נגיף הקורונה או נגיף השנאה

נגיף השנאה לחרדים הוכח כמדבק לפחות כמו הקורונה. עדות לסכנת ההידבקות הופיעה בנאומה של איילת שקד, שהייתה עד לא מכבר שותפה נאמנה לנציגי הציבור החרדי בכנסת והפכה את עורה ברגע שנותרה מחוץ לממשלה

שניאור ובר
שניאור ובר
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

במערכת הבריאות התחבטו בימים האחרונים בשאלה האם להגדיר את העלייה בתחלואת הקורונה בישראל כגל שני, או שבסך הכל מדובר בהתפרצות צפויה ומתבקשת לאחר החזרה לשגרה.

עוד לפני שהוכרע הספק, התפשט בישראל גל שני ועכור של שנאה שאינה יודעת שובע, שהופנתה – איך לא – לאשמים האולטימטיביים בהפצת הקורונה: החרדים.

בהיעדר צבעים וצורה לנגיף, התבייתו בעלי אינטרס על הנקודה הרגישה ביותר והפכו את שומרי התורה והמצוות לאלה שנושאים באחריות על הצרה הזו. אנשים שפלים נטלו מכחול וציירו תווים למחלה הארורה שבאה עלינו.

ההיסטוריה היהודית למודת עלילות דם זדוניות אשר נועדו לקשור בין תחלואי החברה לאורח חייהם של בעלי זקן ופאות, כך שבהיבט זה אין חדש תחת השמש ומה שהיה הוא שיהיה.

הנורא בכל הסיפור הזה זו מקהלת ההסתה שנאחזת בבדיות ובדמיונות וזוכה לתהודה תקשורתית שמעניקה גושפנקא למלבי השנאה ושופכת שמן למדורה המבישה.

צופי ערוצי הטלוויזיה בישראל וצרכני המדיה במדינה לו היו נדרשים להפנות אצבע מאשימה על התפשטות הקורונה, היו מכוונים זאת כלפי השחורים מבני-ברק ובית שמש.

הם אינם אשמים. זהו הסיפור שמכרו להם יום יום, שעה שעה. היכן שרק ביקשו לצרוך מידע, נתקלו באותה מגמה. הנדסת התודעה הזו התבצעה בשלל צורות ולבשה פנים שונות. החל מתמונות של חרדים על המסך ברקע דיווח סתמי על הקורונה ועד להפצת נתוני כזב סביב כמות החולים.

חוויית הגל הראשון של התפרצות הקורונה בישראל היתה טראומתית עבור הציבור החרדי ולא רק בשל כמות החולים והנפטרים ל"ע. הנגיף שנחת עלינו בפתע פתאום, הביא עמו כמויות רעל בלתי נגמרות שהותזו לעברנו מכל כיוון. חרדי שצעד ברחוב זכה לקיתונות של בוז. אזרח מן השורה שנראה היה כחרדי הרחיק מסביבתו עוברי אורח גלויי ראש.

מצלמות רשתות הטלוויזיה הוצבו מידי ערב בריכוזים חרדיים, תוך שהצלמים עושים זום על כל דמות בעלת חזות חרדית שחולפת על פניהם, הכל במטרה לבחון לעומק את מידת הציות וההיענות של החרדים לדרישות משרד הבריאות שהגיעו אליהם באיחור ניכר.

חלקים מרכזיים של מהדורות החדשות שזכו לרייטינג שיא מידי לילה, כמו גם עמודים שלמים בעיתונים ובאתרי החדשות, הוקדשו לעיסוק אובססיבי סביב רמת ההקפדה החרדית על ההנחיות, בו בזמן שרחובות תל אביב שקקו חיים ותושבי העיר ללא הפסקה צפצפו ביודעין על ההוראות שלדעת מנהיגיהם אף לא היו מחייבות משום שניתנו על ידי ממשלה שאינה לרוחם.

הגיעו הדברים לשיא כשכותרות ענק נמרחו ובישרו כי "שליש מתושבי בני ברק, 75 אלף איש, חולים בקורונה". כלי התקשורת עצרו את נשימתם וגייסו את מיטב הפרשנים להסביר את ה"נתונים המדאיגים" הללו. המלומדים מביניהם לא אכזבו והיטיבו לתאר את ה"מצב העגום" בערים החרדיות. כשנודע שמדובר בפייק מוחלט, כבר היה מאוחר מידי. אף אחד לא נשאר כדי לשמוע על זה.

היחס התקשורתי המעוות כלפי המגזר החרדי נתן את אותותיו בשטח והוביל למראות שאינם מתקבלים על הדעת. החיבור האוטומטי בין קורונה לחרדים הביא לתוצאה המחרידה של סטריאוטיפ חולני שדבק במאות אלפי בני אדם, על לא עוול בכפם.

אישי ציבור שביקשו לקבל תשומת לב נגעו בעצב הרגישו ומיד השיגו את מבוקשם. ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, חובב פרסום מושבע, הציב מחסומים בגבולות רמת גן ובני ברק וזכה בליטרת הבשר אותה דרש לעצמו.

במבט לאחור ובראייה כוללת, אי אפשר להתעלם מנזקי הקורונה במחנה שלנו. לא ניתן להעלים עין מהפרת ההנחיות של יחידים מקבוצות קיצוניות שסיכנו חיי אדם וגרמו לחילול שם שמים עצום. אך באותה נשימה עלינו להתגאות בציבור החרדי, שברגע שהפנים את הסכנה שאורבת לנו, ברובו המוחלט לא לקח סיכונים והחמיר בפיקוח נפש.

העובדות לא הפריעו לאושיות השנאה לתפוס טרמפ על האירוע. איווט ליברמן, שעובד על תואר ראשון בשנאת חרדים, רץ מאולפן לאולפן כדי לנזוף בנו, רגע אחרי שצפצף על הנחיות משרד הבריאות בחוצפה ופתח מספרה במיוחד עבור הוד רוממותו.

עם התקרב הגל השני, הרסן שלו נפתחה עוד יותר. ממקום מושבו בספסלי האופוזיציה האחוריים, בין היבא יזבק לאיימן עודה, פיו פולט הסתה שאינה יודעת גבולות.

הטרמינולוגיה שלו מחריפה ככל שרמת ההתעניינות בו צונחת, וכך הוא מרשה לעצמו לטעון כי "נתניהו עשה מכירת חיסול וגרם להתפשטות החרדים. החרדים שולטים בכנסת; מה שפעם דיברו על 'בשר תותחים' – היום מדברים על בשר בחירות".

בארסיות שמאפיינת את אישיותו, מתבכיין ליברמן: "הם תפסו השפעה וכוח שמעולם לא היה להם. כמו שפעם דיברו על בשר תותחים, עכשיו מגדלים בשר בחירות. זה בדיוק ככה, ובניגוד לכל הערכים היהודיים. בניגוד להכל".

האירוניה התגלגלה מצחוק בשעה שאיווט, שמבקש לעקור כל סממן יהודי בישראל, דיבר על "ערכים יהודיים". אבל החרפה היא של מי שפורסים בפניו שטיח ומתמוגגים להשמיע את דבריו הנאלחים. אותם דברים, לו היו נאמרים כל אוכלוסייה אחרת במדינה, היו מרימים קול זעקה וגינוי מסוף העולם ועד קצהו.

נגיף השנאה לחרדים הוכח כמדבק לפחות כמו הקורונה. עדות לסכנת ההידבקות הופיעה בנאומה של איילת שקד, עד לא מכבר שותפה נאמנה לנציגי הציבור החרדי בכנסת, אשר את תסכולה על שנאלצת להתבוסס בבוץ האופוזיציוני פרקה בהאשמת נתניהו כי "מכר הכל לחרדים" משל היו אויביה המרים.

אפשר להבין לליבה של שקד. לא כך ציפתה ממי שהלכה עמו כברת דרך ארוכה ולמענו נשכבו היא וחבריה למפלגת 'ימינה' על הגדר. אך אין בזה הצדקה להשתלחות בציבור החרדי בזמן שכל מבקשי רעתנו חובטים בנו ללא רחם.

וזה גם הזמן לחשבון נפש פנימי. בל נשלה את עצמנו שבהזדמנות הבאה המצב ייראה אחרת. אל תתלו תקוות בגל השני שיוריד את מפלס השנאה כלפינו. מי שסימן למטרה להכות בחרדים וללכת בדרכה של רינה מצליח, לא יחדל כל כך מהר.

אבל האחריות על התנהלות נכונה מול המגדפים מוטלת עלינו וביתר שאת על נציגי הציבור שלנו. במבט חטוף על תקופת הקורונה וההסתה שנלוותה לה כלפינו, נגלה כי לא פעם אמירות של שרים חרדים שירתו את המחרפים.

ובעברית פשוטה: ההצהרות של ליצמן בהן קרא "להטיל סגר על בני ברק" וטען בלהט כי "המצב שם נורא ואיום", גם אם היה צדק בדבריו, היו מיותרות. ההתבטאויות הללו נפלו כפרי בשל בידי שוחרי רעת החרדים ואלה עשו בהם שימוש מרבי להשחרת הציבור החרדי כולו.

הטלת הסגר על בני ברק, שמידת האפקטיביות שלה איננה ברורה והלוואי והצילה נפש אחת מישראל, יכולה היתה להיעשות בצורה אחרת ובאופן שמכבד יותר את תושבי העיר הצפופה בישראל. הצעד הדרמטי שמשפיע על חייהם של כל כך הרבה אזרחים, נדרש היה להתבצע בהדרגה ובהתחשב ברמת התחלואה הנקודתית של השכונות בעיר.

באווירת ההסתה והשנאה שהשתוללה בתקופה זו, ראוי היה שהשר אריה דרעי יתאפק ולא יצא בהצהרות לפיהן "70% מחולי הקורונה בישראל הם חרדים". השמים לא היו נופלים אם דברים אלה לא היו יוצאים מפיו ומלבד ליבוי ההסתה, לא ראיתי שום תועלת באמירות הללו.

הלוואי שנשכיל להפיק לקחים מהחודשים המאתגרים שעברו על כולנו ונהיה ערוכים לכל צרה שלא תבוא עלינו, מתוך תפילה לבורא הרפואות שיסיר מחלה מעמנו ונגע הקורונה ייעלם לנצח.

השארת תגובה