אחרי 72 שנות: חרדים לתפארת

גדולי ישראל התנגדו לרעיון הציוני, מפני שביסודו עומדת השאיפה להוציא את הגה הספינה היהודית מידי אנשי התורה ולהעבירו לידי הנהגה מדינית חילונית

שוטר תוקף חרדי
שוטר תוקף חרדי
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בימים האחרונים סערה וגעשה הארץ סביב ההודעה של שליחת חב"ד בנפאל, הגב' חני ליפשיץ, על ביטול השתתפותה בטקס הדלקת המשואות, לאחר שבית הדין הגבוה של החסידות בישראל הורה לה להדיר את רגליה מהאירוע.

קיתונות של בוז נשפכו על חסידי חב"ד והאשמות קשות הופנו כלפיהם בידי מי שעד לא מכבר קילסו אותם וגמרו עליהם את ההלל. הכעס התעורר על שהעזו לסרב להתיישר לפי הכללים הנוקשים של תרבות המדינה וביקשו שלא לקחת חלק במופע הכפירה השנתי.

כך למשל, טען יאיר קראוס ב'מקור ראשון' כי "ביטול השתתפותה של השליחה בטקסי יום העצמאות הוא תזכורת לכך שחב"ד היא תנועה מלאת זכויות אבל הם לא יכלו לסבול שנציגתם תעמוד בשיאו של טקס לכבוד המדינה שהם כה מתנגדים לה".

ההחלטה המתבקשת של רבני חב"ד, הזכירה לכולנו את גבולות הגזרה של המיינסטרים ביהדות החרדית, בכל הנוגע ליחסנו אל מדינת ישראל והציונות. לצערנו, עם השנים חל טשטוש בקו הדק שבין מעורבות החרדים בהנהגת המדינה ובתרומתנו לחברה, להזדהות עם הרעיון הציוני שמבקש לשלול את תורת השם והמסורת היהודית.

זוהי אפוא הזדמנות מצוינת להבהיר לחברה הישראלית כי אנשים שרואים בחב״ד מחלקי סופגניות ובשלני אוכל כשר בעולם, או כאלו שמבחינתם תפקידו של מתנדב חרדי מסתכם בעזרה בשעת צרה, תתרגלו: לחב״דניקים, בדיוק כמו לחרדי שהחזיר לך את הדופק, יש גם עקרונות. מחובתם לעמוד עליהם.

לא צריך להעמיק בדפי ההיסטוריה כדי לגלות עד כמה פועלים בני הציבור החרדי בכלל וחסידי חב"ד בפרט, עבור המדינה ואזרחיה במישורים רבים. תקצר היריעה מלהכיל את רשימת הצמתים הרבים שבהם העניקו חובשי כיפה שחורה מחלבם ודמם למען המדינה, שלא פעם ירקה בפניהם.

די אם נזכיר את ארגוני ההצלה והחסד הרבים שקמו מתוך הציבור שלנו, בהם מתנדבים אלפי חרדים שמפקירים את חייהם למען הזולת. ומי מדבר על שלוחי חב"ד שמוסרים את נפשם בנקודות נידחות על פני הגלובוס למען כל יהודי באשר הוא ומשמשים ככתובת היחידה לכל מטייל ישראלי.

זה עתה נפרד עם ישראל בכאב עצום מהרב ישעיהו הבר זכרונו לברכה, קרבן מגפת הקורונה הארורה, שהיה סמל ומופת ליהודי חרדי שהקדיש את חייו למען הצלת חיי אדם וחרף העובדה שנרדף בידי המשטרה והפרקליטות בחקירות סרק ומעצרי שווא, לא הרפה והמשיך להציל אנשים ממוות.

מפורסמת דאגתו העצומה של כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל למדינה, לביטחונה, לכלכלתה ולשגשוגה. אין-ספור מכתבים, הוראות, הרצאות ומפגשים, הקדיש הרבי למען חיזוק המדינה וביטחונה, וכוחות נפש רבים השקיע בביצור יהדותה של המדינה ושמירת גבולותיה.

הטענה שכביכול ביטול ההשתתפות בטקס מהווה ביטוי לשנאת חב"ד למדינה היא מגוחכת ופשוט אינה עומדת במבחן המציאות. מותר לאדם חרדי לחשוב אחרת מרעהו החילוני ועדיין לשתף עמו פעולה בכדי לשפר את חיינו על חלקת האדמה אותה אנו חולקים.

השמים לא ייפלו בתרחיש שבו מתנדב בארגון הצלה יגיש עזרה ראשונה לחובש כיפה סרוגה, למרות פערי העמדות ביניהם והתהום שפעורה בהשקפת עולמם לא תעיב על הקשר ההדדי בחיי היום-יום.

ואם בחב"ד עסקינן: מאז ומעולם נמנעה חסידות חב"ד מלהזדהות עם כל סמל, ארגון או רעיון שאינו יהודי נטו. גם אם אנשי החסידות תמכו ברעיון כלשהו או הסכימו עם דרך מסוימת, הם לא היו מזוהים עם סממנים זרים.

זהותם היהודית של שלוחי חב"ד, בלי תיוגים נוספים, מאפשרת לשלוחים בין היתר, לפעול לרווחתם של יהודים בכל מקום בעולם כמעט, כולל מדינות אויב, בהן בוחנים השלטונות בשבע עיניים קשרים עם הציונות.

זאת ועוד, כל זאטוט יודע כי חב"ד היו מאז ומעולם ברורים מאוד ביחסם לציונות ולמדינה. ההשקפה החרדית ובייחוד זו של חסידות חב"ד, עושה אבחנה וגורסת כי היחס כלפי יהודי אחר אינו נמדד לפי הכיפה שמונחת על ראשו או בהתחשב בדעותיו. חסיד חב"ד יודע כין אין לערב שיקולים זרים באהבת ישראל. עם זאת, ההגדרה הקולקטיבית של עם ישראל חייבת להתבסס על תורה ומצוות בלבד.

זו העילה לכך שמלכתחילה הפרידו בחב"ד בין יחסם הנדיר לכל יהודי ליחס השלילי כלפי הרעיון הציוני המקורי. בעוד שיהודי-ציוני יזכה ליחס מקרב ולבבי, הרעיון הציוני נדחה על הסף בידי מנהיגי החסידות לדורותיהם, שראו בזה סתירה לדרך היהדות.

אדמו"רי חב"ד, כמו שאר גדולי ישראל, התנגדו לרעיון הציוני, מפני שביסודו עומדת השאיפה להוציא את הגה הספינה היהודית מידי אנשי התורה ולהעבירו לידי הנהגה מדינית חילונית.

אם במשך שלושת אלפים שנה היתה ההנהגה היהודית בידי הסמכות התורנית, והתורה היא שיצרה את בסיס קיומו של העם היהודי, האידיאולוגיה הציונית ביקשה לשנות זאת ולהפוך את העם היהודי מעם התורה – לעם ככל העמים, ובמקום היהודי המסורתי – לכונן את 'היהודי החדש'.

טקס יום העצמאות הרשמי הוא דוגמה מובהקת לנקודת החיכוך הזאת. כל בר דעת מבין שאילו מדינת ישראל היתה משתיתה את עצמה על אדני התורה, לא כך היה נראה טקס הדלקת המשואות. פס הקול של הטקס לא היה השיר המזעזע "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו", עפ"ל.

למרבה המזל, החיכוך מול המרכיב החילוני שברעיון הציוני כמעט אינו קיים בחיי היום-יום שלנו כאזרחים. משכך, החרדים יכולים להיות שותפים נאמנים ליישוב הארץ, לכלכלה, לביטחון, לעלייה וליתר אתגרי החברה הישראלית.

הוויכוח בין ההשקפה החרדית לציונות מופיע בדיוק באירוע כמו זה, שממנו נדרשה השליחה להדיר את רגליה, משום שבטקס זה בא לידי ביטוי הפער בין שאיפתם של יהודים המאמינים במרכזיותה של התורה בחיי העם היהודי לראות טקס בעל אופי אחר לחלוטין, ולא כפי שהוא כיום לצערנו – טקס חילוני מובהק, ובחלקו בעל מאפיינים של "כוחי ועוצם ידי".

חסידות חב"ד, כמו רובו של הציבור החרדי, אינה הופכת את תפיסתה בנושא לאג'נדה של מלחמה נגד האופי החילוני של טקס המשואות, אך הציפייה מחב"ד להיות שותפה לטקס זה היא מוגזמת.

הסוד של היס"מניק

מדינת ישראל כבר שנים ארוכות אינה מסבירת פנים לאזרח החרדי. ואם כך בימים כתיקונים, בזמן שבו מתפשטת מגפת הקורונה בישראל, היא הפכה למסוכנת עבורנו.

ככל שנחשוב על זה, נגלה כי מפגש של בעל חזות חרדית עם שוטר בישראל הוא לא פחות מסכנה. כבר שנים רבות שאירועי אלימות שוטרים באזורים חרדיים הם דבר שבשגרה, אולם ככל שנוקפים הימים, נראה שהתופעה צוברת תאוצה שלילית.

רק לפני פחות משבועיים, היתה זו זיסל מרגליות, ילדה קטנה שפסעה לתומה ברחובות מאה שערים, אשר נאלצה לחזור הביתה עם כוויות קשות בפניה, זאת לאחר ששוטר "חש בסכנת חיים" והשליך רימון הלם לעבר שטח ריק מאדם. הילדה שעמדה בקרבת מקום ספגה פגיעה, ורק בנס ניצלה מעיוורון.

קודם לכן, בליל שבת, חזר ר' דב פרנקל, עורך דין במקצועו וחסיד 'תולדות אהרון', מבית אביו שזקוק לרחמי שמים, אחרי שקיים מצות כיבוד אב וסעד אותו.

בלי שום התראה מוקדמת, ניגש אליו שוטר משמר הגבול שהבחין בו, השליך אותו בעוצמה על הקרקע, וחבריו השוטרים שסביבו המשיכו ללכת תוך שהם רומסים את ר' דב, כאילו כלום לא קרה.

המשותף לשתי התקריות החמורות הללו, הוא שהן היו מצולמות, למרבה המזל של הקורבנות. מצלמות האבטחה הנציחו את הרגעים הנוראיים שמזכירים תקופות אפלות מאוד. בסרטונים אלו השוטרים נחשפים במערומיהם ומתגלים בקלונם. זיסל ור' דב אינם לבד. זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.

נסו לדמיין כמה תקיפות כאלה של שוטרים אכזרים, שונאי חרדים, התרחשו במרוצת השנים ומעולם לא טופלו. שוו בנפשכם כמה פעמים הואשמו חרדים שנפלו קרבן לידי שוטרים ערלי לב באישום המגוחך של "תקיפת שוטרים", אחרי שבעצמם ספגו מהלומות קשות על לא עוול בכפם.

המחלקה לחקירות שוטרים, זו שתפקידה לטפל ביד קשה בעבריינים לובשי מדים, סוגרת פעם אחר פעם תיקים שעוסקים באלימות שוטרים "מחוסר עניין לציבור" ומזמינה במו ידיה את התקיפה הבאה.

לירן תמרי הוא עיתונאי שאינו שומר תורה ומצוות, אשר נקלע בערב שבת שלא בטובתו לאירוע מכונן, שיש בו כדי להסביר את ההתעמרות של עבריינים במדי משטרה בחובשי כיפה.

כך מתאר תמרי את החוויה שהבהירה לו מה המניעים של אוכפי החוק בריכוזים החרדיים: "יושב על ספסל ברחוב שטראוס ולידי לוחמי יס״מ שיצאו מפעילות בשוק מאה שערים. פתאום אחד השוטרים אומר לחבריו: איזה כיף לפרוק עליהם עצבים שאתה יודע שהם לא יכולים להחזיר לך".

המילים מדברות בעד עצמן, ולתפארת מדינת ישראל.

7 תגובות
  1. שכתוב ההיסטוריה: (1) הנהגת העם היהודי לא היתה אף פעם בידי רבנים (2) חלק גדול מאוד של רבני ישראל ואדמו"ריה קיבלו בשמחה ובחיוב בתש"ח ובשנים שלאחר מכן את מדינת ישראל (3) המושג "גדולי ישראל" עדיין לא הומצא בתש"ח.

  2. למה לשטוף לנו את המח–רוצים לראות את חבד ויתר החרדים שותפים אמיתיים בבנין הארץ ובבטחון אין ולא יהי' דבר כזה–השקפתם בנויה על בדלנות –הם מנותקים מהעם היהודי,אם הכותב הנכבד היה לומד תנך היה יודע שלמרות שכל העם עבד עבודה זרה והקריב מחוץ למקדש חזל לא נפרדו מהעם,
    והעיקר–רק לפני כמה שנים עמד איש חבד בהר הרצל והדליק משואה–האם כל הנושא הזה קשור למלחמת העולם בתוך חבד–בים המשיחיסטים והאחרים? ועוד–עם כל הכבוד לאדמור מלובביץ הוא איננו המנהיג של עם ישראל איננו אורים ותומים ולא סנהדרין. ולסיכום שום מאמר של יחסי ציבור לא ימחוק את הרושם הברור של פלגנות וניתוק מהעם–אפ' מפעלי החסד החרדיים הם במנותק מהעם–למה ארגונים נפרדים? למה לא ביחד?

  3. 1 בוודאי שרק בידי הרבנים, אתה מתבלבל בעובדות מדי פשוטות, 2 איזה רבנים ואדמורים חוץ מהציונות הדתית.. וגם אלו ששמחו, לא חשבו להיות חלק מהמדינה אלא חלק מהציבור החרדי על כל המשמע מכך.

  4. שניאור שלום ויום עצמאות שמח. קראתי את מאמרך בעיון ואני מוצא בו שגיאה בסיסית אחת. אני יליד הארץ בן 63, "חילוני". על המושג ציוני למדתי בספרי ההיסטוריה. אני וחבריי איננו מגדירים את עצמנו "ציונים". אנו "ישראלים צברים" (גם אתם).מדינת ישראל היא מולדתנו מהמון סיבות מבלי שהמילה ציוני חיה בלקסיקון שלנו. אנו לא רואים בממשלתנו ומדינתנו קריאת תיגר של ציונות להחלפת השלטון הרבני. יש לנו ממשלה אחת. אנחנו לא כוללים את מועצת גדולי התורה כחלק מממשלתנו, לא מטעמי שנאה או נישול, פשוט כי אנחנו חיים בעולם יהודי אחר. יציאתך כנגד השלטונות הציוניים היא אנכרוניסטית ומתפרשת אצלי כניסיון התנגדות לקיומה של ארץ ישראל. אבל המדינה קיימת ואני מקווה שכך יהיה לעד. לדעתי יש מקום לחשיבה יותר עדכנית בנושא שהיא לא המשך ישיר למוטיבים של הפיצול ביהדות בשלהי המאה ה18 ובתחילת המאה ה19. תשמרו על הלבוש המסורתי, המנהגים והשפה שהבאתם ארצה כרצונכם ולפי בחירתכם. אבל אל תכניסו אותנו לדפוסי מחשבה של לפני 100 שנה. זה לא אנחנו.

  5. אז יצאתי מבולבל אוהבים את המדינה אבל שונאים אותה?!

  6. עיין בספר התקופה הגדולה להרב כשר זצ"ל,שבו יש מכתב הקורא להצביע לחזית הדתית,מעת האדמו"רים וראשי הישיבות מכל הזרמים,ובו מצויין במפורש שהקמת המדינה הינה אתחלתא דגאולה

  7. יפה מאוד
    הלואי שעוד יכתבו ברור כל כך

השארת תגובה