יהדות התורה מתנגדת להצעת ש"ס

בש"ס יזמו כמגננה הצעת חוק שתפסול כל הליך גיור שלא נעשה דרך המערכת הממשלתית, ראה"מ, לא יוכל לתמוך בחוק שכזה ולסכן את יחסיו חוצי האוקיינוסים, גם ביהדות התורה מתנגדים לו

אריה דרעי צילום עדינה וולמן דוברות הכנסת
אריה דרעי צילום עדינה וולמן דוברות הכנסת
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

השבוע, לראשונה מאז פשט הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ את מדיו הצבאיים והצטרף לחיים האזרחיים, ניתן לקבוע כי הוא סיים את הטירונות וגילה סוף סוף את רזי הפוליטיקה. פעלולי שותפיו למפלגה בשילוב עם החלטותיו והתנהלותו האישית בימים האחרונים, הציבו אותו בעמדה חד פעמית ובעלת תוחלת חיים קצרה במיוחד, במסגרתה הוא יכול לקבל החלטה דרמטית באשר לעתיד הממשלה בכלל ועתידו האישי בפרט.

בישיבת סיעת ש"ס לפני שבוע, התלוצץ אחד החברים וציין בפני סגן שר האוצר והשר לשעבר איציק כהן, כי בקיר עליו תלויות תמונותיהם של שרי השיכון, סמוך ללשכת השר – צירפו גם תמונת פספורט שלו, סימן לשבועיים בהם כיהן בתפקיד. בפרפרזה, נראה כי גנץ מבין גם הוא שייאלץ להסתפק בתמונה בגודל בול דואר על הקיר בלשכת רה"מ, זכר לשעתיים בהן מילא את מקומו של נתניהו בבוקר יום שישי, בעת שזה האחרון עבר ניתוח קל במעיו והיה נתון להשפעת טשטוש.

את מה שקרה בישיבת סיעת ש"ס השבוע, גנץ אהב פחות. יו"ר הסיעה, שר הפנים אריה דרעי, השתלח בו בחריפות רבה ובכינון ישיר בעקבות החלטתו להקים ועדת בדיקה לפרשת הצוללות. "כחבר ותיק מאוד בקבינט הביטחוני וכמי שעבד עם כמה ראשי ממשלות ושרי ביטחון", הקדים דרעי, "לצערי אני יכול לקבוע ששר הביטחון חצה קו אדום בגלל שיקולים פוליטיים. הקמת הועדה שהוא בעצמו התנגד לה לפני מספר חודשים – תהפוך את צה"ל ומערכת הביטחון לחלק מתעמולת בחירות ותביא לחשיפת מידע מסווג וסודי באמצעות הדלפות לתקשורת. אני קורא לשר הביטחון בני גנץ, תרמת את מיטב שנותיך למערכת הביטחון, חזור בך".

כמצופה מתקשורתן מוכשר, את הפצצה האמיתית שמר דרעי לסיום: "הייתי בין הדוחפים הראשיים להקמת הממשלה הזו, השקעתי בזה שעות רבות, חשבתי שאחדות היא הדבר הטוב ביותר לעם ישראל, אבל אני כבר לא בטוח", אמר והשיק באופן לא רשמי את קמפיין הבחירות המנצח של ש"ס, המתבסס על חיבוק דוב חם לנתניהו.

למי שתהה על האכפתיות הפתאומית שמפגין דרעי למעמדה הא-פוליטי של מערכת הביטחון, מן הראוי לציין כי המתקפה הגיעה בעקבות הזמנה מפורשת מבלפור. נתניהו, זועם ובצדק על הזגזוג התמוה של גנץ בפרשת הצוללות, אחרי שלפני חודשים אחדים הסביר מעל כל במה מדוע אין לחקור את הפרשה, דרש וגם קיבל מהצלע השלישית להקמת ממשלת האחדות, השר דרעי, לגבות אותו בפומבי בעקבות ה"בגידה".

אבל לדרעי יש גם סיבות משלו לכעוס על גנץ: כשושבין ממשלת האחדות הוא נתפס גם כאחראי לכישלונה, בפרט בכל הקשור לשורת הרווח של המגזר החרדי, אותה ציפה לגזור כעמלת תיווך. למשל, נושא חוק הגיוס שתקוע כבר חצי שנה. בסיעות החרדיות משוכנעים כי הסיכוי היחיד להעברתו עוד בכנסת הנוכחית, יהיה רק לאחר העברת התקציב – במידה ואכן תושג הסכמה של הרגע האחרון בין הצדדים. וגם זאת יהיה רק לאור האולטימטום הבג"צי שהודיע על פסילתו הסופית של החוק הקודם בראשון לפברואר 2021.

מי שמנסה עדיין להציל יקר מזולל הוא יו"ר ועדת חוקה, ח"כ יעקב אשר, שהערוץ האישי שלו מול ראש הממשלה החלופי נטוע עוד בימים בהם רקד האחרון בחתונת בנו של הראשון. גם השבוע ניסה אשר לשכנע את גנץ לסגור פינה עם המגזר.

לדברי מקורביו, אשר ניסה להסביר לגנץ ש"היחיד שיושב ונהנה ממשחקי החתול והעכבר שלו עם החרדים בנושא הגיוס הוא נתניהו. בסופו של דבר החשש הגדול ביותר של רוה"מ היה שהחרדים – היחידים שנותרו בגוש הימין המקורי שנבנה בעמל רב ובהחתמות אינסופיות – ימצאו אלטרנטיבה ראויה בגנץ. ההתנהלות של שר הביטחון בסוגיית הגיוס, מבטיחה לנתניהו את נאמנותם גם בעתיד".

בחזרה לגנץ, שניצב בימים אלה בפני הכרעה גורלית – האם לעמוד על קוצו של יוד, להתעקש על תקציב דו שנתי ולהגיע לפיצוץ מכוון עם הליכוד והליכה לבחירות, שבסופן הוא עשוי להצטרף למופז כרמטכ"ל נוסף שנפל ברשתו של נתניהו ונעלם מהזירה הפוליטית, או שמא יתגלה בו האומץ לייצר מפץ פוליטי נוסף הכרוך בחלוקה של כחול לבן בשנית לקבוצת נאמניו (טרופר, ינקלביץ', ביטון ועוד כמה מהחברים) והיפרדות מ'הקבוצה התל אביבית' בראשות שר המשפטים אבי ניסנקורן.

בסיטואציה כזו, יוכל גנץ להגיע להסכמה מחודשת עם נתניהו. מההסכם הקואליציוני המקורי לא יישאר שם יותר מדי, הרוטציה תיגנז ומשרד המשפטים יימסר לדמות גמישה יותר, אבל הוא יבטיח את תפקידו של גנץ כשר ביטחון וכדמות דומיננטית במפה הפוליטית לשלוש השנים הקרובות. המחיר ישולם בעיקר בתקשורת, התמורה תינתן במזומן.

הבעיה אצל גנץ, כך גם לפי מקורביו, היא חוסר היכולת לקבל החלטות קשות, בפרט כאשר הן דורשות יציאה מהקופסה וחשיבה נטולת ריבוע. על זאת יש להוסיף את המורכבות בשינוי חוק היסוד, הדורש רוב של 70 חברי כנסת, שספק אם יימצא. מוצא אפשרי לבעיה הזו עשוי להתגלות דווקא מכיוונו של בג"ץ, שכזכור כבר ביקש הבהרות בנוגע להיבט הזה של החקיקה. מסר משפטי פושר מכיוונו של גנץ עשוי לאותת לשופטים כי הסמכות לפסול את תיקוני החקיקה נתונה בידם ולשחרר את גנץ מהכלוב בו לכד את עצמו.

כך או כך, לעת עתה פוסח רוה"מ החלופי על שתי הסעיפים, מחד גיסא הוא מקדם דיל עם נתניהו למינוי חשב כללי לבחירת הליכוד תמורת מינוי נאמנו הוד בצר כמנכ"ל משרדו. מאידך, הוא מודיע שעה קלה לאחר מכן על הקמת ועדת בדיקה בפרשת הצוללות. לצערו, נותרו פחות מארבעה שבועות עד לפיזורה האוטומטי של הכנסת בהעדר תקציב. עד אז הוא ייאלץ לקבל את ההחלטה הגורלית.

גיור תחילה

כמדי שני, התכנסה ישיבת סיעת יהדות התורה שנוהלה באמצעות הזום על ידי היו"ר הנמרץ והמבודד לשבוע, ח"כ יצחק פינדרוס. תחילה תקף יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, את הצעות הפשרה בסוגיית העלאת הקנסות שהובאו על ידי יו"ר הכנסת ח"כ יריב לוין. נדמה כי בנושא זה שוררת הסכמה סיעתית כוללת להתנגדות מוחלטת לכל העלאה, הסכמה שזוכה לרוח גבית לאור ההישג שנרשם עד עתה בעניין.

אבל הנושא החשוב יותר הועלה דווקא בהמשך על ידי סגן השרה אורי מקלב. בעוד שבוע בדיוק יסתיים מועד הגשת תגובת הממשלה לבג"ץ בנושא חוק הגיור, בתגובה לדרישת הרפורמים להכיר באופן רשמי במערך גיורים שיוקם על ידם בארץ. וזאת מן הראוי לחדד, כי כבר כיום מכירה המדינה בגיורים שנעשים על ידי הרפורמים בחו"ל, כולל 'מתגיירים' שעוברים את התהליך בארץ ו'קופצים' לביקור במדינה סמוכה, משל היו ראש ממשלה העורך מפגש שלום סודי וחפוז, כדי לאשרר שם את הגיור הפיקטיבי. כך שהדיון הוא בעיקר על קבלת הכרה רשמית ברפורמה מטעם מדינת ישראל כזרם יהודי כשר.

במפלגות החרדיות חוששים כי נתניהו, שגם בימים כתיקונם מחזיק בקשרים ענפים בקהילות הרפורמיות מעבר לים, יחשוש ביתר שאת מכניסתו הצפויה של ביידן לבית הלבן בלוויית החבורה הרפורמית הזכורה לרע מעידן אובמה, והמסר שיועבר מהממשלה לבג"ץ יאפשר למעשה את שינוי החקיקה בנושא ויותיר את ההחלטה בידי השופטים ה'ליברלים'.

בש"ס יזמו כמגננה הצעת חוק שתפסול כל הליך גיור שלא נעשה דרך המערכת הממשלתית, אך מלבד רוה"מ, שלא יוכל לתמוך בחוק שכזה ולסכן את יחסיו חוצי האוקיינוסים, גם ביהדות התורה מתנגדים לו, מסיבה שונה לחלוטין – מאחר והוא עתיד לפגוע גם במערך הגיור של בתי הדין הפרטיים. בנוסף, חוששים שם מהיסמכות מלאה על המערך הממלכתי, מתוך ראייה למרחוק וההבנה שהשליטה החרדית ברבנות הראשית אינה מובטחת מאליה לעולמי עד, וכבר היו דברים מעולם ברבנים ראשיים מן הגורן ומן היקב, הדבר מלמד שלא על כל אחד ניתן לסמוך ואכמ"ל.

ומה בכל זאת ניתן לעשות? מסכם זאת היטב מקלב: "אנחנו לא מוכנים לשנות מהסטטוס קוו הנוכחי, מצב בו ברור שלרפורמים אין שום נוכחות במערך הגיור ואנחנו דורשים שלא לשנות ממה שהיה עד עכשיו. העמדה שלנו לא תלויה בבג"ץ, אלא בהלכה המסורה לרבותינו מדור לדור". ולסיום, מקלב גם מאותת לש"ס על הציפייה ליישור קו בעניין רגיש כל כך: "אני מאמין שנציג עמדה משותפת של כלל הסיעות החרדיות על פי ההלכה בעניין הזה".

דרוש יו"ר

לפני מספר חודשים, בעקבות תלונת משטמה של אחד הארגונים היותר עוינים ליהדות החרדית, הכריע היועמ"ש כי מנכ"ל תנועת ש"ס חיים ביטון, המכהן בכובעו הנוסף גם כמנכ"ל רשת החינוך המשגשגת של התנועה – 'בני יוסף', ייאלץ להסיר את אחד הכובעים ולהתמקד בתפקיד אחד בלבד. בתגובה, הודיע ביטון בתחילת נובמבר למשנה ליועמ"ש רז נזרי, כי עד סוף החודש יפרוש מאחד התפקידים.

בש"ס מעריכים כי הרבה מההחלטה תלוי במצבה של הקואליציה. במידה ותסתמן הליכה לבחירות, נראה כי ביטון ישובץ הפעם בצמרת הרשימה לכנסת, ובהתאם לכך הוא ייוותר יו"ר התנועה ויפרוש מרשת החינוך. מנגד, אם תושג איזו יציבות במישור הפוליטי, הוא עשוי להתמקד ברשת החינוך ולפנות את הכיסא התנועתי, שלפי הערכות פנימיות לא יאויש לעת עתה, ודי לחכימא.

כשש שנים חלפו מאז החל ביטון לכהן כמנכ"ל רשת החינוך, שנתיים בלבד אחרי שהפך למנכ"ל הצעיר והכל יכול של ש"ס. בזמנו, היה גורלה של הרשת כגורלו של המרגל הישראלי יהונתן פולארד כאשר נלכד – איש לא העז להתקרב לתיק הבעייתי. כמו פולארד, גם הרשת רשמה התאוששות מופלאה עם השנים תחת שרביטו של ביטון והשבוע ניצת כבר קרב הירושה הפנימי במלוא עוזו.

כדי להיכנס לנעליים הגדולות שייוותרו, אם וכאשר, נדרשות יכולות ניהול פנומנליות והכרת להטוטי הביורוקרטיה ורזי הפוליטיקה של משרד החינוך כאחד. מבין ששת המועמדים הבולטים שהוצעו עד עתה – קשה לשים את האצבע על המועמד המועדף, מאחר וכל אחד מהמינויים האפשריים טומן בחובו יתרונות וגם חסרונות.

כך למשל מינוי אפשרי של אחד הח"כים המכהנים, כשהשמות המובילים לתפקיד הם ח"כ ינון אזולאי וח"כ מיכאל מלכיאלי. הראשון בשל ניסיונו בניהול מטה הרבנים של התנועה והשני בשל היותו יו"ר הסיעה ומנאמניו הקרובים של שר הפנים והיו"ר. אלא שמינוי כזה ידרוש ויתור על אחד מהצעירים הרעננים של התנועה בכנסת, צעירים המסמלים כלפי חוץ את פניה המתחדשות של ש"ס (יחד עם חברי הכנסת ארבל וטייב). זהו מחיר פוליטי קריטי בימים של טרום בחירות.

שני שמות נוספים עלו דווקא מהגזרה הירושלמית המתפקדת למחצה של סיעת ש"ס המקומית: סגן ראש העיר ומחזיק תיק מנח"ח אברהם בצלאל, ומי שנחשב לאיש החזק בסיעה בפועל, חתנו של היו"ר הארצי (ובעל יכולות ניהוליות בזכות עצמו), רוני דהן. שמות נוספים הם זה של יעקב חמד, מנהל מוסדות שלהבת הדרום ומי שכבר היה מנכ"ל הרשת בעבר והנחשב גם למקורבו ונאמנו של יו"ר מועצת חכמי התורה מרן הגר"ש כהן, וכן נתי חייק, מקורבו של ח"כ מרגי השוכן בעצמו בעשירייה השנייה של רשימת ש"ס לכנסת, ומי שנחשב כבעל ידע נרחב בתחום, תוצאה של ניסיונו ארוך השנים בועדת החינוך.

למעשה, כאמור, מדובר בביצה שלא נולדה. רק במהלך השבוע הבא, אם בכלל, יודיע ביטון על החלטתו הסופית, ורק אם אכן יבחר בשדה הפוליטי אחרי שש שנות עשיה חינוכית, תתפנה המשבצת המבוקשת כל כך ויחלו המאבקים לאיושה. אנחנו נעקוב מקרוב.

מילים מסוכנות

לסיום, השיח הפוליטי הקלוקל בישראל חצה כבר מזמן את כל הקווים, האדומים והשחורים כאחד. בשבוע האחרון נרשמו כמה שיאים נוספים, כשהבולט ביניהם היה כאשר אחד מפעילי השמאל הידועים וממובילי 'מחאת בלפור', השווה בנאום כיכרות את רוה"מ נתניהו לצורר הנאצי אדולף היטלר ימ"ש.

מי שקם להגן על ההתבטאות ההזויה והבזויה, הוא לא אחר מאשר רוה"מ לשעבר אהוד ברק. בלי שמץ של בושה התארח הברק באולפנים, אולי במסגרת תחרות 'ההתבטאות ההזויה של השבוע' עם קולגה אחר, אהוד אולמרט, והצהיר כי "נתניהו צועד במשעול שצעדו בו התנועות הפשיסטיות".

במדינה שקמה על חורבות השואה, מן הראוי להימנע מכל אזכור, השוואה או דמיון לאותן תקופות אפלות. מלבד הזלזול במוראות הימים ההם, בהם נטבחו שישה מיליון קדושים, יש בכך גם משום הסתה גלויה לפגיעה בראש הממשלה הנוכחי. ומי כמו זה שמתיימר להיות יורשו של יצחק רבין המנוח, צריך להיות מודע ליכולתן של מילים להרוג.

השארת תגובה