בין טראמפ לביידן

 ישראל נדרשת  ליצור קשר עם יועציו של הנשיא הנבחר ביידן במטרה לבנות אמון ולצמצם מתיחויות ופערי עמדות לגבי שלושה נושאים שהם בלב האינטרסים המדיניים-ביטחוניים של ישראל

עמוס ידלין. צילום: פייסבוק המכון למחקרי ביטחון לאומי
עמוס ידלין. צילום: פייסבוק המכון למחקרי ביטחון לאומי
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

תקופת כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ, מינואר 2017 עד ינואר 2021, הייתה טובה מאד ליחסי ישראל-ארצות הברית. בזמן ממשלו של טראמפ הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים, הממשל הכיר בריבונות הישראלית ברמת גולן, פורסמה תוכנית שלום שקעקעה פרדיגמות רבות שנים בעייתיות לישראל והחליפה אותן בנארטיב ופרמטרים התואמים את העמדות הישראליות. בשתי הסוגיות החשובות ביותר בבטחון הלאומי הישראלי – המאבק איראן ותהליך השלום –  ממשלו של טראמפ פעל באופן חסר תקדים לתמיכה באינטרסים הישראלים. : ארה"ב במנהיגות הנשיא טראמפ  נוקשה ותקיף מול איראן, שהתבטא בפרישה מהסכם הגרעין, החזרת סנקציות כואבות על איראן וכן חוסל קאסם סולמני, שהוביל את הפעילות האיראנית ברחבי המזרח התיכון. וכאקורד סיום הממשל האמריקאי קידם הסכמי נורמליזציה ושלום עם שלוש מדינות ערביות – מהלך שלא התרחש בין ישראל למדינות ערב ברבע המאה נאחרונה.

אבל חשוב לציין שהיו גם מגמות שליליות ומדאיגות  בתקופת הנשיא טראמפ  בני היבטים רבי משמעות  מעיבים על היחסים בין ישראל לארצות הברית. ראשית, נשחקה התמיכה הפוליטית האמריקאית הדו-מפלגתית, רבת השנים בישראל והתפתחה התרחקות בין מדינת ישראל לבין יהדות ארצות הברית, שרבים בקרב שורותיה לא תמכו בנשיא היוצא.. טראמפ עצמו לא יצר תופעות אלה, אך ללא ספק, עלייתו הפוליטית והרטוריקה הבוטה שאותה נקט האיצו אותן. שנית אפילו בסוגיה החשובה של איראן, אסטרטגיית ה"מקסימום לחץ" שהפעיל ממשלו על טהרן  טרם הועילה להשיג את יעדיה – מיטוט המשטר בטהרן או שינוי במדיניותו ובהתנהלותו. כשיעזוב טראמפ את הבית הלבן תהיה איראן קרובה יותר ליכולת גרעין צבאית מאשר ב-2017. וככל הנראה, לממשלו לא הייתה תוכנית אופרטיבית מול הפרות ההסכם על ידי איראן והתקדמותה לסף הגרעיני.

במבט קדימה, ובניגוד לאווירה קודרת בציבור חשוב להפנים שכמו הנשיא היוצא, גם הנשיא הנבחר ג'ו ביידן הוא פרו-ישראלי. עם זאת, צפוי שביטויי האהדה לישראל בממשל ביידן תהיה שונה מזו שבאה לידי ביטוי בממשל טראמפ. הנשיא היוצא ביקש להימנע מפער בין העמדות של ממשלו לבין אלה של ממשלת ישראל – ביטוי לתפיסתו כי יחסים בינלאומיים מבוססים למעשה על יחסים בינאישיים בין מנהיגים. לעומתו, ביידן מצדו צפוי להתמיד בתמיכה בישראל, וכבר בזמן הפריימריז במפלגה הדמוקרטית הצהיר שלא יתנה את הסיוע לישראל בקבלתה באימוץ מדיניות מסוימת על ידה, אלא שהוא אינו רואה סתירה בין תמיכה עקרונית במדינה לבין ביקורת פומבית על מדיניות מסוימת של ממשלתה.

לטוב או לרע, עם חילופי הממשל בארצות הברית אפשר לצפות גם להמשכיות רבה של המדיניות ביחס למזרח התיכון. זאת, משום שבוושינגטון קיימת הסכמה דו-מפלגתית, רפובליקנית ודמוקרטית לגבי המזרח התיכון שעיקריה הם: לשים סוף ל"מלחמות אינסופיות" באזור (לאחר שני עשורים של מלחמות לא מצלחות באפגניסטאן ובעיראק), העצמאות האנרגטית הגוברת של ארצות הברית אינה מחייבת אותה לצדד בעמדות המדיניות של מדינות ערב, אסור שאירן תגיע  לליכולת  גרעין צבאית, וקידום השלום והנורמליזציה בין מדינות האזור הוא ערך חשוב.

הממשל החדש ישים בראש סדר העדיפיות את נושאי הפנים –:ה כלכלה, משבר בקורונה, מתחים גזעיים, פערי הכנסות, שסעים פוליטיים והתחממות כדור הארץ.  וכשיתפנה הממשל החדש לטיפול בנושאי חוץ, יהיה עליו להתמודד בראש ובראשונה על הדומיננטיות הטכנולוגית והכלכלית האמריקאית מול סין. לאחר מכן יפנה הממשל להתמודד עם המשטר הרוסי ההרפתקני, שנמצא במצוקה פוליטית וכלכלית, וגם עם צפון קוריאה הגרעינית שחתרה להסכם עם ממשל טראמפ כדי להביא להסרת הסנקציות הכלכליות החמורות המוטלות עליה. כן יתמקד ממשל ביידן בחידוש השותפות בין ארצות הברית לבעלות בריתה, בעיקר באירופה, ובחידוש השתתפותה בהסכמים בינלאומיים שמהם פרשה בזמן ממשל טראמפ, ובראשם הסכם פריס בנושא האקלים והסכם הגרעין.

וכשממשל ביידן יפנה קשב למזרח התיכון, צפוי שיתמיד בתמיכה בישראל, הגם שצפויות שלוש סוגיות חיכוך ומחלוקת בינו לבין ממשלת ישראל. ביידן הצהיר כי בכוונתו לחזור להסכם הגרעין מ-2015 – כלומר: להסיר סנקציות – אם איראן תחזור לעמוד בתנאי ההסכם. צעד זה יהיה מנוגד לאינטרסים של ישראל. זאת, משום שמשמעותו תהיה וויתור על מנוף ה"מקסימום לחץ" בלי סגירת "חורים" ותיקון הבעייתיות שבהסכם באמצעות הרחבת ההגבלות על תוכניות הגרעין והטילים של איראן. יתר על כן, ההסכם מ-2015 נותן לאיראן לגיטימציה להגיע לסף הגרעיני ב-2030.

אשר לנושא הפלסטיני, ממשל ביידן לא צפוי להשקיע מאמץ ומשאבים רבים בחתירה למימוש פתרון שתי המדינות, אך עדיין ינסה למנוע מישראל לנקוט צעדים שימנעו התקדמות עתידית לקראת פתרון זה, ובכללם בנייה בשטחים וסיפוח. ובנוסף, התחרות בין ארצות הברית לסין תמשיך כנראה ואף תחמיר, וכתוצאה מכך תגבר הציפיה האמריקאית כי ישראל תגביל את שיתוף הפעולה והסחר עם סין. היענות ללחץ אמרקאי בהקשר זה תבוא על חשבון הכלכלה הישראלית – דווקא בעת שבה נדרשת התאוששות מהמשבר הכלכלי שגרמה מגפת הקורונה.

בשורה התחתונה ישראל נדרשת  ליצור קשר עם יועציו של הנשיא הנבחר ביידן במטרה לבנות אמון ולצמצם מתיחויות ופערי עמדות לגבי שלושה נושאים שהם בלב האינטרסים המדיניים-ביטחוניים של ישראל: מניעת התגרענות איראן, מקומה של ישראל בתחרות בין המעצמות וחידוש התהליך המדיני מול הפלשתינים. דיון זה יהיה יעיל ופורה אם יובהרו מחדש הערכים המשותפים, האינטרסים המשותפים ובעיקר יחודש ויבוסס האמון בין המנהיגים.

הכותב הינו אלוף (במיל'), ראש המעון למחקרי ביטחון לאומי INSS ולשעבר ראש אגף המודיעין בצה"ל

השארת תגובה