לקראת בחירות: טרמאפ דוהר להצלחה

למזלו של טראמפ, התגלגלו לידיו בתוך שבועות אחדים כמה וכמה תמונות ניצחון איכותיות: החתימה על הסכם השלום הישראלי עם איחוד האמירויות ובחריין. גם ההסכם בין קוסובו לסרביה

טראמפ נואם
טראמפ נואם
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

פחות מחודשיים נותרו עד למועד הבחירות לנשיאות מעבר לים, והעימות בין הדמוקרטים לרפובליקנים מקצין מיום ליום. כמו ב-2016, אז העניקו הסקרים את היתרון להילארי קלינטון, הפעם הם נוטים חסד לג'ו ביידן האנמי וה'ישנוני'. בניגוד ל-2016, טראמפ קרוב הרבה יותר לסגור את הפער וגם הסוקרים כבר נשמרים מקביעות חד משמעיות באשר לסיכוייו של הנשיא המכהן לזכות בקדנציה שנייה.

למעשה, הגעתו של טראמפ להתמודדות מעמדת הנשיא המכהן פועלת לטובתו ולרעתו. לטובתו בכך שהוא כבר לא נתפס כאיום של ממש על הדמוקרטיה האמריקנית. האקסצנטריות הבוטה ומאפייני ההפחדה שליוו את הקמפיין הדמוקרטי בסיבוב הקודם – יתקשו להניע מצביעים הפעם. במשך 4 שנות כהונתו בבית הלבן טראמפ הוא אחד הנשיאים הבודדים שלא יצא למלחמה או למבצע צבאי של ממש, הוא הצליח לרשום הישגים לא רעים בכלכלה ובסך הכל קיים את מרבית הבטחות הבחירות. מאידך, גם ההתלהבות הרפובליקנית לחילופי שלטון שנרשמה אחרי שמונה שנות שלטונו של אובמה – כבר דעכה, ובצירוף השלכות משבר הקורונה ואובדן האמון במערכות השלטוניות, קיים החשש שתומכי הנשיא ימעטו להגיע לקלפי.

למזלו של טראמפ, התגלגלו לידיו בתוך שבועות אחדים כמה וכמה תמונות ניצחון איכותיות, כאלו שעשויות לסייע לו בקרב ה'בייס' השמרני ולשמור את בסיס כוחו. אחת כזו הייתה כמובן החתימה על הסכם השלום הישראלי עם איחוד האמירויות ובחריין. גם ההסכם בין קוסובו לסרביה, כולל הסעיף על העברת השגרירויות לירושלים, נחשב צעד בכיוון הנכון על ידי קרוב למאה מיליון אוונגליסטים אמריקניים, שנוהגים להצביע באופן מאסיבי ומהווים רוב ניכר במדינות ה'אדומות' המובהקות.

השבוע, ניצל טראמפ הזדמנות פז נוספת, עם פטירתה של שופטת בית המשפט העליון היהודייה רות ביידר גינסבורג, שהייתה ליברלית אקטיביסטית, אולי הקיצונית ביותר מבין תשעת השופטים המכהנים. הנשיא מיהר להודיע על מינוי מחליפה, השופטת השמרנית איימי קוני בארט, לקול מחאות הדמוקרטים שנזכרו באובמה המקרטע של הקדנציה השנייה, לאחר שאיבד את הרוב בסנאט ולא הצליח להעביר מינוי שופט לעליון כרצונו.

הדמוקרטים נתלים בטענה שהשמיעו אז הסנאטורים הרפובליקנים כנימוק להתנגדותם, ולפיה 'לא נהוג' למנות שופט בשנה האחרונה לכהונת הנשיא. האחרונים טוענים מנגד כי לא מדובר בנוהג מבוסס וכי בלאו הכי היו מטרפדים את המינוי בזמנו.

לטראמפ זהו המינוי השלישי לעליון, אחרי שמינה גם את השופטים ניל גורסץ' וברט קוואנו, ולראשונה מזה עשרות שנים נשבר המצב המאוזן יחסית של מעין תיקו בין הגושים, כששישה מבין שופטי העליון האמריקני יהיו מינויים שמרניים של נשיאים רפובליקניים (טראמפ, בוש ובוש האב), במה שעשוי להשליך גם על תוצאות ההצבעה בבחירות – אם וכאשר יתעוררו ערעורים או ויכוחים משפטיים על התוצאות המדויקות במדינות מתנדנדות או בעקבות אפשרות ההצבעה בדואר.

לסיום, נקודה קטנה להשוואה: בעוד בדמוקרטיה האמריקנית היציבה, ברור לכולם כי מי שאמור למנות את שופטי בית המשפט העליון הם נבחרי הציבור – הנשיא בהסכמת הסנאט. בדיקטטורה המקומית שלנו, לעומת זאת, ממשלה שלמה לא יכולה להעביר החלטות רק בגלל 'יועץ משפטי' שלא מתחשק לו לאשר איזה פרט. יחי ההבדל הקטן.

אבד חסיד

יום כיפור חלף עבר לו, ויחד עמו הסתיים הדד ליין המקורי שהובטח על ידי נציגי אגודת ישראל להחזרת המנדט לח"כ לשעבר אליהו ברוכי – ופתרון טרם נמצא. בדגל התורה הסכימו להאריך את המועד בעוד ימים אחדים, ולכל היותר עד לחול המועד, אבל המסר חד משמעי – לא נסכים לוותר על האצבע הנוספת בכנסת, רק בגלל התסביכים והסכסוכים הפנימיים של האגודאים.

לזכותה של הנציגות החסידית ייאמר, שגם שם אין מי שמתכוון לנצל את המצב ולחזור לימי ה60:40 העליזים, בהם נהגו להתעלם מטענות הקיפוח הליטאיות. באגודת ישראל מבינים היטב שהפעם האחריות עליהם ושהמצב הנתון לא יכול להימשך לאורך זמן. תרם לכך לא מעט האולטימטום הליטאי החד משמעי – אם לא יימצא פתרון במהרה, ישוב גם סגן שרת התחבורה אורי מקלב לכנסת, וישלח לפנסיה מוקדמת ומאולצת את ח"כ אליהו חסיד.

מבין שלל הרעיונות היצירתיים שהובאו כאן בהרחבה בשבוע שעבר, הכיוון המסתמן הוא חזרתו של ליצמן למשרד השיכון כסגן שר כשמעליו ימונה אחד השרים המכהנים – ככל הנראה שר החינוך יואב גלנט – בתפקיד השר בפועל. המתווה דומה למעשה לזה שנקט ליצמן למשך זמן מה במשרד הבריאות, אלא שהפעם נתניהו לא יוכל להחזיק את התיק, כדי להימנע מסוגיות משפטיות סבוכות בשל שלושת כתבי האישום שהוגשו נגדו.

למרבה הצער, במסגרת מגבלות החוק הנורבגי, כאשר מדובר באותו אדם הוא אינו יכול להתפטר פעמיים, כך שליצמן לא יוכל לממש שוב את החוק ולהחזיר את המנדט. במקרה כזה, לו ליצמן היה חוזר לכס השר עצמו, הוא היה יכול להתפטר מהכנסת שלא במסגרת הנורבגי ולפנות את מקומו בשנית לטובת ברוכי, אלא שבניגוד לשר – סגן שר אינו יכול להיות אזרח מן השורה, אלא אם עשה זאת במסגרת החוק הנורבגי (דוגמת מקלב ופרוש). משכך, ליצמן יידרש ככל הנראה להמשיך ולכהן גם בכנסת.

משכך, יישארו שתי אופציות על השולחן, ובשתיהן ח"כ אליהו חסיד יידרש לפנות את מקומו בכנסת. באפשרות הראשונה הוא יעשה זאת מרצון ויתפטר לטובת דגל התורה, ואילו באפשרות השנייה, כאמור, הוא יפונה באונס על ידי דגל, באמצעות חזרתו של מקלב לכנסת. לפי הלך הרוח הנוכחי בין הסיעות, נראה כי הפעם לשם שינוי הדברים יקרו בהסכמה ולא בהסלמה.

מי במגיפה

רוב מניין ובניין של הציבור החרדי הקפיד להתפלל ביום כיפור לפי הוראות משרד הבריאות, בקפסולות מצומצמות או תחת כיפת השמיים, במנייני מרפסות וחצרות או ביחידות, איש איש וגילו, מצבו הרפואי והאפשרויות שנצבו בפניו.

כמו תמיד, היה גם מי שבחרו להתחכם להנחיות, להתעלם מכללי הזהירות ולשחק בחיי אדם. למרבה הצער, בעידן הדיגיטלי, כל דבר מצולם וכל אירוע מתועד, והתמונות עשו את דרכן חיש למערכות העיתונות הכללית, שחגגה שוב בכותרות את 'ההדבקה החרדית'. כדי להיווכח כמה צביעות כרוכה בכותרות הללו, די לחפש בזכוכית מגדלת את ההשוואה המתבקשת בין מראות מוצ"ש – ערב יום כיפור ברחבת הכותל המערבי הריקה מאדם (כאשר מדי שנה פוקדים את הכותל בלילה זה מאות אלפים) לעומת רחבת הפגנות האנרכיסטים בבלפור, מדגרת קורונה עמוסה לעייפה.

צריך לומר ביושר ולהדגיש זאת שוב ושוב: בניגוד לגל הראשון, אחוז ההדבקה של המגזר החרדי מתוך כלל החולים בגל הנוכחי נמוך בכמחצית עד שני שליש. עדיין, כרבע מהבדיקות הנערכות בציבור שלנו חוזרות חיוביות והמספרים מפחידים.

יותר מחמש מאות איש נפטרו בישראל מקורונה רק בחודש האחרון, כשליש מכלל הנפטרים מהמחלה מאז פרוץ המגיפה. בעולם כולו חצה השבוע מספר המתים את המיליון, ועל פי אומדנים לא רשמיים המספר האמיתי גבוה בהרבה, בהתחשב במצב הטיפול והידע של מדינות עולם שלישי ובחוסר האמינות של דיווחים המגיעים ממערכות בריאות שונות, כמו סין או איראן.

על כן נחדד שוב: הקורונה היא מגיפה רצחנית, מהיותר מסוכנות שידעה האנושות. אחוזי התמותה שלה – בפרט בגילאים מבוגרים – חריגים לרעה. זו לא 'שפעת עם יחסי ציבור' ולא 'הפחדה של פוליטיקאים', זהו נגיף שאינו מבחין בין ליטאי לחסיד, בין אשכנזי לספרדי ובין מתפלל למפגין. ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

צביעות משפטית

בשולי הדברים, שר המשפטים אבי ניסנקורן, הידוע יותר בתפקידו כמגן הקדמי של עובדי מערכת המשפט, האשים השבוע את החרדים בתחלואה. לאחר מתקפה רבת על דבריו, התקפל ניסנקורן והצטדק באריכות.

"מאז ומתמיד אני מכבד כל אדם באשר הוא", הקדים השר, "אם לא הובנתי, התייחסתי לכך שמוקדי ההתפרצות לפני שבועיים היו בערים מסוימות וכעת הם בכל הארץ. חבל שיש מי שמנסים לעוות את כוונתי. הקורונה לא מבדילה בין מגזרים". ניסנקורן לא התאפק וגם הטיח בתוקפיו: "במקום לשסות ולפלג, כדאי שבערב יום הכיפורים נתמקד כולנו בשיתוף פעולה במאבק במשבר".

צבוע למדי מצדו של ניסנקורן, מי שניצב כחומה בצורה בתוך הממשלה בעד הזכות להפגין ולהידבק, להאשים את המגזר החרדי בחוסר אחריות. מה גם שאותו 'חופש הביטוי' שעומד להם למפגיני בלפור אמור לעמוד גם למבקריו של השר ניסנקורן. וכי יש איפה ואיפה בזכות הביקורת על פוליטיקאים?

אדוני השר, הציבור החרדי סיים להיות שטיח למרמס של כל מיני פוליטיקאים כושלים. לא נסתפק בהתנצלויות רופסות ובסיפורי 'דבריי הוצאו מהקשרם'. מי שמשמיץ ציבור שלם, מי שמתייג אותנו כמפיצי מחלות ומי שמפנה אלינו את האצבע המאשימה במקום לקחת אחריות על פעילותו האישית – יידרש להתנצל בפומבי, באותה במה ובאותו היקף בו נעשתה ההשמצה. ולא, אך מתבקש לקרוא לפוליטיקאים החרדים להציב אולטימטום חד צדדי בפני ראשי הממשלה, האותנטי והחלופי, או אנחנו או הוא.

השארת תגובה