'מה נשתנה' הסוכות הזה?

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

אגדה מספרת ששאלו פעם את רבי צבי הירש ברלינר זצ"ל מפני מה שואלים הילדים את אביהם: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" רק בפסח ולא בסוכות, הרי גם בסוכות רואה הילד דברים משונים, פתאום עוזבים את הבית –דירת הקבע ואוכלים בסוכה-דירת העראי, גם זה משונה, א"כ מדוע לא שואל הבן גם בליל חג הסוכות את השאלה "מה נשתנה"?

השיב רבי צבי הירש, שבפסח כאשר הילד רואה את כל המשפחה מסובים לשולחן המפואר של ליל הסדר בשלוה, ומקיימים ביטויים לסמל את היותנו בני חורין הוא מתפלא! הרי דבר זה מנוגד כל כך להיסטוריה ולהווי היהודי של גלות ורדיפות ? ועל כן, הוא מיד שואל: "מה נשתנה"? כנגד זה בסוכות כשהוא רואה שעוזבים את דירת הקבע ויוצאים לדירת עראי, הרי זה דבר טבעי לעם היהודי המלא רדיפות וגלויות במשך ההיסטוריה שלו. ומשום כך אינו רואה בזה חידוש ולא מתעורר להקשות.

רעיון זה הוא המשותף לאושפיזין הבאים להתארח במשך שבעת ימי החג בסוכה. שהרי בשונה ל"מי שברך" שאנו עושים ליד ספר התורה בו אנו מזכירים את: אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון דוד ושלמה, הרי שבאושפיזין נמנה יוסף הצדיק בין שבעת המנהיגים, במקומו של שלמה המלך ומדוע?

כי המשותף לכל שבעת האישים הללו הוא שבתקופות מסוימות הם התמודדו עם בריחה ונדידה ממקום מגוריהם. הם עקרו בשלב כלשהו בחייהם מדירת קבע לדירת עראי, ומשום כך באים הם לבקרנו בשעה שאנו יוצאים לדירת העראי.

ראשון שבהם הלא הוא אברהם אבינו. שנצטווה ב"לך לך", ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ולאחרי זה לרדת מפני הרעב למצרים. וכמוהו יצחק שנודד לגרר בזמן הרעב. ויעקב אבינו שנמלט עשרים שנה לחרן מפני עשיו אחיו, ואחרי כן יורד למצרים עד פטירתו.

משה רבינו גם הוא נמלט למדין מפני חרב פרעה, ואח"כ מנהיג את ישראל יחד עם אהרון הכהן ארבעים שנה במדבר בארץ לא זרועה. יוסף הצדיק נמכר על ידי אחיו לישמעלים ולמדינים המורידים אותו למצרים ואף נעשה עבד בבית פוטיפר אשר שמו בבית הסוהר, עד שנעשה משנה למלך, ואחרון דוד המלך שנרדף בנעוריו ע"י שאול המלך ולעת זקנותו ברח מפני אבשלום בנו.

שבעת האושפיזין נדדו בתקופות מסוימות בחייהם והם כמו מבינים לליבנו שעה שאנו נודדים מדירת הקבע של כל השנה אל הדירה הארעית-הסוכה. הם מלמדים ומורים לנו כי זה דרכו של העם היהודי, לנדוד ממקום למקום, ולצאת לגלויות ארוכות. אך כמו שהם שבו אל ביתם והטביעו חותם נצחי, כך גם אנו בסופו של דבר הנדודים יביאו אותנו אל משכן קבע, אל עולם הנצח. האושפיזין הללו אינם באים לחזות בגלותינו אלא לתת לנו את הכוח, האמונה והתקוה ליום הגדול בו יתקע שופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בירושלים, ומשום כך שלמה המלך אינו ברשימה זו.

רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל-סניגורן של ישראל היה אומר על כך, לא די להסתפק באורחים שמימיים, בדמויות שאינן אוכלות ואינן שותות ואין קושי לארח אותן, יש להזמין לסוכה אורחים ממש. רבי לוי יצחק עצמו היה נוהג להזמין לסוכתו את עניי עירו ואת שולי החברה, ודווקא בהם התהדר באומרו: לעתיד לבוא כשארצה להיכנס בין הצדיקים לסוכת עורו של הלוויתן, חושש שאני שיבוא רבש"ע ויאמר לי: לוי יצחק, מה לך פה בין צדיקי עולם בסוכה זו? ואז יהיה לי פיתחון פה לומר: גם אני בסוכתי אירחתי פשוטי עם, אנא תנו לי גם עתה להיכנס לסוכה זו.

אחד הסיפורים המופלאים ביותר מובא על רבי פנחס מקוריץ זי"ע אשר לאחר פטירת הבעש"ט הקדוש, סירב לקבל על עצמו עול הנהגת הציבור ואף אלו אשר קיבלו הוראה מפורשת ממאורן של ישראל כי ישתו ממימיו סורבו על ידו.

כשהגיעו עוד משלחות חסידים, עמד רבי פנחס והתפלל לה' כי יסור חינו מעיני בני אדם, שכן חפץ הוא להיות 'בלתי לה' לבדו'. ובקשתו נענתה, עד כדי שהתנכרו אליו הרבים והיה מודה ומקלס לבורא על כך.

עם התקדש חג הסוכות תר רבי פנחס מקוריץ זצ"ל אחר אורחים לסוכתו, אך הם לא נענו לו כלל, כי עדיף להתארח אצל סנדלר עני ולאכול פת חרבה מליסב ליד מי שה' הסיר את חינו מעיני בני אדם… אך הוא לא נפל ברוחו כי ידע שיוכל להתעלות בזו הסעודה מה שלא יוכל להשיג בדברו עם בני אדם.

והנה הוא רואה כי האושפיזין הקדושים הגיעו לביתו ולא נכנסים לסוכתו. נענה ושאל בקול נשבר: מה פשעי ומה חטאתי? ונענה במה שנאמר בזוה"ק, שאין האושפיזין נכנסים לסוכה אשר אין בה אורחים… ומני אז הבין רבי פנחס מקוריץ זצ"ל כי כל השפע הרוחני תלוי בבריות שיהיו תלויים בו, ואי אפשר לזכות למדרגות בבדידות וקיבל עליו מאז את עול ההנהגה.

ומידי דברי בו בגודל הכנסת אורחים בסוכה אבקש להביא בזה מעשה אודות הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל.

בבית בריסק מספרים, כי בשנים שהיה ה"בית הלוי" סמוך בוואלוזי'ן אל שולחן חמיו רבי יצחק אפראן ז"ל, ארע יום אחד שילדו הפעוט חיימ'ל (מי שהתפרסם בשנים מאוחרות כהגר"ח מבריסק זצ"ל) נתקף במחלה אנושה והגיע עד שערי מות. הרופאים המומחים שהוזעקו אל עריסתו עמדו חדלי- אונים. כל המאמצים והתחבולות להציל את חייו לא הועילו. והנה הגיע אל הבית רבו של רבי יצחק אפראן, הוא הצדיק רבי משה מקוברין זי"ע, אשר נהג בבואו וואלוז'ינה להתאכסן במעונו של החסיד מקורבו. גם הפעם, בניגוד למצופה, לא החליף הצדיק ולא שינה את אכסנייתו – כאזהרת חז"ל – למרות מצבו הקשה של הינוקא. ולא עוד אלא מכיון ששמע את סיפור המאורע, הביע את רצונו שיערכו לו שם שולחן ולהסב לסעודה.

ויהי המה מסובין לסעודה, פתח הצדיק מקוברין וידרוש כדברים האלה: שנינו במסכת בבא בתרא שלהי פרק קמא "אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא", מהי אותה אבן טובה? הוא אומר: זו מדת הכנסת אורחים, כפי שהצטיין בה אברהם אבינו, היא היא אותה אבן טובה שנתלית בצוארו. "ובשעה שנפטר אברהם אבינו תלאה הקב"ה בגלגל חמה". זהו גלגל הזורח בכל מקום בעולם. כל אימת שיהודי מתעסק בהכנסת אורחים זכותיה דאברהם רחימא מסייעתו להיות החולה מתרפא באבן טובה זו שלו. ובזכות שבעל-הבית רבי יצחק טורח לכבודנו ומתעסק עכשיו בהכנסת אורחים, תעלה ארוכה לנכד חיימ'ל ומהרה ישלח לו רפואה מן השמים בזכות ה"אבן הטובה" ויתרפא. וכך כמובן היה.

האושפיזין הרוחניים בסוכה מלמדים אותנו את כוחו של העם היהודי, שאף על פי שאנו נודדים ומוכים, בסופה של דרך נגיע למשכן של קבע ולהשגים רוחניים וגשמיים. אך כדי לזכות לאור הגדול של האושפיזין ולברכתם, עלינו לפתוח את סוכתינו לאורחים פיזיים, שבזכותם נזכה לכל השפע שהקב"ה מעניק לנו.

יהי רצון שכשם שאנו מקיימים ישיבתנו בסוכה זו, כן נזכה לשנה הזאת לישב בסוכה של לוויתן.

והפורש סוכת שלום יפרוש עלינו סוכת רחמים, חיים ושלום.

השארת תגובה