מצוקה: ענף המזון בבני ברק

צפריר ביטון, בעלים של רשת חנויות 'ביסלה' מספר על הקשיים העוברים על הקמעונאים בכלל ועל ענף המזון בפרט: "אפשר להפסיד כסף יום, יומיים, שבוע, מקסימום חודש. אנחנו כבר ארבעה חודשים בתוך המצוקה הזו"

ביסלה
ביסלה
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

צפריר ביטון, בעל רשת החנויות 'ביסלה', מספר: "המצב כעת הוא באמת קשה. גם לפני הקורונה היו הרבה עסקים שמצבם הכלכלי לא היה טוב. אבל עכשיו רבים מהעסקים נמצאים לפני סגירה. אני מכיר כמה עסקים שנמצאים רגע לפני סגירה. אפשר להפסיד כסף יום, יומיים, שבוע, מקסימום חודש. אנחנו כבר ארבעה חודשים בתוך המצוקה הזו. הציבור קונה הרבה פחות. כשאני מסתכל על העסקים הקמעונאיים, אני רואה עד כמה הם נאנקים, חלקם לא יכולים לשלם משכורות לעובדים, חלקם לא יכולים להחזיק אפילו את עצמם".

צפריר מציין שבתקופה הזו היה מצופה מחברי הכנסת של המפלגות החרדיות להיות הפה של העצמאיים החרדים. "לא שומעים אותם, הם פשוט נעלמו", הוא אומר באכזבה. "כאילו וכל זה לא נוגע לציבור שלהם שנתן בהם אמון פעם אחר פעם במשך כל כך הרבה שנים. ענף המזון הוא ענף שתמיד נמצא בקשיים. ברגע שעסק לא יכול לשלם לספקים אין דרך להמשיך ולהחזיק את העסק. המענקים שהמדינה נותנת לא מכסים אפילו את השכירות של מקום העסק".

"נקודה נוספת", מוסיף צפריר, "הבטיחו לעסקים הלוואות בערבות מדינה. 90 אחוזים מבעלי העסקים שאני מכיר שביקשו הלוואה בערבות מדינה לא קיבלו את ההלוואה. הסיבה פשוטה: המדינה נתנה לבנקים את שיקול הדעת להחליט מי יקבל הלוואה ומי לא, ומהבחינה הזו, אין שום הבדל בין התקופה שלפני הקורונה לתקופת הקורונה. מי שהבנק סומך על היציבות הכלכלית שלו מקבל הלוואה ומי שהבנק חושב שהחשבון שלו בדרגת סיכון כזו או אחרת, לא מקבל. אז מה המדינה הועילה כששר האוצר הכריז בגאווה על עשרות מיליארדי שקלים שייתנו כהלוואה בערבות המדינה?"

"בציבור החרדי הפגיעה יותר קשה מאשר בציבור הכללי", מציין צפריר. "תוסיף לכך את העובדה שגם הרשות המקומיות לא עושה לנו חיים קלים. הייתי מצפה שיבואו לקראתנו. במקום זה אנחנו קבלים דו"חות שילוט, דו"חות על הוצאת סחורה ואפילו דו"חות על לקוחות שנתפסו ללא מסכות. הפתח של החנות שלי הוא ברוחב שבעה מטרים על הרחוב. אין דרך למנוע כניסה של לקוחות מזדמנים. לפעמים אנשים נכנסים רק לשאול שאלה ובדיוק באותו רגע עובר פקח בחוץ ומצלם את 'הלקוח' בלי המסכה וממשיך. את הדו"ח אנחנו מקבלים אח"כ בדואר. ברור שאנחנו מקפידים עם הלקוחות שייכנסו אך ורק עם מסיכה, יש גם שילוט ברור ויש מסיכות בכניסה שאנחנו מחלקים חינם ללקוחות. מה ההיגיון בלהשית על העסקים את הדו"ח? כשאמרתי לאחד הפקחים מדוע הוא קונס אותי ולא את מי שהולך בלי מסיכה, בתגובה הוא אמר לי: תציב שומר בכניסה לחנות שתפקידו יהיה למנוע כניסה של אנשים ללא מסכה. אמרתי לו: אתה באמת חושב שהעסקים שלא מצליחים לשלם משכורות לעובדים הקיימים, יכולים להוסיף עובד נוסף שיוודא שאנשים נכנסים עם מסכות? שיתכבד הפקח ויתן דו"ח לאותו אדם שמסתובב בלי מסכה".

לסיכום אומר צפריר: "אם המדינה לא תתעשת ולא תדאג באמת לעסקים, שנת 2020 תסתיים כשנה שבה נסגרו הכי הרבה עסקים בישראל. ענף הקמעונאות בעיקר בתחום המזון, הוא ענף שמתח הרווחים שלו לא מהגבוהים במשק. אם לא יצילו אותנו, עוד כמה חודשים זה עלול להיות מאוחר להרבה מאד עסקים. שימו לב: כבר היום אתם יכולים לראות מתחמי חנויות עם שלטים להזכרה, במקומות שעד לפני כמה חודשים היו עסקים פעילים. הקורונה גובה גם מחיר כלכלי מבעלי העסקים העצמאיים".

השארת תגובה