האשה מסרבת לקבל גט אבל דורשת: דמי כתובה

האם בית הדין יכול לחייב את הבעל לתת כתובה אפילו שהוא לא נותן גט? כשהאישה מסרבת לקבל את הגט, הבעל מחוייב לתת כתובה?

אילוסטרציה: בית הדין הרבני באילת
אילוסטרציה: בית הדין הרבני באילת
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט
  1. המקרה של יוסף – בית דין פסקו על יוסף שהוא מחוייב לתת גט לאישתו, אך יוסף מסרב לתת את הגט – סרבן גט.

האם בית הדין יכול לחייב את יוסף לתת את הכתובה לאישתו לפני שהוא נותן את הגט? האם הכתובה היא רק במקרה שבני הזוג מתגרשים, אבל במקרה שיוסף מסרב לתת גט, גם כתובה לא תשולם?

  1. המקרה של יהודה – בית הדין פסקו על יהודה שהוא מחוייב לגרש את אישתו, ויהודה מסכים לתת את הגט, אך אישתו מסרבת לקבל את הגט, מכיוון שהיא חוששת שברגע שהיא תקבל את הגט, יהודה כבר לא ירצה לשלם לה את כתובתה, ולא תהיה אפשרות לכפות עליו לשלם את הכתובה.

האם בית הדין יכול לחייב את יהודה לתת את הכתובה לאישתו לפני שהוא נותן את הגט, בגלל חששה של האישה?

א'

חיוב כתובה

כתובה- בכתובה מתחייב הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו, וכן מפורט בכתובה הסכום אותו מתחייב הבעל לתת לאשתו במקרה שיגרש אותה, או במקרה שחלילה וימות.

האם יש אפשרות לחייב את הבעל לשלם כתובה גם לפני שהוא מתגרש? לכאורה אין אפשרות כזאת מכיוון שהסיבה שהבעל מחוייב בכתובה היא כדי להקשות עליו להתגרש ובכך להבטיח את קשר הנישואין, "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".

אם כך, אין סיבה לחייב את הבעל לתת כתובה לפני שהוא מגרש, מכיוון שכל הסיבה שהבעל מחוייב בכתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, ובמקרה שאין גירושין אין סיבה לחייב את הבעל בתשלום הכתובה.

ועוד סיבה שהוא לא יהיה מחוייב בכתובה לפני הגט, שהרי הוא מתחייב בכתובה לתת את הכסף רק במקרה שהוא מגרש או חלילה מת, ולכן כל זמן שהוא לא גירש או לא מת, אין סיבה שהיא תקבל את הכתובה.

ב'

פסק של הרמ"א

הרמ"א פוסק במקרה מסויים לחייב את הבעל בכתובה, לפני שהבעל נותן גט.

השו"ע (אבן העזר סימן קנ"ד סעיף כ"א) מביא מחלוקת במקרה שעל פי דין הבעל מחוייב לתת גט לאישתו, האם גם כופים אותו בכח לתת גט, או רק אומרים לו שהוא חייב, בלי לכוף אותו. (וז"ל כל אלו שאמרו להוציא, כופין אפילו בשוטים. ויש אומרים שכל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפרוש כופין להוציא, אלא יוציא בלבד, אין כופין בשוטים אלא אומרים לו: חכמים חיבוך להוציא, ואם לא תוציא מותר לקרותך עברין).

ועל זה כותב הרמ"א שגם אם לא כופין אותו לתת גט כופין אותו לתת כתובה (וז"ל הרמ"א ובכל מקום דאכא פלוגתא אם כופין או לא, אף על גב דאין כופין לגרש, מכל מקום כופין אותו ליתן כתובה מיד).

ג'

מקורו של הרמ"א

מקורו של הרמ"א הוא המרדכי בתחילת פרק המדיר, המרדכי כותב בשם המהר"ם שבמקרה שחכמים חייבו את הבעל "להוציא ולתת כתובה" (לגרש את האישה ולתת לה כתובתה), גם אם לא כופין אותו ממש לגרש, הוא מחוייב לתת לה את כתובתה, ובית דין כופין אותו לתת כתובה. (וז"ל המרדכי כתב הר"ם ז"ל כל היכא דקתני יוציא ויתן כתובה נהי דאין כופין אותו אלא בראיה ברורה מ"מ נפיק ממונא מיניה כאן דכיון דחייבוהו חכמים להוציא ולתת כתובה אם לא הרשינו לכוף להוציא דאם היינו כופים ה"ל מעושה שלא כדין מ"מ כתובה מ"ט לא נפיק מיניה כיון דחייבוהו חכמים בממון זה לתת לה הלכך מפקי' מיניה כתובה ויהבינן לה מנה ומאתים ונדוניא דהנעלת ליה)

ומכאן ניתן ללמוד שבמקרה של יוסף, שבית דין פסקו שיוסף מחוייב לגרש את אישתו, ויוסף מסרב לגרש את אישתו, בית הדין יכול לכוף אותו לשלם לה את הכתובה.

ד'

הסבר דברי המרדכי

כעת נדון בכוונת דברי המרדכי שהבעל מחוייב לשלם את הכתובה לפני נתינת הגט, האם חיוב הכתובה הוא כאמצעי לכפות את הבעל לתת גט, בית הדין כופים אותו לתת את הכתובה, שאולי אחרי שהוא יתן את הכתובה, כבר לא תהיה לו התנגדות לגרש את אישתו.

או שהחיוב לשלם לה את הכתובה הוא חוב שבית דין מחייבים אותו ביחד עם החיוב לתת גט, וזה לא משנה אם הוא נותן גט או לא נותן גט, יש עליו מחויבות לשלם את הכתובה.

המשמעות של הספק הזה בדברי המרדכי הוא במקרה של יהודה, שיהודה רוצה לתת את הגט, אך אישתו מסרבת לקבל את הגט מיהודה לפני שהוא ישלם לה את כתובתה, אם הסיבה של החיוב כתובה בדברי המרדכי כמו הצד הראשון שהחיוב הוא כאמצעי לכפות את הבעל לתת גט, במקרה של יהודה שהוא מוכן לתת את הגט אין סיבה לחייבו כתובה.

אך אם ההסבר בדברי המרדכי שהחיוב לשלם את הכתובה הוא שכתובה זה חוב שבית דין מחייבים אותו ביחד עם החיוב לגרש, גם במקרה של יהודה הוא יהיה מחוייב לשלם לה את כתובתה, מכיון שכאשר בית הדין חייבו אותו לגרש, הם חייבו אותו גם בכתובה.

ה'

תשובת מהר"י הלוי

בתשובת מהר"י הלוי לר' יעקב לבית הלוי (שנת שצ"ב סי' י"ו), דן בבעל ואישה שהיו בניהם מריבות, והבעל החליט לברוח למדינה אחרת, ובכך לכפות על האישה לקבל את הגט ללא הכתובה.

והאישה מבקשת לחייב את הבעל לשלם לה את כתובתה לפני שהבעל נתן את הגט, מכיוון שהיא חוששת שבעלה לא ישלם לה את כתובתה אחרי הגירושין.

והמהר"י הלוי פוסק שבהחלט אפשרי לחייב את הבעל לשלם לאישתו את כתובתה, היות והכתובה היא כמו חוב, שהבעל מחוייב לשלם לאישתו כאשר בני הזוג מחליטים להתגרש, אפילו שעדיין לא ניתן הגט.

(וז"ל ראובן עברו בינו לבין אשתו מריבות הרבה וכפי הנראה שכונתו היא לקום וללכת חוץ לעירו במקום שליבו חפץ כדי שעל כרחם של קרובי אשתו ירצו ללכת אחריו לקחת ממנו גט כדי שלא תשאר עגונה ויתפייסו בכל מה שיחזיר להם מנדונייתה…

ראיתי מה שכתבו בנדון זה החכמים… דכתובה לא ניתנה ליגבות מחיים ומזה לא היה צורך להם להאריך… דפשיטא דאין כתובה נגבית מחיים

ואמנם בנ"ד לא שייך זה כלל דבנ"ד הדברים מוכיחים שסיבת הקטטות היא שהם רואים כוונתו הרעה לאכול לה כל הממון ואח"כ לקום ללכת חוץ מהעיר כדי שיצטרכו על כרחם להתרצות ממנו בגט בלבד ואם כן לא שייך הכא אין כתובה נגבית מחיים דה"ל כבע"ח שרואים בו שהוא מבזבז ממונו…

ואין לומר דשאני ב"ח דאע"ג דלא מטי זימניה מכל מקום עתיד הוא לבוא בהכרח משא"כ זמן גבית כתובה דאפשר דלא יבא לעולם…

דבנדון דידן כל הקטטות אינם רק בעבור שגילה דעתו שרוצה להניחה וכדי שלא יפרע לה נדונייתא חשב לקום ולברוח כדי שעל כרחה תתפייס בגט בלבד וא"כ ה"ל כאילו הגיע זמן הפרעון דהרי לגירושין עומדת לפי הנראה ממעשיו… וא"כ בנדון דידן ה"ל כאילו הגיע זמן הגביה כיון שגילה דעתו ומעשיו מוכיחים שזה הוא כונתו לגרשה וראיה ממעשה).

מהמקרה של המהר"י הלוי לכאורה ניתן ללמוד למקרה של יהודה, שהרי גם במקרה של המהר"י הלוי וגם במקרה של יהודה החשש הוא שהבעל לא ישלם את הכתובה אחרי שכבר נתן את הגט. ולכן גם במקרה של יהודה בית הדין יכול לחייב את יהודה לשלם לאישה את כתובתה לפני נתינת הגט.

אך האמת שהמקרה של המהר"י הלוי שונה מהמקרה של יהודה, מכיוון שבמקרה של יהודה, יהודה מוכן לתת את הגט ואת הכתובה, רק האישה היא זו שרוצה לקבל את הכתובה לפני הגט, מכיוון שהיא חוששת שלא תקבל את כתובתה, אבל במקרה של המהר"י הלוי הבעל בכוונה נוסע לעיר אחרת כדי לא לשלם לה את כתובתה, ויש חשש אמיתי שאחרי שהוא יתן את הגט, הוא לא ישלם לה את הכתובה.

ו'

סיכום

  1. במקרה של יוסף, שהוא מסרב לתת גט, בית דין יכול לחייב אותו לשלם כתובה גם לפני נתינת הגט.
  2. במקרה של המהר"י הלוי שהבעל רוצה לתת גט אך לא רוצה לשלם את כתובתה של האישה, בית הדין יכולים לחייבו לשלם כתובה גם לפני נתינת הגט.
  3. במקרה של יהודה שהוא מעוניין לשלם את הכתובה ורוצה לתת גט, אך האישה רוצה את כתובתה לפני נתינת הגט, אי אפשר לחייב את יהודה לשלם כתובה לפני נתינת הגט.

נ.ב. אין לפסוק הלכה למעשה, ע"פ מאמר זה.

עזרא לוי – טוען רבני

Ezralevi1500@gmail.com

053-520-7229

6 תגובות
  1. שלום רבי עזרא
    ישר כח על המאמר
    מחכים לפגושאתכם

  2. מענין מאוד תודה רבה

  3. ישר כח!

  4. תודה רבה

  5. סוף סוף יש גם דברי תורה באתר ולא רק נייעעעס משעממממם

  6. זה נראית כתבה של אחד מלמדני הדור..

השארת תגובה