הרב לאו: לא האמנתי שהוא ייפטר

הוא כיהן ברבנות הראשית לצידו של הראשון לציון במשך עשור, יחד עברו את הדרמות הפוליטיות, אך הקשר בין השניים רק הלך והתעבה * שיחה רווית זכרונות עם הגאון רבי ישראל מאיר לאו

הרב לאו שליט"א עם הראשל"צים זצ"ל
הרב לאו שליט"א עם הראשל"צים זצ"ל
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הראשון לציון הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל ויבדלחט"א הרה"ר לישראל הגאון רבי ישראל מאיר לאו, כיהנו יחד ברבנות והיו עמיתים זה לזה במשך כעשור שנים, אלא שבניגוד לתקופות אחרות: הקשר בין לשכת הראשון לציון ללשכת עמיתו הרב הראשי האשכנזי, הפך לקשר עבות בל ינותק.

הקשר שהפך כאמור לקשר עבות, התבטא בביקורים הדדיים, הקדשות חמות והשתתפות בשמחות אישיות, זאת לצד שותפות מלאה במלאכת הרבנות. השבוע, בעוד משפחת בקשי דורון יושבת שבעה והמוני בית ישראל עוד מתקשים לעכל את הבשורה, יום ליום התיישב לשיחה עם הרב הראשי, הגאון רבי ישראל לאו יבדלחט"א, שחזר אל הימים בהם זכו לשרת יחד במלאכת הקודש.

"הקפדנו לא רק אחד על כבודו של השני, אלא גם על כך שהרבנות תופיע בציבור הרחב כמורת דרך ולא חלילה כמקור לסנסציות ולמקור חיכוכים וידיעות אחד נגד השני" אומר הגאון רבי ישראל מאיר לאו ליום ליום "באופן טבעי היו ויכוחים, סוף כל סוף מדובר בשני אנשים עם דעות שונות, כל אחד מרקע שונה לחלוטין".

כניסתם של הרבנים הראשיים הרב לאו ולהבהל"ח הרב בקשי לתפקידם, אירעה בראש חודש ניסן, ולא רק מאה ימי חסד לא היו להם, אלא אפילו שבועיים בלבד. "נכנסנו לתפקיד בראש חודש ניסן תשנ"ג ובראש השנה תשנ"ד כבר נכנסה שנת השמיטה" חוזר הגרי"מ לאו אל הימים ההם "בכדי להיערך לשנת השמיטה, חייבים להתכונן זמן רב. צריך לקיים שיחות עם מומחים, עם אגרונומים, עם סוחרים, להכין כח אדם, וגם להכין דעת קהל. באותם הימים מול עיניי ראיתי פסקי דין שלא דוגלים בהיתר מכירה לכתחילה, הסוגייה הנפיצה הזאת הייתה יכולה לעורר שאלות רבות וחילוקי דעות, אבל בשקט פתרנו את הבעיה. החלטנו שנינו שגאון כמו פוסק הדור רבי שלמה זלמן אוירבך הוא זה שיכריע בנושא. עבורי הגרש"ז אוירבך הוא מורי ורבי. ארבעים וחמש שנים הלכתי בנאמנות אליו, והפעם ראשונה שקרעתי קריעה זה היה בלוויתו. לעומתי, הרב בקשי בא מקבוצה אחרת, הוא הגיע מישיבת הדרום לישיבת חברון, ומישיבת חברון כבר הגיע לרבנות בבת ים, חיפה ואחר כך לרבנות הראשית לישראל. בכל אופן, סיכמנו שהיות והגרש"ז אוירבך הוא המומחה מספר אחת לענייני מצוות התלויות בארץ, נשמע מה הוא אומר וכך אכן היה, כל אחד הלך בנפרד והוא אפילו לא סיפר לי שהוא הולך באותו היום וכך בשקט ובתיאום מלא, התגברנו על אחד המוקשים הגדולים ביותר".

אבל למה להרחיק עד חצי שנה לאחר הבחירות, ימים אחדים לאחר בחירתם כבר היו צריכים לקבל הרבנים הטריים הכרעות. "היינו צריכים לבצע מכירת חמץ. על פי הנוהג, הרבנים הראשיים מוכרים את כל החמץ של המדינה, בטקס מיוחד עם שר האוצר. אלא שאז התברר לנו כי שאלת מי הוא יהודי תקפה גם בעניין מכירת חמץ. הערבי, שהיה קונה את החמץ מידי הרבנים הראשיים זצ"ל התברר כאחד שיש ספקות לגבי מידת היותו ערבי. כשהציבור ראה איך שני הרבנים הראשיים מתנהלים באחדות, הוא קיבל את דעתנו בלי לפקפק".

כחצי שנה לאחר בחירתם, אירע הרצח שנצרב בלב הציבור הישראלי, ראש הממשלה המנוח יצחק רבין נורה בגבו למוות. הרבנים הראשיים הטריים נדרשו להשתתף בכל הכינוסים, אך הרבה יותר מכך "היה עליהום גדול על הציבור הדתי לאומי חובשי הכיפות הסרוגות" מספר הגרי"מ לאו ליום ליום "פנו אלינו מכל כלי התקשורת ושאלו לדעתנו. היינו צריכים לנקוט עמדה ברורה, לא רק להשתתף בלוויה ובטקסים ועשינו זאת בקול ברור ובצורה נחרצת".

עשר שרי דתות

לצד בעיות הלכתיות וערכיות, היו לראשון לציון הגר"א בקשי זצ"ל ולעמיתו יבדלחט"א הגרי"מ לאו גם בעיות טכניות, אם נגדיר אותם כך. הרב לאו מספר השבוע ליום ליום על התקופה ההיא "הדבר הקשה אולי מבחינה ניהולית היה, שבתקופתנו התחלפו עשרה שרי דתות (!) ובתור רב ראשי אתה חייב שיתוף פעולה מלא עם שר הדתות ואל תשכח שכל שר מביא איתו סגן, מנכ"ל, משנה למנכ"ל ודוברים. הבעיה הייתה שעד שהם כבר לומדים את העובדה הם נאלצו להתחלף". השר הראשון בתקופתם היה יצחק רבין שכיהן גם כראש ממשלה, הייתה זו בתקופה שש"ס פרשה מהקואליציה בשל הסכמי אוסלו, ורבין שהוביל לבחירת הרבנים, כיהן כשר הדתות בפועל במשך שנה וחצי. לאחריו כיהנו בתפקיד, שמעון שיטרית, בנימין נתניהו, זבולון המר, יוסי ביילין ואפילו שלוש פעמים שמונה שר מטעם ש"ס, פעמיים אליהו סויסה ופעם אחת אשר אוחנה.

ידידות נצח

למרות כל הקשיים והשאלות ההלכתיות הסבוכות שעמדו לפתחם, שמרו שני הלשכות על כבודו של הרב הראשי העמית מכל משמר. "ברוך השם אצלנו אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו" שח הרב הראשי הגרמ"י לאו ליום ליום "היו ויכוחי דעות, אבל גם בית שמאי ובית הלל נחלקו. זה לא היה ריב אישי ולא מחלוקת, והוא (הגר"א בקשי דורון – ע.ה) זכור לטוב בהקדשה שלו אליי על אחד מספריו כותב לי: 'רעי כאח לי'. בספר אחר הוא כותב לי: 'בהערכה ובהוקרה ובידידות נצח'. זה לא משהו מהשפה ולחוץ, איש לא ראה את ההקדשה הזאת חוץ ממני ובני ביתי. זו הייתה הערכה וידידות של ממש. עובדה היא שגם אחרי שסיימנו את התפקיד, היינו בקשר זה עם זה. לא הייתה אצלי שמחה – אפילו תנאים, או ברית של נכד – שהרב לא הגיע מירושלים לתל אביב, או לבני ברק. עליו אני קורא צר לי עליך אחיך, כקינת דוד על יהונתן".

כשמבקשים מהרב הראשי להגדיר את עמיתו, הוא בוחר במילה אחת בת שלוש אותיות: "חכם. מפה הכל מתחיל, הכל נבע מהחוכמה שלו. הוא לא היה עוקר הרים וטוחנן זה בזה בקול רעש גדול, אלא היה חכם גדול. בכל תחום בהלכה החכמה דיברה מגרונו, בכל דבר היית רואה את החכמה שלו. היה תענוג לעבוד במחיצתו. הוא היה עניו, צנוע מאוד, וגם זה נבע מהחוכמה שלו. הוא הקפיד בכבודם של תלמידי חכמים, וזכה גם לדברים מעשיים גדולים. הוא היה אחד מבוני בניין התורה בדור הזה, בספריו ובמוסדות שלו לדוברי אנגלית וספרדית, ישיבות גדולות וקטנות, מצא נתיבות לליבותיהם של המוני ישראל בוונצואלה, פנמה, מקסיקו, ארצות הברית ודרום אמריקה. זו גם הסיבה שזכה לקשר החם עם נדיבים גדולים כמו ספרא ופיצ'וטו, ובאמצעות כך עמד בראשות קרנות שהקימו עשרות מקוואות ובתי כנסיות ברחבי הארץ. הוא הגיע להישגים שרבים עם תופים ומחולות לא היו משיגים".

"ידעתי שמרן הרב עובדיה יטפל בזה"

במהלך השיחה, הגרמ"י לאו, מפריך את הטענות על כך שהראשון לציון הגר"א בקשי דורון תמך בנישואים אזרחיים, כפי שיש מייחסים לו. "הוא לא אמר אף פעם שצריך להתיר, עובדה שזה אף פעם לא הגיע לדיון במועצת הרבנות. עשר שנים היו ישיבות, ומעולם זה לא הגיע לדיון. הכל כתוב והכל רשום ויש פרוטוקולים, מעולם לא עלה דבר כזה על ליבו. הוא אמר בהתבטאות חצי קומית שנכון נישואין כדת משה וישראל יוצרים לעיתים בעיות, שכן אם לא היו נישואין על פי ההלכה לא היו צריכים גט פיטורים ואז המצב היה שונה. הוא לא הציע את זה, אלא תיאר עובדה" אומר הרב לאו ומוסיף "אף פעם לא גונב לאוזניי שמץ כזה של תמיכה בנישואים כאלו".

בנוגע לרעיון ביטול המועצות הדתיות וכפילות הרבנות, הרב לאו מחייך מעט ומבהיר מדוע לא התבטא נגד עמדתו זו של עמיתו הראשון לציון "ידעתי שהוא כל כך היה נאמן לרב עובדיה שבנה את האישיות שלו, גם בחיפה, גם בבת ים וגם בבחירות לרבנות, ולכן השארתי את זה לטיפולו של מרן. הרב עובדיה אולי לא שינה את דעתו של הרב בקשי, אבל הוא לפחות עצר את קידום המהלך. מי שהכיר את הרב בקשי יודע שהוא הוא היה מאוד מהפכני ומקורי אבל הרב עובדיה היה זה שהכיר אותו, ולכן הוא חייב לו כל כך".

אגב, בנוגע לבחירת הרב בקשי, מספר הרב לאו: באותה העת המפד"ל עוד היו בעלי בית במשרד הדתות, אבל בוועידת מפלגת העבודה, הוציא יצחק רבין פתק מהכיס וקרא, 'הרב עובדיה ביקש אותי שנתמוך במועמדות של הרב דורון בקשי'. באותה ישיבה נכח גם ראש עיריית חיפה דאז, אריה גור-אל שמיהר לתקן 'לא דורון בקשי, אלא הרב אליהו בקשי דורון'. רבין נופף בידו בתנועת ביטול, אך תמיכתם ברב בקשי הביאה לכך שהוא ניצח למרות שמולו ניצבו הרב חיים דוד הלוי, רב העיר תל אביב וראב"ד בר שבע דאז הרב אליהו אברז'ל".

"אני מצטער שלא היינו בקשר יותר חזק"

על אף השנים שחלפו מאז הכהונה ברבנות המשותפת, הגרמ"י לאו ולהבדיל בין החיים לחיים, הראשון לציון הגר"א בקשי דורון שמרו על קשר חם ואדוק יחסית, שעה בלבד, בטרם הפטירה הפתאומית, הרב לאו עוד שוחח עם בני ביתו של הראשון לציון, אך למרות הכל בשיחה עם יום ליום, הוא מיצר על כך שלא שמר קשר יותר. " אני מצטער על כך שלא הייתי מספיק בקשר בשנים האחרונות, אבל גם הריחוק הגיאוגרפי וגם הרבנות בתל אביב שהעסיקה אותי מאוד גרמו לכך. בתל אביב לא היה לי עוד רב להתחלק איתו, בעבודת הרבנות וזה בהחלט דבר שגוזל את הזמן. לצערי לא היינו מספיק בקשר, וגם המחלות מנעו ממנו קצת להיות בקשר".

כשהרב לאו שמע על כך שעמיתו לרבנות, חלה בנגיף הקורונה הוא דאג אך לא יותר מידי "כששמעתי שהוא לקה בנגיף, האמנתי עד לרגע האחרון שהוא יתאושש. שעתיים לפני שהוא נפטר, שלמה בן שושן הנהג של הרב ואיש הקשר שלי, עדכן שהורידו לו את המסכה והוא כבר לא צריך הנשמה מלאכותית. כעבור שעה קיבלתי טלפון הפוך, שיש החמרה והחזירו ל את החמצן., אמרתי לעצמי, טוב – צריך להתפלל, אבל תוך שעה הודיעו לו שהוא נפטר באופן פתאומי".

הרב לאו מוסיף ומספר: "כשהוא חלה לא פחדתי לרגע, אמנם לא ידענו מה זה קורונה ואנחנו עדיין לא יודעים אבל הייתי בטוח שהוא ייצא מזה, הוא התגבר גם על צרות מאוד ידועות וחזקות".

הרב הראשי הרב לאו, חושף באזני יום ליום סיפור שטרם סופר: "באחת הפעמים הרבות כשהייתי אצלו בביקור חולים, הוא שכב במיטה לאחר טיפול רפואי מורכב לאחר שאסרו עליו לרדת. פתאום הוא אומר לי בצורה כאומר אין לי סודות מפניך 'אני חושב ללכת. אני הולך'. אמרתי לו: 'לא. אסור לך לרדת מהמיטה, אם אתה צריך משהו אני אביא, אני אגיד למישהו להביא, אבל אל תקום'.

'לא', הוא אומר לי 'אני צריך ללכת בכלל. אני חושב שאני צריך ללכת'".

את ההמשך, לא סיפר הרב לאו, אך אחד מבני ביתו הקרובים סיפר ליום את מה שנאמר שם: "הרב הוסיף ואמר 'אני לא חושש ללכת, אני לא חושש לעזוב את העולם אני יודע שאני שלם'". ויהי לפלא.

אגב, בכל בית ניחום אבלים שם הרב היה מבקר היה שואל קודם כל האם המנוח הותיר אחריו זש"ק שהולכים בדרך הישר במידה ורק לאחר שהתברר לו כי הם הולכים בדרך זו, נחה דעתו.

"אם אחרי הפעם ההיא, הוא חי ופעל עוד שלוש שנים, לא היה לי ספק שהוא ייצא גם מזה. רק בחורף האחרון נסעתי לירושלים לשמחת נישואי צאצאיו והוא ערך את החופה במלוא כוחו ושכלו. נכון, הוא ישב על כיסא גלגלים, אבל מוחו היה חד וצלול. אני כבר הורגלתי למה שהוא עבר בדיאליזה וברגליים ולכן לא הייתי מודאג במיוחד גם הפעם, אני בטוח שאם היה מדובר באדם אחר הוא כבר מזמן הוא לא היה שורד. לכן האמנתי שזה עוד עניין של מכונת הנשמה והוא יצא מזה היינו רגילים לזה"

"כשהוא נפטר, הייתה תחושה של כאב חד. תחושה של פרידה" מוסיף הרב לאו ואומר "די. מעתה הכתובת הזו איננה אפילו בשביל לשמוע עצה טובה, אם כל הרבנים היו חכמים כמוהו היינו במצב אחר. הוא היה חכם אמיתי, לא כל כך בלט, לא הופיע על במות בקולות וברקים, אבל השקט הזה היה חלק מהחוכמה שלו. היה פרקטי, מעשי. לא המדרש עיקר אלא המעשה, הוא היה גדול גם במדרש וגם במעשה".

בסיום השיחה מבקש הרב הראשי הגאון רבי ישראל מאיר לאו "לדעת לחיות יחד. להתעלם מחילוקי דעות, ללכת בשיטתו של הנועם אלימלך: 'אדרבא – שנראה מעלת חברינו, ולא את חסרונם. אצל הרב בקשי אני לא מכיר את חסרונו, לא ראיתי את חסרונו, קל לי היה יותר לראות את המעלות. יהי מליץ יושר ושנזכה לביאת גואל צדק במהרה".

השארת תגובה