הרבאיי הקונסרבטיבי: "הרבי מליובאוויטש צדק"

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בסיום מצוות ציצית נאמר: "וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם… למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי… (ט"ו, ל"ט – מ'). ויש להבין את כפילות הלשון: "ועשיתם אותם", ושוב "ועשיתם את כל מצותי"?

פירש הרה"ק רבי אהרן מבעלז זי"ע, כי הסדר הוא "סור מרע ועשה טוב" (תהילים ל"ד, ט"ו). תחילה על האדם לסור מן הרע, ואח"כ "ועשה טוב" – אפשר לקיים את המצוות בשלמות. אמנם אם ימתין האדם בעשיית המצוות עד שיסיר את הרע מקרבו לגמרי ויתקן הכל, אזי יתכן שלא יגיע בכלל לעשה טוב. לכן העצה היעוצה היא, שקודם יתחיל לעשות מצוות ויקדש עצמו וזה יסייע בידו שיוכל להסיר את הרע ולתקן הכל, ואחר כך יזכה לקיים את המצוות ביתר שלימות.

זהו שאמר הכתוב, בתחילה: "ועשיתם אותם", היינו שיתחיל לעשות המצוות, ואח"כ: "ולא תתורו אחרי לבבכם". כי על ידי עשית המצוות, יוכל לסור מן הרע ולהתרחק מן העבירות, ואז "ועשיתם את כל מצותי" בשלימות.

מסופר שפעם בא הרה"ק בעל התניא זי"ע לבקר אצל הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע. אמר לו הרה"ק רבי פנחס מקוריץ: שבע שנים עבדתי להכיר מה הוא שקר, ושבע שנים להרחיק את השקר, ורק אח"כ עבדתי שבע שנים לקנות לעצמו את מידת האמת. אמר לו הרה"ק בעל התניא: שדרך זו קשה מאד והוא שייך למלאכים וליחידי סגולה. אולם אני סובר שצריכים מקודם לקנות את מידת האמת, ורק אח"כ להרחיק את השקר.

שתי הדרכים הללו מרומזות בפרשה זו, כתוב: "וראיתם אותו וזכרתם", ורק אח"כ כתוב "ולא תתורו", לרמז על דרכו של הרה"ק בעל התניא, לעבוד על עשה טוב לפני סור מרע. ואילו דרכו של הרה"ק מקוריץ גם היא מרומזת בפרשה זו, כי אחרי הכתוב: "ולא תתורו" נאמר: "למען תזכרו ועשיתם", דהיינו עשה טוב אחר סור מרע. ולכן על זה נאמר בתרגום יונתן "ותהוון קדישין הי כמלאכיא", שדרך זו שייכת למלאכים ויחידי סגולה.

אחד המנהיגים הקונסרבטיביים בארה"ב עלה על הבימה ביום כיפור האחרון ונשא את אחד הנאומים הנוקבים על מצבה של יהדות התפוצות. הוא פתח במילים נרגשות על פועלו של הרבי מליובאוויטש זי"ע, ואז הגיע לנושא העיקרי:

"הדברים שאמרתי עד עתה לא הופכים אותנו לבית כנסת של חב"ד", אמר לקהל, "אבל ביחס לקיום מצוות – בחזית הזאת אני עם אחיי החב"דניקים. הרב מליובאוויטש צדק בכיוון שאליה יהדות אמריקה הלכה. אנחנו חיים בעידן של חירות, שאף דור לפנינו לא יכול היה אפילו לחלום עליה. אנחנו קהילה שנהנית מברכה כלכלית, פוליטית וחברתית. אבל מה שטוב ליהודים, לא תמיד טוב ליהדות.

הרבי מליובאוויטש הבין את זה היטב לפני שבעים שנה. רשת הביטחון שלנו כיהודים באמריקה כללה תמיד שלושה רכיבי זהות, שכבר אינם מספיקים לנו: ראשית, השואה. השואה כבר לא יכולה להיות בסיס לזהות יהודית, אישית, או לאומית. למעלה משבעים וחמש שנים חלפו. שנית, ישראל. אחרי מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, אנטבה, תקיפת הכור בעירק – אנחנו יודעים שזה כבר לא מה שמחזיק את הדור הצעיר שלנו. דעותינו לגבי מדינת ישראל עצמה חלוקות היום, וגם אחרי ביקורים בסגנון 'תגלית' לא מקבלים תשובה למה לחיות כיהודי פעיל ואכפתי אחרי שחוזרים מישראל. ישראל כבר אינה יכולה לבדה לבסס זהות יהודית, אישית או קולקטיבית. שלישית, אנטישמיות. וגם האנטישמיות אינה מספיקה. אי אפשר עוד לסמוך על שנאת האחרים כדי שהזהות שלנו תשרוד.

"כך שהשואה, ישראל והאנטישמיות, שלושת המרכיבים שתמיד יכולנו לסמוך עליהם, כבר אינם יציבים. לכן אנחנו צריכים מצוות. עלי להבהיר: אני לא מדבר על להיות נדיב או אצילי או על ערכים יהודיים כלליים. אני מדבר על כשרות, על תפילה, על לימוד תורה, על צדקה, על תפילין, על נרות שבת. אני מדבר על המחויבות היהודית, על מעשים מובחנים ומובדלים מבחינה יהודית. אני מדבר על מצוות. והיום אני אומר לכם משהו שנמנענו מלומר כל השנים: אני מבקש מכם לעשות מצוות".

הוא סיים את דבריו: הסיפור של יהודי אמריקה כרוך ל"ע בהתבוללות, ניכור, אדישות ובורות. מה יבטיח שתהיה בכלל יהדות באמריקה בעוד חמישים שנה חוץ מיהודים אורתודוכסים? רק "מצוות" – עשה טוב הן מחזיקות את העם היהודי.

"עשה טוב" – מצוות, הן השפה המשותפת ששמרה עלינו בין יבשות ותקופות. זה הניצוץ שמאיר את הנשמה היהודית. מצוות הן אוצר המילים הקדוש של היהודי כדי לבטא את המחויבות שלנו למורשתנו ואמונתנו ואת יחסינו עם הנשגב. בעקבותיהם יש את ה"סור מרע". שאלו פעם את הוגה הדעות פרנץ רוזנצווייג אם הוא מניח תפילין? הוא ענה: 'עוד לא' (רח"ל). עלינו לגרום לכך שהשנה הזו תהיה השנה שנפסיק בכל תחום לומר: 'עוד לא'".

ה"אמרי אמת" מגור זי"ע פירש בענין אחר לבאר סדר המשנה שלא כסדר המקרא, על פי רקע שינוי הדורות. התורה הקדימה פרשת סוטה לפרשת נזיר ואילו רבינו הקדוש הקדים מסכת נזיר לסוטה. (ראה ליקוטי יהודה פ' נשא ו' א'). שהרי כידוע הסדר הוא כדברי נעים זמירות ישראל: "סור מרע ועשה טוב". קודם "סוטה" – סור מרע, ואח"כ נזיר – "עשה טוב". אולם בדורותינו לימדונו רבותינו שעל מנת לקיים "סור מרע" עלינו לנקוט בעשה טוב. כי רק באמצעות זאת מגיעים לסור מרע.  לדורות החלשים יותר, עדיף שיתחזקו בתיקון של "עשה טוב" ואח"כ סור מרע, ולכן הקדים רבינו הקדוש בתלמוד את מסכת נזיר – עשה טוב, למסכת סוטה – סור מרע.

בדורנו "עשה טוב" צריך לבוא לפני "סור מרע", כי הוא יביא אותנו שלא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד.

תגובה אחת
  1. עדיף מים

השארת תגובה