סיום הסאגה: חזר השלום ל'יהדות התורה'

מקלב, "נתניהו צריך לדעת שעולם התורה לא מסתיים בלימוד הפרשה בשבת. מדובר בעונש קולקטיבי קשה גם בפן החינוכי והרוחני וגם בפן הכלכלי, אנשים פושטים רגל"

מסיבת הניצחון של יהדות התורה צילום משה גולדשטיין (8)
מסיבת הניצחון של יהדות התורה צילום משה גולדשטיין (8)
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

אם מאן דהוא בצמרת דגל התורה נותר ספקן באשר לרצינות כוונותיה של אגודת ישראל בחתימת ההסכם המחודש בין הסיעות אחרי הפילוג הידוע לשמצה ברשויות המקומיות, אין ספק שהוא נרגע בתחילת השבוע. אחרי קרוב לחודש של מתח פנימי שאיים לפלג את השורות מחדש, ואשר החל עם פרישתו הבלתי צפויה של ח"כ יעקב ליצמן ממשרד השיכון ושילוחו המוקדם של ח"כ אליהו ברוכי בחזרה לביצה הפתח תקוואית, כעת אפשר שוב לחתום בברכת "ופרוש עלינו סוכת שלומך".

למעשה, היו באגודה עצמה לא מעט שביקשו לראות כיצד תגיב דגל לצעד, האם תעשה זאת בכפיפות הקומה שאפיינה אותה עד לפני שנתיים, או שמא כבר חלחלה לתודעתם של גפני ושות' ההבנה שהם מייצגים מחנה גדול יותר משמעותית, ולא פחות חשוב – נחוש יותר. מחנה שלא יסכים לספוג שוב השפלה פוליטית או תדמיתית, גם לא כאשר מדובר בענייני קורונה, אליהם עוד נשוב בהמשך.

המסר הדגלאי היה חד ופשוט: ההסכם הנ"ל מחייב יחס אצבעות של 4:3 לטובתנו, ואם הוא לא יינתן מרצון – קרי, באמצעות התפטרותו של חכ"ל אליהו חסיד – אזי הוא ייעשה מאונס, באמצעות חזרתו של סגן השר מקלב לכנסת וביטול אופציית החוק הנורבגי. כך או כך, חסיד לא יכהן כח"כ מן המניין.

באגודה מצמצו ראשונים והבהירו מיד שהאצבע תוחזר לבעליה, למצער, ביקשו שם להמתין קמעה כדי לאפשר הכרעה פנימית בקרב הטיטאנים שהתפתח בין שני הנציגים הגוראיים. לזאת הסכימו בדגל, ואף הואילו להאריך את הדד-ליין המקורי, שכפי שכבר נכתב כאן – חל ביום כיפור, ולהמתין עד לסיום חג הסוכות. במשרדי דגל נותר מיותם על השולחן מכתב חריף, שהיה נשלח ליעדו אילולי הגיעה ההתפטרות במהלך איסרו חג.

למעשה, שתי אפשרויות בלבד עמדו בפני אגודת ישראל בבואה להציל את ח"כ חסיד: הראשונה, שובו של ליצמן לעמדת השר שתאפשר לו להתפטר מהכנסת (אם כי לא במסגרת הנורבגי, הניתן לביצוע רק פעם אחת על ידי אותו אדם), בניגוד לתפקיד סגן שר הדורש מנושאו לכהן גם כח"כ. השנייה, מתן תפקיד שר השיכון כפיצוי לדגל התורה תמורת תפקיד הח"כ האבוד.

ליצמן, שמעולם לא התפרסם בזכות היותו פראייר, יצא לקרב מלכתחילה כדי למנוע מאבקי 'ירושה מחיים' על כסאו בשורות הסיעה המרכזית. משכך, הרעיון לפנות את מקומו הוא לטובת הצלתו של חסיד לא עלה אפילו על דעתו. גם האופציה מעוררת החלחלה לאבד את האחיזה במשרד השיכון לא באמת ניצבה על הפרק, וכל שנותר הוא לייצר כרטיס יציאה בכבוד מהפלונטר מול דגל וכרטיס יציאה חד סטרי מהכנסת לקולגה החסיד.

תחילה, נדרש ליצמן לוודא שאופציית סגן השר במשרד השיכון קיימת. כזכור, ההסכם הקואליציוני בין הליכוד וכחול לבן התיר מינוי של עד שמונה סגני שרים בכל גוש. בעוד מכסת הליכוד גדושה לעייפה, הרי שגנץ נמנע עד עתה ממינוי סגנים, ולו מחמת חוסר במועמדים. כמעט כל מי שהתייצב מאחוריו עם פירוק המפלגה המקורית כבר נושא בתואר שר, או במקרה של אסף זמיר – שר לשעבר.

אבל למרות החיזור המפתה ועל אף ניסיונותיו של הרמטכ"ל לשעבר וראש הממשלה החליפי בהווה להתקרב למגזר החרדי, הוא סירב אפילו לשמוע על הרעיון. אינו דומה סיור מלטף בעיריית בני ברק וצילום קבוצתי בחמ"ל הקורונה המקומי לסיבוב תקשורתי על גנץ חסר העקרונות שמכר עוד כיסא לחרדים בדיוק בתקופה כלכלית קשה שכזו. ניתן לדון את גנץ לכף זכות, שכן אפילו את תיק התיירות הפנוי הוא בחר לתת לשרה האסטרטגית המכהנת אורית פרקש הכהן ולא לצ'פר ח"כ נוסף.

הפתרון הבלתי צפוי הגיע מכיוונה של האחות הספרדית. דרעי הוא אולי הפוליטיקאי היחיד בישראל שמסוגל בחדא מחתא לשדרג תפקיד עציצי במקצת של סגן שר ממפלגתו לתפקיד נחשק של שר במשרד האוצר ושר השיכון, וגם לעשות זאת בתור חסד שיירשם לזכותו ביחסיו עם יהדות התורה… כך הפך איציק כהן, רגע לפני תום כהונתו הקצובה על ידי מועצת חכמי התורה, לשר נכבד ודו משרדי, בדיוק בשבוע בו מנכ"לית האוצר תופסת את מקומה בלשכת התעסוקה מאחורי שני בכירים אחרים במשרדה, החשב הכללי רוני חזקיהו וראש אגף תקציבים שאול מרידור.

פינוי תפקיד הסגן על ידי ש"ס מקבע את המצב בו ליצמן יוכל לשוב למשרד השיכון אך ורק כסגן שר, ובלבד ששובו יאושר בקודש פנימה, דבר שאינו מובן מאליו בימים טרופים אלו. ספק אם לתוצאה הסופית הזו פילל השר לשעבר כשיצא לקרב. לפני כ-2,300 שנה טבע פירוס מלך אפירוס את המשפט האלמותי "עוד ניצחון כזה ואבדנו". כפרפרזה לדבריו ניתן לקבוע, כי עוד הישג פוליטי שכזה וליצמן עשוי למצוא את עצמו בחזרה ברחוב אבן האזל, עם עודף שעות פנאי ללימוד בבית הכנסת בית ישראל הסמוך לביתו ולהעלאת זיכרונות במסעדת 'גולדיס' הסמוכה.

עונש קולקטיבי

כמה וכמה מהנציגים החרדים משתי המפלגות, שהאזינו לנאומו המהדהד של ח"כ ישראל אייכלר במהלך יום שני – לא ידעו את נפשם מזעם. מבלי לחזור על המלל הנרחב, הכרוך במשלים היסטוריים ובאפיזודות של השמדת עם ורדיפת היהדות, כדרכו משכבר של נציג חסידות בעלזא, נסכם בקצרה כי אי אלו קבוצות שוליים בציבור החרדי שמככבות לאחרונה שוב ושוב בתקשורת הכללית, ואשר בזכותן זכה הציבור החרדי כולו לתדמית של מפיצי מחלות, קיבלו חיזוק מסוים בדבריו.

מבלי לבקר את אייכלר, שמן הסתם נוהג כהכרעת רבותיו ונהרא נהרא ופשטיה, ספק אם ישנה חוכמה פוליטית באספקת נשק לאויבינו ובאמירת הדברים בפומבי. בבחירות הקרובות, וכפי שהדברים נראים הן קרובות מאוד, יהיו לא מעט שירכבו על גלי שנאת חרדים, וקהלים גדולים שבעבר נרתעו מתמיכה במפלגות סטייל לפיד ואיווט, עשויים לשנות את התמונה וליצור סחף גדול לכיוון הלא נכון.

למרבה הצער, שליטה על ההסתה התקשורתית אין לנו. צילומים מחתרתיים מאירועים קהילתיים ומשפחתיים מתפרסמים כמעט מדי ערב. ספק אם זו הייתה הסיבה המקורית לאסור את השימוש במכשירי סמארטפון בציבור החרדי, אך כדאי להוסיף אותה לרשימה. קלות הדעת בה כל זב חוטם מוצא את דרכו לפריים טיים באמצעות הדלפת צילומים משחירים, בלתי נסבלת.

מה שכן נתון בידינו – חשוב כפליים. אילו רק נקפיד לחומרא על כללי הזהירות והריחוק, על עטיית מסכות ושמירה על כללי הסגר, נוכל לצמצם דרסטית את אחוזי ההדבקה, וממילא למנוע גם את המראות הבלתי נעימים שמקבל הישראלי הממוצע מדי ערב על המסך. זאת מלבד הרווח העקיף של שמירה על חיי אדם, נימוק שלמרבה הצער נראה שאין בכוחו לשכנע כל יהודי שומר תומ"צ.

מצד שני, גם המצב המסתמן כעת, לפיו יוטל סגר על ערים ושכונות אדומות בלבד, בתנאים המוצעים בשלב זה – לא יכול לעבור לנציגות החרדית בגרון, ובצדק. זכות הדיבור לסגן השרה, אורי מקלב: "הרעיון הקיים הוא פוגעני מאוד ולא נוכל להסכים לו", פוסק מקלב, "נדרוש מנתניהו הבהרות. נכון, מגיע לו שכר שיחה נאה על כך שדיבר בזכות עולם התורה וסיפר שהוא לומד בכל שבת את פרשת השבוע, אבל רוה"מ צריך לדעת שעולם התורה לא מסתיים בלימוד הפרשה בשבת".

מקלב מדגיש כי "מדובר בעונש קולקטיבי קשה גם בפן החינוכי והרוחני וגם בפן הכלכלי, אנשים פושטים רגל, ההצעה הזו פשוט תחנוק אותם. זה נורא". עיקר הקצף יוצא על הרעיון האבסורדי למדי לחלק ערים מסוימות, למשל ירושלים, לפי שכונות. "זה בלתי אפשרי ופוגע בכולם, גם בתושבי השכונות הירוקות. בניגוד למגזר הכללי, אצלנו מוסדות החינוך הם לא בהכרח על בסיס שכונתי, ובכל הנוגע לתעסוקה הנזק כפול ומכופל. אם לא ייתנו למי שמתגורר באזור אדום לצאת לעבודתו, הוא עשוי לאבד אותה גם לטווח הרחוק".

בשורות המפלגות החרדיות יש מי שמהרהר ומערער על יציבותה של הקואליציה במקרה כזה. אם אכן יאושר סגר כולל ומוחלט על הערים והשכונות האדומות, כשברור לחלוטין לאיזו אוכלוסייה ההחלטה מכוונת, קשה לראות את ש"ס ויהדות התורה תומכות בממשלה. במקרה כזה, אייכלר עוד עשוי למצוא את עצמו בעמדת נושא הדגל…

הציפור של בנט

היות והוא מסתמן כמושב האחרון של הכנסת העשרים ושלוש, נפתח מושב החורף בסערה, כיאה לשמו. אין הכוונה לעוקצנותו של הנשיא ריבלין בנאומו וגם לא לחילופי המהלומות בין נתניהו ובנט בעקבות תמיכתו של האחרון בהצעת אי האמון של לפיד, ואפילו לא להתפטרותה בקול תרועה רמה של קרן טרנר, מנכ"לית משרד האוצר ששרדה בקושי חודשים אחדים, ואשר סיום תפקידה ניצב מעבר לאופק כבר כאשר התפטר שותפה משכבר הימים, ראש אגף התקציבים.

הסיפור החם באמת במערכת הפוליטית הוא שובה לשולחן של אופציית ממשלת המיעוט. ככל שמועד פיזור הכנסת מתקרב, בין אם יהיה זה בתאריך המוקדם של 23 בדצמבר, כך שהבחירות יתקיימו בין פורים ופסח, ובין אם הממשלה תשרוד את תקציב 2020 ותיפול ב31 במרץ 2021, או אז ייערכו הבחירות באמצע הקיץ, ברי לכולם כי ממשלת האחדות לא תוציא את ימיה.

לאזרח מן השורה, המורגל כבר קרוב לשנתיים בריטואל של צעדה לקלפי וקיום מצוות "ועשית ככל אשר יורוך", ההשלכות מצומצמות באופן יחסי, אבל למאה ועשרים המחוקקים, הליכה לבחירות עשויה גם לסמן את קיצה של קריירה פוליטית קצרה להחריד. הסקרים לא מנבאים טובות, ולפחות רבע מחברי הבית עשויים למצוא את עצמם מובטלים בקרוב. לא תזמון טוב בהתחשב במצבו של המשק הישראלי מוכה הקורונה.

לכן, אין להתפלא אם כמה וכמה מח"כי כחול לבן, פלוס נציגי סיעות דרך ארץ והעבודה, עשויים לשקול מחדש את עמדתם בשאלות הרות גורל כמו המשך כהונתו של השר ניסנקורן במשרד המשפטים או התנגדות לפגיעה במעמדו האיתן של היועמ"ש. כשפרנסתו של אדם מוטלת על הכף, הדבר עשוי להוביל לגמישות מה בדעותיו.

בעוד הספין של ממשלת מיעוט משמאל נופץ השבוע שוב, כשח"כ האוזר הבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים שהוא ושותפו יועז הנדל לא יחברו לקואליציה שכזו, הרי שדווקא האפשרות השנייה נשקלת ברצינות מחדש, כולל הסיכוי לפילוג אחר פילוג בשורות כחול לבן – שם מסתמנת חלוקה ברורה בין קבוצת התל אביבים, שדעותיהם מצויות מהמרכז ושמאלה ואשר הבולט שבהם הוא שר המשפטים, ובין כל השאר, בדגש על נציגי המגזר הדתי לאומי במפלגה, שמקומם הטבעי מצוי בגוש הימין-חרדים.

שאלת מפתח תהיה רצונו של בנט לחבור לקואליציה כזו, בה משקלם של חמשת המנדטים שברשותו עשוי להחזיר לו את משרדי הביטחון והמשפטים. מחד גיסא, הסקרים מנבאים לו יותר מעשרים מנדטים ומועמדות כמעט הגיונית להחליף את נתניהו בבלפור, מאידך, בנט כבר טעם טעמם של סקרים ונכווה. היטב זכורים לו תריסר ומעלה המנדטים שהובטחו לו לפני סיבוב הבחירות הראשון אשתקד, והתוצאה שהשאירה אותו מתחת אחוז החסימה. לולי שיגיונותיו של ליברמן, היו בנט ושקד שייכים כבר מזמן למועדון הז"לים הפוליטיים, ע"ע שמונת המנדטים של יפעת שאשא ביטון, שבן לילה היו ובן לילה אבדו.

כדי להשיג את עשרים המנדטים המיוחלים, יצטרך בנט לשמור על עמימות עד לבחירות בשורה ארוכה של שאלות, כולל השאלה האם ימליץ על נתניהו לראשות הממשלה, האם יחבור ללפיד ומה הוא מוכן לתת למפלגות החרדיות. כל תשובה לשאלות הללו תבריח ממנו מנדטים גם בלי הקשית המפורסמת של נתניהו. וכל זה מבלי שהזכרנו לרגע את סמוטריץ'. מצביעי מרכז רבים יחשבו פעמיים לפני שיצביעו לרשימה שהאחרון מככב בה. מנגד, הדחתו לא באה בחשבון, משום שהוא היחיד שעשוי לרוץ ברשימה דתית לאומית נפרדת ולנגוס לבנט כמה וכמה מנדטים מימין.

במצב דברים זה, בנט עשוי להצטרף לממשלת ימין אם זו תתאפשר, תמורת התיקים וההבטחות הנכונות. הוא יציג את עצמו כמי שגילה אחריות לאומית בעת משבר וגם יצוד ציפור אחת ביד, במקום השתיים שממתינות לו על העץ.

השארת תגובה