הסכם ממון כנגד כתובה

בני זוג שחתמו על הסכם ממון, וההסכם ממון סותר את הכתוב הכתובה, מה גובר על מה האם כתובה גוברת על הסכם ממון או הסכם ממון גובר על הכתובה?

Rabbi signs contract between the newlyweds on the Jewish wedding
Rabbi signs contract between the newlyweds on the Jewish wedding
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

בני הזוג מיכאל ויהודית נישאו זה לזו בתאריך יד' אלול תשע"ח (5 בספטמבר 2017).

גם למיכאל וגם ליהודית היה כבר ניסיון (אם כי, ניסיון מר) בחיי נישואים, נישואים אלו של מיכאל ויהודית היו נישואים שניים, לצערם של מיכאל ויהודית נישואיהם הקודמים היו נישואים קשים שנגמרו ברע.

הניסיון הכואב שעברו מיכאל ויהודית בנישואיהם הקודמים, הביא אותם לקבלת החלטה לחתום על הסכם ממון, (הסכם ממון – הוא הסכם בעל תוקף משפטי הנערך בין בני זוג לפני הנישואים, ומטרתו להסדיר בהסכמה בין בני הזוג עניינים אשר עשויים להיות שנויים במחלוקת אם יתערערו היחסים ביניהם).

ההסכם ממון נחתם עוד קודם החתונה של מיכאל ויהודית.

בין הסעיפים בהסכם ממון, היה סעיף אחד שמתייחס לחובות הממוניות אחד כלפי השניה במקרה של גירושין, וכך נכתב בבהסכם: "בכפוף לאמור בהסכם זה ולביצועו, מצהירים הצדדים כי אין, ולא תהיה למי מהם בעתיד, כל טענה ו/או תביעה, כספית ו/או קניינית ו/או אחרת, האחד כנגד משנהו, הן במישרין והן בעקיפין, וכן הם מוותרים בזאת ויתור סופי ומוחלט על כל טענת אי גילוי, ועל כל טענה מכל מין וסוג שהוא הנובעת מנישואיהם והקשורה בהסכם זה".

לצערם (ולצערי), כמה חודשים לאחר החתונה, יתערערו היחסים בין מיכאל ליהודית, וגם נישואין נגמרו בכי רע.

בשלב זה התחילה מריבה בין מיכאל ליהודית, לגבי תשלום הכתובה.

יהודית טוענת: מיכאל התחייב לי בכתובה לזון, ולפרנס ולכבד (מה שלא קרה..) אותי.

אבל בעיקר טענתה של יהודית היא שבכתובה מפורט הסכום (55,000 ש"ח) אותו התחייב מיכאל לתת ליהודית במקרה שיגרש אותה (מה שכן קרה..), ולכן מבקשת יהודית מבית הדין, לחייב את מיכאל לשלם לה את כל הסכום שנכתב בכתובה.

ומנגד טוען מיכאל: על פי ההסכם ממון שנחתם ביניהם טרם הנישואין, הוא פטור מלשלם ליהודית כל חוב שיש לו, וזה כולל גם את הכתובה, שגם את הכתובה איננו חייב לשלם.

יהודית משיבה מנגד: הפטור של החובות, לא כולל את הכתובה, ואם היה פטור זה,כולל גם את הכתובה, זה היה צריך להיות כתוב במפורש.

עם מי הצדק?

על פניו, נראה שמכיוון שיש הסכם ממון והיא רוצה להוציא ממנו כסף על ידי טענה שהכתובה לא נכללה בהסכם ממון בסעיף שפוטר אותו מהחובות שלו כלפיה, עליה להביא ראיה על פי הכלל: המוציא מחברו עליו הראיה.

והיות ואין לה ראיה שהכתובה לא נכללה בהסכם ממון בסעיף שפוטר אותו מהחובות שלו כלפיה, מיכאל אינו חייב לשלם ליהודית את הכתובה.

(בנידון זה האם הכתובה גוברת על ההסכם ממון או ההסכם ממון גובר על הכתובה ישנן הרבה סוגיות לברר. במאמר זה נדון רק בסוגיא אחת: יד בכל שובר על העליונה או על התחתונה).

כאשר הנחתי את המקרה הנ"ל בפני בית הדין, היה על בית הדין לברר את שתי הכללים הללו לפני בואו לפסוק בזה.

  1. המוציא מחברו עליו הראיה.
  2. יד בעל השטר על התחתונה.

ננסה להסביר את הכללים הללו על קצה המזלג.

  1. המוציא מחברו עליו הראיה.

המוציא מחברו עליו הראיה: בפשטות הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה, פוטר את מיכאל מלשלם את הכתובה, היות ויהודית היא זו שבאה להוציא, ולכן עליה להביא ראיה שההסכם ממון אינו מתייחס לכתובה, ומכיוון שאין לה ראיה כזו, אנחנו מניחים שעל פי ההסכם ממון שנחתם ביניהם טרם הנישואין, כולל גם את הכתובה, ולכן מיכאל פטור מלשלם לה את הכתובה.

  1. יד בעל השטר על התחתונה.

הכלל של יד בעל השטר על התחתונה: ראובן מוציא שטר חוב כנגד שמעון אך בשטר חוב לא כתוב בברור או לא כתוב בכלל כמה כסף שמעון חייב, שמעון יהיה חייב את הסכום הכי נמוך שאפשר להכניס בשטר, והסיבה לכך שהוא משלם את הסכום הכי נמוך, מכיוון שיד בעל השטר (ראובן) על התחתונה.

(הדין "יד בעל השטר על התחתונה", מופיע בכמה מקומות בש"ס, ובהם בפרק גט פשוט לעניין סלעים דינרים (ב"ב קסה ע"ב – קסו ע"א) ובהמשך, וריש פרק האישה שנפלו, ועוד. ובמשנה בבא בתרא (קסה ע"ב) תנן: כתוב בו "זוזין מאה דאינון סלעין עשרין", אין לו אלא עשרין. "זוזין מאה דאינון תלתין סלעין" אין לו אלא מנה).

כעת על בית הדין לברר האם הכלל הזה הוא רק על שטר או גם על שובר.

לדוגמא: לראובן ישנן שני שטרות כנגד שמעון, בשטר הראשון כתוב ששמעון חייב לראובן 1000 ש"ח, בשטר השני כתוב ששמעון חייב לראובן 500 ש"ח, ומצד שני לשמעון ישנו שובר שבו כתוב: שמעון החזיר את החוב לראובן, ואיננו יודעים האם זה החוב של ה1000 ש"ח או של ה- 500 ש"ח.

האם גם כאן נגיד שיד בעל השובר על התחתונה, ולכן השובר פוטר את שמעון רק בחוב הנמוך, ושמעון ישלם 1000 ש"ח לראובן, או שכאן נגיד המוציא מחברו עליו הראיה, ולכן ראובן לא יכול להוציא משמעון רק את החוב הקטן של ה- 500 ש"ח?

התשובה לשאלה זו נוגעת גם למקרה של מיכאל ויהודית, מכיוון שיהודית מוציאה שטר חוב (הכתובה) כנגד מיכאל, ומנגד למיכאל יש שובר פוטר אותו מהחוב, ויש לנו ספק האם זה פוטר אתו גם מהכתובה, אם יד בעל שובר (מיכאל) על התחתונה הוא יהיה מחוייב לשלם על הכתובה, אך אם נאמר שיד בעל שובר על העליונה, מיכאל יהיה פטור מלשלם את הכתובה.

לכאורה אם הדין של יד בעל שטר על התחתונה זה רק כאשר באים להוציא על ידי השטר, ולא בשובר, מה שונה הדין של יד בעל שטר על התחתונה מהדין של המוציא מחברו עליו ראיה.

ע"כ שהדין של יד בעל השטר על התחתונה הוא דין חדש בדיני שטרות, ששטר צריך שיהיה שטר חזק בלי שום ספק עליו, בין להוציא ממון ובין לתפוס ממון, וכל זמן שיש על השטר ספק אי אפשר להשתמש בו.

בשאלה זו נחלקו לכאורא האמוראים אביי ורב אשי:

הגמרא במסגת כתובות פג: אם כן למה כתב לה וכו': ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה, …רב אשי אמר בנכסייך ולא בפירותיהן בנכסייך ולא לאחר מיתה.

ביאור: שנינו במשנה שאם כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך", השטר הזה לא מסלק אותו מהפירות ולא מן הירושה, ועדיין מגיע לו גם את הפירות וגם את הירושה. ומקשה הגמרא למה האישה לא טוענת שבשטר זה הבעל ויתר לה על כל חוב כולל את הפירות ואת הירושה? ומיישב אביי אנו נוקטים בכלל יד בעל השטר על התחתונה, אם אין לאישה ראיה שהוא מוחל על הכל, השטר הזה לא מספיק. ורב אשי מיישב הסיבה לכך שהשטר הזה לא פוטר אותו מהפירות ולא מן הירושה מכיוון שאנו מדייקים מלשון השטר, שכתוב בו "דין ודברים אין לי בנכסייך" מוכח מזה בנכסייך ולא בפירותיהן, וכן "בנכסייך" משמע בחייך שהם שייכים לך — ולא לאחר מיתה.

אם כך לאביי הכלל של יד בעל השטר על התחתונה, נאמר גם על שובר (שהרי השטר שהבעל כתב זה שובר), ולכן בנידון שלנו מיכאל מחוייב לשלם את הכתובה, ולמרות שיש לו שבר, ידו על התחתונה.

אך לרב אשי הכלל של יד בעל השטר על התחתונה לא נאמר גם על שובר ולכן מיכאל לא מחוייב לשלם את הכתובה, מכיוון שיהודית רוצה להוציא ממנו ועליה להביא ראיה.

וכפי שפתחתי בנידון זה האם הכתובה גוברת על ההסכם ממון או ההסכם ממון גובר על הכתובה ישנן הרבה סוגיות לא פתורת, לכן בית הדין פוסק על דרך פשרה בין הצדדים.

נ.ב. אין לפסוק הלכה למעשה, ע"פ מאמר זה.

עזרא לוי – טוען רבני

Ezralevi1500@gmail.com

053-520-7229

תגובה אחת
  1. מי אמר בכלל שאפשר למחול על כתובה (אפ אם זה כתוב מפורש) הרי זה תנאי בית דין ואולי יש מתנה על מה שכתוב בתורה יש לדון בדברים.

השארת תגובה