"כאבים שלא נותנים לישון" – נדבק בקורונה

03:20 לפנות בוקר, רן שריר לא מצליח להירדם כבר כמה לילות, הוא בחר להעלות על גבי הכתב את החוויה ומסקנותיו – אנו מפרסמים

רן שריד
רן שריד
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

השעה שלוש ועשרים בלילה. כולם ישנים. אני כבר כמה לילות לא ישן. הקורונה משפיעה. אז החלטתי לשתף בתובנות שלי על המחלה.

נתחיל מהסוף. התמזל מזלנו ואנו מאלה שעוברים את זה יחסית טוב. בלי חוש ריח, כאבים שלא נותנים לישון בלילה. פה ושם חום וחולשה. אבל רוב היום – סבבה אגוזים. היה לילה אחד שהתחילו דקירות בחזה – אבל זה עבר ברוך השם.

אני מודע לכך שמי שקורא אותי יש לו כבר דעה על הקורונה. כן, הדעה על הקורונה היא המשך ישיר של האמונות הקבועות שלנו, כולל הפוליטיות. אז גם אני לא חף מזה אך בכל אופן אגיד את דעתי.

חברים, המחלה הזו לרובנו תעבור איכשהו אבל כל מי שחולה כמעט אין לו סיכוי לא לסכן זקן או אדם בסיכון גבוה. רמת ההידבקות מ ט ו ר פ ת. פשוט ככה.

לפני שבוע וחצי החלטנו כל המשפחה להיות ביחד בקראוון ביישוב יצהר, בשבת. אשתי או החתן שלי כבר היו חולים, אבל מי ידע.

היתה שבת נפלאה. אכלנו שתינו ומה לא. כמו משפחה. באותה שבת שמרתי על מסיכה על הפנים אבל העברתי שיעור וכן הספקתי לראות כמה יהודים.

כבר ביום ראשון התחילו סימפטומים ראשונים. בשלישי כבר התחלנו לישון בחדרים נפרדים ובראשון האחרון כבר קבלנו שרוב בני המשפחה חיוביים לקורונה.

למרות הזהירות חצי היישוב נכנס לבידוד. ידוע על מישהו מהישיבה שחלה.

כמה הודיתי לבורא שבמקרה לא נפגשנו עם ההורים שלי או ההורים של אשתי. אני כבר יודע על מבודדים שהכנסתי לבידוד שאני לא סומך עליהם שהם מבודדים עד הסוף. כשהערתי – התקבלתי במענה שאני שומע מרבים – תיאוריות מתיאוריות שונות.

חברים: זה לא צחוק. על כל שרשרת כזו זקן ניצב בקצה. אל תגידו: הזקנים שומרים על עצמם. מדוע? כי ההדבקה היא לא לגמרי בשליטה. גם אם המסיכה על הפנים.

היום מתו עשרה אנשים. עשרה אנשים. עשרה אנשים. אתמול מספר כמעט דומה.

אז יש אומרים: כן, אבל ממחלות אחרות מתו פחות משנה שעברה. ואני אומר: 1. מה הקשר? 2. בטח, בגלל המסיכות והריחוק החברתי זה תורם גם לשאר מחלות. באמת מהיום ממולץ ללכת עם מסיכות בחורף כמה שיותר, גם ללא קשר לקורונה.

מה המסקנה שלי?

שפשוט בחודש הזה שההדבקה בשיא תימנעו ממפגשים משפחתיים. פשוט ככה. זה חודש של היזק מיוחד. חכו שהעקומה תרד ואז תשובו להיפגש.

וגם כשנפגשים, בשנה הקרובה נעשה לעצמינו הרגלים של ריחוק אפילו קטן, כדי שאם מישהו נדבק. זה לא יתפשט.

בשבת כשישבנו, באותו השולחן – אילו שהיו קרובים לאשתי ולחתני נדבקו. הילדים שישבו רחוק – יצאו שליליים.

לכן: נרגיל את עצמנו בריחוק. אני זוכר שבשבת הזו ביצהר הלכתי עם מסיכה והשתדלתי להתרחק. בעלייה לתורה התרחקתי שני מטרים מספר התורה. כמו שראיתי אצל הרב יעקב אריאל, שאני מתפלל איתו. אנשים חשבו שאני פסיכי, וגם אני. היום אני יודע שכמה מהם ניצלו ממחלה בזכות זה.

ותחשבו על המכפלות שנמנעו מכך.

אז אנא יהודים: ונשמרתם מאוד. תהיו מביכים ותגידו "לא!" להזמנות משפחתיות, אבל יחד נעבור את המחלה הזו, ובעיקר נשמור על המבוגרים.

תגובה אחת
  1. שריד שורד וישרוד

השארת תגובה