העגונה שהותרה והשיעור שבוטל

הלוויה בהר הרצל, הדמעות והפחד מחילול השם, וארבעה ימים בחדר הסגור • המשמשים בקודש בחיפה ובירושלים, עו"ד יואב ללום ר' גלעד כהן ור' נתן קורדובה מספרים על הימים במחיצתו של מרן הראשון לציון הגר"א בקשי דורון זצוק"ל

בבר המצווה לבנו של עו''ד יואב ללום
בבר המצווה לבנו של עו''ד יואב ללום
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הימים ימי צוק איתן.

המערכה בדרום נמשכת ונמשכת ומסרבת לגווע, אט אט החלו ארונות הקבורה להגיע מהחזית ועוד ועוד חיילים נטמנו בבתי העלמין ברחבי הארץ. מקס שטיינברג נפל בכ"ב בתמוז תשע"ד, בקרב בשוג'אעייה במבצע צוק איתן. מקס היה בסך הכל בן עשרים וארבע בנפלו והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים.

אלא שבשונה מחבריו שנפלו יחד איתו, מקס היה חייל בודד בארץ. בני משפחתו התגוררו בנכר והוא, לא היה מי שילווה אותו למנוחת עולמים. חיש מהר התארגנו ההמונים ובהלוויתו השתתפו אלפים. אחד מהמשתתפים היה לבוש גלימה, הוא עמד בצד, מסרב להתבלט, שווה בין שווים שבא ללוות חייל בודד שבני משפחתו אינם נוכחים בהלווייתו כדי לומר עליו קדיש. היה זה הראשון לציון הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל.

מי שליווה אותו במגבלות האפשר באותו היום, היה זה ר' גלעד כהן, משמשו הנאמן ולשעבר ראש לשכתו. גלעד הוא כהן כך שלא יכול היה להיכנס אל תוך בית העלמין ממש, אבל ניצב קרוב ועומד למורו ורבו. "הרב פרץ בבכי, התקשיתי להרגיע אותו במשך זמן רב" מספר ר' גלעד ליום ליום "הבאתי לרב מים, חשבתי אולי כך הוא יירגע אבל רק אחרי תחנונים של ממש, הוא הסכים לשתות. שאלתי אותו מה אירע והרב הסביר לי כי בוכה הוא על החייל הבודד שנטמן מבלי שהוריו יאמרו עליו קדיש בלוייה".

בתום מסע הלוויה, את הדרך חזור עשה הראשון לציון רגלית כשהוא משתרך בכבדות במעלה ההר, אל כיוון הר הרצל "כמה שביקשתי ממנו שהנהג שלמה בן שושן יבוא לקחת אותו, הוא סירב. 'זה חלק מהמצווה. מה אני שונה מכולם?' תהה הרב באזניי, וכך המשכנו ללכת ברגל עד שהגענו אל הלשכה" מספר ר' גלעד כהן ליום ליום.

שעות רבות העביר גלעד במחיצת הראשון לציון, את דרכו הוא החל כתלמיד מן המניין בישיבת 'בניין אב' שהוקמה בעיר אשקלון, עוד בטרם נקראה בשמה הנוכחי. לאחר מכן עברה הישיבה אל היישוב טלזסטון, שם היה הראשון לציון מוסר שיעור במסכת חלה מידי שבוע. בהמשך, לאחר נישואיו, החל לשמש כאב בית בישיבה ומשם קצרה הדרך אל לשכת הראשון לציון כשהוא מכהן כראש הלשכה שנים רבות, ובשנים האחרונות היה אחד מאנשי הסוד והשליח למשימות מיוחדות.

בשנים הללו, ספג ר' גלעד הרבה מאורו ותורתו של הראשון לציון, אך כבר ביום שנכנס אל הלשכה הבין שכמה שהוא מכיר את הרב, עדיין הוא איננו מכירו. "הרב קרא לי ביום הראשון לעבודה שלי, הוא אמר לי כי מטבע הדברים אצטרך להיות בקשר עם רבנים וגדולי תורה אחרים אך אם לא אקדיש לפחות שעה של לימוד מידי יום ביומו ארגיש חסרון ביראת שמיים. מאז אני משתדל להקפיד על כך". אז אם אתם מחפשים את גלעד בשעות הערב והוא לא עונה, תדעו שהוא עסוק בשיעור תורה.

השבוע, כשהוא עדיין ממאן להאמין, שמורו ורבו האהוב איננו וכי עלה בסערה השמימה, ביקשנו לשמוע ממנו מעט, לדלות מהקנקן שאותו מילא ושפת בפני הראשון לציון. קשה עליו היה הדיבור, אף בכל זאת הצלחנו לחלט מעט ממש מאשר חתום על ליבו. במהלך השיחה לא פעם ולא פעמיים נשמעת אנחה או משתררת שתיקה, אך מעט לאחר מכן שוב הוא יספר סיפור מרתק.

"הרב של הגנבים"

מטבע הדברים היה ר' גלעד נוסע שעות רבות יחד עם הראשון לציון, יוצאים בבוקרו של יום וחוזרים בשעות הערב, בשעות אלו היה הראשון לציון מלמדו תורה, משמיעו תוכחה וגם מרתק את אזנו בסיפורים כהוויתם. כך למשל כשהיו מגיעים אל העיר בת-ים היה נזכר הראשון לציון בימים עברו, עוד כשקראו לו 'הרב של גנבים'.

כינוי זה הודבק לראשון לציון מרן הגר"א בקשי דורון זצ"ל, בשל העובדה כי מידי לילה בלילה היה נוהג הראשון לציון שהתגורר אז בעיר מוכת הפשע, לערוך תיקון חצות. כשהיה מסיים הרב את התיקון הייתה זו שעת לילה מאוחרת, פינת לפנות בוקר. בד"כ בשעות אלו מי שהיו מסתובבים ברחובות העיר, היו גנבי מכוניות, פורצים ושודדים ושאר אינשי דלא מעלי. בכל פעם שהיה הרב פוגש בהם, היה מדבר אל ליבם ומוציא יקר מזולל עד שרבים מהם השיב מעוון ועל שום כך זכה לכינוי, הרב של הגנבים.

סיפור זה, הוא רק אחד מיני אלף שסיפר הרב בערגה על ימי ההתחלה, אך אנו ביקשנו מר' גלעד לספר גם את אשר ראו עיניו.

"בכל יום היה הרב יוצא בסביבות השעה 14:00 מהלשכה" מספר גלעד "באחת הפעמים, כשהרב יצא הוא ראה דף מושלך בפח האשפה, הוא התכופף והרים את הדף. לפתע הרב הרים את קולו שהיה נמוך בדרך כלל. 'גלעד למה לא הבאת לי את הדף הזה?' רק אחרי שהסברתי לרב שמדובר באישור עבור שליחת הפקס הרב נרגע והוסיף: 'אני מבקש ממך, כל בקשה ופנייה שמגיעה אל הלשכה תעביר לי, גם אם יש אנשים שמצלצלים ואתה לא יכול לענות כרגע, תתקשר אחר כך ותשאל לרצונם. אל תתבייש לבוא ולשאול את השאלות".

פשטותו, היא היה גדולתו. "באחד מן הימים עלה הרב למסור שיעור בבית הכנסת 'נזר אהרון' שבשכונת רמת שלמה. נושא השיעור היה כשרותן של מכונות הגילוח והתספורת. לאחר השיעור עשרות בחורי ישיבות נעמדו וביקשו מהרב לבדוק את המכונות שלהם. הדבר הזה נמשך כמה וכמה פעמים, ניגשתי אל הרב וביקשתי שייתן לי הנחיות ואני ישיב לשואלים דבר, אבל הרב לא הסכים. 'אני פוסק הלכה והם באו לשאול אותי' הוא אמר לי בנזיפה. 'בכל זאת הרב, זה עניין של מורי צדק ולא של רב שאמור להכריע בענייני עגונות' אמרתי והרב השיב לי בפשטות: 'גם לדור הצעיר צריך להסביר ולתת את היחס שמגיע להם'". מיותר לציין שכך במשך שעות נמשכו העניינים כשהרב מתייחס לכל אחד ואחד כאילו הוא בנו יחידו.

הטלפון שביטל את השיעור

רגישותו לזולת לא ידעה גבול. לראשון לציון היו מספר שיעורים קבועים שאותם לא ניתן לדחות כמעט בכל מצב וסיבה. בעשרת ימי תשובה היה הרב מגיע למסור שיעור בגבעה הצרפתית אצל הראב"ד הגר"ב שרגא. במוצ"ש לפני ליל ראשון של הסליחות כמנהג בני אשכנז היה מוסר שיחה בישיבת מעלה אדומים, ויום לפני יום הכיפורים היה מוסר שיעור בעופרה.

באחת הפעמים כשהיו בדרך לעופרה התקבל טלפון בהול: "זה היה מקרה עגינות קשה" מספר ר' גלעד "במשך שנים רבות בעת כהונתו של הרב כרב ראשי וכנשיא בית הדין לא הצליחו הרבנים הראשיים להביא מזור למצוקתה של העגונה, בעלה העדיף לשבת במאסר ארוך וממושך אך סירב לפטור אותה בגט. באותו היום התקבל הטלפון שהנה אחרי שנים רבות, יש סיכוי שהרב יוכל להשפיע עליו ובכך אולי תותר האשה. הרב הודיע מיד על ביטול השיעור, הוא חזר אל הלשכה, עד שהצליח לפעול את פעולתו ולהביא להסכמתו של הבעל להעניק גט, אלא שבכך הרב לא אמר די. הוא ווידא כי בית הדין ייפתח וכי ספרא דדייני יבואו לכתוב את הגט ורק לאחר שזה ניתן, הוא קם מכסאו. הוא הרים טלפון אל עמיתו לרבנות, הגרי"מ לאו וסיפר לו על ההישג הגדול. כשהוא סיים, הייתה זו הפעם הראשונה, שהוא נטל את ידי והחל לרקוד עימי בלשכה, פשוטו כמשמעו".

כמו שעל שיעוריו לא היה מוותר, כך גם בעת שהיו תלמידיו או ילדי המוסדות שבנשיאותו מגיעים למעונו, לא היה פונה לדברים אחרים, זאת גם אם שועי ארץ ועולם היו מבקשים לשוחח עימו. הפעם היחידה שהותיר את אברכי הכולל שבראשותו לבד ויצא, הייתה זו הפעם ההיא בחול המועד סוכות תשע"ד כשמורו ורבו מרן הגר"ע יוסף, שכב על ערש דווי "אמרו לנו שזו אולי ההזדמנות האחרונה, ואם אנחנו רוצים להיפרד זו העת. הרב עזב את הכל ונסע".

כבוד הציבור היה חשוב עד למאוד בעיניו "אף פעם הוא לא אהב שהציבור מחכים לו" שח באוזנינו ראש הלשכה לשעבר. "הוא אמר לנו, בגלל שיש לי גלימה אני צריך שכולם יחכו לי?! באחת הפעמים נתקענו בעומס תנועה כבד, הרב שתמיד היה יוצא זמן רב קודם לזמן הנקוב, חשש שהפעם נאחר את הזמן. הוא החל לדאוג ממש. כשאחד מבני הלוויה ראה זאת, הוא ניסה להסיח את דעתו עם סיפור כלשהו, אך הרב היסה אותו. 'זה לא הזמן'. בסופו של דבר רק אחרי שהגענו, הרב נרגע מדאגתו".

הפלפול שהפסיק את הדמעות

לצד דאגתו זו, גם תקיפותו הייתה לשם דבר, מלחמותיו ברבנות הובילו למהפך של ממש בתחומים רבים אך לא פחות מכך, היה הרב גם תקיף גם מול אנשים שהכל דואגים לכבודם "באחד מן הימים ידענו שאמור להתנהל דין תורה כלשהו. אחד מבעלי הדין הגיע בבוקרו של יום אל הלשכה וביקש לשאול שאלה הלכתית, הרב השיב כמובן בנחת ובשלווה. לאחר מכן העז האיש ושאל דבר מה בנוגע לדין התורה, כשראה זאת הרב הוא הביט עליו וזעם 'תצא בחוץ. אין כאן צד שני ואני לא יכול לשמוע את הטענות שלך. עכשיו אינני יכול לישב בדין שלכם' אמר וזאת על אף שמדובר באדם מוכר מאוד בציבוריות"

אחד הסיפורים היותר מרגשים נעוץ במקרה שאירע בשנים האחרונות. הראשון לציון, שחשש מחילול השם שייגרם בעקבות כך, הגיע למעונו של מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל וביקש לקבל את ברכתו. "נכחו שם בחדר הגאון רבי משה יוסף, הגאון רבי משה פנירי, הרה"ג אמיר קריספל וצבי חקק. הרב החל לשוחח עם מרן והחל לבכות בדמעות שליש. 'אני חושש מחילול השם, אני חושש מחילול השם'. מרן הגר"ע יוסף אמר לו שוב ושוב כי 'אין כאן חילול השם' אבל דבר לא הועיל והבכי נמשך ונמשך. כשהרב עובדיה ראה שהבכי לא נפסק, הוא החל לדבר עם הרב בלימוד ורק אז כאילו נשכחו כל הצרות שבעולם והדמעות פסקו" מספר ר' גלעד.

ר' גלעד מספר גם על שיחה מיוחדת שעליה סיפר הראשון לציון: "הרב סיפר לנו שהוא היה אצל הגרש"ז אוירבך וראה אותו מתפלל תפילה קצרה, הוא שאל לפשרה והגרש"ז השיב 'אני מבקש שזקנותי לא תבייש את צעירותי ושאהיה צלול בדעתי עד לרגע האחרון בחיי' מאותה השיחה הרב אימץ את התפילות הללו והיה אומר אותם תדיר. עכשיו מישהו מתפלא על כך שהוא היה צלול בדעתו עד לרגע האחרון?" תוהה ר' גלעד.

ארבעה ימים בחדר סגור

אחד מהמשמשים בקודש, הוא ר' נתן קורדובה, מי שהיה נהגו של הראשון לציון מרן הגר"א בקשי דורון, בעת כהונתו כרב ראשי בחיפה. כשביקשנו ממנו בהפתעה לספר דבר מה על הרב, הוא סיפר את סיפורה של אניית מצדה והיתר העגונות שהגיע בעקבות כך.

א/מ מצדה הייתה אוניית צובר של חברת צים שטבעה בעת סערה באוקיינוס האטלנטי בבוקר 8 במרץ 1981. האונייה טבעה במהלך הפלגה מנמל אשדוד לנמל בולטימור בארצות הברית. מקום הטביעה היה כ-95 מיל ימי (כ-176 ק"מ) מזרחית לאיי ברמודה. הים הסוער הקשה על פעולות ההצלה, ומתוך 35 האנשים שהיו על סיפונה ניצלו רק 11 שנאספו על ידי אוניות שנענו לקריאת האזעקה ו-24 נספו.

בדרך לארצות הברית, לפנות בוקר שבת, 7 במרץ, בשעה 02:30, הבחין קצין המשמרת בחדר המכונות שתעלת הצנרת העוברת בתחתית האונייה מחדר המכונות עד החרטום מלאה במים. המכונאים הוזעקו והחלה שאיבת מים מהתעלה. עם אור ראשון נצפתה מגשר האונייה תמונת מצב קשה: מחסן מספר 1 פרוץ ולא ניתן היה לראות את מכסהו; קצות הדריקים ניתקו שוב מהתושבות שלהם; בתנועתם פגעו הדריקים בשני עמודי המאווררים שבין מחסן 1 למחסן 2 שנמצאו כרותים. בכך נוצרו פתחים בקוטר 50 ס"מ בגובה נמוך מעל הסיפון, ומים חדרו למחסן 2; דלת המבנה הקדמי הייתה פתוחה ומים עברו בה ויצאו ממנה; ומהמעקה שבצד שמאל נחתך קטע, מהחרטום עד מחסן 3, ונפל לים.

במקום הטביעה שררו תנאי סערה שהתבטאו ברוח חזקה וגלים גבוהים. תנאים אלה, בצירוף גשם זלעפות שניתך לפרקים, הקשו מאוד על פעילות ההצלה וגרמו להתמשכותה. בברמודה לא נמצאו מסוקים שיכלו לחלץ את אנשי הצוות. כלי ההצלה הקרובים ביותר נמצאו כשעתיים ממקום האירוע. מטוסים וכלי שיט שונים לקחו חלק בפעולות ההצלה: ארבע אוניות סוחר, מטוס, משחתת, שתי פריגטות, נושאת מטוסים וחמישה מסוקים של צי ארצות הברית. משמר החופים של ארצות הברית שלח מסוק נוסף, מהיבשת והגיע רק למחרת. כל אוניות הסוחר בסביבה הקימו קשר ופעלו לפי הנחיות מתאמי ההצלה.

"לאחר האסון, הגיעה אחת מנשות נוסעי הספינה וביקשה מהראשון לציון שכיהן אז ברבנות חיפה, להתירה להינשא" מספר ר' נתן ליום ליום "הרב שהבין את הקושי שכן מדובר במים שאין להם סוף, נכנס אל חדרו שברחוב השילוח 31 והסתגר שם ארבעה ימים רצופים, הייתי מכניס לו את האוכל לחדר וכך הוא היה כל היום. עד שהצליח להתיר אותה. כשהרב סיים לכתוב את הפסק, נשלחתי אל הרב שאר ישוב, רב העיר האשכנזי והראיתי לו את התשובה. בהמשך נשלחתי גם אל הרב דיקמן, אב"ד לערעורים באזור חיפה והשניים חתמו על הפסק".

אבל לא רק בשקידה בתורה נמדד הרב "באחת מן הפעמים, הגיע אל הרב אדם שהכרתי וביקש לשאול שאלה, הרב קיבלו בחביבות אך מיד לאחר מכן קרא לי וביקש שאכין לשואל ארוחת בוקר משביעה, כשהוא הלך הרהבתי עוז ושאלתי את הרב, מה הקשר בין ארוחת בוקר לשאלה ההלכתית והרב השיב לי: 'על פי שהאלה הבנתי שהאיש חלוש ולא אכל מספר ימים, לכן ביקשתי קודם כל לספק את מבוקשו'". וי על דאבדין ולא משתכחין.

השארת תגובה