ביידן, מזרח תיכון חדש?

ביידן יצטרך לקחת בחשבון שתכנית המאה של טראמפ קבעה עקרונות חדשים של מדינה פלסטינית על 70% מיהודה ושומרון וסיפוח ישראלי של השאר

ראש הממשלה נתניהו וג'ו ביידן | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
ראש הממשלה נתניהו וג'ו ביידן | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

על רקע היחסים המגוונים והעמוקים השוררים מזה עשורים בין ישראל וארה"ב טבעי הדבר שחילופי נשיאים בבית הלבן הם אירוע חשוב ביותר לישראל אשר מנסה להבין מה תהיה המדיניות של הממשל החדש בעיקר בתחומי השת"פ הביטחוני ומול הבעיות המורכבות באזורנו. במיוחד אמור הדבר לאחר ארבע שנות נשיאותו של דונלד טרמפ שיישם מדיניות פרו-ישראלית שיטתית שהביאה לשינוים מרחיקי לכת, חיוביים, הנוגעים ישירות לביטחונה ושגשוגה של ישראל.

בתקופת נשיאותיהם של אובמה וטראמפ הלך וגדל הפער האידאולוגי בין שתי המפלגות הגדולות של ארה"ב. הדמוקרטים בתקופת אובמה נעו לעבר השמאל הקיצוני ובין השאר העצימו את תמיכתם בפלסטינים בעוד הנשיא טרמפ הסיט את המפלגה לעבר לאומנות גוברת, ורפורמות כלכליות לחיזוק היוזמה הפרטית. הוא גם נאבק ב"אימפריאליזם הכלכלי" הסיני, שניכס לעצמו חלק גובר של הייצור העולמי, בתחומים רבים. זאת על רקע ניהול מדיניות אגרסיבית מול ויתורים של ממשל אובמה והאיחוד האירופי. אכן טרמפ הצליח להחזיר לארה"ב מקורות עבודה רבים והפחית את האבטלה למינימום.

באותה עת במזרח התיכון יישם טרמפ מדיניות זהירה בסוריה ועיראק ונמנע מלהסתבך במלחמות. בכך המשיך את המגמה שהסתמנה בוושינגטון בשנים האחרונות, בעיקר מאז המלחמות בפקיסטאן ובעיראק, לצמצם את המעורבות הצבאית האמריקאית אבל תוך הרחבת קשרי הכלכלה וייצוא נשק – כל זאת כפי שנהג טראמפ לומר "להחזיר את אמריקה לגדולתה".

טרמפ יצר מצב חדש לחלוטין באזור כאשר הודיע כי ארה"ב יוצאת מהסכם הגרעין עם איראן והפעיל עליה לחץ כלכלי אדיר שפגע קשות בכלכלתה אם כי היא לא התמוטטה. במקביל פעל במרץ לחתימת הסכמי שלום מלאים בין ישראל למדינות המפרץ בניגוד למחשבה השלטת באו"ם ובעיקר באיחוד האירופי שהקמת מדינה פלסטינית היא תנאי לכל התקדמות ביחסים בין ישראל למדינות ערב.

בישראל, הזוכרת היטב את מדיניותו הפרו-פלסטינית של אובמה, רבים תוהים עכשיו באיזה מידה יפעל ביידן להחזיר את הגלגל לאחור. אחרי הכול נוצר עכשיו מצב חדש במזרח התיכון שאינו נוגד את האינטרסים הבסיסים של ארה"ב ומה הטעם לפגוע בו. יתכן עם זאת שהאידיאולוגיה חזקה יותר ויש להניח כי יהיו שינויים.

לגבי איראן טראמפ עצמו כבר אמר כי הוא מוכן לדון בהסכם מחודש האמור לכלול הפסקת חתרנותה של איראן במדינות האזור ואולי הטלת מגבלות על פיתוח טילים. ביידן ומקורביו אומרים שהם אמנם יחתרו לחזור להסכם, אבל ספק אם יעשו זאת ללא תמורה מספקת מאיראן. ביידן יקבל תמיכה מצרפת, אנגליה וגרמניה שנשארו בהסכם והתנגדו לפרישתה של ארה"ב. גם רוסיה וסין יצרפו את תמיכתם. מאידך יש לצפות כי ישראל ומדינות המפרץ סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין יתנגדו להסכם שלא יסיר מהם את האיום האיראני וביידן יצטרך לקחת זאת בחשבון.

הסוגיה המעניינת ביותר את ישראל בנסיבות הנוכחיות היא האם ביידן לא יתקע מקלות בתהליך הנורמליזציה והשלום המתנהל בין ישראל למדינות המפרץ ועם סודאן והאם יעודד מדינות נוספות להמשיך בדרך זו. מספר מדינות כגון סעודיה, עומאן, מרוקו וכנראה גם מאוריטניה, ג'יבוטי והקומורים ממתינות על הגדר כדי לראות מה תהיה מדיניותו של ביידן.

ובאותו עניין האם יחזיר ביידן לקדמת הבמה את הבעיה הפלסטינית, ויעלה מחדש את המנטרה של הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 שאבד עליה הכלח על רקע הסירוב הפלסטיני המתמשך למו"מ, ויעודד את הפלסטינים להקשיח עמדות? הוא עלול בכך להרתיע את המדינות הנ"ל המעוניינות בנורמליזציה עם ישראל.

ביידן יצטרך לקחת בחשבון שתכנית המאה של טראמפ קבעה עקרונות חדשים של מדינה פלסטינית על 70% מיהודה ושומרון וסיפוח ישראלי של השאר. ישראל לא תספח עכשיו שטחים מאחר שהתחייבה להימנע מכך בהסכמי אברהם, אך התכנית קבעה פרמטרים חדשים שעשויים להיות ישימים בעתיד. יתרה מכך, אנו עדים עכשיו לתהליך של התנערות מהבעיה הפלסטינית כגורם מרכזי באינטרסים האסטרטגיים של מדינות ערב. מדינאים, דיפלומטים ואנשי תקשורת ערביים חוזרים ומסבירים בתקשורת, ללא מורא, כי אף שאהדתם נתונה לפלסטינים הרי שהם האשמים במידה רבה במצבם ולהעדר שלום עם ישראל וכי מדינותיהם נפגעו ומתבקש עכשיו שינוי המצב וקידום היחסים שלהם עם ישראל. זו התפתחות בעלת ניחוח היסטורי. האם ביידן ינסה לפגוע בה?

נראה שהרבה תלוי בכוורת שיקים ביידן סביבו בבית הלבן ובשרי הקבינט שלו שימנה. האם יהיו אלה מהצוות ומהמקורבים של אובמה או אישים מהזרם המרכזי. ההנחה היא שבכל מקרה הוא יאלץ לעשות מספר ויתורים לאגף השמאלי קיצוני של מפלגתו שכאמור התחזק וימנה כנראה את ברני סנדרס ואליזבט וורן, סמני מגמה זו, לתפקידים נכבדים ומשפיעים. כאן יהיו חשובים הן מידת נחישותו לעמוד מול לחצי השמאל כנציג הזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית והן רגשותיו כידיד לישראל משכבר הימים.

מכל מקום ביידן עומד בפני אתגרים לא קלים. הוא אומנם מעוניין לטפל בתחילה בבעיות הפנים החמורות של מדינתו ולאחדה מחדש, אך המזרח התיכון לא ימתין והוא יצטרך לקבל החלטות בהקדם.

הכותב הינו מזרחן ודיפלומט ישראלי כיהן כשגריר ישראל ברומניה, במצרים ובשוודיה. כיום משמש כעמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

תגובה אחת
  1. בנתיים ביידן מפסיד בכל המשפטים וכנראה שטראמפ יהיה הנשיא הבא גם בדיווחים שלכם דווחו אמת ואל תצותתו כלי תקשורת שעוינים את טרמפ

השארת תגובה