ממשלה שכזו: ליצמן מתענג על העבר

ליצמן: "אצל ראש הממשלה הקודם תכננתי פעם לטוס לסין. ראה"מ שאל אותי האם אני יודע סינית, עניתי 'בוודאי'. הוא התפלא והקשה שוב 'מי לימד אותך את השפה הזו?' עניתי לו לאלתר, 'אתה אדוני, במשך שלוש שנים אתה מדבר איתנו בסינית…"

איבה מופגנת. ראשי הממשלה במליאה | צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת
איבה מופגנת. ראשי הממשלה במליאה | צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בצהרי שני השבוע, עת ניתן היה למשש את המתח באוויר במסדרונות הכנסת, כינס היו"ר ח"כ יריב לוין ישיבת נשיאות עם הסגנים. לוין הכין את סגניו לקראת הערב העמוס במליאה והדגיש את חשיבות העמידה בלוחות הזמנים, תוך שהוא מזכיר כי אם ההצבעה על חוק האוזר בקריאה שניה ושלישית תימשך ותסתיים רק לאחר חצות – הכנסת תתפזר מאליה ושום דבר לא יציל את המצב.

מי שהגיב לאלתר היה יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר, "לקחנו את האפשרות הזו בחשבון", הודיע, "אם יתעורר הצורך, נפנה לשר הפנים אריה דרעי ונבקש שיחיל את שעון החורף השנה כבר החל מה-25 באוגוסט", הוסיף, להנאת החברים.

בכלל, חברי הכנסת שפעו הומור ביממה המתוחה שבין ראשון לשני, בעיקר הוותיקים שבהם, אלו שאינם חוששים ליציבות כיסאותיהם במקרה של בחירות אמת. ח"כ טיבי הציע בישיבת ועדת הכספים להוסיף לחוק סייג הקובע שהרוטציה בין נתניהו לגנץ תכובד (נציגי הקואליציה התנגדו כמובן), ואילו ח"כ סמוטריץ' עשה בוועדה כמעשה פירון, כשפרץ בצחוק מתגלגל ולא הצליח להשלים קריאת טקסט מבית מדרשו של אהרן ברק.

רק הנציגים החרדים מיעטו לצחוק. עד הרגע האחרון היה החשש מוחשי – הליכה לבחירות פירושה סיום שנת 2020 ללא תקציב ומכה כלכלית קשה במיוחד לעולם התורה ולעמותות הרווחה. רק אחרי העברת החוק, כשעתיים לפני הדד ליין הסופי, הם יכלו לנשום לרווחה.

המתח הכללי התפרץ גם מעת לעת במליאה, כך למשל כאשר ח"כ זנדברג ממרץ האשימה את השרה אורלי לוי בגזענות, בשל סירובה לחבור לממשלה עם הרשימה המשותפת ועריקתה לגוש הימין. על פי התקנון ניתנת ללוי זכות התגובה רק לאחר ההצבעה, אולם היו"ר התורן, ח"כ משה ארבל, ניצל פרצה ייחודית של סעיף תקנוני המאפשר לשר מכהן להגיב 'בשם הממשלה' והעניק ללוי את זכות התגובה, במה שגרר קטטה מילולית רבתי.

אבל למרות השלמת החקיקה – הסיפור לא גמור. המשמעות הנסתרת של דחיית העברת התקציב במאה ועשרים יום, עד לסוף דצמבר, פלוס הוספת 11 מיליארד שקל לצורך חריגות תקציביות, משמעותה חוסר אמון מוחלט של הצדדים בסיכויים לגשר על הפערים ולהגיע להבנות. הנאום הלוחמני של גנץ והעוקץ שניטל ממנו על ידי נתניהו דקות אחדות קודם לכן – לא תרמו לחיזוק הקשר בין צמד ראשי הממשלה, והאיבה והניכור ניכרו היטב בעת ההצבעה עצמה, כשהשניים ישבו צמוד צמוד במליאה, בלי להחליף מילה או מבט, משל היו נתונים בקפסולות מבודדות.

בשורה התחתונה, ידו של נתניהו הייתה על העליונה. תקציב דו שנתי לא נראה באופק, כחול לבן לא קיבלה את מבוקשה להסדרת הפריטטיות בממשלה (מאחר ומספר שרי הליכוד גדול יותר, נדרשת החלטה ייחודית שתחשיב את משקלם של נציגי גוש כחול לבן כשוויוני), ראש הממשלה שמר לעצמו נקודת יציאה לבחירות במועד מאוחר יותר, בעוד ארבעה חודשים, ורק נושא המינויים נותר כשוט בידי ניסנקורן ושות'.

שלושה מינויים עומדים על הפרק – מפכ"ל, פרקליט המדינה ויועמ"ש. שני הראשונים מחכים לאיוש כבר זמן מה, האחד נתון תיאורטית בידי השר לביטחון פנים אמיר אוחנה (מינוי מפכ"ל), השני בידיו של מחזיק תיק המשפטים ותיק נוסף שנסגר בתזמון תמוה (מינוי פרקליט המדינה) והשלישי והחשוב מכולם – אביחי מנדלבליט צפוי לסיים את כהונתו בעוד כשנה ורבע, כך שהליכי בחירתו יתחילו רשמית בסוף הקיץ הבא, ומעשית כבר באמצע החורף.

למוד ניסיון, נתניהו – עם או בלי הצהרות ניגוד עניינים בחסות דינה זילבר – לא יאפשר הפעם מינויים שאינם לרוחו. העובדה שגם אלשיך וגם מנדלבליט באו מבית מדרשו – לא מרפה את ידיו, הפעם, כך משוכנע רוה"מ, הוא ישכיל לבחור פרקליטים עמידים, כאלה שאינם באים מתוך החונטה ואינם ניתנים לסחיטה על ידה. שניים ורבע מיליון מצביעי ימין תומכים בו לקראת קרב לא פשוט מול 'מגני החוק' מכחול לבן.

מי ישלוט בכסף?

הוספתם של אחד עשר מיליארד שקל לאין-תקציב הנוכחי, מיועדת לכסות שלל הוצאות ועלויות חריגות, מתוך נקודת הנחה שתקציב 2020 מונח על כרעי תרנגולת והסיכויים להעברתו נמוכים מסיכוייהם של נתניהו וטראמפ לחלוק פרס נובל לשלום. רק 400 מיליון שקל, פחות מארבעה אחוזים מהסכום הכולל, מיועדים להשלמת תקציב הישיבות, 600 מיליון נוספים צפויים לתקצב עמותות נוספות, ושאר הכסף יחולק לפי הצורך.

מצב דברים זה, הבעיר מחדש את הקרבות הפנימיים במשרד האוצר. מחד גיסא, אגף התקציבים בראשות שאול מרידור, ומאידך, החשב הכללי הפורש רוני חזקיהו שיסיים את תפקידו באוקטובר. כדי להבין את שורשי המחלוקת, מן הראוי להזכיר כי בשנה נטולת תקציב, מאבד אגף התקציבים באוצר את כוחו, ומי שמנהל את תקציב אחד חלקי שתים עשרה על בסיס חודשי הוא החשב הכללי. כעת, משנוספו לתפריט 11 מיליארד שקל, לוטשים אנשי אגף התקציבים את עיניהם ודורשים כי מאחר ומדובר בתקציב בפני עצמו, שאינו מתבסס על השנה הקודמת – הרי שמן הראוי שהוא ינוהל על ידיהם.

נתניהו רואה בראש האגף שאול מרידור יריב, הן בשל היותו מזוהה עם 'כחול לבן', הן בשל ה'ייחוס' (אביו הוא השר לשעבר דן מרידור) והן בגלל תחושתו של רוה"מ כי מרידור ואנשיו הם האחראים לשלל העיכובים בחלוקת מענקי הקורונה שקוממו עליו את התקשורת וחלקים מהציבור. לפיכך, שלא במפתיע, הציע ח"כ מיקי זוהר בועדת הכספים נטולת היו"ר המיתולוגי המחלים משה גפני, לסייג כי הכסף יחולק על ידי שר האוצר בהתבסס על המלצות החשב הכללי. נציגי הקואליציה התנגדו וההסתייגות נפלה.

הרציונל העומד מאחורי ההתנגדות, נובע מהצלחתו של מרידור לשכנע את הנציגות החרדית כי אם הכסף יינתן לניהול אנשיו, הרי שהם יוכלו להסדיר את הכספים המוגדרים כ'תמיכות', כולל תקציבי הישיבות ועמותות הרווחה, כפי שבסמכותם להגדיר בכל תקציב, לפי הספר. מנגד, כך לפי מרידור, אם החשב הכללי יהיה היד המכוונת, עשוי להיווצר מצב של גידול חריג בעלויות השוטפות, שייצור מחסור של 11 מיליארד שקל ויותר, או אז יידחו ה'תמיכות' לסוף הרשימה ושוב ייפגעו תקציבי עולם התורה.

במצב הדברים הנוכחי, בו ההסתייגות הופלה ובחוק לא נכתב באופן מפורש מי יהיה אחראי לניהול התקציב, צפויה ידם של התקציבאים להיות על העליונה. הן משום שכך משתמע מ'רוח הוועדה' שדחתה את ההסתייגות, והן משום שמדובר בתקציב חדש שאינו נשען על אשתקד.

לגמוז את גמזו

ביני לביני, נמשך הגל השני של מגפת הקורונה במלוא עוזו, מספר מקרי המוות בישראל מתקרב לאלף וקצב ההדבקה אמנם נשאר סטטי, אך אינו מראה כל רצון להתמתן. בצל העובדות הקשות, מנסה פרויקטור הקורונה, פרופ' רוני גמזו, למצוא שעירים נוחים לעזאזל, כאלה שניתן להקריב במסגרת המאבק בהדבקה הבלתי פוסקת.

במקום לצמצם את הפגנות האלפים בבלפור, המהוות כבר חודשיים מדגרת קורונה פוטנציאלית ומסוכנת, ולספוג את חמת זעמה של התקשורת ושלל יפי נפש, בחר גמזו להיטפל לנוסעים לאומן ולהיאבק בכל כוחו במנהג הברסלבי הנפוץ.

אילו היה גמזו מסתפק בקריאה שלא לנסוע לאומן, עוד היה ניתן לסלוח על כך ולקוות שאכן יצטמצמו ממדי הנסיעה, וגם אלו שיבחרו לטוס לאוקראינה, יעשו זאת תוך הקפדה מרבית על כללי ההיגיינה והזהירות. אולם גמזו נקט בצעד נוסף ומחוצף, כששלח מכתב מיוחד לנשיא האוקראיני ולודימיר זלנסקי ובו ציין כי "למרות הצעדים הקשים שננקטים על ידי הממשלה בישראל, שיעור החולים נותר גבוה, עם שכיחות גבוהה במיוחד של המחלה בקהילות חרדיות". גמזו ביקש מהנשיא למנוע את הגעתם של חסידי ברסלב לאומן וחולל מהומה.

הנציגות החרדית, ובעיקר החסידית, פצחה במחאה מתואמת ומוצדקת. שר הפנים ויו"ר ש"ס אריה דרעי זעם בישיבה בנוכחות נתניהו על גמזו וגער בו: "איך קראת לזה מסיבה? ישנתי שם עשר שנים בדירה בלי מקלחת", ואילו סגן שר החינוך מאיר פרוש הצהיר כי "אסור בשום פנים ואופן להסכים שאנשים המנותקים לאורח החיים שלנו ישלטו וירדו בנו".

אבל מי שלקח את הדברים צעד אחד קדימה, היה הבוס הקודם של גמזו במשרד הבריאות, שר השיכון יעקב ליצמן, שדרש לפטר את הפרויקטור באופן מיידי. לפי ליצמן, לא ייתכן שפקיד, רם דרג ככל שיהיה, ישלח על דעת עצמו מכתב שכזה לנשיא מדינה אחרת. ליצמן דרש מנתניהו אחת משתיים – התנצלות פומבית של גמזו או פיטוריו.

בשיחה עם ליצמן השבוע, הוא נזכר בגל הראשון, עת ספג ביקורות על החלטתו לסגור את השמים בפני טיסות מסין, ומאוחר יותר במזרח הרחוק. למעשה, אם משווים את הנתונים, מתברר ללא ספק כי ממשלת המעבר עם ליצמן כשר בריאות, נאבקה בקורונה בהצלחה כפולה ומכופלת מממשלת השיתוק הפריטטי הנוכחית.

כשהוא מתענג על העבר, נזכר ליצמן בסיפור 'סיני' נוסף, מהעבר הרחוק יותר. "אצל ראש הממשלה הקודם", סיפר, "תכננתי פעם לטוס לסין. רוה"מ שאל אותי האם אני יודע סינית, עניתי 'בוודאי'. הוא התפלא והקשה שוב 'מי לימד אותך את השפה הזו?' עניתי לו לאלתר, 'אתה אדוני, במשך שלוש שנים אתה מדבר איתנו בסינית…"

בנימה מעט יותר רצינית, מעלים הנציגים החרדים שלוש נקודות משמעותיות במיוחד לקראת הימים הנוראים. ראשית, בהתייחס לחסידי ברסלב המדוברים, חלקם הגדול כלל אינו מתגורר בערים החרדיות ואינו מהווה חלק מהמיינסטרים החרדי, לפיכך לא ניתן לכלול אותם בחששות שהוזכרו מפני התפשטות עודפת של המחלה ב'ערים אדומות'.

שנית, בשל החשש ההולך וגובר כי ברגע האחרון יוחלט על הטלת סגר כללי ברחבי הארץ בימי החגים, מתעוררת בעיה של ממש בעריכת מנייני התפילה, בפרט בחסידויות הגדולות ובמניינים הנודעים.

ואחרונה, בצל הדאגה לחסידי ברסלב ולמנהגם, חשוב לזכור גם כי רבבות חסידים מרחבי העולם נוהגים להגיע מדי שנה לשהות במחיצת רבותיהם בארץ הקודש במהלך ימי הרחמים והסליחות, שהרי רק לחלקם יש רבי חדש ומקומי שמשכנו בלונדון, למשל. במצב הנוכחי, מרביתם ייאלצו לוותר על המנהג השנתי הנוגע בציפור נפשם. למרבה הצער, בעיה זו ככל הנראה לא ניתנת לפתרון.

עשה לך רב

בשבועות האחרונים עסקנו במדור זה באריכות בהתמודדויות השונות ברחבי הארץ למשרות רבני ערים. השבוע אנו חושפים כאן לראשונה מהלך דרמטי ופורץ דרך בהובלתו של שר הדתות, הרב יעקב אביטן.

אחרי קדנציה רדומה במקצת, עם גניזתו הזמנית של איום הבחירות שבכוחו להשבית הליכים, מגלה השר הנוכחי יכולות בולדוזריות ומפרסם השבוע ברשומות שורה ארוכה במיוחד של ערים בהן נפתחים ההליכים למינוי רבנים.

למעשה, פרסום ברשומות הוא הצעד ההכרחי הראשון בדרך לפתיחת הליכי בחירת רב עיר, שאחריו נפתח תהליך ההתמודדות, מתמנים חברי הגוף הבוחר ובסופו של התהליך, אם וכאשר, זוכה העיר ברב. באופן נורמלי, נמשך ההליך כולו בין ארבעה לחמישה חודשים. אך לעיתים הוא עשוי להתמרח במשך שנים ארוכות.

כך או כך, הצעד הראשון וההכרחי נעשה השבוע בשורה ארוכה של ערים, ובהן תל אביב (למרות היותה זכאית באופן תיאורטי לשני רבנים, אשכנזי וספרדי, העביר ראש העיר רון חולדאי החלטת מועצה שתאפשר מינויו של רב אחד בלבד), בני עייש, גן יבנה, הרצליה, סביון, כפר סבא, רמת השרון, מטולה וקרית מלאכי. בהינתן ולפחות בחלקם ההליכים יתנהלו במהירות הדרושה, עשוי השר הנוכחי להכפיל את מספר מינויי קודמו בתפקיד כבר בתוך השנה הראשונה לכהונתו. שאפו.

השארת תגובה