שלושה קרבות ניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו בשבוע האחרון. באחד נרשם ניצחון מלא, בשני הוא עדיין ניצב במחצית הדרך – ובשלישי הוא ייאלץ לחכות במתח לסוף השבוע, כדי לדעת האם מדינת ישראל נחלצה סוף סוף מקפסולת ממשלת המעבר, אחרי כשנה וחצי של אי ודאות שלטונית.
הקרב הראשון התנהל בזירה הפוליטית, נתניהו צפה בהנאה כיצד הסכסוך בין הצמד גנץ-אשכנזי לשותפיהם לשעבר בוגי ולפיד מתרחב מקרע פוליטי לתהום פעורה ולחציית קווים כמעט מלאה של סיעת 'כחול לבן' לעבר גוש הימין-חרדים.
מצד אחד, לפיד הכריז (ונאלץ להסביר את דבריו שוב ושוב) כי אם נתניהו ירצה להפר את ההסכם עם גנץ בעוד שנה וחצי – הוא וסיעתו יתמכו ברוה"מ נגד רוה"מ החלופי, כששנאת גנץ גוברת על שנאת נתניהו. מצד שני, סיעת כחול לבן הגישה את עמדותיה בעתירות שהוגשו לבג"ץ נגד נתניהו וההסכם הקואליציוני, כשאפילו המשפטנים הממולחים של הליכוד לא היו מנסחים זאת טוב יותר.
נזכיר, מדובר באותה מפלגה שאך לפני חודשיים הכריזה מעל כל במה שאסור לנתניהו לכהן אפילו יום אחד נוסף כרוה"מ – וכעת היא נאבקת בציפורניים על זכותו החוקית להשלים את מחצית הקדנציה הקרובה בבלפור. אין ספק, מדובר בניצחון מוחץ.
את הקרב השני ניהל נתניהו מול נגיף הקורונה, תוך שהוא מסיים את השלב הראשון בהצלחה. אפשר כבר לקבוע בוודאות כי ישראל צלחה את הנגיף – ולכל הפחות את הגל הראשון – במצב הטוב ביותר בעולם המערבי. אם נתעלם מנתונים מפוקפקים של מדינות כמו ערב הסעודית וסוריה, ונתמקד במספרי המתים וביחס בין מקרי המוות לתחלואה במדינות בעלות שירותי רפואה מתקדמים – נמצא כי ישראל מובילה בגאון את הדירוגים העולמיים. הסגר האווירי והיבשתי היה יעיל במיוחד, ההוראות השוטפות (תרתי משמע), הצעדים המחמירים וניהול המשבר רשמו כמעט מאה אחוזי הצלחה. יש לנו במה להתגאות.
הנה קצת נתונים למי שרוצה להבין את גודל ההישג: שווייץ, מדינה קטנה מישראל ועם שירותי רפואה מהמתקדמים בעולם, רשמה (כל הנתונים נכון לשעת כתיבת השורות) 29,981 חולים ומתוכם 1,784 מקרי מוות, בתרגום לאחוזים – 5.95% מכלל החולים המאובחנים נפטרו.
שבדיה, שאוכלוסייתה גדולה מישראל במעט והנחשבת לאחת המדינות המפותחות בעולם מבחינת איכות שירותי הסיעוד והבריאות, נקטה בגישה משחררת יותר, במה שעלה לה עד כה ב22,721 חולים ולא פחות מ2,769 מתים. חשוב להדגיש כי מספר החולים המשוער במדינה כפול ואף משולש, משום שלא נעשה מאמץ מיוחד לאתר אותם. בשפת האחוזים, מדובר על 12.2% מוות, כלומר אחד מכל שמונה חולים שבדים איבד את חייו.
בלגיה, מעט גדולה יותר, היא דוגמה מובהקת לקריסת מערכות. 50,267 חולים, 7,924 מקרי מוות באחוז מפחיד של 15.8% תמותה. שלא לדבר על בריטניה הגדולה, עם 190,548 חולים עד כה ו28,734 מקרי מוות (15% תמותה). לשם המחשה, בכל יממה בשבועיים האחרונים מתו בבריטניה יותר בני אדם, ולעיתים כפול – מאשר נפטרו בישראל לכל אורך משבר הקורונה.
ומה אצלנו, בישראל? 16,246 חולים, שכשני שליש מהם כבר הבריאו (לעומת פחות משליש בממוצע העולמי) ו235 מקרי מוות, שהם פחות מאחוז וחצי תמותה (!) והחשוב מכל, ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם שהגיעו למצב של אחוז הדבקה מינורי עד בלתי קיים ושליטה בהתפשטות המגפה. אז כן, צריך לומר בפה מלא שחווינו נס אמיתי, ועם חידוש התפילות בבתי הכנסת – יש סיבה טובה לעשות 'קידוש' גדול.
נטולי עצמאות
אלא שאת הקרב הזה נתניהו עדיין לא סיים, החלק השני של המערכה מורכב לא פחות מהראשון – חילוץ כלכלת ישראל מהבוץ בו שקעה בחודשיים האחרונים. יותר ממיליון עובדים יצאו לחל"ת, מאות אלפי בעלי עסקים עצמאיים נקלעו למשבר קיומי ואפילו חלק מהרשתות הגדולות במשק זועקות מרה.
נתניהו ייאלץ לגייס את כל יכולותיו המוכחות מהעבר, עת כיהן כשר האוצר, כדי לנווט בהצלחה את הספינה הכלכלית לחוף מבטחים. לעת עתה, תוכניות הסיוע והשיקום נראות מצוין – על הנייר. בפועל, רבבות עסקים מתקשים לקבל את הכסף המובטח והחיוני עבורם כאוויר לנשימה. מתברר כי בניגוד לשאר המשק המושבת, דווקא הביורוקרטיה הממשלתית עובדת שעות נוספות.
נקודת המבחן תהיה בזירת העצמאיים. בניגוד לשכירים, שרובם המוחלט ישוב למקומות העבודה מיד עם החזרה לשגרה (זרזיף ראשון של ביטולי חל"ת כבר החל השבוע), אצל העצמאיים הבעיה מורכבת פי כמה וכמה. חודשי ההשבתה גרמו להם נזק בל יתואר, בין אם מדובר בכאלו שה'פיק' המשמעותי בהכנסותיהם מבוסס על קניות חודש ניסן, ובין אם בכאלו שנאלצו לשלם על העסק המושבת ארנונה ועלויות נוספות – כולם ניצבים בפני שוקת שבורה.
העסקים הללו זקוקים לסיוע דחוף בשני היבטים – האחד הוא הזרמה בפועל של הכסף שכבר הובטח להם על ידי הממשלה, הן במענק הישרדות לחיי היומיום והן בשיפוי של אחוז מסוים מההפסדים שנרשמו בחודשי מרץ-אפריל 2020. ההיבט השני והחשוב לא פחות, הוא התחשבות מערכתית בכל גזרה אפשרית. על הממשלה להוביל קו נחרץ של ביטול ארנונה, הנחות במיסוי והקלות רגולטוריות אחרות לעסקים הקטנים. אחרת, הם יסגרו את תריסיהם בזה אחר זה ורבבות יצטרפו למעגל האבטלה.
תכלית העתירה
הקרב השלישי של נתניהו מתנהל בזירה המשפטית, בשוונג של עתירות חסרות פשר שבג"ץ בגרסתו האקטיביסטית בחר שלא לדחות על הסף, ואדרבה, קיים במשך יומיים דיון מעמיק בהרכב מורחב של אחד עשר שופטים ולראשונה בהיסטוריה – לעיני המצלמות. אם להתבטא בעדינות, כבוד גדול לא נוסף למגדל השן המשפטי בעקבות השקיפות הבלתי צפויה.
בעידן אהרן ברק, אימצה מערכת המשפט כלים שונים ומשונים שיאפשרו לה לעוות ולעקם את החוק כרצונה. אחד הכלים הללו הוא בחינת "תכלית החקיקה", לאמור, כבוד השופטים לבטח יורדים לעומק דעתו של המחוקק ומסוגלים להוציא את דבריו מהקשרם, גם אם הוא עצמו התבטא במפורש אחרת… מוטב היה לו התמקדו בבג"ץ ב"תכלית העתירה" של גופים ואישים מהשמאל, שמתקשים להפסיד בכבוד ומחפשים כל דרך אפשרית להחליף את השלטון שלא באמצעות הקלפי.
המסלול המשפטי נחלק לשניים: ביום ראשון עסק בג"ץ בעתירות שדרשו לאסור על חברי הכנסת והנשיא להמליץ ולהטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, מאחר והוגשו נגדו כתבי אישום. מיותר לציין שבחוק נכתב במפורש כי ראש ממשלה יכול לכהן עד פסק דין חלוט (לאחר ערעור), וכי גם מועמד לתפקיד יכול להישפט במקביל, ללא כל מניעה.
במדינה מתוקנת, היה בית המשפט משליך את העותרים מכל המדרגות, פלוס חיוב בהוצאות, משני טעמים. האחד, כאמור, נוסח מפורש של החוק שאינו מותיר מקום לדיון, והשני, עיקרון הפרדת הרשויות הקובע כי מערכת המשפט לא תתערב בשדה הפוליטי ובהכרעתו של הבוחר הישראלי. במדינת בג"ץ, לעומת זאת, נערך דיון מקיף ועם ישראל ייאלץ לכסוס ציפורניים במתח עד לסוף השבוע, בתקווה שהכרעת בג"ץ תינתן במועדה.
אבל זה היה רק המתאבן. למחרת, חזרו השופטים על הסצנה, כשהפעם הם בוחרים לעסוק בשורה של עתירות מפוקפקות נגד סעיפים בהסכם הקואליציוני שנחתם בין כחול לבן והליכוד. בלי בושה, הפעילו שופטי בג"ץ לחץ פיזי בלתי מתון על עורכי הדין של שתי המפלגות להצהיר – לפחות על חלק מהסעיפים – כי הם מתכוונים לוותר עליהם או לתקן אותם. באופן לא כל כך מפתיע, אחד הסעיפים שזכו להתייחסות מעמיקה של 'כבודם', היה הסעיף שקובע כי שני חברי הכנסת בועדה למינוי שופטים יהיו מהקואליציה. השופטים כמעט יצאו מכליהם, וניכר היה שהנושא ממש בנפשם…
נשאר רק להזכיר לקוראת אסתר חיות, שבפעם האחרונה בה בג"ץ הלך רחוק מדי, כשציווה על יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין להעלות להצבעה את נושא מינוי מחליפו, היא 'יצאה פיתה' כשהאחרון בחר להתפטר והליך הבחירה עצמו הוביל לפירוק כחול לבן וקידום ממשלת נתניהו החמישית.
נפרדים מהוולוו
בינתיים, בעודם מצפים להכרעת בג"ץ, ממשיכים חברי הכנסת בהליכי חקיקת חוקי הרוטציה במלוא הקיטור, ובהובלתם המובהקת של אנשי גנץ. האופוזיציה הטריה עשתה בתחילה קולות של הפרעה והגישה לא פחות מ9,000 הסתייגויות. בכחול לבן הראו שגם הם כבר למדו טריק או שניים ויו"ר הועדה המסדרת ח"כ אבי ניסנקורן מיהר לאיים בסעיף 98, בו נוטים למעט בשימוש, והמיועד לקצץ דרסטית בהפרעות אפשריות ולהגביל את משך הדיונים בהצעות החוק.
בסופו של דבר הושגה הסכמה, כזו שתאפשר דווקא לאופוזיציה לשחרר קיטור, אבל לא למנוע או לעכב משמעותית את החקיקה. לפי המסוכם, תיערך הצבעה רק על אלף הסתייגויות, הדיון יסתיים בשעה 16:00 אחר הצהריים ביום רביעי וההצבעות יחלו מיידית. כך, לפי הצפי, יתכן והליך החקיקה יסתיים עוד בטרם יספיק בג"ץ לפרסם את החלטותיו.
בחמישי, צפוי כבר נשיא המדינה לקבל את המלצותיהם של לפחות שישים ואחד חברי כנסת להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה מחדש על נתניהו, ואם הכל יתנהל כמתוכנן, תושבע הממשלה כבר במהלך השבוע הבא.
ובעוד בכחול לבן מתמודדים הח"כים הטריים בגבורה עם האתגרים הפרלמנטריים, נתניהו יצטרך להתמודד עם אתגר שונה באגף הימני של המפה הפוליטית. תחילה, ימינה על ששת ח"כיה, ארבעת ראשיה ואוסף אינסופי של דרישותיה.
צריך לומר בצדק, יש לפחות שלושה שרים מצוינים במפלגת הכיפות הסרוגות (בנט, שקד וסמוטריץ'), שלושתם ראויים לכהן בתיקים מיניסטריאליים נכבדים, ועדיין, אין תסריט בעולם שיאפשר לרוה"מ למנות פחות ממניין שרים מתוך 36 חברי הכנסת של הליכוד – ולחלק תיקים כלאחר יד למפלגה שגודלה שישית בדיוק. שני שרים בתיקים בינוניים הם המקסימום של המקסימום שימינה תקבל, ושני המאוכזבים בקוקפיט הסרוג יצטרכו להסתפק בפרס ניחומים, בדמות סגנות שר או ראשות ועדה.
נתניהו גם יצטרך להתמודד עם מאוכזבי הליכוד. מצד אחד הוא צריך לדאוג לנאמניו ולתגמל שרים כמו אוחנה, לוין או אמסלם על שעמדו בקו האש עבורו. מצד שני, הוא יתקשה לדלג על בכירי הליכוד כמו סער, ברקת וגלנט ולהותיר אותם ללא תיקים בכלל. בל נשכח, מרבית התיקים הבכירים כבר משוריינים, כמו תיק האוצר לישראל כץ (שמייעד לתפקיד המנכ"ל את איש אמונו רם בלינקוב), וכמו גם גלעד ארדן ומירי רגב שבונים על קידום משמעותי (למשל משרדי החינוך ובטחון פנים).
רשימת המאוכזבים הפוטנציאליים, שחלקם ייאלץ להיפרד מהוולוו והלשכה המשרדית לטובת החדר האפרורי בכנסת (או במקרה הטוב, מינוי כשגרירים – מאוסטרליה ועד ארה"ב) ארוכה ונוצצת: גילה גמליאל, ציפי חוטובלי, זאב אלקין, אבי דיכטר, חיים כץ, אלי כהן, צחי הנגבי, אופיר אקוניס ויובל שטייניץ, כולם שרים מכהנים, וזה עוד טרם נודע גורלו של יו"ר הכנסת המודח יולי אדלשטיין. אכן, משימה כמעט בלתי אפשרית.
##שמן משחת קודש
אבל מי סופר אכזבה גשמית נחותה כל כך לעומת אכזבתם של רבבות אלפי עמך בית ישראל, שלא יזכו השנה לפקוד את ציונו של רשב"י במירון בל"ג בעומר, הבא עלינו לטובה בשבוע הבא.
רשמית, הודיע משרד הדתות על קיומן של שלוש הדלקות בלבד בהר – חסידית, ספרדית ודתית לאומית. בכל אחת מהן תותר השתתפות של עד ארבעים איש בלבד (ותרשו לנו לנחש, על כל משתתף 'ברשות', יהיו לפחות עשרה פונקציונרים נוספים – אנשי אבטחה, ארגון ולוגיסטיקה, תקשורת, אח"מים ושאר ירקות).
כל השאר יסתפקו בהשתתפות מרחוק, אם באמצעות פרויקט רכישת השמן להדלקה של באיאן או על ידי משלוח קוויטלאך להזכרה בעת רצון. לפחות זוגות צעירים שמועד נישואיהם נקבע להילולת רשב"י – ייהנו מההנחיות החדשות ויוכלו להרחיב מעט את מעגל המוזמנים ולשתף חמישים אורחים באירוע.
ניתן רק להתנחם בידיעה שהחיים החלו לשוב למסלולם, וכבר בשבועיים הקרובים צפויים עמלי התורה לשוב ולחבוש את ספסלי הישיבות והכוללים, וקול התורה יישמע ברמה – גם אם דרך המסכה.
נ.ב.
על רקע ההמולה הפוליטית, לא שכחנו את המלחמה בין שר המשפטים אמיר אוחנה והיועמ"ש (ולעת עתה גם פרקליט המדינה) אביחי מנדלבליט, שנמשכה השבוע במלוא עוזה. השופט מזוז אמנם התגייס בצו מניעה חריג לנסות לבלום את הארכת כהונתו של אלדד כפרקליט המדינה. אבל מניסיון העבר, כדאי לעקוב אחרי הנעשה במשרד המשפטים, שכן כבוד השר הוכיח עד כה כי הוא לא נוהג להשאיר חשבון פתוח.