תקציב: הצעת פשרה בין גנץ לנתניהו

מודל הפשרה שהוצע לגנץ: תקציב דו שנתי בממשלה – בכנסת רק 'חד שנתי' • גנץ יוכל לספר שעמד על שלו מבלי להירמס, נתניהו ישמור לעצמו את חלון ההזדמנויות

נתניהו וגנץ צילום קובי גדעון לעמ
נתניהו וגנץ צילום קובי גדעון לעמ

בקושי עשרים יום נותרו עד לפתיחתה של מערכת הבחירות, הרביעית בתוך שנתיים, אלא אם ראשי ממשלת ישראל יתעשתו ויגיעו ביניהם להסכמה מהירה על העברת התקציב. גם אז, יזדקקו צמד הבנימינים לחסדי שמים מרובים, בתפילה ששופטי בג"ץ לא יסכלו את חוק האוזר-הנדל להארכת מועד העברת התקציב בכנסת, שכן העברה בשלוש קריאות של תקציב מלא מלא בזמן שנשאר – הופכת להיות משימה כמעט בלתי אפשרית.

על אף הקנאות הדתית שמפגינים שני הצדדים בדרישתם המקצועית, איך לא, להעביר תקציב חד-שנתי או דו-שנתי, כל טירון במערכת הפוליטית יודע לתרגם את הסיבות האמיתיות לעקשנות – נתניהו מעוניין לשמר פתח יציאה במרץ הקרוב, אם תקציב 2021 לא יעבור עד סוף החודש ואז יתאפשר לו ללכת לבחירות, מבלי לתת לגנץ את המעון אפוף ההפגנות בבלפור. מנגד, גנץ מעוניין למנוע בדיוק את התרחיש הזה. זה כל הסיפור.

לשני הצדדים אין מה להרוויח מבחירות, שניהם גם יודעים זה את מצבו של זה. כמו במשל המפורסם, השאלה היא מי מהם משוכנע שהוא עצמו יאבד רק עין אחת – בזמן שהשני יתעוור לחלוטין. כך נכנס לתמונה שיקול אחר, לא שאלת הרווח בבחירות עומדת על הפרק, כי אם שאלת ההפסד, ובשאלה הזו – רק לגנץ יש מה להפסיד.

נתניהו משוכנע – ובמידת מה בצדק – שבכל קונסטלציה שלא תהיה, גוש מרכז-שמאל לא יוכל להרכיב ממשלה נטולת ליכוד. לדעתו, גם אם גוש הימין יספור בסוף היום פחות משישים אצבעות, יהיו מספיק טהרנים במרכז הפוליטי שיימנעו מלשבת בממשלה המתבססת על אצבעות הרשימה המשותפת, ע"ע תקדים סיעת 'דרך ארץ'. מצד שני, על אף הקרע המתגבר מיום ליום מול בנט ושות', ביבי מאמין שברגע האמת ימינה תחבור לגוש בראשותו, בפרט אם נפתלי ישוב לטלפון האדום ולמשרד בקריה. הנסיקה של ימינה והעובדה שעד עכשיו גוש הימין-חרדים מקבל לפחות 61 בכל הסקרים – נותנות לרוה"מ אפילו סיבה לאופטימיות קלה.

אצל גנץ הסיפור שונה לחלוטין. עם איזנקוט שנושף בעורפו ואשכנזי שמתמרן לצדו, מצוי הרמטכ"ל העשרים של ישראל כמעט בבידוד פוליטי, משל היה רפי פרץ. ב'יש עתיד' הוא ייקלט לכל היותר כגלגל שלישי, חיבור עם בנט וליברמן נראה כמעט בלתי אפשרי ובקלפי מצבו שחור יותר מדגל בכיכר פריז הירושלמית. בקצב איבוד המנדטים הנוכחי הוא עוד עשוי להישאר במינוס. בעבור גנץ, הליכה לקלפי משמעותה כמעט בוודאות פרישה מהחיים הפוליטיים בסגנון אבי גבאי ושאול מופז.

לכן, במערכת הפוליטית משוכנעים למדי שבסופו של דבר תימצא הנוסחה הגואלת. משהו שלא ישפיל את כחול לבן אבל גם לא ייתן לה את מבוקשה. מכיוון שגנץ מצהיר – לפחות כלפי חוץ – שהדרישה לתקציב דו שנתי מבוססת על נימוק מקצועי של צורך ביציבות כלכלית ועמידה בהסכם הקואליציוני, הוצעה השבוע פשרה שעשויה לפתור את הפלונטר.

מודל הפשרה שהוצע לגנץ מדבר על העברה בממשלה של תקציב דו שנתי, אבל בשלב החקיקה בכנסת יסתפקו בהעברת תקציב 2020 בלבד. גנץ יוכל לספר לכולם שהשיג יציבות במשק ועמד על שלו מבלי להירמס, נתניהו ישמור לעצמו את חלון ההזדמנויות המיוחל במרץ הקרוב, ונציגי ועדת הבחירות המותשים יוכלו לנשום לרווחה, לעת עתה.

אבל כמו כל הצעה טובה, דווקא בליכוד יש מי שסבור שעדיף לצאת לבחירות עכשיו ולטרפד את הפשרה. לטענת אותם גורמים, למרות המצב הכלכלי הנוכחי, לנתניהו עדיף להתמודד בקלפי מיד לאחר החגים ולא בסוף החורף, ושני נימוקים בידם.

ראשית, הפגנות העצמאים שהפכו למחאת שמאל 'עממית' ואלימה במיוחד – משחקות לטובת רוה"מ. הימין נמשך מאז ומעולם להזדהות עם ה'נרדף' ואין כמו נתניהו ביכולת לתרגם איומים – גם בשמות פיקטיביים – למנדטים. עד החורף, המחאה כנראה תדעך ובמקומה עשוי לצוץ שבר כלכלי גדול באמת שישאיר ימנים רבים ומאוכזבים בבית, לפחות את אלו מהם שיעמדו בתשלומי המשכנתא ויישארו עם קורת גג לראשם.

שנית, נכון לשלב זה, לא נצפה מעבר לאופק כוכב שמאיים לגרוף את קולות המרכז. שחקן חדש שיוביל איזו מפלגת שולמנים ויהווה נעלם פוליטי בלתי ידוע בין הגושים. בחירות בזק יחסלו כמעט בוודאות את הסיכוי למועמד אפשרי שכזה להיערך מבעוד מועד (אם כי תקדים הגמלאים מלמד שגם ביום הבחירות עצמו יתכן טרנד לא צפוי), בחירות בחורף עשויות לטרוף את הקלפים עבור נתניהו, באופן בלתי רצוי. תשאלו את איזנקוט.

עולם התורה תחילה

אם משחק המוחות שתואר כאן עד כה לא מספיק, כדאי לצרף לפאזל גם את הסיעות החרדיות. במהלך החודש האחרון איבדו שני הצדדים נקודות אצל דרעי, גפני וליצמן, והאחרונים רואים כעת לנגד עיניהם קודם כל את האינטרס החרדי לבדו – כשהם משוחררים מכל מחויבות גושית, קואליציונית או מבוססת החתמות עבר.

וכשמדברים על אינטרס חרדי, כאילו לא השתנה כלום בשבעים השנים האחרונות, מדברים קודם כל על עולם התורה ובשני היבטים – תקציבית וחוקית. המפלגות החרדיות לא יאפשרו – ככל שהדבר תלוי בהן – הליכה לבחירות לפני ששני הנושאים יוסדרו, הן תקציב שייתן לישיבות אוויר לנשימה לפחות לחודשים הקרובים, והן חוק גיוס שיסיים את הסאגה הבלתי נגמרת אחת ולתמיד, ולמצער, עד להתערבות הבאה של בג"ץ.

למרבה הצער, הנציגים החרדים, כואבים עדיין את מלכודת סמוטריץ' וההצעה המפוקפקת להקמת ועדת בדיקה לניגודי עניינים אצל שופטים, צפויים שלא לתמוך השבוע בהצעתה של חברתו למפלגה, איילת שקד, להעברת פסקת התגברות. פסקה כזו היא אמנם חלומם העתיק של נציגינו ובכוחה למנוע כל הפרעה עתידית של בג"ץ לעולם התורה, אבל הח"כים החרדים מנוסים מספיק כדי לבצע ספירת מלאי ולגלות שהחוק לא יכול לעבור בכל מקרה.

סגן שרת התחבורה, אורי מקלב, משרטט בנחרצות את הקווים האדומים של יהדות התורה: "לא ניתן להפיל את הממשלה על תקציב 2021. ככל שזה תלוי בנו – נעשה הכל באופן אקטיבי כדי לוודא שזה לא יוביל לבחירות". מקלב מבהיר כי "על אף שאנחנו חושבים שהדבר הנכון הוא תקציב חד שנתי, לא על זה הולכים לבחירות ובכל מקרה – צריך להעביר תקציב מהר".

גנץ יכול אולי לשאוב מעט עידוד מהדברים, מתוך הבנה שהשותפים הטבעיים של נתניהו עשויים לעמוד דווקא לצדו ולכפות על רוה"מ להעביר תקציב דו-שנתי, אבל גם הוא יודע שכאשר מדובר בהישרדות פוליטית – נתניהו לא דופק חשבון לאיש.

עשה לך רב

בשבוע שעבר התפרסמה כאן, ב'קו עיתונות', רשימת ארוכה של ערים נטולות רבנים. בקדנציה שעברה, מסיבות שונות ומשונות, לא הצליחה ש"ס (המחזיקה במשרד הדתות, המפתח הנדרש לכל מינוי רב עיר) לקדם די והותר מינויים בגזרה זו. הפעם, דרעי החליט ללכת על כל הקופה. הן לשם כך יובא שר חדש ורענן.

לזכותה של ש"ס צריך להדגיש כי מתוך חמש שנות החזקתה במשרד הדתות, כמחציתן היו תקופת בחירות לרשויות המקומיות ולכנסת (כחצי שנה לפני הבחירות לרשויות המקומיות כבר יצאה הנחיה משפטית שמנעה קידום הליכי בחירות לרבני ערים). בזמן שנותר, הספיקה המפלגה למנות רבנים בחמש ערים – מעלות, טבריה, בת ים, נשר ומבשרת ציון.

חשוב לומר, מינוי רבני ערים אינו איוש תפקידים גרידא, בערים רבות ברחבי הארץ תפקיד הרב מהווה עוגן משמעותי לרוחניות השוכנת בה. חוסר רב משמעותו היעדר כתובת הלכתית לציבור מסורתי וגם דתי גדול, שנאלץ לעיתים לפתוח לעצמו צהר בשדות זרים.

בתקופה הקרובה, ננסה לעקוב כאן מקרוב אחרי ההתפתחויות השונות בהקשר זה, לשרטט את מפות המועמדים השונים וסיכוייהם בערים ברחבי הארץ. חשוב להדגיש: אין בשורות הללו משום דירוג תורני כזה או אחר ואין כאן כל ניסיון להצביע על מעמדו הרוחני של מועמד אחד על פני משנהו. רק ניתוח פוליטי קר של סיכויים, סיכונים וסיבוכים אפשריים.

העיר הנחשבת ביותר בה צפוי ההליך להתנהל בצורה חלקה למדי היא דווקא חיפה. היתרון המובנה ממנו נהנים בכרמל מבוסס על העובדה שבעיר צפויים להתמנות שני רבנים – אשכנזי וספרדי, מה שצפוי להעלים את המתח העדתי מהליך הבחירות הסבוך גם כך. על זאת יש להוסיף את העובדה שראש העיר, עינת קליש-רותם, מכירה טובה לאנשי 'דגל התורה' המקומיים והארציים שהיו פקטור משמעותי בניצחונה, ושלא כראשי ערים אחרות, היא גם משיבה טובה תחת טובה.

מאחר ומינוי רב הוא הליך משותף למשרד הדתות ולראש העיר, כל שנדרש הוא הסכמה בין נציגי דגל התורה ואנשי ש"ס על זהות הרבנים, כשהאחד אינו מתערב לרעהו. בגזרה הספרדית מחכים הכל למוצא פיו של הראב"ד הגאון רבי אברהם שלוש, בנו של רב העיר המנוח. לכולם ברור שאם יבחר הרב שלוש להתמודד – איש לא יעמוד בדרכו. אם מסיבה כזו הוא אחרת הוא יבחר להימנע מכך, צפויים להתמודד על התפקיד הנכבד הגאון רבי אליהו אילוז, רבה של אור עקיבא והגאון רבי דוד אבוחצירא, נכדו של הבאבא חאקי זיע"א ורב שכונה בעיר.

בגזרה האשכנזית המצב סבוך מעט יותר, מאחר ואין עדיין מועמד מוביל ומוסכם. עם זאת, שמו של הגאון רבי רפאל מנת, איש רב פעלים מזכרון יעקב, מוזכר כמועמד רצוי ומקובל באזור הצפון. גם שמו של הגאון רבי משה חיים לאו מנתניה עלה, אך הרב עצמו נוטה להימנע מהתמודדות כזו, וגם ב'דגל התורה' לא נלהבים מהצבתו, מאחר והוא מזוהה יותר עם הציבור החסידי.

מחיפה להרצליה, שם קיים תקן לרב בודד – עליו צפוי מאבק חריף במיוחד. מחד גיסא, ראש העיר משה פדלון וכמוהו גם במשרד הדתות צפויים לתמוך ברב ספרדי דווקא. מאידך, דגל התורה טוענת ל'חזקה' בת שישים ושש שנים – בהן כיהן בעיר הגרי"י יעקובוביץ' זצ"ל, ליטאי מובהק. מי שמסתמן כמועמד המוביל לעת עתה הוא הגאון רבי יעקב נקי, רב שכונה הנחשב פעיל מאוד בעיר ומקורב גם לחסידות חב"ד. גם רבה של אלעד, הגאון רבי מרדכי מלכה – נושא את עיניו לצפון מערב, אך סיכוייו קלושים למדי.

הגר"מ מלכה גם צפוי לאבד את אחד מתפקידיו הנוכחיים, כמ"מ רבה של ראש העין, הגאון רבי עזריה בסיס זצ"ל – מה שיאפשר לו להתמקד בהתמודדות עם האתגרים הלא פשוטים עמם הוא מתמודד בתקופה האחרונה בעירו אלעד.

מי שמוביל כרגע את ההתמודדות על הירושה בראש העין, הוא בנו של הגר"ע בסיס זצ"ל, המסתייע בצוואה מפורשת שהותיר אביו – כולל מכתבים אישיים שהפנה טרם פטירתו למרן הראשל"צ הגר"י יוסף וליו"ר ש"ס השר דרעי – ובקשריו הענפים והברוכים עם כלל הקהילות החרדיות בעיר. אמנם, בדרכו לרבנות ייאלץ הגאון רבי יחיאל בסיס לגבור על אינטרסים מקומיים שונים, אך באופן יחסי לערים אחרות – דרכו סלולה למשרה הרמה.

איווט המעוות

אחרי שתקוותיו להקמת ממשלה נטולת חרדים נמוגו – ממשיך איווט ליברמן להוביל בגאון את דגל ההסתה ושנאת אחים. השבוע, לאחר שפורסם כי הממשלה תאפשר לשישה עשר אלף תושבי חו"ל להגיע ללימודים בארץ, במתווה מוסכם שיבטיח מניעת הפצה של נגיף הקורונה, מיהר יו"ר ישראל ביתנו לתקוף בחמת זעם, גם אם היא לוקה באי אלו אי דיוקים…

"אסור לאפשר את כניסתם לארץ של 16,000 תלמידי ישיבה מחו"ל לישראל", זעק הליברמן, "כפי שהתרעתי, הכנסתם ארצה היא לקיחת סיכון מיותר שיעלה את התחלואה. אסור לקבל החלטות בגלל שיקולים פוליטיים וכניעה של ביבי וגנץ למפלגות החרדיות".

במפתיע, מי שנזעק להגן על הציבור החרדי, היה שר הבריאות יולי יואל אדלשטיין, "הגיעו לי מים עד נפש בכל השנאה של החרדים…" כך אדלשטיין, "אני פותח, אחרי חודשיים של דיונים, את האפשרות למוסדות להביא תלמידים מחו"ל, כשיש אפשרות לעשות להם בידוד בפנימיות וכדומה. מדובר על תוכנית מסע, תוכנית נעלה, סטודנטים בכל האוניברסיטאות, ישיבות הסדר וגם אברכים בישיבות", הסביר השר.

אבל אדלשטיין ממשיך, חד מתמיד: "קיבלתי ברכות על הצעד מאנשים רבים, כולל יו"ר הסוכנות היהודית למשל, עם הודעות על כך ש'הצלתי את הציונות'. למחרת אני פותח את העיתונים ומגלה שמדובר ב-'16 אלף אברכים' שייכנסו בדרישת דרעי וליצמן… פשוט נמאס לי מזה. זו אנטישמיות לשמה, זה ממש מריח לי ש'היהודים האלה מפיצים מחלות', אין לי שום הסבר אחר".

בצהרי שני נחשפו המספרים המדויקים, באדיבות ישי כהן, מעורכי אתר 'כיכר השבת'. רק כ-6,500 מתוך כלל התלמידים המדוברים, בקושי שליש, שייכים לציבור החרדי. כל השאר הם סטודנטים או תלמידי תיכון המגיעים לישראל במסגרות שונות של לימוד ועידוד עלייה. חשבתם שליברמן יתנצל על דברי ההסתה הגסים, או לחילופין, יתבע למנוע גם את כניסתם לישראל של אלפי התלמידים שאינם חרדים? הצחקתם את מולדובה.

השארת תגובה