הצעה עלתה: 'ממשלת ימין צרה'

התסריט שהוצע, באם אכן יצליחו בליכוד לגבש גוש של שישים ואחד חברי כנסת – כולל סולחה עם בנט וחבריו, ובתוספת הצמד האוזר-הנדל או שני עריקים פוטנציאליים מתחתית רשימת כחול-לבן

ראשי הממשלה בדיון בעקבות המצב בצפון | צילום: קובי גדעון, לע"מ
ראשי הממשלה בדיון בעקבות המצב בצפון | צילום: קובי גדעון, לע"מ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

יריב אלטרנטיבי

שבוע חדש, זמירות ישנות: כאילו לא נותרו רק עשרים ימי עבודה עד לתאריך האחרון להעברת תקציב המדינה, שני ראשי הממשלה – המקורי והחליפי, ממשיכים להתבצר בעמדותיהם בסוגיית התקציב. זה אומר חד שנתי טוב למדינה וגם לנקודת היציאה שלי לבחירות אפשריות בחורף, וזה אומר דו שנתי היה בהסכם הקואליציוני וגם יחשק את מקומי בבלפור בעתיד.

ביני לביני, כבר הוגשה הצעת החוק של סיעת 'דרך ארץ', שלאור הסקרים האחרונים ראוי לשנות את שמה ל'דרך ללא מוצא', אשר מציעה להאריך את התאריך האחרון להעברת התקציב בקריאה שלישית עד לחודש נובמבר. כפי שכבר נכתב כאן, ספק גדול אם חקיקה כזו תעבור את מבחן בג"ץ, מאחר והיא מבקשת להאריך בעצם את כהונתה של הכנסת עצמה – למרות שעל פי חוק היא אמורה להתפזר מאליה.

כך או כך, שני הצדדים חוששים מכדור שלג לא רצוני שיוביל את מדינת ישראל לבחירות במהדורת קורונה ושניהם מתחילים להיערך לאפשרות. בגוש הימין, שם חוששים שבחירות בעת הזו לא ייטיבו את המצב, בלשון המעטה, מצאו השבוע פתרון מחוכם שיאפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, או בנוסח הצה"לי – להרוג את לוחמי חיזבאללה ולהשאיר אותם בחיים, קרי, לפרק את הקואליציה הנוכחית ולהשאיר את גנץ בדירת מגוריו בראש העין.

כזכור, הבעיה במצב הנוכחי שכמעט כל תרחיש שיוביל לפירוק הממשלה על ידי הליכוד בראשות נתניהו והליכה לבחירות, ייתן לגנץ באופן אוטומטי שלושה חודשים בבלפור. לפיכך, מחפשים שם תחליף שיאפשר הרכבת קואליציה חלופית, באופן שישחרר את נתניהו מהקשר הגורדי למחליפו.

התסריט שהוצע, באם אכן יצליחו בליכוד לגבש גוש של שישים ואחד חברי כנסת – כולל סולחה עם בנט וחבריו, ובתוספת הצמד האוזר-הנדל או שני עריקים פוטנציאליים מתחתית רשימת כחול-לבן, שעל פי הסקרים האחרונים יראו את הכנסת הבאה באמצעות טלסקופ בלבד – תוגש הצעת אי אמון כאשר שם המועמד המומלץ לראשות הממשלה יהיה למשל יו"ר הכנסת יריב לוין או נאמן אחר של רוה"מ מתוככי הליכוד. שבוע לאחר מכן, תוגש מחדש הצעת אי אמון והפעם ישוב שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו למשבצת הטבעית, ובא לציון גואל.

לכשעצמו, מדובר בהחלט בתסריט ריאלי ובעל תוקף משפטי לגיטימי. הבעיה כאמור, נעוצה בהשגת האצבעות החסרות. גם בכנסת רוויית עריקים, שאריות וחלקיקי מפלגות, יהיה זה אתגר לגייס שני חברי כנסת מגוש המרכז בואכה שמאלה (גם עמיר פרץ ושמולי נלקחים בחשבון) שיסכימו לעבור לינץ' תקשורתי מתמשך על שהצילו את נתניהו והעניקו לו קדנציה שקטה.

בינתיים, נהנו נתניהו וגנץ מרגע של הפוגה בצהרי שני, בעקבות המתיחות בגבול הצפון. בשורות השמאל כבר תופסת לה אחיזה תיאוריית קונספירציה על תיאום בין מערכת הביטחון (שלא לומר חיזבאללה ואיראן…) ובין צרכיהם הפוליטיים של ראש הממשלה ושר הביטחון. איכשהו, בכל פעם שנתניהו נקלע לשפל בסקרים או למשבר חמור – צץ עניין ביטחוני בהול שמאפשר לו לשדר את עליונותו ולהחזיר את השיח לפסים נוחים עבור הימין.

להגנת נתניהו חשוב לזכור שני דברים: האחד, גם גנץ נהנה מאבק הכוכבים, ואף זכה לראשונה להצטלם כשהוא משוחח ב'טלפון האדום', השני, גם אם התרגלנו – הפיצוצים החוזרים ונשנים, כמעט מדי יום, במפעלי נשק ובנקודות אסטרטגיות בטהרן, קורים כבר זמן מה. אך טבעי שהרפובליקה האסלאמית תנסה להגיב על כבודה הפצוע, באמצעות זרועה הארוכה היושבת על גבול ישראל-לבנון.

רביעי וחמישי

המאבק המוצלח של השבוע רשום על שמו של יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, שהצליח להביס את האוצר בנוק-אאוט מהיר ולרשום הישג משמעותי ומיידי לאלפי משפחות חרדיות.

נזכיר, לפי התוכנית שהציג רוה"מ נתניהו, יקבל כל אדם בוגר 750 שקלים כמענק חד פעמי, ומשפחה תקבל מענק גבוה יותר לפי דירוג, עד לסכום שיא של 3,000 שקל למשפחה בת שלושה ילדים ומעלה. ומה יעלה בגורלם של הילד הרביעי? והחמישי?

גפני, זועם על האפליה בין ילד לילד – יצא למלחמה. כבר בסוף השבוע הבהיר כי לא ייתן למענק כזה לעבור בצורתו הנוכחית בועדת הכספים. בבוקר יום שלישי, רגע לפני כינוס הוועדה, קיבל היו"ר רוח גבית גם משותפיו לסיעה, סגן השר אורי מקלב ויו"ר הסיעה ח"כ יצחק פינדרוס. שעה קלה לאחר מכן הוא כבר רשם ניצחון מוחץ.

בסופו של דבר, קיבל האוצר את הדרישה, על ילד רביעי מתחת גיל 18 תתקבל תוספת של 500 שקלים, על הילד החמישי 250 שקלים ועל הילד השישי ואילך עוד מאה שקלים לכל אחד. בסך הכל, מוערכת התוספת התקציבית בכמאה מיליון שקל.

בשיחה עם סגן השר מקלב, הוא כואב את האפליה שהובילה מלכתחילה להתנהלות הזו, "זו רשעות וצרות עין לא לתת את הקצבה לילדים הרביעי והחמישי", אומר מקלב. "לאיפה הגענו? פעם כשדיברו על משפחה ברוכת ילדים הייתה תפיסה של לעזור להם, היום שולטת גם באוצר התפיסה שהחדירו לפיד ואנשיו בזמנו, כביכול הם 'אשמים' שהביאו את זה על עצמם".

השורה התחתונה, בלי הרבה רעש וצלצולים, הצליחו הנציגים החרדים להוסיף לאלפי משפחות – הן חרדיות והן מהשכבות החלשות – מענק שנע בין 500 לאלף שקלים. שאפו!

מן הראוי לציין בהקשר זה גם את תוכניתו של השר דרעי, להעביר מענק לשכבות החלשות באמצעות הנחה דרסטית בארנונה, תוכנית שעברה אף היא בשקט יחסי וללא מסע הסתה מתוזמר. עם זאת, כפי שמסייג באוזנינו בכיר ב'יהדות התורה', "זו תוכנית חשובה, אבל פחות משמעותית לציבור שלנו משני טעמים. האחד, כיום הציבור הזכאי לאחוזי הנחה חריגים בארנונה הוא פחות ופחות המיינסטרים של הציבור החרדי, שנית, זו אמנם דרך נפלאה לעזור לאלפי משפחות, אבל אין קשר למשבר הקורונה, מאחר וכאן אנחנו צריכים לדאוג פשוט להכניס לאנשים כסף לחשבון, לא לעסוק בחובות אחרים שיש להם".

חזקהו ואמצהו

אפרופו יחסי המפלגות החרדיות ונציגי האוצר, הראשונים עוד צפויים להתגעגע לחשב הכללי הפורש, רוני חזקיהו, שנודע כאחד האנשים היותר ישרים והגונים במערכת הפקידותית החולשת על כספי מדינת ישראל.

די אם נזכיר בקצירת האומר את החלטתו מתחילת השנה הנוכחית, 'להתחכם' לכללי התקציב הייחודיים, הקובעים כי במקרה של תקציב חלופי (שלא עבר בכנסת) ניתן לתת רק 70% מתקציב השנה שעברה עבור סעיפים המוגדרים כתמיכות, למשל, עבור הישיבות.

לבקשת הח"כים החרדים ניאות חזקיהו להעביר במהלך החודשים הראשונים של השנה תקציב הזהה למאה אחוזי תקצוב דאשתקד, ולהגדיר זאת כ'מקדמות' על חשבון המשך השנה, תוך הבנה משותפת שעם העברת התקציב בחודשים הקרובים – יושלם שאר הסכום באופן רטרואקטיבי.

חזקיהו, יליד עיראק שגדל במעברה ועשה את כל הדרך עד לאחת העמדות בעלות ההשפעה והנחשקות ביותר באוצר, עוזב את תפקידו כשנה וחצי לפני הזמן המיועד מכמה סיבות. האחת היא יחסו הצונן של השר החדש, ישראל כץ, שמתעלם מהדרג הפקידותי (למעט ראש אגף התקציבים, שאול מרידור) והשנייה היא תחושתו שאינו יכול לסייע מספיק למגזר החרדי במצב התקציב הנוכחי ובהינתן משבר הקורונה.

לדברי בכיר באוצר, "זו אבדה גדולה לחרדים. רוני אהב והעריך את הדת והמסורת והיה לו המון רצון לסייע לציבור החרדי ולעולם התורה. ספק גדול אם מי שיחליפו בתפקיד – יהיה מי שיהיה – יגיע עם מטען ערכים רוחני זהה ועם הבנה מעמיקה כל כך של הצורך לאחות את הקרעים בחברה הישראלית ולא להעמיק אותם".

"מאז שרוני נקרא להתנדב על ידי שר האוצר ולמלא תפקיד במגזר הציבורי – הוא השרה אווירה רגועה ומקצועית, גם ברמה המקומית וגם מעבר לזה. הוא אדם מאוד מוערך במשק הישראלי וגם בכלכלה הבינלאומית", משתפך בחום סגן שר האוצר ח"כ איציק כהן מש"ס. "הוא תמיד היה שם לעזור לנו, למשל השנה כשנתקענו – זה יצר מגבלה גדולה מאוד. מיד אחרי פסח עשינו הגדלה של הנקודה לבחור ישיבה והוא סייע לנו וכך גם בנושא המקדמות לישיבות. רק מי שיש לו רגש חם לתורה וללומדיה מוצא פתרונות לדבר כזה. הוא חבר יקר שהיה תענוג לעבוד אתו ואני מקווה שימשיך להצליח".

"מדינה במחאה"

לביש מזלי, נקלעתי בליל שישי האחרון לאזור הספר של מתחם הקרבות במרכז ירושלים. אין דרך אחרת לתאר את ההתפרעות האנרכיסטית שהתחוללה שם. למזלי, הגעתי בשלב מאוחר יחסית, כך שרוב הפורעים כבר נעצרו או סיימו את החגיגה היומית. כזכר לחורבן הסתובבו עדיין מאות שוטרים ולוחמי מג"ב ברחובות והאזור נראה כמי שחווה פוגרום בסדר גודל בינוני.

נזכרתי במחאות שונות שחוותה מדינת ישראל בשנים האחרונות, החל ממאבק הכתומים בהתנתקות, עבור דרך הפגנות 'הפלג' הסוערות וכלה במאבקים מנפצי הזכוכיות של בני העדה האתיופית. שני הבדלים מהותיים מאפיינים את המחאה הנוכחית בניגוד לשאר – האחד, אוזלת היד שמפגינה משטרת ישראל כלפי המפגינים, והשני, העידוד התקשורתי הבלתי נסבל שהם מקבלים.

שמעון ריקלין, מין חיה נדירה של עיתונאי ימני בתקשורת הכללית, ציין לי השבוע אבחנה מסקרנת. בכל מחאה, יהיה הסיקור התקשורתי תחת סלוגן ממסגר, קרי "מחאת החרדים", "הפגנת האתיופים" וכדומה, רק המחאה הנוכחית, על מספריה המצומצמים (אלפים בודדים – גם לפי שיטות ספירה ייחודיות של בעלי עניין) זוכה לכותרת "מדינה במחאה". לאמור, המדינה היא אנחנו ואנחנו המדינה.

אולי התחושה הזו הובילה את השר לביטחון פנים (ומהשבוע, חה"כ לשעבר), אמיר אוחנה, לתקוף את צמרת המשטרה בחריפות על התנהלות האיפה ואיפה שהיא נוקטת. בשיחה שדלפה לתקשורת נשמע אוחנה נוזף בניצב דורון ידיד, מפקד מחוז ירושלים: "אנחנו לא יכולים להמשיך עם הברדק הזה, אנחנו לא יכולים להמשיך עם האנרכיזם הזה… יש הבדל בין הפגנה לבין אירועים כמו שאנחנו רואים בחודשיים האחרונים ובשבועות האחרונים". בהמשך גם תהה השר: "אני לא יודע להסביר לציבור מדוע אנחנו אוסרים על תפילה ועל מופעי תרבות ואמנות, ולא אוסרים על הדבר הזה".

כי אכן, בעוד המשטרה עסוקה במרדפים חסרי שחר אחרי קשישים נטולי מסיכה או ילדות שלא הקפידו לעטות אותה לפי התקן, היא מאפשרת מדי ערב את מדגרת הקורונה ההמונית במרכז ירושלים, בהתנהלות מופקרת ומסכנת חיים.

מן הראוי לצטט בהקשר זה תיאור עדכני של רובין האריס, הביוגרף ואיש הסוד של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר, מי שזכתה לכינוי 'אשת הברזל' ונחשבת עד היום לאחת ממנהיגות הימין הבולטות ביותר במערב. תאצ'ר נתקלה במצב שמזכיר קצת את הנעשה כאן – שילוב של אבטלה גוברת, מחאות אנרכיסטיות בהובלת השמאל ודרישות להתנהלות כלכלית שגויה של הממשלה.

לפי האריס, "במהלך יוני צפתה האומה במחזות של אלימות מאורגנת שנראו כאילו הם מתחוללים במדינה הנמצאת בעיצומה של מהפכה. יותר מ-5,000 כורים ומחוללי מהומות אחרים תקפו את השוטרים ויידו בהם לבנים, אבנים וחיצים. השוטרים, בלבוש מגן, הסתערו על גבי סוסים אל תוך ההמון, בעוד חבריהם שולפים מתוכו את מנהיגי המתפרעים בנפנופי אלות. תאצ'ר הוקיעה את 'שלטון האספסוף' והבטיחה כי 'שלטון החוק' ינצח". אוחנה, יש לך ממי ללמוד.

אלדד וממד

במערכת המשפט, כך נדמה, מקפידים מדי שבוע לייצר שערורייה חדשה. האירוע התורן של השבוע נוגע להחלטתו חסרת הנימוקים של היועמ"ש, מ"מ פרקליט המדינה והאיש שמנהל את מדינת ישראל בפועל, קרי אביחי מנדלבליט, להעביר את תיק החקירה בפרשת 'הממד החמישי' מידיו של דן אלדד לאלו של מומי למברגר.

למי שלא היה איתנו בחודשים האחרונים – תקציר הפרקים הקודמים: בשבתו כמ"מ פרקליט המדינה, במינוי שמנדלבליט ניסה בכל כוחו לטרפד, הספיק אלדד לפתוח ולהרחיב את חקירת הפרשה, בה מעורבים בין השאר יו"ר כחול לבן בני גנץ והמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך. בנוסף, ניסה מנדלבליט לקדם את בחירתו של למברגר, הנחשב לאחד מנאמניו, לתפקיד פרקליט המדינה.

השבוע, כאמור, הפקיע מנדלבליט את תיק החקירה הרגיש מידיו של אלדד, החשוד בעיניו ככל הנראה בחוסר נאמנות אידיאולוגי ל"צד הנכון" של המפה, והפקיד אותו בידיו הנאמנות של למברגר. אם אתם חוששים שהפרשה עומדת להסתיים בלא כלום, אתם לא היחידים.

תגובה אחת
  1. לא לא… איזה חיים בסרט אתם. האנרכיה נמצאת בתוך בלפור. הדמוקרטיה בחוץ. לא יעזור לאף אחד לסובב את זה אחרת. העם יודע והוא בחוץ, בחוצות. עשרות אלפים ועוד מתרחבים. לא תעזור האלימות וההסתה כנגד המחאה. היא חיה, היא נושמת וכל כולה, דמוקרטיה.

השארת תגובה