האנחה שייסדה את הדף היומי

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

צווינו בקריאת שמע ללמד את ילדינו תורה כפי שנאמר: "ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך …" (דברים, ואתחנן ו, ז). יש להבין את סדר הדברים, הלא היה מן הראוי לכתוב קודם את הציווי המוטל על האב בחובת לימוד התורה לעצמו: "ודברת בם", ואח"כ יש לו החובה ללמד את בניו: "ושננתם לבניך". אם האדם לא ילמד איך יוכל ללמד את ילדיו?

עוד יש להבין את מה שנאמר בפרשת "והיה אם שמוע": "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך…"(שם יט, יט), מדוע פתח הכתוב בלשון רבים "ולמדתם" וסיים בלשון יחיד "בשבתך בביתך"?

מבאר בעל ה"שרידי אש" זצוק"ל,  שהתורה מלמדת את יסוד חינוך צאצאינו, והוא על ידי: "דוגמא אישית". המכשול הגדול בחינוך כשהוא רואה סתירה בין הנדרש ממנו לעשות, לבין אלו הדורשים ממנו. שנאה דורשים אך לא נאה מקיימים. וזה לשונו: וכדי לגבור על מכשול זה, מלמדת התורה כיצד מחנכים: איך "ושננתם לבניך"? על ידי "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" – כי אף אם תכביר במילים ושפתיך ירעפון לקח, לא על מוצא שפתיך יחיה הבן, אלא עיניו נשואות היאך הוא שבתך בביתך? וכיצד היא הליכתך בדרך? צופה הוא בעלייתך על משכבך, ובקומך כארי ממיטתך. על פי זה מובן מדוע פתח בלשון רבים – "ולמדתם" כי זו חובה על כל אחד ואחד מאתנו. ואיך? "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" – כל אחד על ידי הנהגותיו האישיות הוא משפיע על ילדיו.

רבים תוהים מה הייתה המצוה הראשונה שעשה הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל שקדמה להצעת הדף היומי? מה גרר את הרעיון שסחף אחריו את כל העם היהודי על כל שדרותיו, לרבות גדולי ראשי הישיבות שלכאורה היו צריכים להיות המתנגדים הגדולים ביותר של הרעיון, מאחר והוא אמור לקבוע צורת לימוד שטחית, ולמרבה הפליאה דווקא הם היו גדולי המתלהבים.

בעת הנחת אבן היסוד לישיבת חכמי לובלין השתתפו רבבות מיהודי פולין ובראשם האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב זיע"א שזכה לכינוי 'מלך ישראל'. ומסופר כי בעת המסיבה כאשר הוצג הנדיב ר' שמעון אייכנבוים, מי שתרם את המגרש רחב הידיים עליו הוקם הבניין הענק של הישיבה, לפני האדמו"ר, שאל הרבי מטשורטקוב את רבי שמעון אייכנבוים: "אכן מצוה גדולה עשית שתרמת מגרש ענק למען מטרה כה נעלית. אלא שבמצוה זו אני לא מקנא, שכן זכית בגינה לכבוד גדול. אבל אמור נא לי איזו מצוה עשית בצנעה לפני כן שבזכותה התקיים בך 'מצוה גוררת מצוה' וזיכו אותך לתרום את המגרש שליו קמה ישיבת חכמי לובלין?".

שאלה זו נשאלת גם אצל ראש הישיבה רבי מאיר שפירא זצ"ל על מפעלו הגדול ה"דף היומי"?

מסופר שכאשר היה רבי מאיר שפירא ילד קטן בעיירת הולדתו סוצ'אבה שבחבל בוקובינה, לא היה לו עדיין מלמד. הוריו, רבי יעקב שמשון שפירא ואמו מרת מרגלא, 'הפכו עולמות' כדי שילדם החריף לא ישאר בלי מלמד, עד שהצליחו במשימתם וקיבלו הודעה כי מחר יגיע המלמד ברכבת.

"ילד קטן הייתי", סיפר רבי מאיר לימים, "ועמדתי עם אמי ברציף. ציפינו שעה ארוכה לבואה של הרכבת. עד שסוף סוף נשמע קול שקשוק גלגלי הרכבת והנה מגיע הקטר בצפירה רועשת ואחריו נגררים הקרונות. עמדנו וחיכינו בקוצר רוח לראות את האיש, ולמרבה האכזבה ראינו סוחרים, פקידים, פשוטי עמך וכמובן הרבה גויים. אך כאשר שאלה אמי וחקרה בקרב הנוסעים התברר לה כי המלמד לא הגיע.

הצטערה אמי צער גדול ואמרה לי בכאב לב ובאנחה כבדה, "מאיר'ל. חבל, אנחנו חוזרים הביתה בידיים ריקות. המלמד שלך לא הגיע".

"לא נורא, אמא", ניחמתי אותה. "כנראה חלה טעות והוא יגיע מחר". "ניין מיין קינד" (לא, ילדי), קראה אמי מנהמת לב כאוב, "אתה יודע מה זה יום אחד בלי תורה?!"

"מאז", אמר רבי מאיר שפירא, " חלחל המשפט הזה בתודעתי 'יום אחד בלי תורה?!' כך נחקק לי הרעיון כבר מגיל רך שבכל יום חייבים ללמוד תורה". תובנה זו הלכה והתפתחה עד שהבשילה לרעיון של הדף היומי.

אז אם שאלנו מה גרם לרבי מאיר שפירא לפתח רעיון עם מעוף כה גדול, מה הייתה המצוה שגררה את המצוה? הכתובת היא אמו הצדקת! החינוך הטהור שקיבל הילד מאיר'ל. החינוך הייחודי של אמא צדקנית שנאנחת ומצטערת מקרב לבה על יום אחד בלי תורה.

הילדים הם בידי הוריהם כחומר ביד היוצר. ילד שרואה את אמו נאנחת מעומק הלב על יום בלי תורה, יגיע רחוק מאוד. ילד שרואה כמה אכפת להוריו על כל רגע של בטלה שלו, הדבר יחלחל בעומק נשמתו.

בנים שרואים את אבא יושב ומתענג על דבר תורה ליד שולחן שבת, ועיניו זורחות למשמע שאלה טובה, רעיון עמוק או כל וורט שהוא, רושמים במעמקי לבם כי אבא מקבל את החיות שלו, לא מהחדשות והפוליטיקה אלא מגאונות של הגר"א, מהברקה של השפת אמת, מתובנה עמוקה של שם משמואל. ילד כזה לא רק יביא דבר תורה לשולחן שבת אלא ילמד יותר טוב כל השבוע בחיידר.

הדוגמא האישית היא החינוך הטוב ביותר לדור העתיד!

תגובה אחת
  1. שמו של הנדיב שמואל אייכנבוים…
    ולא שמעון

השארת תגובה