מודז'יץ: ארון הספרים, או הרבי?

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

מסופר על אחד מחשובי חסידיו של הרה"ק ה'דברי ישראל' ממודז'יץ זי"ע שנוהג היה לערוך 'נסיעה' אל הרבי לעיתים קרובות, אך לפתע חדל לנסוע אליו ובמשך ימים רבים לא נראו פניו בחצר הקודש.

לאחר תקופה ביקר אותו חסיד אצל רבו ונכנס אל הקודש פנימה להתברך ולהתייעץ. שאל אותו הרבי: "מדוע לא ראינו את פניכם זמן כה רב?" השיב החסיד במבוכה: "חשבתי לעצמי מדוע להיטלטל בדרכים כאשר יש לי  בביתי ספרי חסידות ומוסר להתעורר מהם? אלמד אותם ואתחבר דרכם לעבודת ה'!"

השיב לו הרבי בדברים הבאים: "בפרשת בהעלותך (במדבר י, כט-לב) נאמר: 'ויאמר משה לחובב… לכה אתנו והיטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל. ויאמר … לא אלך כי אם אל ארצי ומולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזוב אותנו … והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך'. לכאורה פסוקים אלו מעוררים תמיהה! מה פשר המשא ומתן בין משה ליתרו? משה רבינו מציע ליתרו ללכת עם ישראל ובכך יוטב לו כי ה' דיבר טוב על ישראל, אולם יתרו מסרב ומבקש לשוב אל ארצו ומולדתו. מה א"כ משיב לו משה רבינו בדבריו האחרונים, הרי מאומה אינו מוסיף על דבריו הראשונים, אלא רק חזר על דבריו שיוטב לו אם ילך עם ישראל? ועוד, מהו הלשון  'והיה כי תלך עמנו ושוב: 'והיה הטוב ההוא' פעמיים באותו פסוק 'והיה'?

הסביר הרבי לחסיד: " משה רבינו הציע ליתרו חותנו להמשיך ללכת עם ישראל על מנת שילמד עוד ועוד תורה. וזהו 'לכה אתנו והיטבנו לך'-אין טוב אלא תורה. אבל יתרו מבקש לשוב לביתו ולשבת על אדני התורה –  בישוב הדעת. על כך השיב לו משה רבינו כי אכן גם בביתו יוכל לשבת וללמוד, אבל מה עם השמחה שגורמת לו השהיה בצוותא בתוככי עם ישראל, הרי את זה לא יוכל להשיג בביתך. וזהו שאמר משה רבינו 'והיה כי תלך עמנו'- אין "והיה" אלא לשון שמחה. אם תלך עמנו תזכה לשמחה והתעלות, ומשום כך כדאי לך להישאר עמנו.

"כיוצא בזה" הפטיר הצדיק באוזני החסיד: "ישנם כאלו הסבורים שאין להם סיבה לנסוע אל הרבי. גם בבית יש את ה'מאור ושמש' הם טוענים. והאמת היא שאכן בבית  הם יכולים ללמוד ולהתעורר. אבל את ה'והיה כי תלך עימנו', את השמחה וההתרוממות שיש לחסידים הנוסעים יחד בצוותא אל רבם לא ניתן להשיג בבית, ועל כן יש לנסוע".

כמה דברים אלו אקטואליים בימים אלו, לאחר שנמנע מאיתנו זמן רב להתפלל בבתי הכנסת וללמוד בבתי המדרשיות. גם עתה עלינו להישמע להוראות, אך עלינו לזכור שאינה דומה תפילה בחצר הבית לתפילה בבית כנסת, אינו דומה לימוד תורה בבית ללימוד תורה בבית המדרש. "והיה"- השמחה של מצווה, תפילה ותורה נמצאת בבתי מקדש מעט.

חותמו של הצדיק והרב על חסידיו ותלמידיו נרמז גם בתחילת פרשתינו. בפסוק: "בהעלותך על הנרות" (ה, ב), פירש"י: לשון עלייה, שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה. מובא בשם הרה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זי"ע לפרש את הפסוק (תהלים לד, יב) "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם", שדרך העולם שבשעה שמתאספים כולם באסיפת מרעים או כשמתקבצים כולם ובאים אצל הצדיק, אזי מרגישים כולם קדושה יתירה והתעלות רוחנית, אך משהולכים מהצדיק חוזר האדם לקדמותו. כמו שאמרו משמו של רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זי"ע: "כל מי שבא אצלנו יש לו ישועה ברוחניות ובגשמיות, רק השאלה עד היכן אוחזו. אחד מאבדו בקלאמקע (ידית) של הדלת, השני בצאתו לרחובה של עיר והשלישי כשדורך על מפתן ביתו".

זהו שאמר דוד המלך: "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם", שהישועה שזוכה לה האדם כשהוא בא אל הצדיק או כשיושב בבית המדרש ומתעלה ברוחניות, שתישאר בו גם כשהוא בבחינת "לכו", היינו שיצא מבית המדרש או מבית הצדיק. שהרושם הזה יביא לאדם חיזוק לאורך זמן. ומשום כך קבע פסוק זה הגר"מ שפירא זצ"ל בפתח ישיבתו – ישיבת "חכמי לובלין".

בזה רמז הפסוק: "בהעלותך את הנרות" – כשרוצה הכהן שהוא הצדיק להדליק באדם שלהבת התורה והקדושה, צריך להיות באופן זה "עד שתהא שלהבת עולה מאליה", שגם בעת שיצא מהצדיק תמשיך השלהבת להעלותו מעלה מעלה. אך כל זה כאשר אדם בא לצדיק ולא כשהוא יושב בביתו.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה אומר: "צריך ללמוד עם חברותא". בהזדמנות אחת שאלו אותו: "הלא הרב בעצמו למד כל ימי חייו לבד ולא בחברותא?". ענה הרב: "מגיל צעיר בחרתי בדרך קשה זו, אך איני מאמין שיש עוד מישהו שמסוגל ללכת בדרך זו. אני מבקש לא לקחת ממני דוגמא ולא ללכת בדרכי".

מסופר שבאחד הימים עלה יהודי אל הגרי"ש אלישיב וביקש לשאול רק שאלה אחת: "האם הרב למד כל ימי חייו לבדו?". ענה לו הרב בקצרה: "ריכטיג,  אבער ס'איז גיווען זייער שווער". ("זה נכון, אבל זה היה מאד קשה").

בהזדמנות נדירה פתח הרב את סגור ליבו וסיפר על עצמו: היה זה בשנת נעורי. ישבתי ולמדתי בבית המדרש בבדידות, עד שלא יכולתי לשאתם עוד, חשתי בנפשי שאם לא אצא מחוץ לבית המדרש ואפגוש אדם כלשהו ואשוחח עמו, קרוב הנני לצאת מדעתי ח"ו. סגרתי את הגמרא, יצאתי מדלת בית המדרש ועשיתי דרכי אל הרחוב, כדי לפגוש נפש חיה. הגעתי עד שער החצר, עצרתי לרגע, ומלחמה החלה להתחולל בקרבי. לבסוף הסבתי דרכי, וחזרתי לבית המדרש, פתחתי את הגמרא וצללתי לתוכה מחדש. "כיום הנני סבור" המשיך רבינו "שלא טוב עשיתי אז. הייתי צריך לפתוח את שער החצר ולשוחח עם מאן דהו", סיים הרב.

בכנסיה הגדולה החמישית שהתקיימה בירושלים בחודש סיון תשכ"ד, השתתף כ"ק מרן האדמו"ר ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זי"ע, יחד עם גדולי ישראל מארה"ק ומחו"ל, ואמר במשאו על הכתוב בפרשתינו: "לכה אתנו והיטבנו לך, כי ה' דיבר טוב על ישראל" (במדבר י' כט) תפילה נרגשת: ריבונו של עולם, מבקשים אנו ממך: "לכה אתנו" –היה נא עמנו, כי אז –והיטבנו לך"-גם לך רבש"ע יהיה טוב. "כי ה' דיבר טוב על ישראל" –שהרי רצון השם הוא שיהיה טוב להם לבני ישראל, ממילא, אם תהיה עמנו יהיה גם לך טוב!…

אם נדע ללמוד תורה בשמחה ברבים ייטיב ה' לנו בכל משאלות ליבנו.

השארת תגובה