הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומגיפת ה'קורונה'

רק 8 שנים לאחר פטירת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, מוכן הגר"צ וייספיש, ראש ישיבות הר"ן מקורבו במשך עשרות שנים, לספר לראשונה על גילוי אליהו הפלאי לו היה עד, בחדר הגרי"ש זצ"ל

הגר"צ וייספיש
הגר"צ וייספיש
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

בחודשים האחרונים, בצל מגפת הקורונה, ראינו שינויים מפליגים בין הקהילות השונות שונות, באשר ליחס לסכנה מהנגיף: יש קהילות שזיהו את הסכנה מההתחלה והורו על ריחוק מיידי, יש מגדולי ישראל שהורו להמשיך את הלימודים בחיידרים ובישיבות בישראל עד כמה שניתן, מאחר וגם ביטול תורה הוא קריטי, ועד עכשיו – רואים שינויים שונים בהוראות ביחס לקורונה בין הקהילות.

בחדרו בשכונת רמות בירושלים, יושב הגאון הרב צבי וייספיש, ראש הכוללים "ישיבות הר"ן" ותלמידו המובהק מזה עשרות שנים של מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שבתמוז חל יום השנה השמיני לפטירתו, ואומר כי אם הרב אלישיב היה חי איתנו כיום – לא היינו רואים שינויי הנהגה בין הקהילות. פסיקתו של הרב אלישיב נחשבה מוסכמת על הכל.

"כולם קיבלו את המרות שלו", אומר הרב וייספיש, "גם הליטאים, גם החסידים וגם הספרדים. הוא היה 'הפוסק האחרון', שאף אחד לא ערער על דבריו, ומה שהוא הורה לעשות – היה ברור לכולם. הנושא הזה של הקהילתיות, והפסיקות הציבוריות השונות, התחיל לאחר שהוא נפטר. פתאום נהיו יותר קהילות עם פסיקות שונות, וכל אחת מהן קצת התחילה להתגדר לעצמה.

"אני בטוח שאם הרב אלישיב היה חי איתנו היום, בזמן הקורונה, הכל היה ברור. אני משוכנע בכך שהוא היה עומד על הנקודה של 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' בכל תוקף, ועם זאת, היה יודע בדיוק מה לעשות כך שעולם התורה ימשיך לפרוח גם בתקופה הזו, ושאין שום סתירה בין העניינים. אבל לחלוטין אני משוכנע שהוא היה מחמיר מאד בעניין המגפה, דבר עליו אנחנו מצווים ב'ונשמרתם', ומזה היה נובע גם כל ההליך ההתנהגותי: איך צריך להתנהג ברחוב בזמן הזה, איך יתקיים מתווה הלימודים בישיבות וכו'. ברור לי שהוא היה עושה כל מה שאפשר לעשות כדי שעולם התורה ימשיך להתנהל, כמו שהוא תמיד אמר, ש'תורה מגנא ומצלא'. הוא גם היה מזכיר בודאי את הרמב"ם בהלכות תשובה, שאומר שאם רואים כזה דבר משונה, נראה לכל בחוש שזה יד ה', וצריך להתעורר ולעשות תשובה ולא להסתכל על זה כדבר טבעי או משהו כזה".

איך החל הקשר האישי ביניהם?

"זה סיפור ארוך ומאד מעניין. אנשים היום כבר לא כל כך זוכרים, אבל כשנבנתה שכונת רמות, הכוונה של ראש העיר דאז, טדי קולק, הייתה לחלן על ידי זה את ירושלים. הוא ראה שהציבור החרדי מתרבה מאד ורצה לעצור את הריבוי, וביקש להקים שכונות חדשות לחילונים. כך למשל, את שכונת ההיי-טק 'הר חוצבים', הוא הקים כדי שהיא תהיה מחיצה בין השכונות החרדיות, שהן לא יתפשטו, וגם רמות קמה כדי להיות שכונה חילונית. כזכור, היתה אז תקופה של 10 שנים, שאלפים היו באים מידי שבת לכביש רמות, כדי להפגין נגד חילולי השבת, וכנגדם היו הפגנות של חילונים. ואז מרן הסטייפלר, רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל, דוד של אשתי, קרא לחמי, הגאון רבי ראובן פיין זצ"ל, ראש ישיבת תורת ודעת, ואמר לו: חייבים להקים מקום של תורה בשכונת רמות".

רבי ראובן פיין, שהיה בתחילה ראש ישיבת "בית מאיר" בבני ברק, מונה לראש ישיבת תורה ודעת לאחר פטירתו של הגאון רבי אליהו חזן זצ"ל, ולאחר שמרן רבי יעקב קמינצקי, בפעם האחרונה בחייו בה הגיע לישראל, עלה לסטייפלר בכדי שישפיע על הרב פיין שיאות לקבל על עצמו את ראשות ישיבת תורה ודעת. בין השניים היה קשר אישי חזק. "כשחמי נפטר בארה"ב", מספר הרב וייספיש, "אחרי 11 שנים של מחלה, המטוס הגיע לישראל ב-7 בבוקר, ושאלנו את הרב שך אם לקיים את ההלוויה בצהריים, כך שלא יהיה ביטול תורה, והוא אמר: 'לא! כולם חייבים בכבודו', ואכן עשו את ההלוויה ב-11 בבוקר, והגיעו עשרות אלפים להלוויה".

ובחזרה לאותה ישיבה בין הסטייפלר לרב פיין. הרב וייספיש: "הסטייפלר קרא לחמי, בשנת תשמ"ב, ואמר שיש חילול ה' בשכונת רמות בירושלים, והוא מבקש לפתוח שם מקום תורה. חמי דיבר איתי, ואז פתחנו שם את כולל 'ישיבת הר"ן', כולל שנקרא על שם סבא רבה שלי, רבי נחום וייספיש משאדיק, צדיק וגאון נודע שגם מפורסם שזכה לגילוי אליהו וגילוי שכינה. גם הבנים שלו היו גדולי עולם, מבוני מאה שערים. רחוב בהר"ן המפורסם במאה שערים, זה על שם הסבא" (בהר"ן = בן הרב ר' נחום).

כשהרב וייספיש הקים בשכונת רמות את הכולל, הוא היה אז בתחילת שנות העשרים שלו. "הכולל התחיל בצריף, בשכונת רמות א'", הוא נזכר. "לכינוס היסוד הגיע לא אחר מאשר מרן רבי יעקב קמינצקי, אתו ניהלתי אז את סידור העניינים על מנת שחמי אכן יגיע לכהן כראש ישיבה בתורה ודעת. לכינוס אז הגיעו 3,000 איש, ור' יעקב נתן דפיקה על השולח ואמר: 'רמות זה סדום! אבל כעת, אולי בזכות ישיבת הר"ן, יהיה לשכונה הזאת זכות קיום'".

הכל התחיל בצריף קטן

הכולל, החל כאמור בצריף. "המצב היה אז בשכונה, כדי שתבין, שנשים חרדיות שהיו גרות בשכונת פולין הסמוכה, ורצו לרדת לרמות א' כדי לדבר בטלפון הציבורי, היו יורדות עם הבעלים, כי פחדו ללכת שם לבד, וחששו מהכלבים. הייתי למשל פוגש שם הרבה את ח"כ לעתיד אורי מקלב, שירד גם הוא לשם עם אשתו כדי שהיא תוכל לדבר בטלפון. התנכלו לנו מאד כל הזמן. העירייה שברה לנו את הצריף שבו למדנו. אני עצמי חטפתי מכה מהאלה של השוטרים, ובמשך שנתיים-שלוש כמעט ולא יכולתי להזיז את היד. באחת הפעמים גם עצרו אותי ל-12 שעות, מאחר והצריף כביכול בלי רישיון".

בכל אותה תקופה, בכל שאלה שעלתה, הרב וייספיש היה שואל את הסטייפלר לדעתו. "היו הרבה בעיות בשכונה, שאלות, איך מגשרים בינינו לחילונים? איך מקרבים אותם? כי הרי לא רצו אותנו בשכונה, וכל המהות של טדי קולק היתה לחסום את החרדים. ובכן, בפעם החמישית שבאתי להתייעץ עם הסטייפלר, הוא פתאום אמר לי: למה אתה מגיע אלי לבני ברק? יש במאה שערים אדם שקוראים לו ר' יוסף שלום אלישיב. הוא אדם גדול, גדול הדור. מהיום, כל שאלה שיש לך – תשאל אותו. תגיד לו שאני ביקשתי שהוא ייקח על עצמו את כל העול הרוחני של ישיבת הר"ן.

"כולנו בירושלים הכרנו את הרב אלישיב, אבל כעת גם היתה לי הוראה מפורשת מהסטייפלר שאלך אליו, ואכן כך התחלתי לעשות מאז. וקיבלתי על עצמי, שכל פעם, לפני שאני הולך לרב אלישיב לשאול – לטבול קודם במקווה. ובאמת, בכל פעם שהתעצלתי מללכת למקווה, בסוף לא הסתייע להיכנס אליו".

כלומר, במשך כ-30 שנה, בכל פעם שהיית הולך לרב אלישיב היית טובל במקווה?

"בהחלט, ממש כך. ובפעם הראשונה שנכנסתי, באתי לרב אלישיב ואמרתי לו שאני בא בשליחות הסטייפלר, שאמר לי שמהיום על פי הרב אלישיב יישק דבר בכל נושאי ישיבת הר"ן. זה היה פלאי, כי הרב אלישיב היה מנותק מכל הוויי העולם הזה. ומאז זכיתי בקביעות להיכנס לרב באופן רשמי בכל יום שישי, שעה וחצי לפני שבת. ובאופן לא רשמי, נכנסתי אליו כמעט כל יום".

על מה הייתה הפגישה הזו בכל יום שישי?

"זה התחיל כמובן מנושא הכולל, אבל בהמשך הפגישות האלו כבר נגעו בהכל. הוא היה שואל אותי מה אני אומר על זה ועל זה. כשהתחיל יסוד מפלגת 'דגל התורה', הוא והרב שך שלחו אותי לאופקים, לגייס את הרב משה גפני. הם חיפשו בנאדם שייקח את העול של דגל התורה עליו. נסענו אז לביתו והיינו שם במשך 3 שעות, וגפני לא רצה לקחת את זה על עצמו, לא רצה לעזוב הכולל שבראשו עמד. אז הלכנו למרא דאתרא, לרב שמשון פינקוס זצ"ל, ששאל גם הוא: איך אני אומר לו שייצא מהכולל? אז אמרנו לו: 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' והסברנו שזו הוראה של גדולי הדור. הבאנו איתנו אז את הרב פינקוס לגפני, ואז הוא הסכים לקחת את עול ההנהגה על עצמו, בתנאי שיהיה 'גדול עומד על גביו' ואז הוספנו את הרב רביץ ז"ל, וכך נוסדה דגל התורה. כשהתבקשתי על ידי הרב אלישיב לדבר באחד הכנסים הראשונים, בו השתתפו 40 איש בלבד, שאלתי את הרב על מה לדבר, אז הוא אמר לי: הנקודה העיקרית שצריכים לדבר עליה, היא שבני תורה צריכים שתהיה להם הנהגה נפרדת, הנהגה מיוחדת לבני תורה. זה לא בגדר מחלוקת או שררה וג'ובים, אלא הם צריכים להיות מוגדרים בפני עצמם.

"זכיתי לקרבה מיוחדת אצל הרב", הוא מספר, "ולא היה דבר שזזנו בו מהוראתו. אני ממש מתרגש כשאני מדבר עליו, הוא יהודי ששינה אצלי את כל המהות שלי. לראות כזה בן אדם, שאין לנו השגה בגדלות שלו, מזיז אצלך משהו ללא ספק. הרב אלישיב אמר על הסטייפלר שהיתה לו רוח הקודש, וגם הסטייפלר אמר אותו הדבר על הרב אלישיב".

לפני כמה שנים, הוציא הרב וייספיש את הספר "גדולה שימושה", ספר בן כ-800 עמודים ובו עובדות וסיפורים שראה מכלי ראשון אצל הרב אלישיב זצ"ל. הספר זכה להצלחה עצומה, נמכר בעשרות מהדורות ובכ-100,000 עותקים בעברית, ועוד למעלה מ-25,000 מהמהדורה באנגלית. בימים אלה מושלמת עריכתו של הספר לבני הנוער.

"הרב אלישיב אף פעם לא אהב שמספרים על גדולים ועל רבע'ס מופתים ומעשה'לך. הוא היה אומר: 'אלו חלומות שחלמו אחרים על אחרים'. לעתים אמר: אני לא יודע מה נכון ומה לא, וגם אם כן – מה עוזרים הסיפורים. כשסיפרתי לו על הסבא קדישא שלי, רבי נחום משאדיק, שכל המספידים שהספידו אותו אז, ביניהם ה'אמרי בינה' ועוד, דיברו על כך שהיה לו 'גילוי אליהו' קבוע בכותל, וגם 'גילוי אבות' בימי שישי, שאלתי אותו: האם אפשר להאמין לכאלה דברים? והוא אמר לי: בדרך כלל, לא צריך להאמין לסיפורים כאלה אלא רק על יחידים שביחידים, וכן, סביך היה מהיחידים שאפשר להאמין עליו את הדברים האלה".

היחסים בין הרב וייספיש למרן הרב אלישיב היו כה קרובים, עד כדי כך שכאשר הרב אלישיב היה חולה לעתים, וילדיו – מ"פחד המלכות" שהיה להם – פחדו לשאול אותו לשלומו, הם היו שולחים את הרב וייספיש לשאול אותו. "היו לו גינוני מלכות", מספר הרב וייספיש. "וגם לאכול היתה לו הנהגה. כשהייתי אצלו, הוא היה שותה כוס תה ואז אוכל תפוח, היה לו סדר קבוע. באחד מימי השישי, הוא ביקש שאעזור לו ללבוש את החלאט (קפוטה). כל כך התרגשתי מזה, שכאשר סייעתי לו – כמעט ושברתי לו את היד"…

לרב וייספיש יש עדות נדירה, על "גילוי אליהו" לו זכה הרב אלישיב. "אחרי שדיברנו פעם על גילוי אליהו, שאלתי בחיוך: הרב'ה ראה גילוי אליהו? והוא הרי היה איש אמת שאין כמוהו, אז הוא ענה ושאל: למאי נפקא מינה? אמרתי לו: אני סקרן. ושוב שאל: למאי נפקא מינה? ובסוף אמר לי: לא שואלים כאלה קושיות. הוא לא ענה בשלילה, וזה ברור וודאי שהוא זכה לזה. תמיד הייתי שואל אותו: איך אתה הולך לכל הסנדקאויות שמציעים לך? זה לא ביטול תורה? והוא אמר: מה זאת אומרת? אליהו הנביא הרי מגיע לשם!"

באחת הפעמים שהגיע אל הבית במאה שערים בימי שישי, זכה הרב וייספיש לראות בעצמו מחזה שלא ישכח כל חייו. הוא לא מוכן להרחיב על כך בפרטים (בספר הוא לא כתב על כך כלל), ומסכים לספר רק את זה: "בתו, הרבנית אויערבאך ע"ה, אשתו של רבי עזריאל שליט"א, היתה אשה גדולה מאד. זו פעם ראשונה שאני מספר את הסיפור הבא: הרבנית אויערבאך תמיד היתה מגיע לבית של הרב בימי שישי, אחרי שהרבנית נפטרה. היא ניהלה את כל הבית ובשישי עסקה בבישולים וסייעה לרב. באחד מימי השישי, כשבאתי בזמן הקבוע, היא אמרה לי באורח מאד יוצא דופן: הרב ביקש שאני אסגור את הדלת של חדרו, ושתיכנס עוד חצי שעה. זה היה מוזר, כי זה כבר היה שעה לפני שבת, ואני עוד צריך לחזור הביתה, ולא הבנתי מדוע נהג כך באותו יום שישי. ביראה ופחד, פתחתי הדלת כדי חרך צר, אולי 30 סנטימטר, ואז עפתי אחורה ממה שראיתי שם. זה היה מחזה נורא".

מה הרב ראה שם?

"אני לא יכול לומר יותר ממה שאמרתי, רק שהייתי בהלם".

כשהרבנית שמעה את המכה, הוא מספר, "היא שאלה מה קרה, אז אמרתי לה מה ראיתי, והיא לא נבהלה מזה. זה רק הראה לי על גדולתה. לסבי, ר' נחום, היה גילוי אליהו קבוע. פעם אחת הוא ביקש מבתו כוס תה, וכשהיא חזרה היא הביאה שתי כוסות. הוא שאל: למה שתיים? והיא אמרה: ראיתי פה עוד בן אדם! והוא מיד קפץ ואמר: זכית לראות את אליהו הנביא".

"בשבת אי אפשר היה להסתכל עליו"

הרב וייספיש מספר שמראה פניו של הרב אלישיב זצ"ל, בימי שישי, היה מיוחד במינו. "בערב שבת הפנים שלו היו נראים אחרת, הוא היה הולך למקווה בכל ערב שבת, ואחרי זה אי אפשר היה להסתכל עליו".

כשאנחנו שואלים על הקשר של הרב אלישיב עם יהדות התפוצות, אומר הרב וייספיש: "כשהגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל היה בחיים, הוא הורה לעשות מה שר' משה אומר. הוא מאד אחז ממנו, ופעם אף התבטא עליו כי 'ממשה ועד משה לא קם כמשה'. היתה תופעה מעניינת: הרבה מאד מראשי הישיבות בארה"ב היו רוצים להגיע לרב אלישיב, ומתקשרים אלי שאארגן פגישה. והם היו באים ומתייעצים אתו על שאלות חינוכיות כבדות משקל.

"פעם פנה אלי ראש כולל בבורו פארק, גאון עולם. היתה לו שאלה בהלכות עירובין והוא הפך את כל העולם, פנה לרבנים רבים, ולאף אחד לא היתה תשובה עבורו. לבסוף, הוא בא במיוחד לארץ, כי רצה לשאול את השאלה הזאת את הרב אלישיב. כאן צריך להזכיר שהרב אלישיב תמיד אחז שרוב השאלות ששואלים אותו, התשובות להן נמצאות במפורש במשנה ברורה ובשולחן ערוך, ואנשים סתם באים לשאול. אני, בכל מקרה, סידרתי לאותו רב פגישה. אמרתי לרב אלישיב שכל עולם התורה באמריקה רועש וגועש מהשאלה הזאת. הגיע הרב, ישב שם 5 דקות ושאל את השאלה, ואז הרב אלישיב הראה לו שיש לו טעות בדבר משנה, בהבנה שלה, והקושיה בכלל לא מתחילה. אותו רב, היה בהלם, לא הבין איך לא שם לב לכך. בכלל, היו מגיעים אליו דיינים רבים עם שאלות כבדות משקל, והוא היה מוכיח להם פעמים רבות שהשאלה בכלל לא מתחילה.

"לרב אלישיב גם היה קשר טוב עם הגאון רבי אברהם פאם זצ"ל, יו"ר מועצת גדולי התורה בארה"ב. לי גם היה אתו קשר מצוין, ממש הייתי כמו בנו. הוא מסר את הנפש למען ישיבת הר"ן, לאחר שהרב אלישיב, בצעד מאד יוצא דופן, הרים אליו טלפון וביקש ממנו שיעזור.. הרב אלישיב אמר לי שאומרים על הרב פאם שהוא 'החפץ חיים של אמריקה', והוא אכן ראוי לכינוי הזה. הרב פאם, למרות שעמד בראשות ישיבה משלו – ישיבת תורה ודעת, היה הולך איתי לנדיבים, לבית שלהם, כשהוא בן יותר מ-90. במשך השנים, הרב פאם הפנה דרכי הרבה שאלות לגרי"ש, שאל כל מיני שאלות על הנהגות של ישיבות וכוללים. למשל, איך צריך ללמוד בכוללים, על מה צריכים לעמוד, באיזו צורה ללמוד. וגם שאל לגבי 'זריקת' בחור מישיבה ובחורה מסמינר, מה הגדר של פיקוח נפש שמאפשר זריקה שלהם. הרב אלישיב אחז שלגבי בחורים ובחורות בגילאי ה-13-14, אלו לא רק שאלות חינוכיות אלא שאלות של פיקוח נפש. הוא אמר שהרבה מקומות זורקים בחור בשביל הכבוד שלהם, וה' ירחם. רק אם כלו כל הקיצים והבחור הזה מקלקל אחרים בפועל, רק אז הורה לזרוק אותו, וגם אז לדאוג לו למקום אחר. אבל אם רק לו עצמו יש ירידה רוחנית, אבל לא מקלקל אחרים – להשאיר".

הרב וייספיש מדבר בהתפעמות גם על כח ההתמדה המפורסם של הרב אלישיב. "מרן הרב שטינמן זצ"ל אמר שמהחפץ חיים לא היה אדם שלמד בצורה הזאת. שאלו: הרב מתכוון להתמדה שלו? אז הוא אמר: לא, מתמידים יש הרבה. אני מתכוון לכח הריכוז שלו, איך שהכל מת מסביב כשהוא לומד, ובזה הוא אחד בדור. בחצי שעה היומית שהרב היה מקבל קהל, לפעמים זה היה מגיע ל-350 שאלות. פעם עקבתי אחרי השאלות שנשאלו, וזה היה לא ייאמן: שאלה אחת עירובין, אחרת בהלכות עגונות ועוד שאלות בהלכות תפילה, שבת ויום טוב, וכל הנושאים יחד – בזמן שיא, ועוד לפני שהיו גומרים לשאול – כבר היה עונה.

"השקיעות שלו בלימוד, היתה בלתי נתפסת. כשאני הייתי בא אליו, כדי להפנות את תשומת לבו לכך שאני בחדר, הייתי מתחיל בלדפוק עם הנעליים על הרצפה, שיידע שהגעתי, אחרת הוא לא היה שומע ולא רואה. לפעמים חיכיתי זמן ארוך, ועדיין לא שם לב, ואז הייתי מזיז הכסא, ואם גם זה לא עזר, הייתי אומר: 'רבש"ע, תמחל לי על הביטול תורה שאני עושה לרבנו', והייתי מזיז את השולחן, עליו הוא למד. ואז תמיד הוא היה מגיב ואומר מיד: 'אוי!', כביכול אומר: עוד פעם באו לבטל אותי מהתורה.

"בפגישות עצמן, בכל כמה דקות הוא היה מסתכל על השעות. גם באמצע שבוע, כשהיו באים אליו עם שאלות דחופות לפיקוח נפש, והוא היה רואה שבאים להפריע לו באמצע הסדרים שלו, היה עונה, כמובן, אבל כשהאצבע שלו עוד מונחת על המקום בו אחז בגמרא, כאילו הוציאו אותו מחייו והוא רוצה מידית לחזור ללימוד.

"בשכונת מאה שערים, היכן שהרב היה גר, יש זבובים בלי סוף. זבובים. היה מדהים לראות איך כשבאמצע הלימוד היו זבובים עולים לו על היד ואז על המצח – וזה לא הזיז לו כלום. זה קרה פעם גם כאשר ישבתי לידו בעת שמסר ב'תפארת בחורים' את השיעור היומי שלו. הגיעו אליו זבובים, אבל הוא היה שקוע בספר. לציבור זה ממש הפריע להתרכז, ובאתי לסלק אותם ממנו, ואז כשהוא הרים את עיניו הוא נדהם לראות מולו יד, היד שלי כמובן, שבאה לסלק את הזבובים. הוא לא שם לב, היה שקוע.

"עניין אותי פעם לדעת איך הוא קם מהשינה, והוא הרי היה ישן 3 וחצי שעות בלילה בלבד. אז הייתי שם פעם בשעת הקימה שלו, וראיתי כיצד כשהיה קם, והוא כבר בן קרוב למאה, היה מעיף השמיכה מעליו, מתיישב, נועל את הנעליים ובמהירות אדירה נוטל ידיים, ממהר לנוחיות, מברך אשר יצר וברכת התורה, ואז רץ מיד אל הגמרא, בריצה שאני לא יודע אם חיילי קרב וספורטאים יכלו לרוץ בכזאת מהירות. וכל מה שתיארתי, ההכנות אחרי הקימה ללימוד, ארך ביחד לא יותר מ-3 וחצי דקות, בכזאת הסתערות. את הפנים והידיים היה שוטף כמה פעמים, כדי להיות ערני".

הרב וייספיש היה מעורב בזמנו בניסינות לפתירת סוגיית חילולי השבת של רשת הסופרמרקטים "שפע שוק", שהסעירה את הציבור החרדי לפני עשור וקצת, כאשר בעליה החליט על פתיחת רשת מזון אחרת שלו – am:pm – בעיצומה של שבת. "כשעלתה הסוגיה, באו ואמרו לנו שהבעלים מוכן לסגור חלק מהחנויות בשבת, והיו עסקנים שהגיעו אתו לפשרה שהוא יסגור 10 חנויות מתוך ה-30 שחיללו שבת, וכבר ואנשים חשבו שהמאבק לכבוד השבת הצליח. אבל אז הרב אמר: בחומש שלי כתוב שאפילו סניף אחד אסור לפתוח בשבת! בעניין חמור כזה מנהלים מלחמה עד הסוף, ולא הסכים לפשרה.

"גם כשהגיע נדון של 'מצעד התועבה', אז היו אדמו"רים שאחזו שלא למחות ולא לדבר על זה בכלל, הרב אמר: 'אצלי בחומש כתוב שצריכים למחות על זה'".

"אני לא ישן בלילות בגלל המצב"

מוסדות "ישיבת הר"ן", העומדים בראשות הרב וייספיש, התפתחו מאותם ימים ראשונים בצריף בשכונת רמות. היום, רשת הכוללים, מונה 18 סניפים, למעלה מ-1,000 אברכים, כמה ישיבות – לצעירים ובוגרים, תלמודי תורה, בית יעקב וסמינר, שקרוי על שם הרבנית אלישיב.

איך שורדים את תקופת הקורונה במוסדות שלכם? הרי אי אפשר לגייס כספים בחו"ל.

"הגרי"ש תמיד אמר לי: תיתן לאברכים את הכסף בזמן – יהיה לך. חוץ מזה, אמר לי, אתה מה-2-3 מוסדות תורניים הכי גדולים בארץ, וכשאתה נותן לאברכים כמה שצריך ובזמן – זה מחייב את המוסדות הקטנים, כי הם אומרים לעצמם: לרב פלוני יש פי מאה אברכים ממני, והוא משלם בזמן. ברור שזו תקופה לא פשוטה, בלילות אני לא ישן אלא מתקשר לנדיבים ובוכה על המצב. קרה עכשיו שצלצלו אלי כמה אנשים מארה"ב ואמרו: הרב, זה זמן של הכרת הטוב, למוסדות, שבזכות הלימוד שלהם הרווחנו כסף בימים הטובים. נכון, כעת הפסדנו עשרות ומאות מיליוני דולרים, אבל רואים שזה יד השם ואנחנו רוצים לתרום גם כעת. הם אנשים שראו את החברים שלהם שמתו על ימין ועל שמאל, והבינו ש'תורה מגנא ומצלא'".

בהקשר לזה, יש לו סיפור מעניין במיוחד. "אנחנו מצאצאי תלמידי הגאון מוילנא, שהיו קשורים בקבלה. ופעם אחת, כשהייתי בארה"ב, שקוע בחובות גדולים על הבניין לכולל בירושלים, הגיע אליי עשיר גדול ואמר: יש לי שני ילדים בלבד, והרופאים אמרו שלא ייוולד לנו עוד ילדים. אם אתה מביא לי הבטחה מהרב אלישיב שיהיה לנו עוד ילד, אני נותן סכום גדול מאד. הייתי כל כך לחוץ מהבניין, אז אמרתי לו: אני מבטיח לך בשם הרב אלישיב ובשם הגר"ח קניבסקי שיהיה לך בן בתוך שנה אם תיתן סכום גדול לבניין. הוא אמר לי: איך אתה יכול להבטיח? אז אמרתי לו: נעשה הסכם. תן לי על החשבון את הכסף, ואם לא ייוולד לך ילד בתוך השנה – אני אחזיר לך אותו. ואכן עשינו הסכם כזה. כשחזרתי לארץ, באתי לרב ואמרתי לו: 'רב'ה, לא היתה לי ברירה ועשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות'. כולם שם היו בתדהמה מהעזות שלי… סיפרתי לו שבפעם הראשונה והאחרונה בחיי הבטחתי לאחד מהנדיבים בן, ועוד בשם הרב אלישיב… הרב כעס עלי ושאל: איך אתה עושה כזה דבר? וזרק את הנייר עם ההסכם, שהבאתי לו לראות, על הרצפה. אמרתי לו: רב'ה, אני מבקש מחילה, אבל לא היתה לי ברירה. לא ישנתי כמה לילות לאחר מכן. אחרי חודשיים, אותו נדיב הודיע לי שהוא הגיע לארץ. אמרתי לרב אלישיב: הוא מגיע, ויהיה חילול השם אם הרב לא יבטיח. הוא הגיע בצהרים, כש-150 מחכים בחוץ, והכנסנו אותו, כדי לכבד אותו. הוא מתיישב ושואל את הרב אלישיב, מעשה גבירים: מה שלום הרב? ואז מיד אומר, בלי הקדמות נוספות: הרב הבטיח לי בן. אני עומד מאחורי הרב, מזיע, כמעט קיבלתי התקף לב, והרב אומר לו: לא הבטחתי, אני לא מתעסק בכאלה דברים, הרב ויספיש הבטיח לך – לך אליו.

"הוא המשיך ואמר: הבאתי את הכסף לרב וייספיש רק על מנת שיהיה לי בן. השיב הרב אלישיב: אני לא מתעסק עם הבטחות. ושוב אמר הנדיב: הרב וייספיש עשה לי כבוד והכניס אותי ראשון, אבל לא בשביל זה הבאתי את הכסף אלא בשביל ההבטחה לבן. ואז נהייתה שתיקה, הם יושבים כמה דקות ושניהם לא מדברים. בסוף הוא קם והגרי"ש אמר לו את המשפט הבא: 'הכסף שנותנים לישיבת הר"ן – זה יותר מהברכות שלי'. הנדיב ההוא עדיין לא היה רגוע. הוא היה פה שבעה ימים בארץ, ויום לפני שהוא חזר – אשתו התקשרה אליו וסיפרה שהיא בהריון…

"הייתי אז בן 27 בלבד, והוא ביקש ממני שאסע לארה"ב ואהיה הסנדק. אבל זה היה בזמן שרק פעם בשנתיים בני תורה שלא עשו צבא יכלו לצאת מהארץ, וזה בדיוק יצא בזמן היארצייט של הסבא רבי נחום, אז לא רציתי לוותר על זה, וחמי ר' ראובן פיין היה הסנדק.

"מאז, הרב פאם היה אומר לנדיבים, שהכסף שנותנים לישיבת הר"ן הוא יותר מהברכות של הרב אלישיב"…

אם היתה לך אפשרות לצאת רק פעם בשנתיים מהארץ, איך נעשה אז גיוס הכספים למוסדות?

"זה סיפור מעניין. בהתחלה באמת היו נותנים לרבנים לצאת פעם בשנתיים, כדי להרצות בישיבות בחו"ל, וכשהייתי צריך אישור לצאת יותר, הלכתי עם חמי, שהיה אז בארץ, לראש אכ"א (אגף כח אדם בצה"ל) דאז, שאמר לי: 'אתה חושב שאני טיפש? אתה נוסע להרצות? אני לא יודע שיש לך ישיבה ואתה נוסע להתרים? אני אפרסם את זה ואתה תשב בכלא! תשב ותלמד, מה אתה הולך לאסוף כסף עבור הישיבה?  או שאתה לא נוסע יותר ואתה מתגייס, או שאתה הולך לכלא'. סיפרתי על כך לגרי"ש, והוא אמר לי: לך להתגייס, ולא יקרה לך כלום, לא יגייסו אותך. באותו יום קראו לי לבאר יעקב, לבסיס הקליטה לצבא. עשו לי בדיקות דם. הם שאלו: לאיפה אתה מתאים. אמרתי: תראו, אם אני רואה דם – אני מתעלף על המקום, אז אמרו – אוקיי, אולי מתאים לך הרבנות. אמרתי להם: תעשו מה שאתם מבינים. קיבלתי כבר תעודת חוגר והכל, ואמרו לי: נהיה איתך בקשר, נודיע לך לאיפה אתה הולך. עד היום אני מחכה מהם לתשובה".

תגובה אחת
  1. מספר המתים
    במלחמות ישראל ובקורונה.
    מלחמת קדש-197 מתים.
    מלחמת ששת הימים-367 מתים
    מלחמת יום כיפור-2800 מתים
    מלחמת לבנון-670 מתים.
    האינתיפדה הראשונה והשניה 1100 מתים.

    הקורונה עד עכשו
    1260
    מתים

    תתעוררו.
    שימו מסכה
    ותפסיקו ללכת לחתונות של הדודה מעפולה והחבר מהקיבוץ.
    כאן אנחנו ההורגים את הקרובים שלנו.
    לא האוייב.!!!!!

    מספר המתים במלחמות ישראל ובקורונה. מלחמת קדש-197 מתים. מלחמת ששת הימים-367 מתים מלחמת יום כיפור-2800 מתים מלחמת לבנון-670 מתים. האינתיפדה הראשונה והשניה 1100 מתים. הקורונה עד עכשו 1260 מתים תתעוררו. שימו מסכה ותפסיקו ללכת לחתונות של הדודה מעפולה והחבר מהקיבוץ. כאן אנחנו ההורגים את הקרובים שלנו. לא האוייב.!!!!! בשעה
השארת תגובה