שבועות ארוכים וקשים, הגיע תורם של נציגי יהדות התורה לעלוז. אולי בהשפעת סייעתא דשמיא מיוחדת בעקבות הרחבת מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה', נרשמו השבוע שתי בשורות מרנינות. תחילה הייתה זו החלטת הממשלה על הקמת מוקד ייחודי למגזר החרדי במסגרת הרשות החרדית, הנתונה תחת סמכותו של סגן שר התחבורה אורי מקלב. מדובר במוקד אשר יתמחה במתן מענה לפניות ציבור מהמגזר החרדי בעניינים הנוגעים לשירותים ממשלתיים, וידאג להעברת המידע בצורה מותאמת לציבור שומרי התורה והמצוות.

אבל ההתקדמות המהותית יותר נרשמה בסוגיה הבוערת של חוק הגיוס. השר במשרד הביטחון מיכאל ביטון, אותו הפקיד גנץ על ריכוז הנושא מול הסיעות החרדיות, כבר יצר ערוץ של גישושים בנושא קידום החוק מול יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. מן הראוי לסייג כי בסיעות החרדיות, למודי אכזבה מגנץ, נוהגים בו 'כבדהו וחשדהו' וחוששים שמטרת ההצעה בסך הכל לייצר נוסח שלא יוכל להתקבל על ידי הסיעות החרדיות, ובו גנץ ינפנף במערכת הבחירות בניסיון למשוך קולות מלפיד.

אבל הצעה נוספת שהועלתה בישיבת הסיעה השבוע על ידי שר השיכון ח"כ יעקב ליצמן – זכתה לאוזן קשבת, ולא מן הנמנע כי היא אכן תספק את המוצא מהפלונטר בסופו של דבר. לפי ליצמן, על יהדות התורה להגיש את חוק הגיוס כהצעת חוק פרטית מטעם הסיעה.

המתמטיקה פשוטה: הגוש המקורי של הימין-חרדים יתמוך כולו בחוק (גם סיעת ימינה הצהירה לא אחת כי תתמוך בנושא זה בהצעה החרדית), מה שמספק כבר חמישים ושמונה אצבעות. עם הערבים קל להגיע בנושא זה להסכמה על הימנעות, ומשכך, גם גנץ וסיעתו יוכלו להיעדר או אפילו להתנגד לצורכי תעמולה מבלי לגרום נזק של ממש.

השלב היחיד בו עשויה ההצעה להיתקל בקשיים הוא בניסיון לעבור את הממשלה בדרך לקיצור הליכים. ביהדות התורה מעריכים כי גם גנץ וניסנקורן לא יקרעו את החבל לחלוטין ולא יטרפדו הצעה כזו, מה גם שהיא מספקת להם מוצא של כבוד מההפרה המתמשכת של ההסכם הקואליציוני. לכל היותר, כך מקווים שם, תפעל השרה ינקלביץ' לסייע, כנאמר, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות.

היה גם מי שהעז לקוות כי עם פרישתו המפתיעה של שופט העליון מני מזוז באפריל הקרוב, מועד בו צפוי גם השופט חנן מלצר לסיים את תפקידו, ובתקווה שאחרי הבחירות יעמוד נתניהו במילתו לשנות את שיטת מינוי השופטים, נזכה להרכב עתידי של 'עליונים' שיימנע סוף סוף מפסילת חוק הגיוס בסבב הבלתי נגמר בין בג"ץ לכנסת. ולוואי.

חיות הקודש

מפעם לפעם (בערך אחת לשבוע) מחוללת מערכת המשפט סערה. איכשהו, בכל פעם מדובר באירוע חמור וגרוע יותר, בריונות והתנהלות דיקטטורית שמתעלמת מפשוטי העם. הרי מה הללו מבינים במהותיות החוק וברוחו? שיגידו תודה על שזכו לחיות בדור אחד עם ענקי רוח כמלצר ומזוז. משום כך, חשוב כפליים להנגיש את מעשי הנבלה לציבור הרחב בפרוטרוט, מה גם כשמדובר בסוגיה למדנית של ממש, שחובבי 'עיון' לבטח ייהנו ממנה.

נתחיל מהסוף: ביום ראשון התכנסה הועדה למינוי שופטים בניצוחם של הצמד חיות-ניסנקורן במשך כחמש שעות ובסיומן הודיעה על 61 מינויים חדשים במערכת המשפט, בהם כמה שנויים במחלוקת. שלושת נציגי הימין בוועדה – השרה רגב וחברי הכנסת מארק והאוזר – נעדרו מהועדה, כפי שכבר איימו לעשות מקודם לכן.

היעדרותם של השלושה איננה רק בגדר פעולת מחאה גרידא, והיא מסתמכת על לשון חוק יסוד השפיטה הקובע (סעיף 4ג) בהתייחסו לוועדה למינוי שופטים כי "הועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה". מאחר והועדה המקורית מונה תשעה חברים (שלושה שופטים, שני נציגי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת), משמע, היעדרותם של שלושה תהפוך את הועדה ל"בלתי רשאית לפעול" ותעקר את סמכותה.

חשבתם שניסנקורן וחיות ייכנעו בקלות? ועוד למירי רגב? מהבוידעם נשלפה חוות דעת שנוסחה לפי מסקנות דיון שהתקיים אי שם לבקשת השרה שקד (צחוק הגורל: שקד ביקשה דיון בנושא בתקופתה בוועדה, כאשר התעורר חשש בעקבות חוסר הסכמה, ששלושת השופטים החברים בוועדה יחרימו את דיוניה וינסו להשתמש באותו טריק של רגב-מארק-האוזר כדי לטרפד כל מינוי). לפי עורכת הדין לאה רקובר, היועצת המשפטית של משרד המשפטים, אין בעצם צורך בכינוס של שבעה חברים, ודי ברוב החברים בלבד.

תשאלו, סוף סוף מדובר בחוק יסוד מפורש הקובע אחרת? הפלפול החדשני מסביר כי החוק לא מתייחס לנוכחות בפועל של חברי הועדה, אלא אך ורק לקיומם בכלל. כלומר, לדעת ניסנקורן וחיות החוק קובע כי כאשר פחת מספר חברי הועדה משבעה, מאחר ושלושה מהם נפטרו או התפטרו, אז אין לוועדה שיניים. מנגד, באם קיימים בעולם שבעה חברי ועדה ומעלה, אזי די בכך שרובם יתכנסו כדי למנות שופטים. פלפול זה נסמך בעקיפין גם על התדיינות באורך שלושה משפטים מדיוני ועדת חוקה בעת חקיקת החוק המקורי. שם משתמע כביכול אין הכוונה ל'קוורום' (התכנסות בפועל) של שבעה חברי ועדה, אלא למספר החברים הרשמי בה.

על פניו, מדובר בעקיפת החוק במסגרת פרשנות שהיא בסמכות רשות החוק והאכיפה. אלא שבעיון מעמיק מתברר שהעניין אינו פשוט כל כך, ובניגוד לחוות הדעת המפוקפקת במעט של היועמ"שית המדוברת, ישנה פסיקה מפורשת של סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חגי ברנר, שהכריע אך לפני פחות משנתיים (לעורכי הדין שבינינו: עת"מ 1818-02-19) בתביעה נגד לשכת עורכי הדין, ובין השאר כתב את הדברים הבאים: "בסופו של דבר צריך לזכור כי מצוות המחוקק היא שבוועדה לבחירת שופטים יכהנו בכל רגע נתון תשעה נציגים… הוראת סעיף 4ג לחוק יסוד השפיטה, אשר קובעת כי הוועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה, משמיעה לנו כי הקוורום החוקי לישיבות הוועדה הוא שבעה משתתפים".

לא זו אף זו, העיתונאי יואב יצחק מספר בספרו 'מחלקה ראשונה' כי גם נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, מאיר שמגר, נהג לחומרא בשאלה זו. ומעשה שהיה כך היה: במהלך שנת 95' התכנסה הועדה כדי למנות את השופטת אלישבע ברק, רעייתו של הנשיא הנכנס אהרן ברק. בוועדה המקורית פסלו עצמם שלושת השופטים (שמגר, תאודור אור ואליהו מצא) מלדון בעניינה ומינויה אושר על ידי ששת החברים הנותרים.

בעקבות הדיון טען יצחק – באותם ימים אחד העיתונאים הנחשבים ומטילי האימה בישראל – כי היה חסר הקוורום הנדרש למינוי, שכן עם פסילת השופטים נותרו רק שישה חברי ועדה. בשל כך ובעקבות טענות נוספות, בכינוס הבא של הועדה, לאחר כשלושה שבועות, אושרר מחדש מינויה של הגברת ברק, הפעם גם על ידי השופטים. בפרוטוקול הישיבה נאמר במפורש כי "הנשיא שמגר הודיע בראשית הישיבה כי הוא אינו נוטל חלק בדיון, למעט בעניין טענתו של מר יצחק לגבי עניין ההרכב החסר והקוורום".

העולה מכל זה, כי נשיאת בית המשפט העליון ושר המשפטים פעלו בבריונות ובדורסנות, נגד פסיקה ותקדים קיימים ובהסתמך על חוות דעת מפוקפקת, כדי למנות שישים ואחד שופטים שאמורים, לכאורה, לשפוט את כולנו בהתאם לחוק. שיהיה לנו בהצלחה.

מי שעשוי אולי להוות פקטור בדיון עתידי על חוקיות התכנסות הועדה והחלטותיה, הוא יועמ"ש הכנסת, תפקיד שאינו מאויש בימים אלה – אך צפוי להיבחר בקרוב. ועדת איתור בראשות יו"ר ועדת חוקה ח"כ יעקב אשר העבירה ארבעה מומלצים ליו"ר הכנסת ח"כ יריב לוין, וזה האחרון אמור לבחור באחד מהם. מבין הארבעה, רק שניים נחשבים מועמדים 'רציניים' – המשנה ליועמ"ש רז נזרי והיועמ"שית של ועדת הכספים, שגית אפיק, הזוכה גם לתמיכה נאה בסיעות החרדיות, ואשר על פי ההערכות, תזכה גם בתפקיד בסופו של יום.

השארת תגובה