האופוזיציה מימין אפקטיבית יותר מזו שבשמאל

נתניהו הפנים את הזעם החרדי, שהצטרף לתחושת האפליה הקשה גם כך בשבועות האחרונים • גנץ הבין שהחרדים אמנם הצביעו בעד הועדה, אך עשו זאת תוך הגנה על כבודו

ישיבה עם נתניהו, צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
ישיבה עם נתניהו, צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

ביום שני השבוע, נדחתה בשנית ישיבת הממשלה המיועדת לאישור תקציב המדינה לשנת 2020 ואשר נועדה להתקיים למחרת, וזאת אחרי שכבר נדחתה בסוף השבוע שעבר. נא לזכור, אם עד העשרים ושישה באוגוסט הכנסת לא תסיים להעביר את תקציב המדינה בקריאה שלישית – נהיה בדרך למערכת בחירות רביעית.

מקור הבעיה במקרה הזה איננו בעימותים המסורתיים על גודלם של תקציבי המשרדים השונים ואפילו לא בוויכוח המתוקשר בין תומכי התקציב החד שנתי של נתניהו (ומרבית הצוות המקצועי באוצר, כולל נגיד בנק ישראל והחשב הכללי) ובין תומכי התקציב הדו שנתי שדורש גנץ (בהתבסס על ההסכם הקואליציוני), הבעיה נעוצה בכך שהצדדים טרם החליטו אם הם רוצים להמשיך יחד או להיפרד כידידים.

אצל נתניהו הספק מובן יותר, מצד אחד, ראש הממשלה רואה את כחול לבן מטרפדת לו כל יוזמה ומעכבת לעת עתה את החלת הריבונות, הוא מבין שהסיכוי לבלימת ההליכים המשפטיים באמצעות רוב מוצק בכנסת מתמסמס מיום ליום, ובעיקר, חושש ממצב בו לפיד ישאב את אחרוני תומכי גנץ לשורותיו ויצליח לייצב מחדש מפלגת קונטרה לליכוד, כזו שתהיה חזקה דיה לקרוא תיגר על השלטון.

מצד שני, גם הליכה לבחירות אינה תרחיש בטוח. הניסיונות העילגים של השמאל לעורר מחאה חברתית, טומנים בחובם פוטנציאל נפיץ של עשרות אלפי עצמאים ושכירים שנותרו חסרי כל בבית. הם אמנם נמנעו מלצעוד לצד האנרכיסטים בתל אביב ולנפץ שמשות – אבל עשויים גם להימנע מלצעוד לקלפי ביום פקודה ולייצר מפץ פוליטי. ג'יימס קארוויל, יועץ הקמפיין של ביל קלינטון, טבע את המשפט האלמותי 'זו הכלכלה, טמבל'. כדאי לזכור שהמועמד שלו הצליח לנצח את הנשיא המכהן בוש (היחיד שעשה זאת בארבעת העשורים האחרונים).

הסקרים עצמם מתנדנדים מרגע למשנהו, הקורונה הבלתי נשלטת עשויה לייצר גל חדש ואימתני בדיוק בשבוע שחל בו יום הבחירות, וזה סיכון שגם בבלפור חוששים לקחת, לפחות כל עוד אפשר לסחוב את עגלת הקואליציה המקרטעת. בנוסף, הקרע המתרחב עם ימינה, במקביל להתחזקותה בסקרים – מחדד את ההנחה שתמיכתם האוטומטית של בנט ושקד בבוס לשעבר כבר אינה מובטחת במה שמהווה דגל שחור נוסף. מהסיבות הללו, נתניהו, ככל שהדבר תלוי בו – לא יהמר על ביקור נוסף בקלפי, לפחות לא בתקופה הקרובה.

אבל להמשך הטנגו צריך שניים, וכשבוחנים את האינטרסים של גנץ, מבינים שכמעט ואין לו ברירה. אם הרמטכ"ל בדימוס היה בטוח לחלוטין בכך שישלים את מחצית הקדנציה כראש ממשלה שאינו חלופי, ניחא. כל עוד הוא משוכנע שתימצא הדרך לשמוט ממנו את הכהונה וללכת לבחירות ברגע שיתאים לנתניהו – הוא חושש מהתרסקות במודל קדימה של הכנסת ה-19, כשקרסה מעשרים ושמונה מנדטים לשניים בלבד. גם אז היה זה רמטכ"ל, ה-16 במספר, שאול מופז, שהוביל את הכישלון המפואר.

גנץ מבין היטב שאסור לו להצטייר כמי שהוביל את ישראל לבחירות בתקופה רגישה כל כך. חצי מהעבודה תעשה לו התקשורת, שתמיד תשנא את נתניהו יותר ממנו ותטיל עליו את האשמה, את החצי השני הוא מנסה להשיג באמצעות משחקי חתול ועכבר עם רוה"מ, בתקווה לשבור את האחרון ולגרום לו להוביל לבחירות כבר עכשיו, או לחילופין, להצליח למנוע את האפשרות שנתניהו יוכל לפזר את הכנסת בהמשך – מבלי לעבור להתגורר בקיסריה, לפחות לשלושה חודשים.

נכון לשלב זה, מסתמן כי נתניהו יצליח לכופף את גנץ ולהשיג הסכמה לתקציב חד שנתי – רק אם יצליח להבטיח את מניעת הבחירות בתקציב 2021. לביש מזלו של רוה"מ, בניגוד לקרבות עבר, הנציגות החרדית עשויה לגבות ממנו מחיר על תעלולי השבוע האחרון ולהצטרף לדרישת 'כחול לבן' לספק בטוחה להעברת תקציב גם בשנה הבאה.

עליונים עלזו

בעוד האופוזיציה משמאל מתגלית כאיום סרק, ומבזבזת את הכדורים בהפגנות שהן מדגרות קורונה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב (לתשומת לב מאכני הסלולרי של השב"כ, ארגון שבעבר הפגין חוסר יעילות בכיכר הזו…), דווקא האופוזיציה מימין מאיימת לעשות שמות בממשלת האחדות הפריטטית. אין ספק שתעודת האופוזיציונר המצטיין של השבוע שייכת לח"כ בצלאל סמוטריץ', עם היוזמה המבריקה של הקמת ועדה לבדיקת ניגודי עניינים אצל שופטים.

באופן נורמלי, על אף שגוש הימין כולו מבקר בחריפות את מערכת המשפט, לא מקובל לתמוך ביוזמה אופוזיציונית שבאה מלכתחילה לקנטר את רכיבי הימין בקואליציה. במקרה הטוב, תוטל משמעת קואליציונית להצביע נגד ההצעה, ולאחר מכן תביא הקואליציה הצעה משופצת משלה. למרבה הצער, איננו במצב נורמטיבי.

הקואליציה אינה יכולה להעלות הצעה 'נגד מערכת המשפט' בחסות מטריית ההגנה שמספק לה שר המשפטים אבי ניסנקורן, אף שקשה להעלות על הדעת מדוע דרישה לגיטימית להעדר ניגוד עניינים אצל שופטים היא "פגיעה במערכת המשפט". משכך, האופציה היחידה להטריל את כבוד יושבי מגדל השן, קיימת באמצעות תמיכה ביוזמות המשעשעות של סמוטריץ' וחבריו.

המשגה הראשון שייך לנתניהו. ראש הממשלה צפה בדאגה בציר המתחזק בין החרדים וכחול לבן בשבועות האחרונים, והחליט לתקוע טריז קטן ביניהם. ההדלפה הראשונה שיצאה בבוקר יום ההצבעה משורות הליכוד ובישרה על חופש הצבעה לח"כים – פתחה מסע לחצים בלתי נתפס על הנציגות החרדית להצטרף ליוזמה.

ביהדות התורה ובש"ס הבינו שאין להם שום ברירה, אי אפשר להתלונן במשך שנה וחצי על התנכלות של בג"ץ לכל הקדוש והיקר לנו ואז להצביע נגד יוזמה שתכליתה צמצום כוחם של 'העליונים'. לך תסביר לבוחר הממוצע שבעצם הועדה לעולם לא הייתה קמה, וההפסד היחיד הוא דחיקתה של כחול לבן לעמדת נקמה בחרדים… מצד שני, לשחק לידיים של נתניהו, להצביע בעד, להסתכסך עם גנץ וגם לא לקבל שום ועדה בפועל – זה יותר מדי עבור הנציגים המפולפלים שלנו.

ראשי הסיעות החרדיות קיבלו הבטחה מפורשת מרוה"מ כי הוא יטיל את כל כובד משקלו להעברת החוק, ובכירי הליכוד יתייצבו כולם להצביע – מה שלא קרה בפועל, בלשון המעטה. למזלם, בישיבת סיעה מאולתרת שהתגבשה בשעות הצהריים, נמצא הפתרון המקורי – מצהירים נגד אבל מצביעים בעד. כלומר, הסיעות החרדיות מוחות על ההתנהלות הקואליציונית שפוגעת בכחול לבן ומודיעות על חופש הצבעה (ולא על תמיכה רשמית בהקמת הועדה), אבל בפועל, כל ארבעה עשר הח"כים החרדים שטרחו להגיע למליאה – הרימו את אצבעם בעד.

את היעדרם של שניים מנציגי ש"ס, סגן שר האוצר איציק כהן וסגן יו"ר הכנסת משה ארבל – מסביר בכיר במפלגה בכך ש"כדי לחולל שינוי אמיתי במערכת צריך 'סוכני שינוי' שיאמינו בצורך לעשות זאת. המחשבה שריאלי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתזמין שופטים לשימוע היא חלומות באספמיא. השחקן המרכזי כעת בזירה הוא שר המשפטים, ורק מתוך שיח ואמון אתו נוכל לבנות שינוי כזה".

המסר הכפול הובן היטב: נתניהו הפנים את הזעם החרדי, שהצטרף לתחושת האפליה הקשה גם כך בשבועות האחרונים, בעקבות סגרים חוזרים ונשנים על ריכוזים חרדיים בלבד, ופרסומם של קטעי תיעוד שונים שחשפו התעללות משטרתית בחובשי כיפה שהמסכה גלשה להם מעט מתחת לאף… גנץ הבין שהחרדים אמנם הצביעו בעד הועדה, אך עשו זאת תוך הגנה על כבודו. הטריז שייעד נתניהו ליחסי החרדים וכחול לבן, נתקע לבסוף על ידי סמוטריץ' דווקא ביחסי נתניהו והמגזר.

בסיעות החרדיות הפנימו שרוה"מ שיחק בהם, והם עוד יבואו אתו חשבון – אולי כבר בסוגיית התקציב. בכיר ב'יהדות התורה' מסכם את המצב בתמצית: "התחושה היא שמעמדו של נתניהו נחלש גם בקרב הבייס, כולל בציבור שלנו. אפילו בליכוד עצמה אפשר לראות את חברת הכנסת שאשא ביטון שעשתה שבת לעצמה והעבירה בוועדת הקורונה החלטה נגד הממשלה. רוה"מ יצטרך לעשות חושבים ולבחון איך הוא מתקן את הנזק ביחסים".

לסיום, מי שיצא השוטה הגדול של ההצבעה, הוא דווקא איווט ליברמן, ששבע אצבעותיו בכנסת התנגדו להצעתו של סמוטריץ' והותירו את יו"ר 'ישראל ביתנו' חסר רלוונטיות לתקופה בלתי ידועה. די בכך שהיה מודיע על תמיכה ומעביר את היוזמה במשוכת החקיקה, כדי לייצר קרע קואליציוני של ממש בין ראשי הממשלה וגם לסייע לו להתרחק מעט מתדמית 'החבר של טיבי' שהודבקה לו בחודשים האחרונים. דווקא ליברמן, שמיתג את סמוטריץ' בקמפיין הבחירות כ'משיחי', החמיץ הזדמנות פז לגאולה מיוחלת.

שיקולים חשאיים

בשעה שאתם קוראים את השורות הבאות, סביר להניח שכבר הסתיימה ההצבעה החשאית על זהותם של חברי הועדה למינוי שופטים. נזכיר, מתוך תשעת החברים בועדה, חמישה באים משורות מערכת המשפט וגרורותיה (שלושה שופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין) וארבעה מהמישור הפוליטי – שר המשפטים המכהן גם כיו"ר הועדה ושר נוסף על פי בחירת הממשלה ושני חברי כנסת הנבחרים בהצבעה במליאה.

מספר המפתח של הימין הוא השגת שלושה נציגים בועדה (על יותר מזה אפילו לא מעזים לחלום), זאת מאחר ומינוי לעליון דורש רוב של שבעה חברים. ברגע שמתגבש בלוק של שלושה חברים מימין, נאלצים נציגי מערכת המשפט להתחשב בצד השני ולהגיע להבנות על מינויים מוסכמים, או לחלופין, לשתק את המערכת לתקופות ארוכות. שני נציגים כבר מובטחים לימין – השר הנוסף שיגיע משורות הליכוד (כאיזון פריטטי לחברותו של ניסנקורן) וחברת הכנסת הטריה אוסנת מארק, שצפויה להיבחר על ידי כלל הקואליציה.

האתגר מסתמן במשבצת השלישית, לפי הסיכום הקואליציוני נדרשים החברים לתמוך במועמדותו של ח"כ צבי האוזר מסיעת 'דרך ארץ' כנציג השני בוועדה. מולו, מציעה את מועמדותה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד. מניסיון עבר, בהצבעה חשאית ומאחורי הפרגוד הח"כים או חלקם עשויים לשכוח לרגע קט את ההבנות הקואליציוניות ולהעלות שיקולים אחרים, למשל, מבחן התוצאה – האם הם סומכים על האוזר הממלכתי והאנמי שיהווה מתרס בפני הרוב המשפטי בוועדה, או שעדיף ללכת על בטוח, על מי שגם מכירה את הליכי בחירת השופטים לעומק וגם לא תסתכן בהרס התדמית שבנתה לה כנציגת הימין במאבקו בממסד המשפטי.

אם אכן הצליחה שקד להפתיע ולהיבחר על חשבון האוזר, במה שנראה כסיכוי קלוש מאוד לעת עתה – הרי שהדבר מהווה מכה לא פשוטה לאמון הקואליציוני, אבל גם מכה חשובה בהרבה לתאבונם הבלתי נדלה של שופטי בג"ץ. מצד שני, בג"ץ היה זה שהתקשה להשלים עם הרעיון של שני נציגי קואליציה בוועדה, קשה לראות את השופטים יוצאים מגדרם כדי להכריח את החלפתו של האוזר בשקד…

במקביל, סיכוייה של שרת המשפטים לשעבר גבוהים דווקא להיבחר לוועדה למינוי דיינים, יחד עם ח"כ אייכלר המהווה מועמד יחיד מטעם הקואליציה. על פי החלטה משפטית, הנציג השני של הכנסת חייבת להיות אישה ובמרוץ הזה – האיילה מובילה.

מבעד למסכה

"אני מסתכל על מנהיגים מכל הדורות, המאפיין המשותף הוא שהם היו מנהיגים ולא מונהגים", כך פתח נתניהו את פגישתו עם ח"כי יהדות התורה בבוקר שני, בעקבות הזעם הציבורי בסוגיית הקורונה והיחס המפלה לרעה כלפי הציבור החרדי, "אתם גם מנהיגים, לא צריך להיבהל ממה שאנשים אומרים", המשיך רוה"מ, שגם ציטט את כללי ההיגיינה והזהירות בתקופת מגיפה מתוך רעק"א. השר אדלשטיין, שהשתתף גם הוא, ירה אש וגופרית על אחד הח"כים, שעל פי הרינונים – בקהילה שהוא מייצג, אפעס, נוהגים בקורונה כמנהג פרופ' לס.

קשה לדעת כיצד ומתי יסתיים הגל השני של מגפת הקורונה, אבל כבר עתה נראה כי הוא לא יפחת בעוצמתו מהגל הראשון. על רקע זה, אין ברירה אלא לחדד את האחריות הכפולה המוטלת עלינו, כציבור האמון ביותר על 'ונשמרתם', לעמוד בקפידה בכללי משרד הבריאות.

נכון, יש טענות מוצדקות על אפליה לרעה בבחירת האזורים עליהם מוטל סגר, יש טענות מוצדקות אף יותר על אכיפה סלקטיבית מוגזמת ומוקצנת מול הציבור החרדי, ואף על פי כן, כל בר דעת יודע להבחין בין הטענות לגופו של עניין. חיי אדם קודמים לכל. וכי מישהו מוכן חלילה לקחת על כתפיו מצב בו לצורך שיפור איכות חייו הוא גורם למותו של יהודי אחר?

הטענות הקיימות הן בשלושה מישורים: הראשון, הסגרים שהוטלו היו לא יעילים ולא פרקטיים, למעשה, משרד הבריאות מתקשה להציג הסבר לתועלת ישירה שלהם, ובמשתמע, הנציגות החרדית מבינה כי מדובר רק באמצעי לחץ שנועד להגביר את התודעה הציבורית לקורונה. השני, האפליה מול אזורי מגורים של הציבור הכללי, כולל ערים ש'נחלצו' מסגר בעקבות קשרים כאלו ואחרים של ראשיהן, והשלישי, התנהלותם חסרת הרגישות והאנושיות של חלק מהשוטרים באכיפת נושא המסכות.

בעיה מורכבת לא פחות, המוטלת אף היא לפתחם של הח"כים החרדים, היא הקורונה הכלכלית, כשהציבור החרדי נפגע משמעותית יותר מכל השאר. כך למשל העובדה שיציאה לחל"ת מתחת לגיל 28 מזכה רק ב-40%, או דרישתם של מעסיקים רבים מעובדיהם החרדים שלא להגיע למקום העבודה, בשל מסע ההשחרה התקשורתי.

אין פתרון קסם לכל הסוגיות הללו, העולם כולו נפגע, מאות אלפים מתו, כלכלות רבות בקריסה ועם כל ההערכה והרספקט – אי אפשר לצפות שקומץ ח"כים חרדים יצליחו לסדר את הכל… האחריות, בסופו של דבר, מוטלת לפתחנו. המספרים לא משקרים, קיימת עדיין בעיית מודעות חריפה בריכוזים החרדיים, וככל שנקדים להפנים זאת – ייטב לכולם.

השארת תגובה