שירה חדשה במוזיקה החסידית

הם יצרו אלבומים שלמים למרדכי בן דוד, שלמה כהן, נפתלי קמפה, ועומדים מאחורי להיטים כמו "בזכות התורה" • אבל הצמד אלי קליין ואיצי ברי לא יושב על זרי הדפנה

אלי קליין ואיצי ברי
אלי קליין ואיצי ברי

המיקום של האולפן הפרטי של צמד המוזיקאים החרדים אלי קליין ואיצי ברי, מפתיע במיוחד: איצי ברי, חצי מהצמד קליין & ברי, הקדיש לכך את אחד מחדרי ביתו, בשכונת הר נוף שבבירה, וכך, כשאנחנו יושבים לראיון באולפן הביתי, במרחק שני מטר כמובן האחד מהשני, איצי מציע לנו מטעמים מהמטבח הבית, מרחק מטרים ספורים מהאולפן.

אבל מהאולפן הקטן הזה, ממש בגודל של חדר ביתי ממוצע, מוציא הצמד הזה בשנים האחרונות את הלהיטים הגדולים ביותר של המוזיקה החסידית.

הם כבשו לאט לאט את מקומם של המוזיקאים הוותיקים, עד שכיום, הם מעורבים בכמעט כל פרויקט מוזיקלי כלשהו במוזיקה היהודית והחסידית, אם זה בלחנים, עיבודים מוזיקליים, קולות, הקלטות אולפן ואפילו כתיבת טקסטים מקוריים לשירים.

השניים גם מסמלים בשנים האחרונות שלב נוסף במוזיקה החסידית, שלאו דווקא מחפשת כיום בדווקא את הניגון החסידי האותנטי שיתנגן בחתונות החרדיות עוד שנים רבות, אלא גם את הלהיטים הקצביים, במקצבים מעודכנים יותר, כאלה שבמודע יוצריהם יודעים שזמן פקיעת התוקף שלהם הוא עד שנה במקסימום, עד שיבוא הלהיט התורן הבא. (קליין: "לעתים אנחנו יוצרים אכן להיטים כאלה, להיטי רדיו שמשמחים אנשים ומדברים בעיקר לדור הצעיר, ולפעמים מתפללים יחד עם המאזינים שלנו, ומלחינים שירי רגש מתוך הנשמה אל תוך הנשמה").

בשנה האחרונה יכולתם לשמוע עיבודים ולחנים שלהם, בין השאר, לגדול הזמר החסידי אברהם פריד ("אבא, מלך העולם"), הלהיט של "דרשו" ומוטי שטיינמץ "בזכות התורה", שלומי גרטנר – בשיר שיצא ממש עכשיו, לרגל היארצייט של רבי אלימלך מליז'ענסק, שלמה כהן, אברמי רוט, יוסי גרין ומקהלת אידיש נחת, בני פרידמן, אלי הרצליך ואריק דביר, שלא לדבר על אלבום כמעט שלם, "צעקה", שיצרו אך לפני כשנתיים-שלוש לזמר החסידי הותיק והמצליח מרדכי בן דוד, זאת לצד שורה ארוכה מאד של זמרים מתחילים ושמות לא מוכרים, שבוחרים דווקא דרכם להוציא את יצירתם הראשונה, כמי שחתומים על להיטים רבים בשנים האחרונות. והדובדבן שבקצפת, בשנה האחרונה: חברם לישיבה, נפתלי קמפה, שחבר אליהם לשותפות מוזיקלית ויצר יחד איתם את שני האלבומים המוזיקליים הכי מצליחים בשנים האחרונות, תוך שהם יוצרים יחד מהפך בשוק המוזיקה – חזרה לסגנון הפשוט והלבבי של פעם.

איך קרה שהפכתם לשמות המובילים היום במוזיקה החסידית? שאלנו אותם.

אלי קליין: "זה לא קרה ביום אחד. מדובר פה בשנים של יצירה, עוד הרבה לפני שהתפרסמנו, כפול שני יוצרים עם טעמים שונים ואהבה אחת למוזיקה. שירים שמתפרסמים היום, ייתכן שהלחנתי אותם עשר שנים ואפילו 15 שנים אחורה, עוד בימי הישיבה. וכך, כשאתם שומעים עוד שיר ועוד שיר, מבחינתי מדובר בתקופה ארוכה, שפשוט מתפוצצת החוצה בשנים האחרונות יחסית. בנוסף, אנחנו מאד מאד אוהבים ליצור מוזיקה, להלחין ולעבד, וכמעט כל זמר שיגיע אלינו, אנחנו שמחים לשתף אתו פעולה, להבין את הסגנון האישי שלו ולנסות ליצור יחד אתו מוזיקה שתתאים לו עד כמה שניתן. בנוסף לכל זה, ולהתייחסות שלנו כמוזיקה כאמנות, אני לא מחכה עד שתגיע המוזה, אלא מנסה ליצור לעצמי הזדמנויות להלחנה – שומר טקסטים שמרגשים אותי וניגש אליהם פעם אחר פעם, בניסיון להלחין אותם בסגנון כזה או אחר, וגם מגוון לעצמי בסגנון ההלחנה – פעם ליד הפסנתר, פעם עם הגיטרה ופעם סתם מזמזם לעצמי באוטו".

קורה שאתם אומרים "לא" להפקה שמגיעה אליכם?

השניים מחייכים במבוכה. קליין: "ברמת העיקרון אנחנו אוהבים ושמחים לעבוד עם כל הזמרים, אבל לא כל שיר מתאים לכל זמר, ולכן יהיו שירים מסוימים שנחשוב שאם הם ייצאו עם זמר חסידי יצליחו יותר מאשר עם זמר ליטאי, ונעדיף להפיק שירים מסוימים עם זמרים מסוימים. ולשאלתך, אם היו הפקות שאמרנו להם לא – התשובה היא כן".

מה ההבדל בין עולם העיבודים וההפקות של אז, לעולם המוזיקה החסידית של ימינו?

איצי ברי: "אבא שלי, הרב יששכר ברי, נודע כאחד המעבדים הגדולים ביותר של התקופה ההיא, לפני 20 ו-30 שנה. בזמנו, כל זמר שרצה להוציא אלבום, היה צריך לכתת רגליים בין היוצרים השונים לחפש שירים, ואז לחפש מעבד מוזיקלי, חברי מקהלה שיעשו לו קולות, ולהתרוצץ בין האולפנים השונים. אצלנו היום, הם מקבלים את כל זה במקום אחד, וזה דבר שאנחנו חידשנו במוזיקה החסידית. כל ההפקה, משלב הלחן ועד שלב המיקס הסופי כולל הקלטת הזמר והמקהלות, הכל אנחנו עושים כאן, בעצמנו, ואנחנו גם רואים בזה יתרון רב בעובדה שכבר מהתו הראשון שנכתב, אנחנו יודעים איך הוא ישמע כבר במיקס הסופי, ומתייחסים לכל ההפקה בהתאם. לא רק מעבדים מוזיקליים, אלא מפיקים.

"מה שיותר חשוב מהמוזיקה, הוא החיבור לאנשים. כשאנחנו עובדים עם זמר או מפיק, אנחנו משתדלים מאד לתת לו כל מה שיש לנו, ובגלל שאנחנו שניים זה הרבה יותר קל, כי כשאני, למשל, יושב על המחשב והקלידים, אלי יושב ומשוחח עם הזמר, מה שמקנה לזמר תחושה שהוא כל הזמן בידיים טובות. אגלה לך סוד מהאולפן: לפעמים כשאנחנו מנסים להקליט שיר רגש ומזהים שהזמר לא ממש נכנס לאווירה, אז בקריצה קטנה בינינו, אחד מאיתנו ניגש למתג ומעמעם את האורות, כך שיותר קל לזמר להיכנס לאווירה ולתת את כל הרגש והנשמה בשיר".

קליין: "לא הייתי ילד אולפנים"

הצמד  "קליין את ברי" נוצר בימיהם בישיבת "קול תורה" בשכונת בית וגן בירושלים, הישיבה המפורסמת העומדת בשורה הראשונה של עולם הישיבות בעשרות השנים האחרונות. השניים מספרים כי לאחר סדרי הלימוד, בסוף היום, נהגו קצת לנגן בחדר, בפנימייה, על גיטרה ופסנתר חשמלי.

לאף אחד מהם לא היה חלום מוזיקלי. איצי ברי (33), הוא בנו של הרב יששכר ברי, רב וראש כולל בישיבות חרדיות ומעבד מוזיקלי בימי "בין הזמנים". ואלי קליין (32), בן למשפחה חשובה בירושלים. המחשבה על עיסוק במוזיקה בעתיד, בכלל לא הייתה על הפרק.

איצי ברי: "בילדותי הייתי קצת 'ילד אולפנים'. אבא שלי עיבד שירים לאברהם פריד ומרדכי בן דוד. הוא לא אהב לשתף אותי יותר מידי, אבל היה מביא אותי לאולפן לראות את הנגנים השונים. משם שאבתי את הידע הראשוני שלי במוזיקה. אני לא יכול לשכוח את עצמי עומד כילד קטן מהופנט לידי הזהב של אבי סינגולדה פורטות על מיתרי הגיטרה בלהיטים הידועים של גדולי הזמרים".

אלי קליין: "לי, לעומת זאת, לא היה אף קשר אישי למוזיקה. אבא שלי ראש כולל, משפחה מאד תורנית. לא גדלתי על ברכי מעבדים ידועים במוזיקה החסידית ולא הייתי 'ילד אולפנים'. זה מאד עניין אותי, אמנם, אבל לא הייתה לי שום הזדמנות".

בישיבה, הם מספרים, הם נפגשו בכלל כחברותא ללימוד גמרא, אבל גילו יחד שהם חובבי מוזיקה מושבעים, ובערבים היו יושבים לנגן יחד. ברי: "מידי פעם אלי היה שואל מה זה האקורד המוזר הזה והזה ומאד התעניין". קליין: "אני זוכר את ההלם שקיבלתי כשאיצי סיפר שבכל שיר שאני שומע לא מדובר בגיטרה אחת, אלא בערוצים רבים של גיטרה מוגברת. פתאום הבנתי את אחד מסודות ההפקה: ההכפלות והערוצים".

במקביל, קליין החל גם להלחין שירים. "תמיד הייתי מלחין לעצמי. אבל כשאני שומע היום את השירים מאז, אני מרגיש שהייתי אז ממש בוסרי. גם הלחנה זו מיומנות שרוכשים עם הזמן, בעיקר צריך לדעת לכוון את הלב והנשמה. עם הזמן אתה רוכש מיומנות לגשת למילים וכיצד לחבר להן את המנגינה".

ואז הגיע הפרויקט המוזיקלי הראשון שלהם. קליין: "היה לנו חבר בישיבה שהיה הולך לשמח חולי סרטן במסגרת יוזמה של ארגון 'זכרון מנחם'. הוא פגש ילד חולה, בגיל 8, שהסיפור שלו מאד נגע ללבו. הילד הזה הלחין כל מיני שירים וגם רצה לשיר כמה שירים מוכרים, והוא ביקש מאיתנו שנעשה עיבודים לשירים שאותו ילד הלחין. הוא ידע שאנחנו מוזיקליים ולפעמים אפילו מסתובבים באולפנים. פתאום הייתה לנו הזדמנות לעבוד עם הנגנים הכי גדולים ומוכרים, כמו אבי סינגולדה, ירון גוטפריד, אבידני ועוד, ולעשות סטאז' על משהו שלא ייצא לשוק הרחב, כלומר: מה שלא נוציא מתחת ידינו לבסוף – אף אחד לא יוכל לצחוק עלינו".

מבין השניים, ברי קורא תווים כבר מילדות. כעת הוא נזכר: "אותו ילד רצה לשיר, בין השאר, כל מיני שירים מורכבים. ישבנו שעות לפענח אותם אל תוך הלילה, לכתוב תווים ותפקידים לנגנים – בכתב יד".

קליין: "נכנסנו לאולפן אחרי שכבר כתבנו הכל, עם ערימה שלמה של תווים. כבר היינו בטוחים שאנחנו יודעים הכל. זו הייתה התרגשות מטורפת. שעת בוקר מוקדמת וכל הנגנים מתייצבים, ואנחנו, שני 'ישיבה בוח'רים' שלא עשינו מעולם כזה דבר, חוטפים את השוק של החיים. עומדים פה ליד מוזיקאים שעוסקים במוזיקה עשרות שנים, ולידם שני ילדים שאומרים להם מה לעשות".

איך קיבלו את זה בישיבה?

"לא עשינו מזה עניין, עשינו את זה ממש בשעות בין הסדרים או בערב, אחרי סיום הסדר. היו בחורים שהיו יוצאים להליכה או קוראים ספר, ואנחנו היינו מנגנים באולפן. זה לא היה משהו שהפריע חלילה ללימוד בישיבה".

ואז הגיע טלפון מהמפיק דוד פדידה. קליין: "הייתי בהלם, כי דוד הוא בעליו של משרד הפקות חזק עוצמתי, אתה לא מתעסק מול זמר חתונות זוטר אלא מול הרמה הכי גבוהה. לשבחו אציין שהוא היה מאד קשוב. הוא רצה לשמוע עוד שירים שלי".

יחד עם פדידה, עבדו קליין וברי על האלבום הראשון שלהם, אלבום שהפיק פדידה לילד הפלא דאז והזמר דהיום, יונתן שיינפלד, שם הלחינו ועיבדו חלק גדול מהדיסק. רוב העבודה, הם מספרים, נעשתה בערבים, בפנימיית הישיבה. ברי: "הוא רצה לקחת מאלי כמה שירים, ואנחנו העזנו והצענו לו לעשות גם את העיבודים המוזיקליים".

פדידה אזר אומץ, ונתן לשני הישיבה בוחר'ים הצעירים צ'אנס, לעשות את העיבודים המוזיקליים הראשונים בחייהם, שעתידים לראות אור, מה שהוכיח את עצמו כבר אז.

קליין: "כשאדם מוציא מהכח אל הפועל את היכולות המיוחדות שהקב"ה טבע בנפשו, הוא הופך לאדם שלם יותר ומוצלח יותר, ולכן, כשאדם מוציא מהכח אל הפועל את היכולות המוזיקליות שלו, זה זה יכול לנסוך בו תחושת ביטחון ולהעצים את האישיות שלו, דבר שיקבל ביטוי גם בתחומי חיים אחרים, למשל, נער שמתגלה ככישרוני במוזיקה ויקבל ביטוי לכישרון הזה, סביר להניח שימצה את סדרי הישיבה בצורה טובה ואיכותית יותר. עם זאת, אני בהחלט מבין את המשגיחים בישיבות שנוטים לחשוש מעולם המוזיקה, אבל צריך לזכור שכל אדם לגופו, וכל אחד צריך לקחת אחריות למעשיו. אם בחור רואה שזה מה שעושה לו טוב ומקרב אותו לקב"ה, שלא יהסס לקחת גיטרה בזמנו הפנוי ולשיר שירים שיקרבו ויחזקו אותו".

הזרם הדקיק בתחילת הדרך, הפך עם הזמן לשיטפון, עד שהצמד מעורב היום בהרבה ממה שקורה בשוק המוזיקה החסידית. חלק גדול מהלהיטים שיצאו בשנים האחרונות עברו בבית מדרשם של הצמד, אם זה בלחן, הקלטה, או עיבוד.

אבל את ה"בום" האישי שלהם, קיבלו בקיץ לפני כחמש שנים. אלי קליין בדיוק נפש בחוף הים עם חברים, ופתאום קיבל טלפון. על הקו: מרדכי בן דוד, "מלך המוזיקה החסידית". קליין: "הוא אומר לי: 'תשמע, מאד אהבתי שני שירים ששלחת לי. אני רוצה להקליט אותם'. הייתי בהלם. הוא רצה להקליט את השירים האלה לחתונה של נכדה שלו, וצלצל אלינו מביתו בסיגייט, ניו יורק. יצאנו לדרך עם עיבודים לשירים הללו בתוך תקופה מאד קצרה. אפילו עוד לא פגשנו אותו.

"בחג הסוכות שלאחר מכן היינו באירוע במלון ממילא, בסוכה של הנדיב הידוע שלמה יהודה רכניץ מלוס אנג'לס, ושם פגשנו לראשונה פנים אל פנים את מרדכי בן דוד ששר באירוע. זה היה בדיוק בזמן אינתיפאדת הסכינים, וכשהגענו למקום, באחת המסעדות באזור התפתחה תגרה בין הסועדים לבין בן מיעוטים שמלצר במקום, ובשלב מסוים מישהו מהם שלף סכין וכולם היו בטוחים שמדובר במחבלים ובעוד פיגוע. הבהלה, יללות ניידות המשטרה שבאו מיד והצרחות של העוברים והשבים שהיו בטוחים שהם בזירת פיגוע רצחני עשו לנו משהו, ואז הלחנו שיר בשם 'נקום' והצענו אותו לבן דוד".

בן דוד, שמאז ומעולם נהג לנקוט עמדות פוליטיות, הקליט שירים בעד ארץ ישראל השלימה ונגד חלוקת ירושלים, לקח מיד את השיר הזה, בעל השם הבלתי שגרתי במוזיקה החסידית העדינה, "נקום" ("אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך"). ואחרי שלושה שירים עם הצמד, הוא שמע עוד שירים שלהם והציע להם להלחין ולעבד מוזיקלית חלק גדול מאלבומו החדש. לצמד הצעירים המוזיקליים, זו כבר הייתה תעודת כבוד של ממש. כעת, ללא ספק, הם כבר הגיעו לפסגה. ההמשך היה צפוי, ומבול של הזמנות ללחנים ועיבודים שטף את האולפן הקטן שבהר נוף.

מה דעתכם על כאלה שאומרים שחסר היום קצת עומק במוזיקה, שירים כמו "תניא" או "אדרבה".

קליין: "צריך להבין את ההבדל בין התקופות השונות. לפני 20 ו-30 שנה, אנשים היו מכבדים את המוזיקה. קונים אלבום ומקשיבים לו עשרות פעמים. היום אין לנו את ההזדמנות ליצור שירים כאלה, באורך של 8 או 9 דקות, עם מעברים מוזיקליים מורכבים וקטעי חזנות ארוכים. ההזדמנות היום לתפוס את האוזן של המאזין, והתחרות על לבו, היא הרבה יותר גדולה ועוצמתית מאז. אני צריך שכבר בפעם הראשונה שהאדם שומע את היצירה, הוא יתחבר אליה וירצה לשמוע אותה שוב. גם אופן צריכת המוזיקה השתנה מאד, אנשים שומעים את המוזיקה בנגנים כשכל השירים מעורבבים. מה שארוך וקשה לעיכול לא מקבל ההזדמנות הנאותה, ולכן אנחנו משתדלים ליצור מוזיקה שנוגעת בנשמתו של המאזין בצורה הכי עמוקה, אבל כזו שיאהב כבר משמיעה ראשונה".

ברי: "בסוף מי שמחליט זה הקהל. והדור לא רוצה בהכרח יצירות מוזיקליות בומבסטיות. לצערי לא הייתה לנו את ההזדמנות להלחין יצירות כבדות יותר, כמו שלמשל עשה המלחין החסידי יוסי גרין בעבר היותר רחוק. זה תפס אז, והיום קצת פחות".

"יש שינוי במוזיקה שלנו"

בין שאר עיסוקיהם, אלי קליין מגיש תכנית מוזיקלית יומית בערוץ המוזיקה החרדי "קול חי מיוזיק", והשניים אף שפטו ב"קול חי" בתכנית הכישרונות החרדית "הקול הבא", שחיפשה כישרונות מוזיקליים חדשים בתחום השירה החסידית.

השניים אומרים שגם אמנים חרדים כמו ישי ריבו ושולי רנד, הביאו רוח חדשה למוזיקה החסידית, עם המון נגיעה אישית.

ברי: "זה שינוי מאד גדול שקרה במוזיקה, גם כתוצאה מאמנים כמו שולי רנד או ישי ריבו שהביאו סגנון שירה חדש לחלוטין, שפתאום היה מרענן לחלוטין לשמוע אותו. הזמינו אותנו בקיץ הקודם לשפוט בתחרות שירה בישיבת 'אור ישראל', מהישיבות החרדיות ביותר והסגורות ביותר שיש. אותנו, בזמנו, פחות עודדו ליצור או לשיר, והנה כבר מעודדים את זה. ומה הבחורים ביקשו לשיר? שירים של ישי ריבו, וכל הישיבה על הרגליים ושרה מילה במילה. ואז אתה קולט שהם לא שומעים רק אברהם פריד או מרדכי בן דוד. גם בחורי הישיבות צורכים את הז'אנר החדש והאישי הזה, שגם מותאם מבחינה רוחנית לציבור שלנו".

קליין: "אני גם רואה את הבקשות להשמעת שירים בתכנית שלי. רוצים המון שירים של ישי ריבו לצד המוזיקה החסידית המסורתית. הטעמים של האנשים היום הרבה יותר מעורבבים, ובחור חסידי שנהנה מ'ואפילו בהסתרה' של יואלי קליין, יכול לאהוב גם את 'הלב שלי' של ישי ריבו".

איך מלחינים שיר?

קליין: "האומנות שלנו בדרך-כלל נמצאת בתוך ד' האמות של האולפן – הפסנתר, המיקרופון ואנחנו. החכמה הגדולה בהלחנה היא לדעת להביא חידוש בטקסט, בין אם מדובר בטקסט מוכר ואני מצליח על ידי הלחן לתת ספוט על מילים מסוימות, או בין על ידי מציאת טקסט חדש שמדבר בשפת הנשמה. עם זאת, אני מנסה ליצור לעצמי כמה שיותר הזדמנויות להלחין. אם למשל אני נמצא באיזה מקום ורואה טקסט מעניין, אני שומר אותו לעצמי. אם אני נוכח בדרשה ושומע נושא מעניין שיכול להוות בסיס לשיר – אשתדל לזכור אותו, אולי יום אחד אזכה להלחינו. לפעמים קורה לי שבאופן ספונטני אני מזמזם לעצמי תחילתה של מנגינה נחמדה – ואני מקליט מיד. לא תמיד ייצא מזה משהו, אבל תמיד עוזר לי שיש ברשותי 'בנק רעיונות', ואז כשארצה להלחין, יש לי בסיס רעיון או התחלה טובה".

מה התגובות שאתם שומעים מהקהל על השירים שלכם?

קליין: "ב"ה אנחנו זוכים לגעת דרך הניגונים והשירים באין ספור אנשים, והתגובות בהתאם. את אחד הסיפורים שהכי ריגשו אותי סיפר לי אבי שיחיה: יום אחד בסיומה של תפילת מנחה ניגש אליו יהודי המתגורר בסמוך ואמר לו שבמשך חודש ימים הוא לא יצא מהבית, הוא היה שרוי בעצב ובדיכאון עמוק בעקבות עסקה ענקית שנכשלה והותירה אותו בחובות של מיליונים רבים. 'היום' – הוא אומר – 'קיבלתי לידיי את האלבום 'צעקה' של מרדכי בן דוד, ומיד ננעלתי על השיר 'פתח לנו שער'. האזנתי לו ברציפות איזה 40-30 פעם, ועכשיו אתה רואה אותי יוצא מהבית לראשונה!'. פתאום הבנתי את העוצמה של הניגון, גם מבלי להיפגש עם האנשים באופן ישיר, אני יכול לשנות את חייהם, לתת להם תקווה, לחבר אותם אל התפילה. זה ריגש אותי.

"והנה סיפור אחר, ממש טרי. עשיתי לאחרונה הליכה באחד הערבים עם נפתלי קמפה, שהפקנו לו את שני האלבומים. בדיוק התקשר אליו מישהו להגיד לו תודה על השיר 'אנה אלך'. הוא סיפר לו: אני בחור ישיבה, והמצב בבית שלי לא טוב. הייתי בבית השבוע, וההורים רבו, מה שהכניס אותי לדיכאון, אז לקחתי עם מישהו טרמפ ונסעתי אתו לצפון. הנהג, השמיע את השיר שלך 'אנה אלך', והרגשתי שזה שיר שנוגע בי מאד. ביקשתי ממנו להשמיע אותו שוב ושוב. שמענו אותו יחד, אני והנהג, לפחות 20 פעם, זה שיר שחיזק אותי מאד".

2 תגובות
  1. מהמם כל הכבוד תודה ואוו איזה רהוט ומרתק אלי קליין בכתבה הזאת. השירים שלהם נפלאים הם יוצרים בחסד עליון תודה רבה

  2. ראיון יפה. יוצרים נפלאים. איזה מעניין לקרוא מה שאיצי כותב.

השארת תגובה