סוגרים את הצבא?

תזכורת לכמה נקודות פשוטות שנשכחו בתוך הסערה סביב המלחמה שמנהל מרן שר התורה שליט"א למען המשך לימוד התורה בעידן הקורונה

הגרח קנייבסקי בירושלים, צילום דוד זר (125)
הגרח קנייבסקי בירושלים, צילום דוד זר (125)
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

התקשורת הישראלית סערה אתמול סביב הוראתו של מרן שר התורה שליט"א, כי ישיבות גדולות הנמצאות בקפסולות לא יערכו בדיקות קורונה לבחורים, וזאת במטרה שלא להביא לבידוד של בחורים נוספים – דבר שמביא לקריסת הישיבות בזמן השיא – 'זמן אלול'.

אין ספק שההתייחסות הבסיסית לדיון בנושא, מצד מי שגדל על הערך העליון של לימוד התורה, רחוקה כמטחווי קשת מההתייחסות של אלו שלא זכו לכך. ברור גם, שהשקפת-העולם של מי שמכיר מקרוב את 'זמן אלול', משמעותו, והשפעתו יוצאת הדופן על אישיותו של כל בחור ישיבה באשר הוא – שונה באופן קיצוני, ממי שאינו מבין במה המדובר.

אבל בר מן דין, ישנם עוד כמה אמיתות פשוטות מאוד שנעלמו גם מעיניהם של 'אלו שלא זכו לכך':

ראשית, העובדה הבסיסית שמדובר בבחורים צעירים. כאלו שבהם גם אם קורה הידבקות – ברוב מוחלט של המקרים היא 'סבילה'. כלומר, אין כל חשש לחייהם של בחורי הישיבות עצמם, והשאלה בעיקרה היא שאלה 'מדינית' של עמידה בכללים ואינה שאלה 'בריאותית', – ודאי לא כזו שהיא סיבה לסגירת היכלי הישיבות על מנעול ובריח בעיצומו של חודש אלול.

שנית, העובדה שמדובר באופן נקודתי בבחורים שלא אמורים לצאת משערי הישיבות רק ב'עת נעילת שער' – מוצאי היום הקדוש, כשעד אז יש מספיק זמן כדי לוודא שבחורי הישיבות אינם יכולים להדביק בנגיף את בני הבית אליו הם שבים.

עד כאן אלו עובדות בסיסיות שאי ההתייחסות אליהן נובעת מבורות פשוטה. אבל יש נקודה חשובה נוספת ש'התפספסה' בדרך, לא מעט גם אצל הציבור התורני:

מדינת ישראל לא נמצאת היום במצב של סגר. כלומר, הממשלה, הציבור, והמערכות כולן, יוצאות מתוך הבנה שיש כמות מסוימת של נשאים-חולים-מונשמים-ונפטרים רח"ל, שהמדינה יכולה 'להכיל'. הסיבות לכך רבות ומגוונות מכדי לפורטן במסגרת קצרה זו, והן ערוכות במסמכים פנימיים של הדרג המקצועי-מדעי במשרד הבריאות, שעשו את דרכם לתל-התלפיות שברחוב רשב"ם, – מסמכים ששופכים-אור על צורת, דרכי, וסיבות ההתנהלות הנוכחית של משרד הבריאות והממשלה בכלל.

אבל הנקודה העיקרית ברורה: אנחנו לא נמצאים כעת במצב שבו עוצרים את העולם מלכת.

אם היינו ח"ו במצב כזה, אז יתכן שמלשכת-הגזית הייתה יוצאת הוראה אחרת. אבל אנחנו לא שם. ממש לא שם. כלומר, לצד זה שכולנו רוצים במיגור הנגיף, אנחנו יודעים שעד שנגיע לשם (אם נגיע) 'החיים צריכים להימשך'.

עכשיו השאלה נורא פשוטה: מה הם 'החיים'. הכלכלה? הבריאות? הפרנסה? התרבות?

התורה! – היא החיים!

'כי הם חיינו' זה לא שיר, 'והגית בו יומם ולילה' אינו ח"ו 'המלצה'. זוהי מציאות חיינו, מציאות בסיסית ומחייבת. 'תורתו אומנותו' אינו שם-קוד לפטור מגיוס לצבא, אלא מותג נעלה של יחידת-העילית של החיילים בצבא ה', המוסרים את נפשם וחייהם למענו, ומקיימים את העולם בתורתם. 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'.

הרי אף אחד לא מעלה על דעתו מצב כלשהו שבו הצבא 'יסגר', והציבור התורני לא יקבל מצב בו יש מי שמבקש למקם את ערך לימוד התורה כערך נחות מערך אחר כלשהו. כל אחד מאיתנו גדל על ההבנה הבסיסית שעם ישראל בלי תורה נמצא בסיכון גבוה בהרבה מאשר עם ישראל בלי צבא. לכן, קודם כל ולפני הכל – 'עולם התורה', ואם יש מספר נדבקים מסוים שמדינת-ישראל צריכה להכיל אלו קודם כל נדבקי עולם התורה. זאת כמובן לצד השמירה שאלו שנדבקו – אם נדבקו – לא יצאו ממתחם הישיבה ולא ידביקו אחרים.

אמיתות פשוטות אלו, ורבות אחרות, אולי היטשטשו אצל חלקים מאתנו בתוך הכאוס השורר, אבל ברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל היום, יש לנו אב זקן, מרן שר התורה שליט"א, שמורה לנו את הדרך הנכונה בה נלך, 'כי הם חיינו'.

השארת תגובה