שנאה: אחוזי התחלואה במגזר החרדי

לא מתעניינים בעובדות, לא עזרה התייצבותם של חברי הכנסת של דגל התורה בריש גלי בזה אחר זה והבהרתם כי אין שום היתר לסיכון חיים, ולו הקלוש ביותר, לא סייעה גם ההבנה שמדובר בויכוח פוליטי

סגן הנשיא והשלוחים החב"דיים. צילום: דוברות הבית הלבן
סגן הנשיא והשלוחים החב"דיים. צילום: דוברות הבית הלבן
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

מאז מוצ"ש, עוסקת התקשורת הישראלית באובססיביות מהולה בשנאת כל מה שריח יהדות נודף ממנו, בהחלטה לפתוח את מרבית תלמודי התורה, ולמצער, לחדש את לימודיהם של תינוקות של בית רבן באופנים שונים. הציבור החרדי הוגדר כמורד, כמפיץ מחלות, כמסוכן וכחסר משמעת. הממשלה נדרשה לכלוא אותו בסגר אינסופי, לאכוף באלימות את תקנות משרד הבריאות ולקצץ בתקציבים. הסדר לא חשוב.

הסיפור האמיתי, כמובן, שונה לחלוטין. צריך להיות עם הארץ גמור כדי להעלות על הדעת שהנחיה היוצאת ממרן שר התורה תסכן חיי אדם או אפילו תיקח סיכון בנושא רגיש כזה. אלא שהסיפור אינו בריאותי כלל, והוא מתנהל במישור הפוליטי בלבד.

בתמצית נספר כי הושג כבר סיכום מוסדר עם צמרת משרד הבריאות, על אופן וצורת פתיחה של הת"תים שלא תסכן איש ותתנהל בהתאם לתוכנית המקורית בלאו הכי, להשבת החיים לתקנם. בשלב מסוים, הנציגות החרדית אף הסכימה לשלם מחיר כבד תמורת חידוש מערכת החינוך המגזרית, בדמות הידוק הסגרים על הערים והריכוזים האדומים במגזר החרדי.

בסופו של דבר, ממניעים פוליטיים ומטעמים של מראית עין, התנגדו בכחול לבן לתת אישור רשמי למהלך שכזה וטרפדו אותו. מיותר לציין שכאשר הנימוקים כבר אינם מתחום הבריאות, אלא נובעים משיקולים אינטרסנטיים ואלקטורליים, אין כל סיבה של ממש להתייחס אליהם ברצינות, בוודאי לא כשעל הפרק עומד הבל פיהם של רבבות תינוקות של בית רבן.

אלא שבתקשורת הישראלית כבר מזמן לא מתעניינים בעובדות, לא עזרה התייצבותם של חברי הכנסת של דגל התורה בריש גלי בזה אחר זה והבהרתם כי אין שום היתר לסיכון חיים, ולו הקלוש ביותר, לא סייעה גם ההבנה שמדובר בויכוח פוליטי – עובדה שהוצנעה ברוב הדיווחים. הנימה השלטת הייתה זו המסיתה, המשניאה והמגדפת. כל עוד הציבור החרדי ישמור על נאמנות לגוש הימין ולברית עם נתניהו, הוא צפוי לשלם את המחיר בדמות עין עקומה בתקשורת, שתפעיל כל לחץ אפשרי כדי להאדיר את אופציית החבירה לכוכב הסקרים נפתלי בנט על פני המצב הנוכחי.

ואם בבנט עסקינן, סקרי השבוע האחרון מציבים אותו במרחק מנדטים ספורים מהליכוד, ולראשונה עלה באחד הסקרים תסריט ולפיו מפלגות גוש המרכז – ימינה, כחול לבן, יש עתיד וישראל ביתנו – מרכיבות יחדיו קואליציה של 61 חברים. על הקורא בנימין נתניהו אולי ישפיע סקר כזה בעת קבלת החלטה על פיזור הכנסת, אבל כל קורא רציונלי המכיר את המפה בפוליטית בישראל יוכל לשלול את התסריט בנקל. מאחר וימינה לא תוכל לשבת בקואליציה הנשענת על קולות הרשימה המשותפת ואפילו מרצ, ומאחר ושתי האחרונות יחד עם הליכוד והמפלגות החרדיות לא צפויות לרדת משישים מנדטים בשום מצב נראה לעין.

פחות דיבורים

תקרית מצערת אחת נרשמה בשבוע שעבר וכמעט הובילה לקרע בין הסיעות החרדיות. תחילתה בהצעה שיזם יו"ר סיעת יהדות התורה, ח"כ יצחק פינדרוס, להקמת ועדת חקירה בנוגע לאלימות המשטרה. על פניו, במידה והקמת הועדה הייתה מוגשת כאולטימטום חרדי משותף לשתי הסיעות, היו שאר רכיבי הקואליציה נאלצים להסכים לה, גם אם בחירוק שיניים.

משיקולים שונים (וחלילה לא מטעמים של קרדיט פוליטי, שוודאי אינם עולים על הפרק כלל), בחרו בש"ס להתנגד להצעה בדקה ה-90. גורמים במפלגה טוענים כי גילו בגרות ואחריות בכך שמנעו קרע מול כחול לבן, אך הם מתקשים להסביר מדוע גילוי הבגרות נדרש להודעה מיוחדת לעיתונות דקות אחדות לפני ההצבעה ובה נאמר כי ש"ס תתנגד להקמת הוועדה. עם התנגדות ש"ס, נמנע גם הסיכוי לגיוס רוב להקמת הועדה, וההצעה נדחתה ונותרה בגדר הצהרה ציבורית גרידא.

אלא שבעניינים כגון דא התזמון הוא חזות הכל. לצערו של שר הפנים ויו"ר ש"ס אריה דרעי, התפרסמו באותו ערב קטעי תיעוד קשים של אלימות משטרתית בחתונה בגבעת זאב הסמוכה לירושלים. על אף טענות המשטרה שהטילו צל על האירוע ונסיבותיו, מיהר דרעי להוציא שורה ארוכה של הודעות גינוי והבטחה לטפל בהתנהגות השוטרים. לצערו, ההחלטה להצביע מוקדם יותר נגד הקמת הועדה פעלה נגדו כבומרנג.

לפחות להבא, ינהגו בש"ס בחכמה אם גם כאשר לא יתמכו בהצעה שתעלה מטעם יהדות התורה, יסתירו את התנהלותם ולא ינפנפו בה לעין כל. ח"כי ש"ס הם מהמנוסים והיעילים בכנסת, וכאשר ברצונם להיעדר מהצבעה כלשהי מבלי לנקר עיניים הם יודעים היטב לעשות זאת, גם ללא הודעות לעיתונות והצהרות מיותרות…

אמריקה בוחרת

אגדה ישנה מספרת על ישיבת קבינט בניהולו של מנחם בגין המנוח. בעיות נערמו בזו אחר זו עד שקם מי שקם והציע רעיון מבריק. "הבה נכריז מלחמה על האמריקאים", כך המבריק, "הם ינצחו ויכבשו אותנו, וממילא הכל ייפול עליהם". במצוקתם, שקלו הנוכחים את הרעיון ברצינות, אלא שאז העלה אריק שרון טיעון מנצח – וקבר את הרעיון לנצח, "ומה אם אנחנו נכבוש את אמריקה?" הקשה, "מה נעשה עם הבעיות שלה?"

נדמה כי בכל שבעים וקצת שנות קיומה לא היה הקשר הפוליטי בין ישראל ובין ארה"ב הדוק ותלותי כל כך. גורלו של הנשיא דונלד טראמפ כרוך בחדא מחתא בגורלו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. נצחונו של הראשון בעוד פחות משבועיים, ונתניהו עשוי לפזר את הכנסת עוד לפני תום השנה האזרחית. מנגד, הפסד רפובליקני יוציא את הרוח ממפרשיו של רוה"מ וידחק בו לייצר פשרה תקציבית ומאבק הישרדות ממושך בממשלה הנוכחית.

תחילה הסבר קצרצר על שיטת הבחירות האמריקנית, למי שהספיק לשכוח בארבע השנים שחלפו. תושבי ארה"ב בוחרים את הנשיא באמצעות מינויים של 538 אלקטורים, המייצגים את המדינות השונות לפי גודלן (עם מעט יחס עודף למדינות הקטנות). למעט נברסקה ומיין, שהשפעתן זעומה, נוהגות שאר ארבעים ושמונה המדינות המרכיבות את ארה"ב בשיטת 'המנצח לוקח הכל', לאמור, מי שיקבל את מרבית הקולות במדינה, יגרוף את כל האלקטורים שלה.

מטבע הדברים, נשענת כל מפלגה על בסיס יציב של מדינות כחולות (דמוקרטיות) או אדומות (רפובליקניות). כך, קליפורניה מהווה עוגן דמוקרטי של 55 אלקטורים, לעומת טקסס הרפובליקנית עם 38 אלקטורים. בסך הכל, ההנחה היא במצב הדברים הנוכחי שכל צד ילקט לפחות 150 אלקטורים מובטחים, והקרב מתנהל בעיקר בזירת 'המדינות המתנדנדות', אלו שעוברות מצד לצד ומכריעות את הבחירות.

פלורידה (29 אלקטורים), ג'ורג'יה (16), צפון קרוליינה (15), פנסילבניה (20), אוהיו (18), מישיגן (16), ויסקונסין (10), אייווה (6), אריזונה (11) ונבאדה (6) הן עשרת המדינות שמצביעיהן יכריעו את הכף. הסקרים, על אף אמינותם המוטלת בספק, מצביעים על מגמה דרמטית של הדקה האחרונה ולפיה טראמפ מצמצם את הפער – שהיה בשיאו דו ספרתי – וגם נוטל את ההובלה בחלק מהמדינות הללו.

בהתחשב בנטייתם של מצביעי טראמפ 'לרמות את הסקרים' (בפעם שעברה ניצחה קלינטון בכל הסקרים במדינות המפתח בפער ממוצע של 5% ויותר, אך הפסידה כמעט בכולן…), הרי שההובלה בג'ורג'יה או השוויון המסתמן בפלורידה מטים את הכף לטובתו. גם המאפיין הרפובליקני של הצבעה באחוזים גבוהים יותר, לעומת המחנה הדמוקרטי המפוצל בין הרוב הממורכז ובין הליברלים הקיצוניים, תומכי סנדרס, עשוי לשחק לטובת הנשיא המכהן.

מצד שני, הנעלם הגדול הוא השפעת מגפת הקורונה, עם יותר מ225 אלף מתים וקרוב לשלושה מיליון חולים פעילים, ביידן מאשים את טראמפ בזלזול שעלה בחיי אדם, בהתנהלות כושלת ובהתמודדות רצופת שגיאות מול הנגיף הסיני. ביום חמישי השבוע ייערך העימות הנשיאותי השני והאחרון, אחרי שהעימות הקודם בוטל בעקבות מחלתו של טראמפ. ביידן צפוי להטיח בפני הנשיא שוב ושוב את סוגיית הקורונה כדי לנסות ולייצר מומנטום מחודש עבורו, בפרט אחרי שאפילו המרוץ במדינה בה נולד, פנסילבניה, הפך צמוד מהצפוי.

כמעט בלתי אפשרי להמר מראש על התוצאות, על אף יתרונו המובהק של טראמפ כנשיא מכהן. לעומת זאת, ניתן להמר בוודאות על השפעתן כאן, בישראל. במחנה הימין יחזיקו אצבעות לטייקון הג'ינג'י הסוער, ואילו בשמאל-מרכז יקוו דווקא לניצחונו של הסנאטור הישיש. לכולם יחד ברור כי לא פחות משישפיעו התוצאות על האמריקנים, יהיו להן השלכות חסרות תקדים גם על מצב הביטחון, יחסי החוץ, הכלכלה והפוליטיקה הישראלית.

הקול החב"די

אפרופו הבחירות מעבר לים, השבוע נערך מפגש לבבי ומתוקשר היטב על ידי הבית הלבן, של סגן הנשיא מייק פנס עם שלוחי חב"ד במדינת פלורידה, מדינה בה הקול היהודי נחשב קריטי. פנס לא חסך במחמאות למפעל השלוחים המרשים, בתקווה לקושש קצת קולות. בשולי המפגש, נחשף כיצד עיכב הקמפיין החב"די את תכנית החלת הריבונות של טראמפ ודחף לקידום מסלול הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין.

בימים בהם פרצה תכנית טראמפ לחיינו, היא חישבה לקרוע את היחסים העדינים בין בכירי רבני חב"ד: במשך חודשים ארוכים נחלקו רבני התנועה בארץ ובארה"ב בדעותיהם – האם לצאת במחאה רחבה נגד תוכנית שבסופה מדינה פלסטינית. בצד אחד של המתרס נמצא הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, המשמש כאב בית הדין הגבוה של חב"ד בישראל, שאף הוציא מכתב בשמו לרוה"מ נתניהו הקורא לו לחדול מללכת במתווה זה, מנגד, יצאו רבנים אחרים נגד פניה זו וביקשו לפעול ללא טביעות האצבע של תנועת חב"ד, כדי שלא לפגוע בקשרים עם הממשל האמריקני האוהד.

כדאי לציין שהקשר של חב"ד עם הממשל הנוכחי מגיע לשיאים חדשים. החל מהארוחות הכשרות בבית הלבן בהכשר חב"ד, עבור דרך החגיגות הרשמיות בבית הלבן לרגל החגים היהודיים, המנוהלות על ידי שליחי חב"ד, וכלה בבתו של טראמפ, איוונקה, המקפידה להגיע מידי שבת עם בעלה ג'ארד קושנר לבית חב"ד בוושינגטון בראשות הרב לוי שם טוב.

על זאת יש להוסיף כי גורמים בשגרירות האמריקאית פנו לראשי תנועת חב"ד בישראל בבקשה שלא לחבור באופן רשמי ותחת שמה של חב"ד לתנועות המחאה בארץ נגד תכנית טראמפ. ללחץ זה הצטרפו גם תורמים ופעילים באיפא"ק.

בסופו של דבר, נפל הפור על הרב יוסף יצחק אהרונוב, החולש ומנהל את מאות בתי חב"ד בישראל ומי שקיבל בזמנו את ההוראות הברורות בנושא שלמות הארץ מהרבי זצ"ל. את המערכה, בחר אהרונוב לנהל שלא ברחובות ישראל, אלא במסדרונות הממשל בוושינגטון. השבוע הסתיים הקמפיין בהצלחה, לפחות לעת עתה, עם אימוץ הסכם השלום עם איחוד האמירויות ולדחייה בלתי מוגבלת בזמן של החלת הריבונות.

לא רק קורונה

שתי הערות חיוביות לסיום: תחילה, מחמאות לסגן השר אורי מקלב, האחראי על הקמתה של המנהלת החרדית, עליה דיווחנו בהרחבה עם חתימת ההסכמים הקואליציוניים. השבוע, לאחר עיכובים ממשלתיים בלתי פוסקים, הצליח מקלב לגבור על המערכת ולמנות לתפקיד ראש הרשות את רועי אסף, מי שכיהן בנישה מקבילה ברשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, ומביא לתפקיד ניסיון ארוך שנים וקבלות בדמות התנהלות יעילה מול משרד האוצר. כעת, משנבחר העומד בראשה, יכולה המנהלת החרדית לצאת לדרך ולהוכיח מדוע היה שווה להתעקש עליה.
וגם, ח"כ ועורך הדין משה ארבל מפתיע משבוע לשבוע. בצהרי שלישי ביקר ארבל אצל נשיא המדינה והגיש לו את 'האמנה לכבוד הדדי' פרי יזמתו – עליה חתמו לא פחות משבעים חברי כנסת ממרבית סיעות הבית. בבסיס האמנה נדרשו החותמים להצהיר כי ישמרו על כבוד הדדי חרף חילוקי הדעות החריפים, יפעלו לשמש דוגמה אישית ויימנעו מלעורר שנאה ופלגנות.

בין החותמים ניתן למצוא גם נציגות נכבדה לרשימות החרדיות לליכוד, לצד חברים מיש עתיד, מהרשימה המשותפת וממרצ. ספק עד כמה יוכלו הח"כים גם ליישם את התחייבותם, באווירה השלטת בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית כיום. לכל הפחות, יטלו על הרצון הטוב שכר שיחה נאה.

השארת תגובה