נתניהו וגנץ רואים בחרדים 'כבשה שחורה'

השמאל הישראלי המצטמק לא צפוי להרכיב ממשלה בעשורים הקרובים, במפלגות המרכז ממתינים הידידים הותיקים לפיד ואיווט, וגם גנץ, שתוכנת הווייז שלו מציגה ביעדים המועדפים את העיריות החרדיות

ביבי וטראמפ
ביבי וטראמפ

בשעת קריאת השורות אתם לבטח כבר יודעים מי נבחר לנשיאות ארה"ב. האם טראמפ היכה שוב את הסקרים והכניס את ביידן הישנוני לשנת חורף עמוקה, ושמא הדמוקרטים חזרו לבית הלבן ואליהם נלווים גם הרפורמים ואובמה. חשוב יותר, ראשי ממשלת ישראל, נתניהו וגנץ, יודעים גם הם את התוצאות ויכולים לכלכל את צעדיהם בהתאם.

כפי שכבר נכתב כאן בשבועות האחרונים, ניצחון של טראמפ משמעו זריקת עידוד לנתניהו, ניצחון של ביידן משמעו דחיפה נאה לכחול לבן. במקרה הראשון נמצא את נתניהו מתכנן את מערכת הבחירות הרביעית במלוא הקיטור ואת גנץ ושות' מתנהלים כשטיח בפני דרישות הליכוד, במקרה השני ייחשף ביבי הלחיץ והסחיט שיסכים להעביר תקציב גם עד סוף העשור הבא כדי לשרוד את השנה שנותרה עד לקיום הרוטציה.

התקווה האחרונה של כחול לבן להתאוששות בדעת הקהל תלויה בסיכוייו של ביידן. גם אם נתניהו נשמר שלא לתמוך במפורש בטראמפ, הדמוקרטים יחפשו לנקום בו על הקשר ההדוק עם הרפובליקנים וההישגים שרשם הדונלד בזירה המזרח תיכונית. אל תתפלאו אם אשכנזי יוכתר סוף סוף כשר חוץ גם באופן מעשי ואם הדרכון הדיפלומטי של גנץ יבלה בשדה התעופה ע"ש קנדי לעיתים תכופות יותר.

ברגע של הארה משותפת, הבינו שני הצדדים את המתמטיקה הפשוטה של השלכות הבחירות בארה"ב על הנעשה בארץ הקודש (ואין המדובר במפלגה החרדית שהתמודדה בהצלחה ורשמה הישגים לא מבוטלים בשורות הקונגרס הציוני), והסכימו על הפסקת אש זמנית לשבוע. כחול לבן בלמה את החבורה התל אביבית המיליטנטית שדוחפת לתמוך בהצבעת אי אמון ולהפיל את הממשלה, נתניהו הנמיך את גובה הלהבות מצדו. עוד שבוע של הישרדות לממשלת ישראל, בציפייה דרוכה לנעשה מעבר לאוקיינוס.

בין קנסות לבתי כנסיות

אבל בפוליטיקה הישראלית, לצפות לשבוע שלם של שקט זה קצת יותר מדי. די בעניין שולי כמו הגדלת קנסות הקורונה לעסקים ולמוסדות חינוך שייפתחו בניגוד לתקנות, כדי לחולל רעידת אדמה קואליציונית. והפעם, ניצבות בחזית הסיעות החרדיות, שהתגייסו להגנת מוסדות הלימוד והעסקים הקטנים, ואל תנסו לנחש איזה לובי מהשניים הצליח להעמיד את הח"כים החרדים על רגליהם האחוריות.

בשעות הצהריים של יום שני, התעוררה הרחבה המנומנמת שלפני חדרי הסיעות בכנסת. ישיבת סיעת יהדות התורה שהתקיימה באותה שעה משכה את העיתונות, הכללית והחרדית, שהמתינה במתח להכרעה. ההודעה שיצאה בסיום הישיבה לא השאיר מקום לספק, פני הנציגות החרדית למשבר.

ביהדות התורה האשימו בגלוי את נתניהו, את העובדה שבמהלך היממה שחלפה מאז הודיעה הסיעה על התנגדותה להעלאת הקנסות, לא טרח איש במשרד רוה"מ ובמשרד הבריאות ליצור קשר, להבין את הבעייתיות בתהליך, לנסות להגיע להסכמות. התחושה שמקננת מזה זמן רב אצל נציגי הסיעה הייתה שהם מובנים מאליהם, שהאצבע שלהם נלקחת בחשבון כמונחת בכיסו של רוה"מ מבלי לשאול את רשותם.

את החזית הלוחמנית הוביל ליצמן. השר לשעבר ואולי סגן השר לעתיד תומך בקו תוקפני במיוחד, מבחינתו אפשר וגם רצוי לפרוש ברגע זה מהקואליציה המתפוררת, להיאבק מבחוץ עד לבחירות הקרובות, ואפילו לייצר ברית אחים מחודשת עם בנט. באגפים האחרים של אגודת ישראל, שלא לדבר על דגל התורה, מעריכים את חוש הריח של הנציג הגוראי, אבל נוטים פחות לפעילות פזיזה.

צעד של פרישה מהקואליציה הוא שימוש בנשק יום הדין, בצעד כזה משתמשים רק כאשר יש אלטרנטיבה ריאלית, ברית חלופית הממתינה מעבר לדלת. מי שסומך על כוחה של ימינה בסקרים עשוי למצוא את עצמו יושב סמוך לסמוטריץ' בספסלי האופוזיציה. או גרוע יותר, נזנח על ידי ברית האחים העתיקה של לפיד-בנט ומתמודד קדנציה שלמה עם חקיקה אנטי-חרדית ופגיעה חריפה בסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה.

בשבוע שעבר, טען סגן השר פרוש כי ביבי "החליף את עורו", בתגובה, ענה לו סגן השר מקלב כי לנתניהו היו מאז ומעולם שתי עורות. "הוא פושט אחד ומתעטף בשני לפי הצורך. כעת הוא מזהה דעת קהל שפונה נגד החרדים והוא נשמע ומתנהג בהתאם". נראה כי הדברים הללו משקפים יותר מכל את תחושתה של הנציגות החרדית בעת הזו.

בהגינות ראויה יש להזכיר, שעם כל הכעס על רוה"מ, מוצדק ככל שיהיה, שום תחליף הגון לא מסתמן מעבר לאופק. השמאל הישראלי המצטמק לא צפוי להרכיב ממשלה בעשורים הקרובים, במפלגות המרכז ממתינים לנו הידידים הותיקים לפיד ואיווט, וגם גנץ, על אף שתוכנת הווייז שלו מציגה ברשימת היעדים המועדפים את העיריות החרדיות, תוקע את קידום חוק הגיוס – בניגוד להסכמים קואליציוניים מפורשים ומתוך רצון להחזיק את הסיעות החרדיות בנות ערובה. ככה לא בונים ידידות. או, כדברי אחד הליצים במפלגה החרדית-אשכנזית, אם נדמה את הממשלה למשפחה במשבר, אזי גם הורה 1 וגם הורה 2 רואים בילד החרדי כבשה שחורה.

אחרי כל החישובים האסטרטגיים הללו, ולמרות צעדי ההליכה על הסף שנקטה יהדות התורה בהחלטה שלא לתמוך בתקנות הקורונה בכללן, אם וכאשר תובא הגדלת הקנסות לאישור בקריאה ראשונה במליאת הכנסת – נחלצה המפלגה בשלום.

עם פרסום החלטת הסיעה קיבל היו"ר גפני שיחת טלפון מבוהלת מהשר אמסלם. גפני תינה את כאבו על ההתעלמות והבוז שספגה יהדות התורה והודיע לאמסלם כי המשחק המזלזל הסתיים. אמסלם הבטיח תשובה מהירה וקיים, אחרי דקות אחדות חייג שוב ליו"ר ועדת הכספים והודיע בשם הקואליציה על הקפאת ההליכים זמנית.

אמנם החלטת הממשלה להעלאת הקנסות כבר עברה, אבל ועדת השרים לענייני חקיקה שנועדה להתכנס שעתיים לאחר מכן ולאשר את החוק נדחתה ביממה. בנוסף, הממשלה נמנעה מלהגיש בקשת פטור מחובת הנחה בפני ועדת הכנסת (הליך מחויב המציאות במקרה של חקיקה מהירה, כדי לדלג על 45 ימי ההמתנה המקובלים). דה פקטו, רשמה יהדות התורה הישג נאה. נכון לבוקר שלישי, אמור גפני להיפגש עם רוה"מ ואנשיו, בתקווה לקבל איזו עצם שתיישר את ההדורים ותחליק את המחלוקות, לפחות לעת עתה.

מתקפת סייבר

אפרופו אמסלם, שר הסייבר הופתע השבוע כשתקף מעל גבי הדוכן את היועמ"ש אביחי מנדלבליט, והזכיר את הטענות והפרסומים על מעצרים בקרב שכניו של היועמ"ש, לאחר שהעזו לסנן לו תזכורות לפרשת השבוע או להגיד איזה משפט שלא במקום.

מי שהתגייס בקריאת ביניים ממלכתית לטובת המנדלבליט, היה המשפטן הש"סי ושכנו של היועמ"ש – ח"כ משה ארבל. "מי בחר בו?" הטיח באמסלם, "זה בושה וחרפה, תפסיקו עם הבדיחה הזו, הוא נבחר על ידי הממשלה שאתה חבר בה, מספיק עם ההכפשה של הבנאדם הזה. אני שכן שלו ומכיר אותו, הוא אדם הגון", זעק.

מקורביו של ארבל מסבירים בשיחות מסדרון השבוע שהוא נזעק כנגד ההכפשות האישיות והשימוש בשפה רדודה, "הוא מסכים שיש מקום לביקורת גם כלפי היועמ"ש, אבל אין מקום להעלבת עובד ציבור ולהכפשות אישיות", הם טוענים. סביר להניח, דרך משל, שארבל יסכים עם הביקורת החריפה שהשמיעה המנוחה, פרופ' רות גביזון ע"ה, על המצב הבלתי תקין בו היועמ"ש הוא גם התובע הכללי. מי שרק השבוע הנפיק לנתניהו מסמך ניגוד עניינים מפלצתי, אמור לטפל תחילה בדבשת של עצמו ולהימנע מניגוד העניינים המובנה בתפקידו.

עם זאת, בהתנהלות של הליכוד מול המערכת המשפטית יש מידה לא מבוטלת של צביעות, ואין המדובר רק בעובדה שממשלת נתניהו היא זו שמינתה את מנדלבליט לתפקידו, כפי שהזכיר ארבל. קחו לדוגמה את הארכת כהונתה של המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר הזכורה שלא לטוב מאירועי הקיץ האחרון בו נערכו אירועים בהפרדה.

שמונה משנים יש לו ליועמ"ש, לכל אחד מהם כוח רב וסמכויות כמעט בלתי מוגבלות בתחומו. חוות דעת של המשנה ליועמ"ש שקולה כמעט לחוות דעתו של הבוס עצמו, ובכל זאת, נתן רוה"מ לגברת הארכה של שלושה חודשים בתפקידה, כדי למנוע מניסנקורן את התענוג שבמינוי משנה חדש בעת כהונתו. מאחר ובחירת המשנה נעשית על ידי ועדת איתור שבראשה עומד היועמ"ש, ומכיוון שכל בר דעת מבין שמנדלבליט יהיה כאן גם בעוד שלושה חודשים, הרי שמדובר בצעד מפוקפק, שספק אם היה עובר בשלום אילו היה מתפרסם בעתו ובזמנו.

אירופה אדומה

בלי ששמנו לב, עבר על ישראל שבוע של רגיעה בגזרת הקורונה, באופן יחסי, כמובן. פחות ממאה וחמישים נפטרים (לעומת מספר כפול ויותר בשבועות הקודמים), מספר החולים הפעילים צנח אל מתחת לעשרת אלפים, מספר החולים קשה נחתך ביותר מחצי וגם היתקלויות אלימות מול המשטרה כמעט ולא נרשמו.

באופן בלתי מפתיע, התקשורת הכללית מתעלמת באלגנטיות מהצניחה הדרסטית בתחלואה במגזר החרדי, ועוד יותר מכך מהצמיחה בכיוון ההפוך במגזר הערבי. הפרות הסדר אצל בני הדודים לא יוכתרו כ'מרד' והחתונות ההמוניות יזכו לסיקור מינורי, אם בכלל. אבל בסך הכל, מגמת השיפור ניכרת בחתך ארצי, וכל זאת במקביל להתפרצות חסרת תקדים באירופה.

בניגוד לגל הראשון, אז סבלה בעיקר מערב אירופה, הפעם הקורונה חובקת את היבשת הישנה משני צדדיה. צ'כיה, פולין ואוקראינה, אותה אוקראינה שחסמה את המתפללים הברסלבים כדי שלא ידביקו חלילה את האיכרים המקומיים, קוברות מאות מתים ליום. בבריטניה, צרפת, בלגיה, פורטוגל, גרמניה ועוד הודיעו המנהיגים על הטלת סגר במינונים משתנים. בחלק מהמדינות תישאר מערכת החינוך פתוחה, אבל אל תקנאו בהם, חלק מהמגבלות מקשות את שגרת החיים פי כמה וכמה מאשר במודל הישראלי, והסוף עוד נראה רחוק.

גם בלי הפיגוע באוסטריה, נקברו שם כמאתיים נפטרי קורונה השבוע. מדינות ירוקות עד לפני רגע, כמו שווייץ הפסטורלית, חוות גל קטלני עם יותר מ-20 אלף חולים חדשים ביום. תוסיפו את ממוצע הגילאים הגבוה יחסית ותקבלו מתכון למאות אלפי ואפילו מיליוני מתים בחורף הקרוב ברחבי אירופה.

מי שצפה את הנתונים מבעוד מועד הוא ראש הממשלה, שהזהיר מבעוד מועד לפני שבועות אחדים "אירופה בעקבותינו, לונדון, פריז ומדריד בדרך לסגר". נתניהו הותקף מיד על ידי שני הבולדוגים מהאופוזיציה, לפיד טען בביטחון מדומה ש"אין אף מדינה בעולם שבה עושים סגר שני", ובנט זעק בדמעות על הדוכן ש"מי שאומר שכולם מגיעים לסגר משקר".

לזכותו של האחרון ניתן לומר שבאמת כואב לו, ולא רק כמטאפורה. בשבוע האחרון עבר יו"ר ימינה ניתוח גב ולא מן הנמנע שהוא ימתין מעט עם החזרה לשגרה וישאיר לאחרים לעת עתה לנצח את המגפה. לפיד לעומתו לא זכאי להנחות, ממי שמתיימר להציג את עצמו כקונטרה לנתניהו, ממי שאוהב לבלות בדילוגים בין בירות המערב ולספר שוב ושוב על הקשר הקרוב שהוא רוקם עם מנהיגי עולם, לפחות בדמיונו, מצופה להתבטא ביותר אחריות ולהיצמד לעובדות. עם סיפורי בוגי לא מגיעים רחוק.

חוק הבקבוקים

עוד עניין שחמק קצת מתחת לרדאר הוא סוגיית הפיקדון על בקבוקי 1.5 ליטר שאמור לחול כבר במהלך 2021, בהובלתה של השרה המתפללת גילה גמליאל. מי שצפוי לשאת בעיקר הנטל הוא הציבור החרדי, שקונה בקבוקים גדולים באחוזים ניכרים יותר מכל ציבור אחר בישראל.

תחילתו של הסיפור במאי 2018, אז הוגשה עתירה על ידי עמותת 'אדם טבע ודין' בעקבות אי עמידתן של חברות המשקאות ביעד המחזור. בג"ץ גלגל את ההכרעה לשולחנו של השר להגנת הסביבה דאז, זאב אלקין, וזה האחרון הכריע בשום שכל כי אי העמידה ביעדים תגרור קנס על חברות המשקאות חלף הטלת קנס קולקטיבי על הציבור.

כעת, לאחר הלינץ' התקשורתי (הלא מוצדק) שעברה השרה גמליאל בשל הטענות להפרת תקנות הקורונה, היא מצאה מוצא אלגנטי לסיקור אוהד בדמות ההנחיה להחיל פיקדון גם על בקבוקים גדולים, צעד מלטף לארגוני הירוקים וחובבי הטבע.

ח"כ מלכיאלי, בצירוף כמה חברים מש"ס, מיהר להגיש הצעת חוק נגדית שתבטל את הפיקדון ותמקד את הענישה במקרה של אי עמידה ביעדים על החברות הגדולות. "לא יתכן שפעם אחר פעם, במקום להתמודד מול הכיס העמוק והלובינג החזק שמפעילות החברות, יתעללו בציבור על ידי הטלת גזירות שוב ושוב", הוא מנמק.

מלכיאלי גם חתום על הצעת חוק מרגשת אחרת הממתינה בימים אלו לועדת השרים הבלתי פעילה לענייני חקיקה, 'חוק לא תעמוד על דם רעך' מציע כי במידה ואזרח ישראלי ימצא את מותו עקב ניסיון הירואי להצלת חיי אדם אחר, יקבלו בני משפחתו סיוע כלכלי מהמדינה משל היו נפגעי איבה.

להצעת החוק קדמו כמה וכמה מקרים של מסירות נפש להצלת חיי אדם שגבתה מחיר כבד, ואשר בסופם נותרה משפחתו של המציל המנוח ללא משענת. נדמה כי אין הצעות חוק מתבקשות יותר מזו, ותעיד על כך חתימתם של שלל ח"כים מכל המפלגות שהצטרפו להצעה, החל מגדעון סער ועוזי דיין בליכוד וכלה בעופר כסיף ואוסאמה סעדי מהרשימה המשותפת.

השארת תגובה