מאחורי הקלעים: הסכם שס – הליכוד

אל תתפלאו אם יחול עיכוב של הרגע האחרון: "ביבי הוא אלוף ההבקעות בדקה ה-90, אין לו שום סיבה למהר בשבוע ולהשביע את הממשלה לפני חמישי הבא, מה שמגדיל גם את הסיכוי למצוא עד אז פשרה מול ימינה ולהימנע מפירוק הגוש"

נתניהו ודרעי צילום חיים צח לעמ
נתניהו ודרעי צילום חיים צח לעמ

בכל שעה עגולה בשבועות האחרונים התפרסמה הודעה על התקדמות במו"מ הקואליציוני מול כחול לבן, שפל במגעים עם ימינה או אי הבנה בדיונים מצד יהדות התורה. רק אדם אחד, מי שאולי אפשר לכנותו בצדק 'אדריכל ממשלת האחדות', נעלם לחלוטין מהכותרות הקואליציוניות (בשונה מענייני הקורונה ומירון, שם קולו נשמע ברמה), עד שאפשר להקשות בשפתו של שולי רנד ולשאול 'אריה דרעי, אייכה?'

ובכן, ניתן להשמיע צפירת ארגעה. כבקי ומנוסה, נמנע השר דרעי מניהול המו"מ מעל דפי העיתונות ובאמצעות ציוצי הכתבים. חלף זאת, הוא ניצל את מעמדו הבלתי מעורער כשושבין הקואליציה המתגבשת, ורשם שורת הישגים יוצאת דופן. אם אכן תושבע הממשלה השבוע – יהיה דרעי ללא ספק המנצח הגדול של האירוע.

תחילה, כמנהגנו הקטנוני, נעסוק בסוגיית התפקידים. בש"ס דורשים שני שרים ושלושה משרדים. לאמור, אריה דרעי ואיציק כהן יכהנו בתפקידים מיניסטריאליים, והמפלגה תחזיק בתיקי הפנים, הדתות ונגב גליל ופריפריה.

אלא שבש"ס לוחצים לרשום הישג נוסף. לפי התוכנית המתגבשת ברחוב הקבלן, יהיו כל שלושת המשרדים מאוחדים בראשות השר דרעי, ואילו כהן ימונה לתפקיד 'שר במשרד האוצר', תוך הקצאת אוטונומיה של סמכויות עבורו על ידי השר המיועד ישראל כץ. לחילופין, אם המהלך ייכשל – יעמוד כהן בראשות משרד הדתות.

ההישג השני הוא בגזרת סגני השרים, ש"ס דורשת – וכנראה גם תקבל – לא פחות מארבעה סגני שרים (מחצית מכלל הסגנים בגוש הימין). בראש ובראשונה משולם נהרי, שישמור על תפקידו במשרד הרווחה. שלושת המשרדים הנוספים בהם יכהנו סגנים מש"ס הם כנראה משרד הפנים, משרד הדתות (באם דרעי יכהן כשר, הוא יאציל לסגן שיכהן תחתיו את הסמכויות המעשיות במשרד) ומשרד נוסף לגביו קיימת עדיין התלבטות.

שאלת איוש תפקידי הסגנים תלויה כחוט השני בשאלת הוועדות. נכון לשעת כתיבת השורות מקבלת ש"ס את ועדת הכלכלה לשני שליש קדנציה (בשליש השלישי מיועדת הועדה לעבור לידיה של יהדות התורה, לניהולו המסור של ח"כ יעקב אשר). במקרה כזה, יכהן ח"כ יעקב מרגי כיו"ר הועדה – חלף ועדת החינוך האהובה עליו, שתחזור לידי הליכוד, ושלושת הח"כים שיכהנו כסגני שרים מלבד נהרי הם יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי ומשה ארבל.

ראש הממשלה מסרב באופן נחרץ להעניק שתי ועדות למפלגה אחת, מאחר והוא מתכוון להשתמש בהן לצרכי פיצויים פנים ליכודיים. עדיין, בתסריט המסתמן כרגע, בו ימינה נותרת באופוזיציה לפחות בתחילת הדרך – יתכן שוועדת הכלכלה תוחלף בוועדת החוקה. במקרה כזה, ח"כ ועורך הדין משה ארבל יועמד בראשות הוועדה, ומרגי יתפוס את מקומו כאחד מסגני השרים.

ולסיום, מאחר ולהשאיר ח"כ ללא תפקיד במפלגה כש"ס – הרי זה מתכון בדוק ומנוסה לצרות, יקבלו חברי הכנסת ינון אזולאי ומשה אבוטבול את סגנות יו"ר הכנסת וראשות הסיעה. לא בהכרח בסדר הזה.

ש"ס עם תוספות

אפרופו חלוקת הוועדות, תשמעו סיפור עסיסי מחדרי המו"מ: בתחילת הדרך, דרשה ש"ס את ראשות ועדת הרווחה והבריאות. השר לוין, נציג הליכוד למו"מ – הביע את הסכמתו, בתנאי שהמפלגה תסתפק בחצי קדנציה. בש"ס שקלו את הדברים, ולאור ההנחה שגם כך הקואליציה הזו תזדקק לנס גלוי כדי לשרוד יותר משנה וחצי, הביעו הסכמה – בתנאי שיזכו בחצי הראשון של הכהונה.

מסתבר שגם לוין לא היה מודע לגודל המוקש. בתחילת השבוע שעבר התקשר רוה"מ בעצמו לשר דרעי, והתחנן על נפשו לסגת מהסיכום שהושג בעמל רב. הנימוק: ועדת הרווחה הובטחה לשר חיים כץ, שעקב הגשת כתב האישום נגדו מנוע מלכהן כשר הרווחה. נתניהו לא יכול להרשות לעצמו פיגוע פנים מפלגתי בדמותו של כץ הממורמר, ובתמורה הוא הסכים להבטיח לש"ס הרים וגבעות, שתורגמו בשפת המעשה לשני שליש קדנציה בוועדת הכלכלה הנחשקת.

בניגוד לאחרים, דרעי יודע היטב שמו"מ קואליציוני הוא התזמון הנכון למצות הישגים. משכך, הוא הספיק לרשום עוד שני מהלכים, שבזמנים כתיקונם ראוי להקדיש לכל אחד מהם טור בפני עצמו. בצעד הראשון וכפי שפורסם כאן לפני שבועיים, הוחזר מנהל התכנון (שנלקח בזמנו לדרישת כחלון, בימי הזוהר של עשרת המנדטים) ממשרד האוצר למקומו הטבעי במשרד הפנים. באשר למטה הדיור חסר המשמעות, טרם ידוע מה יעלה בגורלו ובאיזה משרד ייפול לבסוף.

בצעד השני, עליו יצא קצפם של נציגי הציונות הדתית, הועברה ראשות הוועדה למינוי דיינים מידיו של שר המשפטים לידי שר הדתות. אמנם, בשל ענייניו המשפטיים, אם יכהן דרעי עצמו כשר הדתות – הוא ייאלץ לבחור שר אחר שיעמוד בראשות הוועדה, אך אין בזה כדי לגרוע מגודל ההישג והשלכותיו על עיצוב דמותו של בית הדין הרבני בשנים הקרובות.

לקינוח, מתכנן דרעי להמשיך את מהלך שילוב הנציגים החדשים וריענון הרשימה, מהלך שהתפתח ביתר שאת בשנים האחרונות. לפי הצפי, מיד עם העברת החוק הנורבגי יפרשו שניים מבין השרים וסגני השרים של ש"ס לטובת הנציגים הבאים ברשימה – אוריאל בוסו הפתח תקוואי והרב ברוך גזהיי, המייצג בגאון את עולי אתיופיה.

כבונוס, תיכנס לתוקף בעוד שנה החלטתם של חברי מועצת החכמים מאשתקד, ולפיה בתום שנתיים ממועד קבלת ההחלטה יופרשו לגמלאות נציגי הסיעה ח"כ איציק כהן וח"כ משולם נהרי, בצעד שרווח כפול בצדו. האחד, שילובם של יוסף טייב ויעקב זכריהו (חבר מועצת העיר בני ברק) בעבודת הכנסת, והשני, פינוי תפקידי שר וסגן שר, שיאפשרו שילוב של עוד שני נציגים בתפקידים של ממש. עם זאת, תרשו לנו לנחש שכהן ונהרי – שועלי קרבות ותיקים – ישתמשו בכל טקטיקה אפשרית לעכב את הפרישה המדוברת.

משחק לא בריא

הדיה של אנחת הרווחה שהשמיע נתניהו ביום שני בערב הגיעו עד לוושינגטון, שם נערכים כבר לקראת בואו של השגריר המיועד גלעד ארדן, שיכהן כציר כפול – לאו"ם ולארה"ב בו זמנית. על הדרך, שחרר ארדן את הפקק בצמרת הליכוד ואפשר לרוה"מ מעט מרווח ביטחון בבואו להרגיע את צמרת המפלגה המנצחת והמקופחת.

בראש ובראשונה שואפים בבלפור למנות את אמיר אוחנה כשר לביטחון פנים. אחרי שהוכיח יעילות מרבית בכהונה מקוצרת של ממשלת מעבר במשרד המשפטים, מצפים ממנו לגדולות ונצורות בזירה המשטרתית, מה גם שמינוי המפכ"ל עומד בפתח. המכשול היחיד למינוי הוא שאיפתה הלא מוסתרת של מירי רגב לזכות בתיק. בלית ברירה, היא עשויה להסתפק בתיק החינוך, למשל.

ככלל, נתניהו עושה כל מאמץ כדי להימנע מכיסי מורדים בתוך המפלגה וכדי לנסות ולצרף בכל זאת את 'ימינה' – ולפחות חלקים ממנה, כאלה שה'מילה' שלהם פחות, כפי שיכול להעיד נאמנה עוה"ד איתמר בן גביר – גם במחיר הגדלת מספר השרים לשלושים ושישה כבר בתחילת הדרך, בלי להמתין לסיום תקופת החירום של ששת החודשים, כפי שהוסכם מול כחול לבן.

לצורך מימוש שתי המטרות, מחזיק רוה"מ בשלושה עשר עד חמישה עשר תפקידי שרים, בראשות הכנסת, בשתי סגנויות שר, בראשות חמש ועדות נחשבות ובעוד שלושה מינויי שגרירים. בימים שנותרו, יידרש נתניהו לתמרן בין חברי סיעתו ובין שיחות ליליות של מיכל פרץ עם רעייתו, וגם לנסות לסחור בתיק הבריאות מול כחול לבן, שמשחקת משחק לא בריא בעליל ונמנעת מהתיק המבוקש כל כך כמו מאש מדורת ל"ג בעומר בימי קורונה.

עם הכל, ולמרות הצפי החגיגי להשבעת הממשלה כבר ביום חמישי, אל תתפלאו אם יחול עיכוב של הרגע האחרון, כפי שהסביר השבוע אחד הח"כים המנוסים. "ביבי הוא אלוף ההבקעות בדקה ה-90, אין לו שום סיבה למהר בשבוע ולהשביע את הממשלה לפני חמישי הבא, מה שמגדיל גם את הסיכוי למצוא עד אז פשרה מול ימינה ולהימנע מפירוק הגוש".

ויש גם תסריט רזרבי. "לא מן הנמנע שברגע האחרון תוגש הצעת חוק פרטית מספסלי הליכוד (שם הקוד המקובל בכנסת לח"כ שלמה קרעי. א.ג.) להקמת ועדת בדיקה לפרקליטות, למשל, בנוסח שגנץ לא יוכל לחיות אתו, כדי לאלץ פיצוץ של ההסכם הקואליציוני והליכה לבחירות רביעיות, שהן הדרך היחידה לדחיית פתיחת משפטו של רוה"מ", מזהיר הח"כ את עמיתיו מתפירת חליפות מוקדמת. רשמנו.

מנדלבליט, הסוף?

כשכבר חשבנו שראינו ושמענו הכל על מערכת המשפט – הגיע השבוע האחרון עם שפל חסר תקדים, בתדמית, בעומק הסיפורים, בניגודי העניינים, בשקרים, בטיוח, בתגובות מפוקפקות, ובעצם בכל דרך אפשרית.

זה התחיל עם שופט העליון מני מזוז, שהתערב בבוטות בסוגיית הארכת כהונתו של דן אלדד כמ"מ פרקליט המדינה, למרות בקשתו של השר אוחנה שמזוז יפסול את עצמו, לאחר שכינה את שר המשפטים "שר לעומתי" בעבר.

מזוז דחה את בקשת הפסילה בהסבר מפולפל שהדברים נאמרו בכלל כלפי השר להגנת הסביבה… לצערו, תיעוד מלא מאותו אירוע התפרסם השבוע, וממנו עולות שתי מסקנות: 1. מזוז התבטא נגד שר המשפטים והיה עליו לפסול את עצמו. 2. מזוז שיקר בתגובתו.

הפרשה השנייה נחשפה בסוף השבוע, כשהתחקירן המצוין קלמן ליבסקינד (שלמרות היותו איש ימין, לא נרתע בזמנו מפרסום תחקיר שהוביל לסיום כהונתו קצרת המועד של יואב גלנט כרמטכ"ל ולמינוי גנץ במקומו), חשף מערכת שלמה של ניגודי עניינים מבית נשיאת בית המשפט, השופטת חיות.

ליבסקינד מעלה סימני שאלה קשים על עוזרת של השופטת שקודמה בעצמה לבית המשפט למרות פסילות קודמות, על פסקי דין בהם הכריעה כבודה לטובת לקוחות של בעלה, וכלה כמובן בכך שישבה בדיונים על פסילת ההסכם הקואליציוני, כולל הסעיף שעוסק בוועדה למינוי שופטים – ועדה בה לה עצמה יש מקום של קבע.

אבל עוד לפני שהסיפור הספיק לחלחל לתודעה, הגיעה רעידת אדמה נוספת, בדמות חשיפת ציטוטים מהקלטות מנדלבליט בפרשה הבלתי נגמרת שזכתה לכינוי "מסמך הרפז". לפי מגישת חדשות 13, איילה חסון, בהקלטות המצויות בידי הפרקליטות נשמע מנדלבליט בכהונתו כפרקליט צבאי ראשי, מבטיח לאשכנזי לסגור את תיקי החקירה נגדו, ומערב על הדרך גם דמויות נוספות.

התגובה המבולבלת של הפרקליטות רק מעמיקה את סימני השאלה. במקום לנסות ולהתייחס לגופם של דברים – בחרו שם להגיב בפלפולים משפטיים, המרמזים לכך שמדובר בעצם בהקלטת סתר ולכן אסור להשתמש בה…

לבד מעצם הטיעון המביך (תשאלו את יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נווה, כמה עיגולי פינות נעשו בעניינו כדי להכשיר 'הקלטות סתר' של זוטי דברים), נדמה כי גם מנדלבליט ואנשיו לא יכולים להתכחש למשמעות הדברים עצמם.

יממה לאחר מכן, חשפה חסון תכתובת מייל פנימית שחיזקה את סימני השאלה סביב ההחלטה לסגור את התיק של מנדלבליט ולהתייחס לשיחה המדוברת כהקלטת סתר. ושוב, במקום להגיב ישר ולגופו של עניין, הלכו בפרקליטות סחור סחור וניסו להסביר כי ההתכתבות הוצאה מהקשרה. הסבר שקרס תוך יממה, עם חשיפת הטקסט המלא והמדויק.

מניסיון עבר, במקרים בהם קיים חומר חסוי רב או שתיקת דגים תקשורתית בנושא מסוים – די שייווצר חור אחד בסכר כדי שיתחיל שיטפון של ממש. משכך, יש לצפות בקרוב לפרסומים וחשיפות נוספות מתוך שיחות היועמ"ש.

במחוזותינו נהוג להשתמש במשל הדגים הבאושים. נדמה שזה המצב גם כעת, מנדלבליט יכול לבחור במסלול לקיחת האחריות, להודיע שעקב החשדות וההדלפות הוא מנוע מלבצע את תפקידו כהלכה ולפרוש בכבוד, או להתעקש על מסלול הדגים המקולקלים, לאכול אותם, לספוג את המלקות ואז בסוף לעבור את הגירוש מהעיר. הבחירה בידיו.

ביטל כמה גזרות

בקרית יערים ציינו השבוע את החלמתו של חולה הקורונה האחרון ביישוב. בבני ברק ובירושלים מצביעים על שיפור דרסטי, פינוי רוב החולים שנותרו לבידוד, מיתון ושליטה בקצב ההדבקה והחלמה באחוזים נאים.

למרות זאת, נדמה כי הכוונת עדיין מיוצבת על המגזר החרדי, ש'זוכה' שלא באשמתו לחומרות מפליגות. בזמן שעם ישראל משתעשע בהמוניו במרכזי הקניות, גודש את החופים ואת מכוני הכושר ומצטופף סביב המנגל בליל ל"ג בעומר – ממשיכים שוטרים לפרוץ לבתי כנסת ולגרור יהודים מבוגרים החוצה, ולפטרל בשכונות החרדיות כדי למנוע הדלקת מדורות בהילולת רשב"י.

שתיקתם של הנציגים החרדים בנושא – בלתי מתקבלת על הדעת. עליהם לדרוש ולקבל דין אחד לכולם. התקהלות המותרת לתושב החילוני ברמת גן – עליה להיות מותרת גם בבני ברק, דין מדורת ל"ג בעומר כדין מנגל שהודלק באותו לילה, ודין בתי כנסת וישיבות – לכל הפחות כדין מוסדות חינוך ומכוני כושר.

נכון, יש נסיבות מקלות לנציגינו, כמו הניסיון החרדי שאין כאן מקום להרחיב אודותיו, לרבע את המעגל ולהשיג סיכום על החלת פסקת התגברות על חוק הגיוס, או העיסוק באיסוף שמות לתפילה במירון בשליחות שלוחי דרבנן שזכו – כמה מפתיע – לאישור הכניסה הנכסף. עדיין, הציפיה היא שכבר בשבוע הקרוב יירשם שינוי מהותי ביחס לציבור החרדי ולצרכיו, כמאמר הפייטן "סוף וקץ לכל צרותינו, בהילולא דבר יוחאי".

השארת תגובה