האינפלציה בישראל – גרועה מכל מקום אחר

האינפלציה בישראל ירדה לרמה נמוכה משל אירופה וארה"ב, בהן הפגיעה הכלכלית דומה לזו שבישראל • בנק ישראל ממשיך לשמור על עקום תשואות שטוח • האוצר מגוון את מקורות גיוס ההון על-ידי הנפקות בחו"ל

בנק הפועלים. (אילוסטרציה)
בנק הפועלים. (אילוסטרציה)

ישראל

הלמ"ס אומדת את שיעור האבטלה במחצית הראשונה של חודש יולי ברמה של 12.3% לעומת 11.8% בשבועיים הקודמים. נתונים אלו הם בהתאם להגדרה רחבה של שיעור אבטלה הכוללת גם עובדים בחל"ת וכאלו שחדלו לחפש עבודה בתקופת הקורונה. בחודש מאי בשיא הסגר עמד הנתון על 23.8%. קשה לתאר את התמונה של שוק העבודה במספר אחד, חלק מהעובדים שחזרו לעבוד מסתפקים בשכר נמוך באופן משמעותי מזה שהורגלו אליו ואולי גם באחוזי משרה נמוכים יותר.

הצריכה הפרטית מתאוששת מעט למרות הסגר, אבל רמתה עדיין רחוקה מזו של לפני המשבר. הרכישות בכרטיסי האשראי נמוכות בשבועיים האחרונים של יולי בכ-4% לעומת הרמה של טרם הקורונה. צריכת המזון גבוהה בכ-5% מתחילת השנה, וזאת בשל ירידה בפעילות המסעדות, ואי-יציאת תיירים לחו"ל.

התכווצות התוצר בישראל ברבעון השני לא תהיה שונה בהרבה מהמספרים שראינו בארה"ב ובאירופה. הסגר בישראל היה חמור בחלק גדול מהתקופה, וזה הוביל לירידה חדה בצריכה, בהשקעות וביצוא. בצד החיובי, סגירת השמים הגדילה מעט ביקושים לצריכה של מוצרים בסיסיים ובעיקר מזון. כמו כן יצוא שירותי ההיי-טק (ללא חברות הזנק) המשיך לעלות. התכווצות התוצר ברבעון השני צפויה להגיע לרמה שבין 30%-40% במונחים שנתיים.

בהתאם להחלטת הממשלה משקי הבית החלו לקבל העברה חד-פעמית של 750 שקל לבוגר, 500 שקל לילד עד לארבעה ילדים, ו- 300 שקל לילד החמישי והלאה. היתרון במהלך הוא במהירות הביצוע, בעיקר של הסכומים עבור הילדים, כי קיים כבר מנגנון תשלום של קצבת ילדים. החיסרון הוא בעלות התקציבית הגבוהה – 6.7 מיליארד שקל. משקי בית בעלי הכנסה גבוהה נוטים לחסוך סכומי כסף שהתקבלו באופן חד-פעמי, ואם כבר הן כן מחליטים לצרוך אותו, אז הכסף מופנה לנופש או לרכישות של מוצרי בני-קיימא, כמו החלפת רכב. בנסיבות הנוכחיות שאפשרויות הצריכה האלו מוגבלות, סביר שנראה עלייה בחיסכון של משקי הבית האלו.

חילוקי הדעות באשר לתקציב המדינה, אם יהיה חד-שנתי או דו-שנתי, נמשכים. היעדר פתרון יכול להביא לסבב נוסף של בחירות. האוצר משתמש ב"קופסאות" שהן מסגרת הוצאה חד-פעמית על מנת לעקוף את החוק המגביל את ההוצאות בהתאם לתקציב של שנת 2019. היעדר יציבות פוליטית עשוי להיות טריגר להפחתת דירוג החוב של ישראל, אם כי ישראל לא יוצאת דופן וכנראה נראה עוד הפחתות דירוג חוב רבות בעולם, ולכן ההשפעה של זה על תשואות איגרות החוב לא תהיה גדולה.

באירופה ובארה"ב, בהן הפגיעה הכלכלית דומה לזו שבישראל, האינפלציה לא ירדה לרמה נמוכה כמו בישראל. האינפלציה בארה"ב ללא סעיפי האנרגיה והמזון עמדה בשנה האחרונה על 1.2% (נתון יוני), באירופה האינפלציה השנתית עלתה ל-1.2% (יולי), בעוד שבישראל הנתון השנתי עומד על מינוס 1.1%. הציפיות לאינפלציה בישראל נמוכות גם הן ביחס לעולם. כך לדוגמא שוק ההון צופה כי האינפלציה בחמש השנים הקרובות בישראל תעמוד בממוצע על 0.8% לשנה. בארה"ב הנתון עומד על 1.4%, באנגליה 2.6% ובגרמניה 0.5%. אנו מעריכים בטווח הזמן הקצר, האינפלציה צפויה להיות נמוכה מאוד, בעיקר אם נראה תפנית שלילית במחירי הדיור. בהסתכלות של מספר שנים קדימה, יתכן שהעלייה בחוב הממשלתי, והדפסות הכסף הגדולות של בנק ישראל יעלו בהדרגה את האינפלציה. אנו סבורים כי האינפלציה שהשוק המקומי מגלם עתה לא משקפת את הסיכונים האלו.

בנק ישראל ממשיך לשמור על עקום תשואות שטוח דרך רכישות אג"ח ממשלתיות. בד בבד האוצר מגוון את מקורות גיוס ההון על-ידי הנפקות בחו"ל. הנפקות אלו נועדו להפחית מהעומס של שוק איגרות החוב המקומי. הבנקים המרכזיים מצליחים עד כה להשטיח את עקומי התשואות, והדפסות הכסף הגדולות לא יוצרות אינפלציה. התהליך הזה הוא לא בר-קיימא ברמה הגלובלית, אבל קשה לומר כמה זמן הוא עוד יכול להימשך מבלי שהאינפלציה תעלה. הדוגמה שתמיד עולה היא יפן, שחרף חוב ממשלתי גבוה של יותר מ-200 אחוזי תוצר, והדפסות כסף גדולות, האינפלציה נותרה בה אפסית, והבנק המרכזי נאבק להעלותה. יחד עם זאת, ליפן מאפיינים שלא קיימים ברוב המדינות, כמו שיעור חיסכון פרטי גבוה, אוכלוסייה שקטנה עם השנים, ורמת מחירים אבסולוטית שהייתה מאוד גבוהה לפני שלושה עשורים. בסוף שנות ה-80 נהגו להתבדח ששווי ארמון הקיסר ביפן גבוה מזה של כל קרקעות קליפורניה. לא נראה סביר שהמדינות המפותחות יכולות כולן לנקוט במדיניות הדומה לזו שביפן מבלי להעלות את האינפלציה לאורך זמן.

גלובלי

שיא במספר הנדבקים היומי בעולם, ומדינות מתחילת לסגת ממדיניות ההקלות. על פי ארגון הבריאות העולמי, מספר הנדבקים היומי בעולם מתקרב לכ-300 אלף מקרים, שיא יומי מאז תחילת המגיפה. המדינות בהן נרשמו מקרה ההדבקה הרבים ביותר הן ארה"ב עם 67 אלף נדבקים חדשים ביום, הודו עם 57 אלף וברזיל עם 52 אלף. ארה"ב ברזיל וגם ישראל נמצאות בראש טבלת המדינות עם מספר ההדבקות החדשות ביום למיליון איש – יותר מ-200 איש לכל מיליון תושבים. עלייה בהדבקות החלה להירשם גם במדינות אירופה, אם כי בשיעורים נמוכים יותר.

על אף העלייה במספר הנדבקים וחזרתן של חלק מההגבלות בעולם נרשמו עליות שערים במדדי המניות במדינות שונות, ובראשן ארה"ב. מדד הנאסד"ק רשם עלייה שבועית של 3.7% בעיקר על רקע הפתעות חיוביות בתוצאות של חברות הטכנולוגיה ומתחילת השנה הוא השלים עליה של כ-20%, בהשוואה לעלייה של 1.25% ב-S&P500, וירידה של כ-7% בדאו ג'ונס. מול אלה, מדדי המניות העיקריים באירופה ירדו בשבוע האחרון בשיעורים קרובים ל-4%, ומתחילת השנה, מדד היורוסטוקס 50 רשם ירידה של 15%.

התכווצות חסרת תקדים בתוצר המדינות המפותחות ברבעון השני של השנה- כ-40% בממוצע ברמה שנתית (שקול לירידה של כעשרה אחוזים בתוצר). נתוני התוצר לרבעון השני הצביעו כצפוי על התכווצות חדה בתוצר בארה"ב ובאירופה. בארה"ב, התוצר ירד ברבעון השני ב-32.9%. התכווצות התוצר בגוש האירו הייתה אף חדה יותר והגיעה ל-40.3%. ההתכווצות החדה ביותר נרשמה בספרד, שנפגעה קשה מנגיף הקורונה, ועמדה על 55.8%. בצרפת ואיטליה נרשמו ירידות של 44.8% ו-41.0% בהתאמה, ובגרמניה התוצר התכווץ בשיעור שנתי של 34.7%. ההרעה החדה בפעילות הכלכלית שמלווה בעלייה בגירעונות ובחובות של המדינות הביאה את סוכנויות הדירוג להפחית את הדירוג ו/או את אופק הדירוג של מדינות רבות. חברת הדירוג פיץ הפחיתה את אופק הדירוג של ארה"ב מיציב לשלילי בשל ההידרדרות במצב הפיננסי של הציבור והיעדר תוכנית פיסקלית אמינה. בסוף חודש יוני הפחיתה פיץ את הדירוג של קנדה מ-AAA ל:AA-.

ארה"ב- העלייה בהדבקות פוגעת באמון הצרכנים וצפויה להעלות את שיעור האבטלה ביולי. בשבוע האחרון נרשמה עלייה נוספת במספר דורשי דמי אבטלה חדשים, לרמה של 1.43 מיליון. העלייה במספר הנדבקים, הנסיגה מהקלות הסגר והשפעות של אלו על שוק העבודה הביאו לירידה במדדי אמון הצרכנים. מדד אמון הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן, שהחל להתאושש בחודש יוני, שב לרדת בחודש יולי. גם במדד אמון הצרכנים של הקונפרנס בורד נרשמה מגמה דומה. שיעור האינפלציה נותר נמוך מאד. מדד הליבה של ה-PCE עלה ביוני בשיעור של 0.2%, אך רמתו השנתית (לעומת יוני אשתקד) התמתנה ל-0.9%.

הפד בארה"ב פסימי וחוזר על המסר שהריבית תישאר ברמה אפסית לזמן ארוך. ריבית הפד נותרה כצפוי ללא שינוי ברמה של 0.0%-0.25%. בהודעת הפד נאמר כי הריבית תישאר ברמה זו עד שהם יהיו "בטוחים שהמשק האמריקני התאושש מהאירועים האחרונים ושהוא בדרך להשגת יעדי התעסוקה ויציבות מחירים המקסימליים". בפד גם ציינו שההתפתחויות הכלכליות מעתה ואילך תלויות בהתפתחויות בנוגע לנגיף הקורונה, והדגישו כי האינדיקטורים הכלכליים יהיו אלה שיקבעו את המשך מדיניות הפד. רכישות האג"ח יימשכו לפחות בקצב הנוכחי על מנת לתמוך במתן האשראי למשקי בית ועסקים. הודעת הפד יחד עם העלייה המדאיגה במספר הנדבקים בארה"ב הביאה לירידה נוספת בתשואה לפדיון על אג"ח ממשלת ארה"ב לעשר שנים לרמה של 0.53%. התשואה ל-30 שנה ירדה ל-1.2%.

גוש האירו – ההתכווצות החדה בתוצר ברבעון השני לוותה בעלייה בשיעור האבטלה. שיעור האבטלה בחודש יוני עלה ל-7.8% כאשר גם נתוני מאי עודכנו כלפי מעלה ל-7.7% לעומת אומדן קודם של 7.4%. גם ביבשת אירופה מסתמנת כאמור עלייה במספר הנדבקים ומספר מדינות כבר הודיע שיחזירו חלק מההגבלות, מה שהביא להפגנות גדולות נגד צעדים אלו בגרמניה. מדדי האמון במגזרי התעשייה והשירותים רשמו שיפור מסוים בחודש יולי ומדד אמון הצרכנים נותר יציב. אינפלציית הליבה ברמה שנתית עלתה ביולי ל-1.2% לעומת 0.8% בחודש יוני.

הפיחות של הדולר ביחס לסל מטבעות בשיעור של 4.1% ביולי, היה הגבוה בעשור האחרון. במקביל, העלייה החודשית במחיר הזהב הגיעה ל- 11%, ובמובן הזה חודש יולי הציג את העלייה הגבוהה מ-2016. היחלשות הדולר מול הזהב ושאר המטבעות היא אולי סדק ראשון באמון של הציבור במדיניות הכלכלית האמריקנית, ובהדפסות הכסף הגדולות של הבנק המרכזי.

השארת תגובה