השוטר התעצבן: לא עצרתי אף אחד היום

שוטר עם מסיכת פה ואף
שוטר עם מסיכת פה ואף
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

"אם לא תאכל יבוא שוטר". פעם זה היה שלאגר חינוכי אבל היום כבר לא.

למה?

כי התקדמנו. היום אנחנו מבינים שהשוטרים הם אנשים טובים שעוזרים ומגנים על האנשים הטובים מפני האנשים הרעים. שוטר הוא לא מפלצת שטורפת ילדים אלא ההיפך, היא – המפלצת – שומרת עליהם. בעצם, שוטר הוא בכלל לא מפלצת.

זה הסבר טוב ויפה אבל עדיין הוא לא מצדיק את מחיקת איום השוטר מרשימת הדברים שהזהירות יפה להם.

מתפקידו של הורה הוא ללמד את ילדיו אודות הסכנות האורבות לו במשעולי החיים; לא לשחק באש, להתרחק מחברים רעים, להיזהר בים, לא להציק לגורים כשהלביאה בסביבה וגם לשמור מרחק מאנשים בלי מסיכה ולא לשוטט ברחובות בשבת אחר הצהריים.

מקומו של השוטר נפקד מרשימה נכבדה זו ולכאורה כך נאה וכך יאה, אלא שלטעמי יש אמת כלשהי בציור השוטר כדמות שיש להזהר ממנה וזה כולל ילדים תמימים שכל חטאם במיעוט זלילה וסביאה.

שוטרים הם אנשים מסוכנים. נקודה.

יש להם כוח והם לא מהססים להשתמש בו כשנראה להם שיש מקום להשתמש בו.

נכון שרוב רובם של שוטרי ישראל מועיל, מסייע, עוזר, מגן ומשרת באמונה אבל עדיין קיים אלמנט של סכנה מכיוון שלעולם לא תדע אם התנהגותך התמימה תוביל את השוטר, משום מה, למסקנה שהנסיבות מצדיקות שימוש בכוח שיש לו. ויש לו המון כוח. וזה מפחיד. ומסוכן.

הדברים נכונים כשמדובר בשוטרים נורמטיביים והם מפחידים מאוד כשמדובר בזן נוסף של שוטרים; הזן שרואה את העולם כמגרש משחקים שבו הוא צריך להפגין את כוחו בכל הזדמנות ולנצח את כל השאר, יהיו מי שיהיו.

יצא לי להיפגש פה ושם עם כמה מהזן הזה, הם לא ששים להיחשף אבל הנה אחד שכנראה אוהב במיוחד את המקפצה:

התקיים משפט של אדם מבוגר וחולני שנעצר כשנפל אל בין מלתעותיו של צוות שוטרים. התנהל מרדף אחר הרכב בו נסע הלקוח, השוטרים כתבו מיזכרים חד משמעיים שמפלילים את הלקוח ומצביעים עליו כזה שנהג ברכב, הכל היה לרעתו וכך הוא נותר עצור עד המשפט.

הדבר המעניין באמת התרחש בבית המשפט מספר דקות לפני הדיון המכריע בעניינו של הלקוח. שוחחתי שיחת נימוסין עם השוטר שעצר את הלקוח ולאט לאט הבחנתי איך הוא נכנס לדמות ה"נינג'ה" ומפליג בסיפורים על גבורתו, על כמה הוא אוהב את העבודה ובלה בלה בלה.

ואז הוא איבד את זה לגמרי ואלו דבריו מילה במילה:

"יום שבו אני לא עוצר מישהו אני חוזר הביתה עצבן. זה יום מבוזבז"! עד כאן לשונו הזהב.

לפי עדותו (שאין סיבה לפקפק באמינותה) הבנאדם (?) קם בבוקר כל יום ויוצא לצייד. ציד אדם. אם, חלילה, אין מספיק פשע, הוא שבור, הוא הרוס.

ואני חשבתי לתומי שכשאני נוסע במהירות כחוק, חגור ולא משוחח בנייד, השוטר בצדי הכביש שמתבונן בנהגים וצופה בי, רואה ורווה נחת. מסתבר שלא, אני סתם מבאס אותו.

שוטרים מהסוג הזה, רודפי אדם, מהווים סכנה לחברה ולאנושות ומבחינתם הם הטורפים ואנו הטרף. זו אמת קשה שחובה להנחיל לילדים באופן מדוד ואחראי.

אגב, בסופו של דבר ולאחר שהשוטר-צייד הנ"ל נחקר חקירה נגדית בבית המשפט ושקריו נחשפו, הלקוח זוכה ושוחרר באולם בית המשפט! מסתבר שאדם תמים התרקב בתא מעצר לשווא, אבל העיקר שבאותו יום חזר אדון שוטר הביתה כשהוא מלא סיפוק, ולכל הפחות "לא עצבן".

הרי לנו שחכמת הדורות תמיד מנצחת וכשהקדמונים איימו על תינוק של בית רבן שאם לא יאכל יבוא שוטר, לא היה זה איום סרק אלא חכמת חיים שהועברה לינוקא התורן במטרה ללמדו הליכות עולם.

4 תגובות
  1. יישר כח גדול!!!

  2. איזה כתיבה פצצה

  3. משובח ביותר
    גם התוכן. וגם הכתיבה

  4. אחחחח איזה כתיבה יפה!

השארת תגובה