שיהיה ברור: ביידן ייאבק בהתנחלויות

 ביידן ידוע כמתנגד להתנחלויות ולבנייה אפילו בירושלים ובנותיה ובסוגיות אלה צפוי שתתעוררנה מחלוקות. הפעם היחידה שנקט סגנון קשה בשיחה איתי היה כשנודע על התנחלות חדשה

זלמן שובל
זלמן שובל

תוצאות הבחירות בארה"ב היו רחוקות מהניצחון המוחץ שהדמוקרטיים ציפו לו — ביידן אמנם נבחר לנשיאות, אך בהפרש של 0.08% (120 אלף קולות) בלבד מיריבו, אך במערכה לקונגרס שבו תיכננה אסטרטגית הבחירות של הדמוקרטים הישגים משמעותיים, הם נחלו אכזבה קשה כשבבית הנבחרים, שהיה גם קודם בשליטתם, יתרונם הצטמצם ואילו בסנאט שבו נותר כרגע הרוב הרפולבליקני, רק בחירות חוזרות במדינת ג'ורג'יה בשבוע הראשון של ינואר יקבעו אם הדמוקרטים הצליחו לשנות את המצב ולכך משמעות מיוחדת לגבי כל יוזמה חקיקתית או מדינית של הממשל שטעונה את אישור הסנאט על-פי החוקה האמריקנית.

אם הרפובליקנים ישמרו על מעמדם הנוכחי ממשל ביידן יצטרך להתפשר איתם כמעט בכל עניין חשוב. לכך יש חשיבות גם מבחינת ישראל, שכן למרות שהנשיא הוא שמחליט בענייני חוץ, לסנאט יש אפשרות להשפיע על החלטותיו, לחיוב או לשלילה. זאת ועוד, יש נושאים כגון הסכם הגרעין עם איראן, שלגביהם הסנטורים הרפובליקנים, יוכלו להישען על תמיכת חלק מהסנטורים הדמוקרטים כמו המיועד לראשות ועדת-החוץ מטעמם (אם הועדה לא תישאר בידי הרפובליקנים) הסנטור מנדז שגם בעבר היה מתנגד חריף של ההסכם.

מבחינת ישראל דווקא הכמעט שלושה חודשים עד להשבעת הנשיא החדש, תקופה שבה טראמפ ישאר נשיא לכל דבר ועניין, עלולים להיות קריטיים ורגישים במיוחד, והיא תצטרך להלך על בהונות רגליה כדי לא להראות כמתרחקת בחיפזון מהנשיא טראמפ, ומה שיותר חשוב, מהמפלגה הרפובליקנית — ובו בזמן לא להיות אטומה בפני הרוחות החדשות המנשבות בוושינגטון. לדידי ישראל הניצחון הדמוקרטי פירושו חזרה מעולם של יחסים ידידותיים חסרי-תקדים — לעולם חדש-ישן של יחסים שיהיו אומנם ידידותיים אך לעיתים מעוררי מחלוקות — כפי שהיה במהלך רוב הממשלים הקודמים, בין שדמוקרטיים ובין שרפובלקניים.

השבר הקשה האמיתי מבחינה זאת עלול להיות אם ממשל ביידן ירצה לחזור להסכם הגרעין שישראל רואה בו איום קיומי. בתקופת הבחירות נשמעו במפלגה הדמוקרטית קולות שונים — בין חזרה מלאה להסכם — למקצה תיקונים בסוגיות כמו תכולתו והטלת הגבלות בעניין הטילים לטווח רחוק, הטרור והחתירה ההגמונית של טהרן במזרח-התיכון.

כשיוודע יותר על איוש התפקידים העיקריים בנושאי חוץ וביטחון אפשר יהיה לאתר טוב יותר מה תהיינה המגמות למעשה. נובע מכך שראש-הממשלה נתניהו, ישירות או בידי שליחים, ינסה בוודאי כבר בשלב הביניים לפעול בצורה דיסקרטית כדי להשפיע על העמדות המתגבשות — ולהרחיב את הפעילות אחרי כינון הממשל החדש.

ביידן נחשב לידיד ישראל וגם של בנימין נתניהו ואף שאצל חלק מהדמוקרטים נותרו משקעים מהדרך שנתניהו פעל, גם בתוך הקונגרס עצמו, להכשלת הסכם-הגרעין של אובמה, המדינאות האמריקנית למדה שכדי לקדם את מטרותיה מוטב לה לפעול עם מי שעומד בראש מדינת-ישראל ולא נגדו. גם לטענה, שמושמעת בעיקר בשמאל הישראלי, כאילו הקשרים ההדוקים בין נתניהו לטראמפ עלולים להיות לרועץ בממשל החדש אין משמעות רבה, שכן וושינגטון מבינה שראש-ממשלה חייב לפעול בכל מאודו בהרמוניה עם הנשיא המכהן.

התמיכה הדו-צדדית בישראל בקונגרס ובדעת-הקהל האמריקנית לא נעלמה אך הצטמצמה בתקופת אובמה וטראמפ ואחת ממשימותיה החשובות של הדיפלומטיה הישראלית תהיה לשקמה — ולכך נועד תפקיד הן לממשלת-ישראל והן ליהודי אמריקה שלרבים מהם מעמד והשפעה במפלגה הדמוקרטית.

ביידן ואנשים שבמחיצתו מתכוונים כנראה לחזור לדפוסים הקודמים של מדיניות-החוץ האמריקנית, אך לא יוכלו להתעלם מהשינויים הגיאופוליטיים שחלו מאז, אבל הקו של ביידן וה"מרכז" במפלגה הדמוקרטית ימצא עצמו במאבק מתמיד עם החוגים"הפרוגרסיביים", כלומר השמאליים, במפלגה שחותרים לשינויים גם בנושא מדיניות-החוץ, לרבות בהיבטים שנוגעים לישראל. ביידן אמנם הצהיר שתמיכתו בביטחון ישראל היא"התחייבות ברזל", אך השמאל הקיצוני שהגדיל את ייצוגו בבית-הנבחרים ושהוא אנטי-ישראלי ובחלקו גם אנטי-שמי לא ירפה ממאמציו (אגב, השמאל הקיצוני גם הגדיל את ייצוגו במוסדות המקומיים של ניו-יורק — עובדה שצריכה להדאיג את יהודיה). ואמנם רוב הסימנים מראים שיימשך שיתוף-הפעולה הביטחוני בין אמריקה לישראל, הן לגבי הסיוע הישיר והן לגבי נושאים אחרים, כולל ספציפיים ובעלי רגישות מיוחדת. ואולם, שינוי ברור עלול לחול בנושאים הישראליים-פלסטינים; השגרירות אומנם תישאר בירושלים, אך אולי תיפתח מחדש הקונסוליה האמריקנית במזרח-ירושלים, ולכך יש משמעות מדינית שלילית. אך ההבדל העיקרי יהיה כנראה בנושא יהודה ושומרון.

ביידן ידוע כמתנגד להתנחלויות ולבנייה אפילו בירושלים ובנותיה ובסוגיות אלה צפוי שתתעוררנה מחלוקות. הפעם היחידה שנקט סגנון קשה בשיחה איתי היה כשנודע על התנחלות חדשה. ברור שגם נושא הריבונות הישראלית ב"שטחים" תצטרך לחכות לפחות לארבע שנים. עם זאת, ניתן לצפות שממשל ביידן יאמץ חלקים אחרים ב"מתווה טראמפ" וימשיך את המגמות החיוביות בהרחבת הקשרים המדיניים של ישראל עם העולם הערבי והמוסלמי הפרגמטי בהתאם למדיניות שקידם בהצלחה נתניהו יחד עם טרמאפ— בין היתר מפני שזה גם אינטרס אמריקני.

הכותב הינו שגריר ישראל בארה"ב לשעבר

תגובה אחת
  1. בנתיים ביידן מפסיד בכל המשפטים וכנראה שטראמפ יהיה הנשיא הבא גם בדיווחים שלכם דווחו אמת ואל תצותתו כלי תקשורת שעוינים את טרמפ

השארת תגובה