גנץ יוותר לנתניהו בסוגיית 'פרקליט המדינה'?

כחול לבן תידרש לכאורה לתת תמורה נוספת. נתניהו יודע שתזמון אידיאלי לבחירות לא בהכרח יחזור על עצמו בקרוב, וויתור על חלון ההזדמנויות לחיסול רעיון הרוטציה יצריך תמורה לאגרה

נתניהו וגנץ, צילום: אלעד מלכה
נתניהו וגנץ, צילום: אלעד מלכה
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

גם ליצמנולוגים מומחים, ויש לא מעט כאלו בסביבה, הסתובבו השבוע במסדרונות הכנסת באבדן חושים מוחלט והתקשו לעמוד בקצב השמועות והספינים על גורלו של משרד השיכון וזהות השר המיועד להיכנס לנעליו הדו שבועיות של איציק כהן.

ספין מוצלח אחד גרס שליצמן מתכנן למנות תחתיו – לפחות במישור המעשי – שר מקצועי שאינו מן המגזר, דוגמת מנכ"ל המשרד יאיר פינס. אחרי יומיים של הישרדות, נמוג הספין והתאייד, בעיקר לאחר שהתפרסם כי פינס, מנכ"ל בחסד ואיש מקצוע לעילא, הודיע כבר בבוקר יום ראשון לשר לשעבר כי אין לו שום עניין בחציית הקווים למישור הפוליטי.

לפי גרסה אחרת ומרחיקת לכת אף יותר, שקל ליצמן (או לפחות שקלו משלחיו) ברצינות את האפשרות של מינוי סגן השר מאיר פרוש כשר בעל פיקדון שיכוני באופן זמני. את הגרסה הזו יכול היה לבטל בלגלוג כל מי שעקב ולו במעט אחרי קורותיה של אגודת ישראל בעשורים האחרונים. ליצמן ייתן את התפקיד ליאיר-אל-תיגע-לי-בבקיטשע-לפיד לפני שיעביר אותו לשנוא נפשו ויריבו המר מבית, שגם חבט בו השבוע באלגנטיות מעל דפי היומון שאמור 'להיסגר עד פסח'.

יודעי דבר בסיעה המרכזית רמזו בשלב מסוים כי ההחלטה בכלל הופקעה מידיו של הנציג האגודאי הבכיר, וכי יתכן אף מצב בו הח"כ לשעבר אליהו חסיד ישלים סיבוב מלא וינחת מעל ראשו של ליצמן כשר השיכון. בסופו של יום נראה כי האופציה הזו ירדה מהפרק כבר בשלב הבוסרי, עוד לא נולד האגודאי שיעז לסובב כך את הסכין בגבו של ליצמן.

כמובן, גם שמו של הנאמן האישי היעיל, מוטי בבצ'יק, צף שוב ושוב כמי שעשוי להפוך באמצעות לשכת השר ליורש המיועד ביום שאחרי. את הסיבות לנפילתה של ההצעה נותיר לעת עתה בידי מיטיבי לכת בפוליטיקה הפנים-גוראית. לקוראים המסורים נמליץ רק לעקוב אחרי ההתפתחויות בגזרה זו.

למעשה, בתוך פחות משבוע, מאז נטש השר במשרד האוצר איציק כהן את תפקידו כעציץ מקושט לעילא בשיכון, עלו ובאו שלל שמות לתודעת הכלל כמועמדים מטעם עצמם או מטעם אחרים שחפצים ביקרם, החל ממשה ליבוביץ' המיתולוגי מביתר וכלה בבולדוזר מבית שמש משה מונטג. כמובן, גם שמו של השר המיתולוגי והמועמד הנצחי אריאל אטיאס לא נפקד. הצד השווה לכולם ששמם לא נידון ברצינות אפילו לרגע, למעט בטורי הפרשנים ובציוצי הכתבים.

משכלו כל הקיצין, ואפילו האחות הדגלאית כבר בחשה בקדירה, ולא רק באמצעות מכתבים עסיסיים מלשכת פניות הציבור של יו"ר הסיעה, נכנע השר לשעבר והודיע על חזרתו לתפקיד בהווה. תשאלו: ומה באשר לנימוק המפולפל שהוביל לפרישה הנזעמת מלכתחילה, קרי, גזירות הקורונה בימים הנוראים? ההסבר הרשמי גורס כי במהלך שיחתם של גפני וליצמן עם רוה"מ בתחילת השבוע שעבר יושבו ההדורים. ההסבר המבודח יותר טוען כי אדרבה, כדי שיוכל להתפטר לקראת סגר חנוכה הבעל"ט, נדרש ליצמן לשוב לעת עתה למשרד.

בסופו של סיבוב, גם אם יצא מרוט נוצות ואחרי בוקר רווי תחינות, יכול ליצמן לסמן עוד וי בקריירה, עם דחיקתו לעת עתה של ח"כ לשעבר אליהו חסיד מהכנסת והסרת האיום להחלפתו הוא, לפחות עד הבחירות. בשבוע בו נחשף מבצע חיסול ישראלי נועז באיראן, ירשמו ההיסטוריונים מיני-חיסול נוסף ונועז לא פחות, שהתרחש דווקא בירושלים.

דגל (כחול) לבן

אפרופו בחירות, כפי שדווח כאן בשבוע שעבר, קשה למצוא ניצוצות של אופטימיות בין נבחרי הציבור, ובפרט בקרב המנוסים שבהם. ההנחה הרווחת היא שהכנסת הנוכחית מיצתה את עצמה ופיזורה הוא עניין של זמן בלבד. בסופו של דבר, השניים שיחליטו האם תלך ישראל לבחירות הם ראשי הממשלה שלה, האותנטי והחלופי.

עד לפני כשבועיים היה מצבם דומה לאותו סיפור עגום של הנקמן שבחר להקריב את אחת מעיניו כדי להוציא שתיים לזולתו. גם הליכוד וגם כחול לבן דיממו מנדטים בסקרים, הקורונה הכלכלית נתנה את אותותיה והליכה לבחירות נראתה כמו פנטזיה בדיונית במיוחד ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנה. במצב דברים זה, רק עקשנות ומשחקי כבוד מתמשכים היו עשויים ליצור כדור שלג שיגרור את כולם לבחירות בעל כרחם.

אלא שהמודרנה עשתה את שלה: תחילה היה זה החשש מחילופי גברי בבית הלבן, אף שנתניהו עודנו נמנע מהצמדת התואר 'נשיא' לסליפי ג'ו, אולי בתקווה לאיזו מתנת פרידה עסיסית מהדוד דונלד. בהמשך הצטרף החיסון בעל תשעים אחוזי היעילות של פייזר, פלוס שיחת טלפון בהולה של רוה"מ לבוס היהודי-יווני של החברה, כדי להבטיח אספקת חיסונים במועד סביר – לפני הגעה אפשרית של המצביעים לקלפי.

אבל הבשורה הטובה באמת הגיעה רק בתחילת השבוע ובמינון כפול – חברת מודרנה, עליה הימרה ישראל בכל הכוח, כולל תקצוב מוקדם ומימון פסי הייצור, הודיעה כי החיסון שלה נמצא יעיל אף יותר, במינון של תשעים וארבעה אחוזים וחצי. לא זו אף זו, אחד הבכירים הישראלים בחברה הבטיח ל'גלובס' כי "ישראל תקבל את מנות החיסון הראשונות שיירדו מפס הייצור בשווייץ", כשמדובר על מנות שייצורן כבר החל.

יממה קודם לכן, בישרה חברה בינלאומית אחרת, סוכנות דירוג האשראי S&P, כי דירוג האשראי הגבוה של ישראל יישאר בעינו. חוזי השחורות L&G (לפיד וגנץ) שהבטיחו לאחרונה כל אחד לחוד כי דירוג האשראי של ישראל בדרכו לצניחה חופשית, נשלחו להתייבש על הספסל – וחלילה לא זה שמוצב מול בית היועמ"ש בפתח תקווה, ואילו נתניהו יצא שוב מנצח וקיבל הזדמנות פז להזכיר לכולם מי האיש שאחראי לשגשוג הכלכלי של ישראל במאה העשרים ואחת.

לאור שינוי הנתונים, מסתמן יותר ויותר שהליכה לבחירות בהקדם, כלומר כבר בחודש מרץ, עשויה דווקא להועיל לנתניהו. מה גם שהיא תסכל סופית את הרוטציה הבלתי רצויה שמועד קיומה הולך ומתקרב. לגנץ, מנגד, בחירות יעשו רק נזק ונדמה שהאסימון כבר נפל.

תוסיפו לזה את ההחלטה המוזרה משהו שנתן בג"ץ השבוע בעתירות שהוגשו נגד ההסכם הקואליציוני, ואשר עיקרן הוא ערעור ההסכם מן המסד ועד הטפחות ודרישה מהצדדים לנמק את עיקרי היסודות שעליהן נשענת השותפות הקואליציונית. למעשה, התערבות בג"ץ בענייני חוק יסוד מכעיסה בעיקר את הימין, אבל לפחות במקרה הזה, הנפגעים המרכזיים הם חברי כחול לבן, שבג"ץ מאיים לשלול מהם את הערבויות החוקתיות למימוש הרוטציה בראשות הממשלה.

לכן, כשהתפרסם השבוע כי שני הצדדים סגרו דיל, במסגרתו גנץ הסכים לתת לנתניהו יד חופשית בבחירת החשב הכללי הבא ואישורו בממשלה תמורת אישור מינוי מקורבו של גנץ, הוד בצר, לתפקיד מנכ"ל משרד רוה"מ החלופי, לא הרבה הרימו גבה במערכת הפוליטית. מינוי כזה שמוציא את המפלגה המצטמקת רע במיוחד, ככזו שמספסרת בכלכלת ישראל ו'מפקירה' אותה בידי נתניהו בתמורה לג'וב אישי למקורב, לא היה מקודם בשום אופן במצב בו הבחירות נראות מעבר לאופק. גם דברי רוה"מ בתום ישיבת קבינט הקורונה השבוע, כי הוא יסגור כבר עם גנץ את ההחלטות הסופיות בשיחה אישית, נשמעים לפתע כמו זמירות של שותפות מחודשת.

אם אכן כחול לבן או למצער חלקים ממנה מחפשים את הסולם שיאפשר להם לרדת מהעץ ולהניף דגל לבן בסוגיית תקציב 2021, כך שיתאפשר לממשלה להאריך את ימיה לפחות ברבעון נוסף, היא תידרש לכאורה לתת תמורה נוספת. נתניהו יודע שתזמון אידיאלי לבחירות לא בהכרח יחזור על עצמו בקרוב, וויתור על חלון ההזדמנויות לחיסול רעיון הרוטציה יצריך תמורה לאגרה. האם יהיה זה באמצעות הקפאת הליכי מינוי פרקליט המדינה? ושמא בסוגיה אחרת הנוגעת למערכת המשפט או בכלל? ימים יגידו.

כך או כך, הנציגות החרדית עוקבת במתח אחר ההתפתחויות, שכן פיזור הכנסת בדצמבר משמעו דחייה נוספת בחוק הגיוס, עד לאחרי הבחירות והרכבת ממשלה, לעומת מצב של העברת תקציב והישרדות עד מרץ הבא לפחות, כאשר בסיטואציה כזו תיאלץ הקואליציה לחוקק עד לתום חודש ינואר את חוק הגיוס המחודש בשלוש קריאות.

ימינה שהוא שמאלה

מי שעוד כוסס ציפורניים במתח הוא נפתלי בנט, החידה הבלתי פתורה של הבחירות הקרובות. בסקרים הוא ממשיך להיאבק על הפסגה ולנקז למאגר המצטבר שלו מנדטים של מאוכזבי כחול לבן, ליכוד ואפילו יש עתיד. במציאות, הסיפור ורוד פחות.

ראשית, חשוב לזכור שהצמיחה של בנט בסקרים נובעת מניסיונו להוות קול אלטרנטיבי בהתמודדות מול הקורונה. מטבע הדברים, אחוז מסוים מקרב האזרחים מאוכזב מאופן ניהול המשבר, והיותו היחיד מבין ראשי מפלגות האופוזיציה שמציג משנה סדורה חליפית לטיפול בנגיף, הפכה אותו לאבן שואבת לקולות המאוכזבים. הגעתו של חיסון לישראל ותחילת יציאה מהמשבר ימחקו כהרף עין את הבולטות שהוא זכה לה והמנדטים – לפחות ברובם – ידשדשו למפלגות חלופיות. כדי לשמר אותם, בנט יצטרך להמציא את עצמו מחדש.

שנית, ברגע האמת קשה לראות את המאסה הקריטית של מצביעי כחול לבן ושות', חלקם מצביעים מיתולוגיים של מפלגות כמו העבודה וקדימה, מכניסים בקולם את בצלאל סמוטריץ' ודומיו לעמדה חזקה בכנסת. השנאה לנתניהו אמנם מעוורת את החשיבה הרציונלית של אותם מצביעים, ועדיין, רשימה חדשה עם דמויות כמו חולדאי או איזנקוט עשויה לקרוץ להם יותר.

בנט מצדו עושה מאמץ נואש להתמרכז, את המאבקים במערכת המשפט הוא גנז לעת עתה, גם הדלפה שפורסמה בשבוע שעבר ולפיה בקריירה הקודמת, כאיש עסקים מצליח, שקל נפתלי השקעה בהקמת כלי תקשורת עצמאי עבור קבוצת עיתונאי שמאל, אמורה לסייע במיצוב התדמית המחודשת שלו, כמי שאינו מהווה איום חלילה על הדמוקרטיה של צד אחד שדורש השמאל הישראלי.

לצערו, כוחם של הטריקים האלו יפה עד לשלב בו הכסף מונח על השולחן. כשלפיד, איווט או כוכב אחר ירגישו שהם מאבדים גובה לטובתו, יישלפו כל הסכינים ושום ניסיון להסתיר את סמוטריץ' נמוך הקומה לא יצליח. לטוב ולמוטב. אין זה מקובל לספק הימורי בחירות כשתאריך היעד אפילו לא נקבע, ועם זאת אסתכן לקבוע כאן בוודאות שרשימת 'ימינה' הנוכחית לא תקבל עשרים מנדטים ומעלה בבחירות הבאות, גם לא קרוב לזה.

דמוקרטיה משפטית

אי אפשר לסיים שבוע ברוגע בלי שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט יזכיר לכולנו מי הבוס האמיתי במדינת ישראל. בחוות דעת שניפק השבוע לבג"ץ, בעתירה של תנועה קיקיונית לטוהר המידות הדורשת לקדם את מינוי עו"ד שמעון בראון, מועמדו של שר המשפטים אבי ניסנקורן, לתפקיד מנכ"ל משרד המשפטים.

עד כה מוחזק המינוי כשוט בידי האגף הימני של הקואליציה, שאינו ממהר לאשר לניסנקורן מינויים כבקשתו, בפרט לאחר שזה האחרון עושה ככל העולה על רוחו וכבר הודיע על חוסר כוונתו לשתף פעולה בהקמת ועדת מינויים משותפת, כפי שנחתם בהסכם הקואליציוני. כעת, מודיע מנדלבליט שחור על גבי לבן כי "הסכמות או מחלוקות קואליציוניות אינן יכולות לגבור על חובת הממשלה והגורמים המוסמכים לפעול לאיוש משרות בכירות במינויי קבע".

בתרגום חופשי, היועמ"ש מאותת לבג"ץ כי מבחינתו פסק הדין צריך להכריח את הממשלה להתכנס ולהעלות לדיון את מינוי מנכ"ל משרד המשפטים לפי דרישת ניסנקורן. נותר רק לתהות מה יעשה מנדלבליט במידה והממשלה תבחר שלא לאשר את המינוי, האם ימליץ לבג"ץ לכפות על הממשלה לאשר את המינוי הספציפי, ואולי בכלל יכריז על עצמו כמ"מ מנכ"ל משרד המשפטים…

השארת תגובה